הרפתקאות דניס
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הרפתקאות דניס
הוספה למועדפים

הרפתקאות דניס

5 כוכבים (2 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

ויקטור דרגונסקי

ויקטור דרגונסקי (1913-1972) התחיל את דרכו כסופר ב-1961, כשפִּרסם את סיפורֵי הילד דניס. הסיפורים כבשו מייד את קהל הקוראים, ובעקבותיהם נכתבו סיפורים רבים נוספים. כיום הם נחשבים לקלאסיקה, נכללים בספרי הלימוד בבתי הספר ברוסיה, ואף תורגמו לשפות רבות.

תקציר

כֵּיצַד זָכָה דֶנִיס בַּמָּקוֹם הַשְּׁלִישִׁי בְּתַחֲרוּת שְׂחִיָּה? מַדּוּעַ הוּא כְּבָר לֹא רוֹצֶה לִהְיוֹת מִתְאַגְרֵף? אֵיךְ הִצִּילוּ דֶנִיס וַחֲבֵרוֹ מִישְׁקָה יֶלֶד מֵהָאֲגַם הַקָּפוּא וְיַלְדָּה קְטַנָּה מִשְּׂרֵפָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת? מַהִי הַשִּׁיטָה הַמְתֻחְכֶּמֶת שֶׁדֶּנִיס הִמְצִיא, וּמַדּוּעַ כָּל סוֹד סוֹפוֹ לְהִתְגַּלּוֹת?
 
אֶת הַתְּשׁוּבוֹת לְכָל הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה תּוּכְלוּ לִמְצֹא בְּקֹבֶץ סִפּוּרָיו הַמַּצְחִיקִים וְשׁוֹבֵי הַלֵּב שֶׁל הַסּוֹפֵר הַיְּהוּדִי הָרוּסִי וִיקְטוֹר דְרָגוּנְסְקִי, עַל חֲוָיוֹתָיו שֶׁל הַיֶּלֶד דֶנִיס בִּשְׁנוֹתָיו הָרִאשׁוֹנוֹת בְּבֵית הַסֵּפֶר.
 
"הַרְפַּתְקְאוֹת דֶנִיס" מוּבָאוֹת כָּאן בְּתַרְגּוּמָהּ הָעַכְשָׁוִי שֶׁל דִּינָה מַרְקוֹן וּבְלִוּוּי צִיּוּרָיו הַמַּקְסִימִים שֶׁל הַמְאַיֵּר אָבִי כַּץ.
 
 
ויקטור דרגונסקי (1913-1972) התחיל את דרכו כסופר ב-1961, כשפִּרסם את סיפורֵי הילד דניס. הסיפורים כבשו מייד את קהל הקוראים, ובעקבותיהם נכתבו סיפורים רבים נוספים. כיום הם נחשבים לקלאסיקה, נכללים בספרי הלימוד בבתי הספר ברוסיה, ואף תורגמו לשפות רבות.
 
חמישה עשורים לאחר שחוברו, ילדים עדיין אוהבים לקרוא על הרפתקאותיהם המשעשעות של דניס וחבריו, בסיפורים הכתובים בלשון מודרנית, פשוטה וקולחת.
 
בספר זה כונסו 11 סיפורים נפלאים שחוצים הבדלי תרבות, מקום וזמן, ומצליחים להגיע אל לב קוראים צעירים ומבוגרים באשר הם.

פרק ראשון

חֲבֵר יַלְדוּת
 
 
כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן שֵׁשׁ אוֹ שֵׁשׁ וָחֵצִי, בִּכְלָל לֹא יָדַעְתִּי מָה אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת כְּשֶׁאֶהְיֶה גָּדוֹל. כָּל הָאֲנָשִׁים מִסָּבִיב מְאֹד מָצְאוּ חֵן בְּעֵינַי וְגַם כָּל הָעֲבוֹדוֹת. הָיָה לִי בָּרֹאשׁ בָּלָגָן נוֹרָאִי, הָיִיתִי מְבֻלְבָּל כָּזֶה, וּבְשׁוּם אֹפֶן לֹא הִצְלַחְתִּי לְהַחְלִיט מַה כְּדַאי לִי לִהְיוֹת.
 
