יוֹן לָבָן, יוֹן קָטָן, עָף בַּשָּׁמַיִם בִּשְׁעַת צָהֳרָיִם.
יוֹנָה כְּחֻלָּה, יוֹנָה יָפָה, פָּרְשָׂה זוּג כְּנָפַיִם.
עַל צַמֶּרֶת הָעֵץ נִפְגְּשׁוּ הַשְּׁנַיִם,
יוֹן לָבָן לִמֵּד אֶת יוֹנָה כְּחֻלָּה שִׁיר יָשָׁן שֶׁלָּמַד בַּגַּן, כְּשֶׁהָיָּה קָטָן.
דִּלְּגוּ הַשְּׁנַיִם בֵּין עֲנָנִים,
חִיְּכוּ זֶה אֶל זֶה, הָיוּ מְאֻשָּׁרִים.
יוֹן לָבָן וְיוֹנָה כְּחֻלָּה הֵקִימוּ יַחַד מִשְׁפָּחָה!
לְאַחַר כַּמָּה חֳדָשִׁים,
עַל עֵץ גָּבוֹהַּ, בֵּין הֶעָלִים,
גּוֹזָל תְּכֵלֶת בָּקַע מִתּוֹךְ בֵּיצָה,
גּוֹזָל שֶׁל אַהֲבָה!