  
 
פַּעַם רָצִיתִי לִהְיוֹת אַסְטְרוֹנוֹם, כְּדֵי לֹא לִישֹׁן בַּלֵּילוֹת וְלִצְפּוֹת דֶּרֶךְ טֶלֶסְקוֹפּ בְּכוֹכָבִים רְחוֹקִים, וּפַעַם חָלַמְתִּי לַהֲפֹךְ לְרַב־חוֹבֵל שֶׁל אֳנִיָּה, כְּדֵי לַעֲמֹד בְּפִשּׂוּק עַל גֶּשֶׁר הַפִּקּוּד, וּלְבַקֵּר בְּסִינְגַפּוּר הָרְחוֹקָה, וְלִקְנוֹת שָׁם קוֹף שֶׁעוֹשֶׂה תַּעֲלוּלִים מַצְחִיקִים. וּפַעַם רָצִיתִי נוֹרָא לִהְיוֹת נֶהָג אוֹ מְנַהֵל תַּחֲנָה בָּרַכֶּבֶת הַתַּחְתִּית, לְהִסְתּוֹבֵב בְּכוֹבַע מִצְחִיָּה אָדֹם עַל הָרֹאשׁ וְלִצְעֹק בְּקוֹל עָבֶה: "סַע!"
 
אוֹ שֶׁהָיִיתִי נִתְקָף בְּחֵשֶׁק לִלְמֹד לִהְיוֹת צַיָּר, כָּזֶה שֶׁמְּצַיֵּר עַל הַכְּבִישׁ פַּסִּים לְבָנִים בִּשְׁבִיל הַמְּכוֹנִיּוֹת שֶׁדּוֹהֲרוֹת בּוֹ. וּפַעַם הָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁלֹּא רַע לַהֲפֹךְ לְנוֹסֵעַ אַמִּיץ־לֵב, נָגִיד כְּמוֹ אֶלֶן בּוֹמְבַּר הַצָּרְפָתִי, וְכָמוֹהוּ לַחֲצוֹת אֶת כָּל הָאוֹקְיָנוֹסִים בְּסִירָה רְעוּעָה, כְּשֶׁאֲנִי נִזּוֹן רַק מִדָּגִים לֹא מְבֻשָּׁלִים. הַבְּעָיָה הַיְחִידָה הָיְתָה שֶׁהַבּוֹמְבַּר הַזֶּה רָזָה בַּמַּסָּע שֶׁלּוֹ בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה קִילוֹ, וַאֲנִי — הַמִּשְׁקָל שֶׁלִּי עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה בְּסַךְ הַכֹּל, כָּךְ שֶׁאִם אֵצֵא לְהַפְלָגָה כָּמוֹהוּ, בְּסוֹף הַמַּסָּע הַמִּשְׁקָל שֶׁלִּי יִהְיֶה רַק קִילוֹ אֶחָד. וּמָה אִם לֹא אַצְלִיחַ לָדוּג דָּג אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם בְּאֵיזֶה מָקוֹם, וְאַרְזֶה טִפָּה יוֹתֵר? אָז, כַּנִּרְאֶה, פָּשׁוּט אֶתְפּוֹגֵג בָּאֲוִיר כְּמוֹ עָשָׁן וְנִגְמַר הַסִּפּוּר.
 
אַחֲרֵי כָּל הַחִשּׁוּבִים הָאֵלֶּה הֶחְלַטְתִּי לְוַתֵּר עַל כָּל הַתָּכְנִית, וְלַמָּחֳרָת כְּבָר רָצִיתִי לַהֲפֹךְ לְמִתְאַגְרֵף, מִפְּנֵי שֶׁרָאִיתִי בַּטֶּלֶוִיזְיָה אֶת אַלִּיפוּת אֵירוֹפָּה בְּאִגְרוּף. אֵיזֶה מַכּוֹת הָלְכוּ שָׁם — פָּשׁוּט זְוָעָה! וְאַחַר כָּךְ הֶרְאוּ אִמּוּן שֶׁלָּהֶם, וְהַפַּעַם הֵם כְּבָר הִכְנִיסוּ מַכּוֹת לְשַׂק אִגְרוּף מֵעוֹר — מִין כַּדּוּר מָאֳרָךְ וְכָבֵד כָּזֶה, שֶׁצָּרִיךְ לְהַכּוֹת בּוֹ בְּכָל הַכֹּחַ, לְהַרְבִּיץ חָזָק־חָזָק כְּדֵי לְפַתֵּחַ אֶת עָצְמַת הַמַּהֲלֻמָּה. צָפִיתִי בְּכָל זֶה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה, עַד שֶׁהֶחְלַטְתִּי לַהֲפֹךְ גַּם אֲנִי לָאִישׁ הֶחָזָק בְּיוֹתֵר בֶּחָצֵר, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהַרְבִּיץ לְכֻלָּם, לְכָל מִקְרֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה.
 
אָמַרְתִּי לְאַבָּא: "אַבָּא, אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְאַמֵּן בַּחֲבָטוֹת!"
 
אַבָּא צָעַק לִי מֵהַמִּטְבָּח: "מָה, אַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת חֲבִיתוֹת?"
 
פָּרַצְתִּי בִּצְחוֹק: "לֹא, אַבָּא, לֹא חֲבִיתוֹת, חֲבָטוֹת! תִּקְנֶה לִי בְּבַקָּשָׁה שַׂק אִגְרוּף מֵעוֹר!"
 
"אֲבָל בִּשְׁבִיל מָה לְךָ?" אַבָּא אָמַר.
 
"לְהִתְאַמֵּן," אָמַרְתִּי. "כִּי אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת מִתְאַגְרֵף וּלְהַרְבִּיץ לְכֻלָּם. תִּקְנֶה לִי, טוֹב?"
 
"כַּמָּה עוֹלֶה שַׂק כָּזֶה?" אַבָּא הִתְעַנְיֵן.
 
"בֶּטַח גְּרוּשִׁים," אָמַרְתִּי. "עֲשָׂרָה רוּבַּל, אוֹ אוּלַי חֲמִשִּׁים."
 
"יָצָאתָ מִדַּעַתְךָ, חַבִּיבִּי," אַבָּא אָמַר. "תִּסְתַּדֵּר אֵיכְשֶׁהוּ בְּלִי שַׂק אִגְרוּף. לֹא יִקְרֶה לְךָ כְּלוּם."
 
וְהוּא הִתְלַבֵּשׁ וְהָלַךְ לָעֲבוֹדָה.
 
נֶעֱלַבְתִּי מִמֶּנּוּ עַל זֶה שֶׁסֵּרֵב לִי וְצָחַק. אִמָּא הִבְחִינָה בִּן־רֶגַע שֶׁנֶּעֱלַבְתִּי, וְאָמְרָה מִיָּד: "חַכֵּה, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁיֵּשׁ לִי רַעֲיוֹן. חַכֵּה רַק רֶגַע."
 
וְאָז הִיא הִתְכּוֹפְפָה וְהוֹצִיאָה מִתַּחַת לַסַּפָּה סַל גָּדוֹל מִקַּשׁ. הָיוּ מֻנָּחִים בּוֹ צַעֲצוּעִים יְשָׁנִים שֶׁכְּבָר לֹא שִׂחַקְתִּי בָּהֶם, כִּי כְּבָר גָּדַלְתִּי וּבַסְּתָו הָיוּ צְרִיכִים לִקְנוֹת לִי תִּלְבֹּשֶת בֵּית סֵפֶר וְכוֹבַע עִם מִצְחִיָּה מַבְרִיקָה.
 
אִמָּא הִתְחִילָה לְחַטֵּט בַּסַּל הַזֶּה, וּבַזְּמַן שֶׁהִיא חִטְּטָה בּוֹ רָאִיתִי אֶת הַחַשְׁמַלִּית הַיְשָׁנָה שֶׁלִּי בְּלִי גַּלְגַּלִּים וּקְשׁוּרָה לְחֶבֶל, חָלִיל מִפְּלַסְטִיק, סְבִיבוֹן מָעוּךְ, חֵץ אֶחָד עִם גּוּמִי בַּקָּצֶה, פִּסָּה קְרוּעָה שֶׁל מִפְרָשׂ מִסִּירָה, כַּמָּה רַעֲשָׁנִים, וְעוֹד הַרְבֵּה צַעֲצוּעִים שֶׁכְּבָר
 
 
 
הָפְכוּ לִפְסֹלֶת לְמִחְזוּר. וּפִתְאֹם אִמָּא הוֹצִיאָה מִתַּחְתִּית הַסַּל דֻּבִּי צַמְרִירִי גָּדוֹל.
 
  
הִיא זָרְקָה אוֹתוֹ אֶל הַסַּפָּה וְאָמְרָה: "הִנֵּה. זֶה הַדֻּבִּי שֶׁדּוֹדָה מִילָה נָתְנָה לְךָ בְּמַתָּנָה כְּשֶׁמָּלְאוּ לְךָ שְׁנָתַיִם. דֻּבִּי טוֹב, מְצֻיָּן. תִּרְאֶה כַּמָּה הוּא דָּחוּס! אֵיזוֹ בֶּטֶן שְׁמֵנָה! תִּרְאֶה אֵיךְ הוּא מַבְלִיט אוֹתָהּ! מָה, זֶה לֹא שַׂק אִגְרוּף? אֲפִלּוּ יוֹתֵר טוֹב! וְאֵין צֹרֶךְ לִקְנוֹת. לֵךְ וְתִתְאַמֵּן כַּמָּה שֶׁבָּא לְךָ. תַּתְחִיל כְּבָר עַכְשָׁו!"
 
וְאָז צִלְצֵל הַטֶּלֶפוֹן וְהִיא יָצְאָה לַמִּסְדְּרוֹן.
 
שָׂמַחְתִּי מְאֹד שֶׁאִמָּא חָשְׁבָה עַל רַעֲיוֹן נֶהֱדָר כָּזֶה, וּמִקַּמְתִּי אֶת הַדֻּבִּי כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר בְּנוֹחַ עַל הַסַּפָּה, שֶׁיִּהְיֶה לִי יוֹתֵר קַל לְהִתְאַמֵּן עָלָיו כְּדֵי לְפַתֵּחַ אֶת עָצְמַת הַמַּהֲלֻמָּה.
 
הוּא יָשַׁב לְפָנַי, דֻּבִּי בְּצֶבַע שׁוֹקוֹלָד אֲבָל מְרֻפָּט כַּהֹגֶן, וְהָיוּ לוֹ עֵינַיִם לֹא זֵהוֹת: עַיִן אַחַת שֶׁלּוֹ, מְקוֹרִית — צְהֻבָּה וּמִזְּכוּכִית, וְעַיִן שְׁנִיָּה גְּדוֹלָה וּלְבָנָה — מִכַּפְתּוֹר שֶׁל צִפִּית. אֲפִלּוּ לֹא זָכַרְתִּי מָתַי הִיא צָצָה. אֲבָל כָּל זֶה לֹא הָיָה חָשׁוּב, מִפְּנֵי שֶׁהַדֻּבִּי הִבִּיט בִּי בְּמַבָּט דֵּי עַלִּיז בָּעֵינַיִם הַלֹּא זֵהוֹת שֶׁלּוֹ, וְהוּא פִּשֵּׂק אֶת הָרַגְלַיִם וְהִבְלִיט אֶת הַבֶּטֶן שֶׁלּוֹ לִקְרָאתִי, וְאֶת שְׁתֵּי הַיָּדַיִם הֵרִים לְמַעְלָה, כְּאִלּוּ הִתְלוֹצֵץ שֶׁהִנֵּה, הוּא כְּבָר נִכְנָע מֵרֹאשׁ...
 
הִסְתַּכַּלְתִּי בּוֹ כָּכָה, וּפִתְאֹם נִזְכַּרְתִּי אֵיךְ פַּעַם לֹא הָיִיתִי מוּכָן לְהִפָּרֵד מֵהַדֻּבִּי הַזֶּה אֲפִלּוּ לְרֶגַע. הָיִיתִי סוֹחֵב אוֹתוֹ אִתִּי לְכָל מָקוֹם וּמְטַפֵּל בּוֹ וּמוֹשִׁיב אוֹתוֹ לַשֻּׁלְחָן לְיָדִי לֶאֱכֹל צָהֳרַיִם, וּמַאֲכִיל אוֹתוֹ דַּיְסַת סֹלֶת מִכַּף, וְהַפַּרְצוּף שֶׁלּוֹ נַעֲשָׂה מְשַׁעֲשֵׁעַ כָּל כָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי מְלַכְלֵךְ אוֹתוֹ, נַגִּיד בְּדַיְסָה אוֹ בְּרִבָּה. פַּרְצוּף מְשַׁעֲשֵׁעַ וְחָמוּד כָּל כָּךְ נִהְיָה לוֹ, מַמָּשׁ כְּאִלּוּ הָיָה חַי, וְהָיִיתִי מַשְׁכִּיב אוֹתוֹ לִישֹׁן אִתִּי וּמְנַעֲנֵעַ אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הָיָה אָחִי הַקָּטָן, וְלוֹחֵשׁ לוֹ כָּל מִינֵי מַעֲשִׁיּוֹת יָשָׁר לְתוֹךְ אָזְנֵי הַקְּטִיפָה הַקְּטַנּוֹת הַזְּקוּפוֹת שֶׁלּוֹ, וְאָהַבְתִּי אוֹתוֹ, אָהַבְתִּי בְּכָל לִבִּי. הָיִיתִי נוֹתֵן אָז אֶת הַחַיִּים שֶׁלִּי לְמַעֲנוֹ. וְהִנֵּה הוּא יוֹשֵׁב עַכְשָׁו עַל הַסַּפָּה, מִי שֶׁהָיָה הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁלִּי, חֲבֵר יַלְדוּת אֲמִתִּי. הִנֵּה הוּא יוֹשֵׁב,
 
צוֹחֵק בְּעֵינָיו הַלֹּא זֵהוֹת, וַאֲנִי רוֹצֶה לְתַרְגֵּל עָלָיו אֶת עָצְמַת הַמַּהֲלֻמָּה...
 
"מָה אִתְּךָ?" אִמָּא אָמְרָה; הִיא כְּבָר חָזְרָה מֵהַמִּסְדְּרוֹן. "מַה קָּרָה לְךָ?"
 
וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי מָה אִתִּי וְשָׁתַקְתִּי הַרְבֵּה זְמַן וְהִפְנֵיתִי לְאִמָּא אֶת הַגַּב, כְּדֵי שֶׁהִיא לֹא תְּנַחֵשׁ לְפִי הַקּוֹל אוֹ לְפִי הַשְּׂפָתַיִם, וְהֵרַמְתִּי אֶת הָרֹאשׁ אֶל הַתִּקְרָה כְּדֵי שֶׁהַדְּמָעוֹת יִתְגַּלְגְּלוּ בַּחֲזָרָה. וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁכִּמְעַט הִתְגַּבַּרְתִּי עַל עַצְמִי, אָמַרְתִּי: "עַל מָה אַתְּ מְדַבֶּרֶת, אִמָּא? שׁוּם דָּבָר לֹא קָרָה לִי... פָּשׁוּט שִׁנִּיתִי אֶת דַּעֲתִי. פָּשׁוּט לֹא בָּא לִי יוֹתֵר לִהְיוֹת מִתְאַגְרֵף."

ויקטור דרגונסקי

ויקטור דרגונסקי (1913-1972) התחיל את דרכו כסופר ב-1961, כשפִּרסם את סיפורֵי הילד דניס. הסיפורים כבשו מייד את קהל הקוראים, ובעקבותיהם נכתבו סיפורים רבים נוספים. כיום הם נחשבים לקלאסיקה, נכללים בספרי הלימוד בבתי הספר ברוסיה, ואף תורגמו לשפות רבות.

הרפתקאות דניס ויקטור דרגונסקי
חֲבֵר יַלְדוּת
 
 
כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן שֵׁשׁ אוֹ שֵׁשׁ וָחֵצִי, בִּכְלָל לֹא יָדַעְתִּי מָה אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת כְּשֶׁאֶהְיֶה גָּדוֹל. כָּל הָאֲנָשִׁים מִסָּבִיב מְאֹד מָצְאוּ חֵן בְּעֵינַי וְגַם כָּל הָעֲבוֹדוֹת. הָיָה לִי בָּרֹאשׁ בָּלָגָן נוֹרָאִי, הָיִיתִי מְבֻלְבָּל כָּזֶה, וּבְשׁוּם אֹפֶן לֹא הִצְלַחְתִּי לְהַחְלִיט מַה כְּדַאי לִי לִהְיוֹת.
 
  
 
פַּעַם רָצִיתִי לִהְיוֹת אַסְטְרוֹנוֹם, כְּדֵי לֹא לִישֹׁן בַּלֵּילוֹת וְלִצְפּוֹת דֶּרֶךְ טֶלֶסְקוֹפּ בְּכוֹכָבִים רְחוֹקִים, וּפַעַם חָלַמְתִּי לַהֲפֹךְ לְרַב־חוֹבֵל שֶׁל אֳנִיָּה, כְּדֵי לַעֲמֹד בְּפִשּׂוּק עַל גֶּשֶׁר הַפִּקּוּד, וּלְבַקֵּר בְּסִינְגַפּוּר הָרְחוֹקָה, וְלִקְנוֹת שָׁם קוֹף שֶׁעוֹשֶׂה תַּעֲלוּלִים מַצְחִיקִים. וּפַעַם רָצִיתִי נוֹרָא לִהְיוֹת נֶהָג אוֹ מְנַהֵל תַּחֲנָה בָּרַכֶּבֶת הַתַּחְתִּית, לְהִסְתּוֹבֵב בְּכוֹבַע מִצְחִיָּה אָדֹם עַל הָרֹאשׁ וְלִצְעֹק בְּקוֹל עָבֶה: "סַע!"
 
אוֹ שֶׁהָיִיתִי נִתְקָף בְּחֵשֶׁק לִלְמֹד לִהְיוֹת צַיָּר, כָּזֶה שֶׁמְּצַיֵּר עַל הַכְּבִישׁ פַּסִּים לְבָנִים בִּשְׁבִיל הַמְּכוֹנִיּוֹת שֶׁדּוֹהֲרוֹת בּוֹ. וּפַעַם הָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁלֹּא רַע לַהֲפֹךְ לְנוֹסֵעַ אַמִּיץ־לֵב, נָגִיד כְּמוֹ אֶלֶן בּוֹמְבַּר הַצָּרְפָתִי, וְכָמוֹהוּ לַחֲצוֹת אֶת כָּל הָאוֹקְיָנוֹסִים בְּסִירָה רְעוּעָה, כְּשֶׁאֲנִי נִזּוֹן רַק מִדָּגִים לֹא מְבֻשָּׁלִים. הַבְּעָיָה הַיְחִידָה הָיְתָה שֶׁהַבּוֹמְבַּר הַזֶּה רָזָה בַּמַּסָּע שֶׁלּוֹ בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה קִילוֹ, וַאֲנִי — הַמִּשְׁקָל שֶׁלִּי עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה בְּסַךְ הַכֹּל, כָּךְ שֶׁאִם אֵצֵא לְהַפְלָגָה כָּמוֹהוּ, בְּסוֹף הַמַּסָּע הַמִּשְׁקָל שֶׁלִּי יִהְיֶה רַק קִילוֹ אֶחָד. וּמָה אִם לֹא אַצְלִיחַ לָדוּג דָּג אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם בְּאֵיזֶה מָקוֹם, וְאַרְזֶה טִפָּה יוֹתֵר? אָז, כַּנִּרְאֶה, פָּשׁוּט אֶתְפּוֹגֵג בָּאֲוִיר כְּמוֹ עָשָׁן וְנִגְמַר הַסִּפּוּר.
 
אַחֲרֵי כָּל הַחִשּׁוּבִים הָאֵלֶּה הֶחְלַטְתִּי לְוַתֵּר עַל כָּל הַתָּכְנִית, וְלַמָּחֳרָת כְּבָר רָצִיתִי לַהֲפֹךְ לְמִתְאַגְרֵף, מִפְּנֵי שֶׁרָאִיתִי בַּטֶּלֶוִיזְיָה אֶת אַלִּיפוּת אֵירוֹפָּה בְּאִגְרוּף. אֵיזֶה מַכּוֹת הָלְכוּ שָׁם — פָּשׁוּט זְוָעָה! וְאַחַר כָּךְ הֶרְאוּ אִמּוּן שֶׁלָּהֶם, וְהַפַּעַם הֵם כְּבָר הִכְנִיסוּ מַכּוֹת לְשַׂק אִגְרוּף מֵעוֹר — מִין כַּדּוּר מָאֳרָךְ וְכָבֵד כָּזֶה, שֶׁצָּרִיךְ לְהַכּוֹת בּוֹ בְּכָל הַכֹּחַ, לְהַרְבִּיץ חָזָק־חָזָק כְּדֵי לְפַתֵּחַ אֶת עָצְמַת הַמַּהֲלֻמָּה. צָפִיתִי בְּכָל זֶה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה, עַד שֶׁהֶחְלַטְתִּי לַהֲפֹךְ גַּם אֲנִי לָאִישׁ הֶחָזָק בְּיוֹתֵר בֶּחָצֵר, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהַרְבִּיץ לְכֻלָּם, לְכָל מִקְרֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה.
 
אָמַרְתִּי לְאַבָּא: "אַבָּא, אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְאַמֵּן בַּחֲבָטוֹת!"
 
אַבָּא צָעַק לִי מֵהַמִּטְבָּח: "מָה, אַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת חֲבִיתוֹת?"
 
פָּרַצְתִּי בִּצְחוֹק: "לֹא, אַבָּא, לֹא חֲבִיתוֹת, חֲבָטוֹת! תִּקְנֶה לִי בְּבַקָּשָׁה שַׂק אִגְרוּף מֵעוֹר!"
 
"אֲבָל בִּשְׁבִיל מָה לְךָ?" אַבָּא אָמַר.
 
"לְהִתְאַמֵּן," אָמַרְתִּי. "כִּי אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת מִתְאַגְרֵף וּלְהַרְבִּיץ לְכֻלָּם. תִּקְנֶה לִי, טוֹב?"
 
"כַּמָּה עוֹלֶה שַׂק כָּזֶה?" אַבָּא הִתְעַנְיֵן.
 
"בֶּטַח גְּרוּשִׁים," אָמַרְתִּי. "עֲשָׂרָה רוּבַּל, אוֹ אוּלַי חֲמִשִּׁים."
 
"יָצָאתָ מִדַּעַתְךָ, חַבִּיבִּי," אַבָּא אָמַר. "תִּסְתַּדֵּר אֵיכְשֶׁהוּ בְּלִי שַׂק אִגְרוּף. לֹא יִקְרֶה לְךָ כְּלוּם."
 
וְהוּא הִתְלַבֵּשׁ וְהָלַךְ לָעֲבוֹדָה.
 
נֶעֱלַבְתִּי מִמֶּנּוּ עַל זֶה שֶׁסֵּרֵב לִי וְצָחַק. אִמָּא הִבְחִינָה בִּן־רֶגַע שֶׁנֶּעֱלַבְתִּי, וְאָמְרָה מִיָּד: "חַכֵּה, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁיֵּשׁ לִי רַעֲיוֹן. חַכֵּה רַק רֶגַע."
 
וְאָז הִיא הִתְכּוֹפְפָה וְהוֹצִיאָה מִתַּחַת לַסַּפָּה סַל גָּדוֹל מִקַּשׁ. הָיוּ מֻנָּחִים בּוֹ צַעֲצוּעִים יְשָׁנִים שֶׁכְּבָר לֹא שִׂחַקְתִּי בָּהֶם, כִּי כְּבָר גָּדַלְתִּי וּבַסְּתָו הָיוּ צְרִיכִים לִקְנוֹת לִי תִּלְבֹּשֶת בֵּית סֵפֶר וְכוֹבַע עִם מִצְחִיָּה מַבְרִיקָה.
 
אִמָּא הִתְחִילָה לְחַטֵּט בַּסַּל הַזֶּה, וּבַזְּמַן שֶׁהִיא חִטְּטָה בּוֹ רָאִיתִי אֶת הַחַשְׁמַלִּית הַיְשָׁנָה שֶׁלִּי בְּלִי גַּלְגַּלִּים וּקְשׁוּרָה לְחֶבֶל, חָלִיל מִפְּלַסְטִיק, סְבִיבוֹן מָעוּךְ, חֵץ אֶחָד עִם גּוּמִי בַּקָּצֶה, פִּסָּה קְרוּעָה שֶׁל מִפְרָשׂ מִסִּירָה, כַּמָּה רַעֲשָׁנִים, וְעוֹד הַרְבֵּה צַעֲצוּעִים שֶׁכְּבָר
 
 
 
הָפְכוּ לִפְסֹלֶת לְמִחְזוּר. וּפִתְאֹם אִמָּא הוֹצִיאָה מִתַּחְתִּית הַסַּל דֻּבִּי צַמְרִירִי גָּדוֹל.
 
  
הִיא זָרְקָה אוֹתוֹ אֶל הַסַּפָּה וְאָמְרָה: "הִנֵּה. זֶה הַדֻּבִּי שֶׁדּוֹדָה מִילָה נָתְנָה לְךָ בְּמַתָּנָה כְּשֶׁמָּלְאוּ לְךָ שְׁנָתַיִם. דֻּבִּי טוֹב, מְצֻיָּן. תִּרְאֶה כַּמָּה הוּא דָּחוּס! אֵיזוֹ בֶּטֶן שְׁמֵנָה! תִּרְאֶה אֵיךְ הוּא מַבְלִיט אוֹתָהּ! מָה, זֶה לֹא שַׂק אִגְרוּף? אֲפִלּוּ יוֹתֵר טוֹב! וְאֵין צֹרֶךְ לִקְנוֹת. לֵךְ וְתִתְאַמֵּן כַּמָּה שֶׁבָּא לְךָ. תַּתְחִיל כְּבָר עַכְשָׁו!"
 
וְאָז צִלְצֵל הַטֶּלֶפוֹן וְהִיא יָצְאָה לַמִּסְדְּרוֹן.
 
שָׂמַחְתִּי מְאֹד שֶׁאִמָּא חָשְׁבָה עַל רַעֲיוֹן נֶהֱדָר כָּזֶה, וּמִקַּמְתִּי אֶת הַדֻּבִּי כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר בְּנוֹחַ עַל הַסַּפָּה, שֶׁיִּהְיֶה לִי יוֹתֵר קַל לְהִתְאַמֵּן עָלָיו כְּדֵי לְפַתֵּחַ אֶת עָצְמַת הַמַּהֲלֻמָּה.
 
הוּא יָשַׁב לְפָנַי, דֻּבִּי בְּצֶבַע שׁוֹקוֹלָד אֲבָל מְרֻפָּט כַּהֹגֶן, וְהָיוּ לוֹ עֵינַיִם לֹא זֵהוֹת: עַיִן אַחַת שֶׁלּוֹ, מְקוֹרִית — צְהֻבָּה וּמִזְּכוּכִית, וְעַיִן שְׁנִיָּה גְּדוֹלָה וּלְבָנָה — מִכַּפְתּוֹר שֶׁל צִפִּית. אֲפִלּוּ לֹא זָכַרְתִּי מָתַי הִיא צָצָה. אֲבָל כָּל זֶה לֹא הָיָה חָשׁוּב, מִפְּנֵי שֶׁהַדֻּבִּי הִבִּיט בִּי בְּמַבָּט דֵּי עַלִּיז בָּעֵינַיִם הַלֹּא זֵהוֹת שֶׁלּוֹ, וְהוּא פִּשֵּׂק אֶת הָרַגְלַיִם וְהִבְלִיט אֶת הַבֶּטֶן שֶׁלּוֹ לִקְרָאתִי, וְאֶת שְׁתֵּי הַיָּדַיִם הֵרִים לְמַעְלָה, כְּאִלּוּ הִתְלוֹצֵץ שֶׁהִנֵּה, הוּא כְּבָר נִכְנָע מֵרֹאשׁ...
 
הִסְתַּכַּלְתִּי בּוֹ כָּכָה, וּפִתְאֹם נִזְכַּרְתִּי אֵיךְ פַּעַם לֹא הָיִיתִי מוּכָן לְהִפָּרֵד מֵהַדֻּבִּי הַזֶּה אֲפִלּוּ לְרֶגַע. הָיִיתִי סוֹחֵב אוֹתוֹ אִתִּי לְכָל מָקוֹם וּמְטַפֵּל בּוֹ וּמוֹשִׁיב אוֹתוֹ לַשֻּׁלְחָן לְיָדִי לֶאֱכֹל צָהֳרַיִם, וּמַאֲכִיל אוֹתוֹ דַּיְסַת סֹלֶת מִכַּף, וְהַפַּרְצוּף שֶׁלּוֹ נַעֲשָׂה מְשַׁעֲשֵׁעַ כָּל כָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי מְלַכְלֵךְ אוֹתוֹ, נַגִּיד בְּדַיְסָה אוֹ בְּרִבָּה. פַּרְצוּף מְשַׁעֲשֵׁעַ וְחָמוּד כָּל כָּךְ נִהְיָה לוֹ, מַמָּשׁ כְּאִלּוּ הָיָה חַי, וְהָיִיתִי מַשְׁכִּיב אוֹתוֹ לִישֹׁן אִתִּי וּמְנַעֲנֵעַ אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הָיָה אָחִי הַקָּטָן, וְלוֹחֵשׁ לוֹ כָּל מִינֵי מַעֲשִׁיּוֹת יָשָׁר לְתוֹךְ אָזְנֵי הַקְּטִיפָה הַקְּטַנּוֹת הַזְּקוּפוֹת שֶׁלּוֹ, וְאָהַבְתִּי אוֹתוֹ, אָהַבְתִּי בְּכָל לִבִּי. הָיִיתִי נוֹתֵן אָז אֶת הַחַיִּים שֶׁלִּי לְמַעֲנוֹ. וְהִנֵּה הוּא יוֹשֵׁב עַכְשָׁו עַל הַסַּפָּה, מִי שֶׁהָיָה הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁלִּי, חֲבֵר יַלְדוּת אֲמִתִּי. הִנֵּה הוּא יוֹשֵׁב,
 
צוֹחֵק בְּעֵינָיו הַלֹּא זֵהוֹת, וַאֲנִי רוֹצֶה לְתַרְגֵּל עָלָיו אֶת עָצְמַת הַמַּהֲלֻמָּה...
 
"מָה אִתְּךָ?" אִמָּא אָמְרָה; הִיא כְּבָר חָזְרָה מֵהַמִּסְדְּרוֹן. "מַה קָּרָה לְךָ?"
 
וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי מָה אִתִּי וְשָׁתַקְתִּי הַרְבֵּה זְמַן וְהִפְנֵיתִי לְאִמָּא אֶת הַגַּב, כְּדֵי שֶׁהִיא לֹא תְּנַחֵשׁ לְפִי הַקּוֹל אוֹ לְפִי הַשְּׂפָתַיִם, וְהֵרַמְתִּי אֶת הָרֹאשׁ אֶל הַתִּקְרָה כְּדֵי שֶׁהַדְּמָעוֹת יִתְגַּלְגְּלוּ בַּחֲזָרָה. וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁכִּמְעַט הִתְגַּבַּרְתִּי עַל עַצְמִי, אָמַרְתִּי: "עַל מָה אַתְּ מְדַבֶּרֶת, אִמָּא? שׁוּם דָּבָר לֹא קָרָה לִי... פָּשׁוּט שִׁנִּיתִי אֶת דַּעֲתִי. פָּשׁוּט לֹא בָּא לִי יוֹתֵר לִהְיוֹת מִתְאַגְרֵף."