הקרוסלה של מיכל
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הקרוסלה של מיכל

הקרוסלה של מיכל

4.5 כוכבים (10 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

יעל שוב

יעל שוב היא מבקרת קולנוע וסופרת ישראלית.

היא מרבה לשמש כשופטת בפסטיבלי קולנוע בינלאומיים (לוקרנו, וונציה, פלם ספרינגס ועוד) מטעם האיגוד הבינלאומי של מבקרי קולנוע (FIPRESCI).
ב-2011 יצא לאור ספרה הראשון "נסיכת הגלידה" בהוצאת כתר ספרים.
ראיון "ראש בראש"

תקציר

אחרי מות אמה עוברת מיכל בת ה-13 להתגורר בניו יורק עם אביה ג'ו, שאותו לא הכירה עד אז. ג'ו עובד כמפעיל בקרוסלת הסוסים של הסנטרל פארק, ושם היא פוגשת עולם קסום עם חוקים משלו. בקיץ אחד בלתי נשכח, שופע תגליות מסעירות והרפתקאות מופלאות, תלמד מיכל לפלס את דרכה בעולם, ותמצא אהבה בזמן ובמקום הכי לא צפויים.
הקרוסלה של מיכל הוא ספר מרגש ועשיר בדמיון, הנע בין תל אביב לניו יורק ומשלב פנטזיה בתוך סיפור על התמודדות עם אובדן, בדידות, לחץ חברתי ואהבה ראשונה.
"ספר מקסים אשר שוזר בעדינות פנטזיה עם סיפור ריאליסטי... ספר שאהבת המילה הכתובה ניכרת בו מכל פינה, הסוחף להרפתקה עם ניחוח מיתולוגי".
Ynet , מיה מיטב
 
"יעל שוב חוצבת בתבונה מעיינות של אופטימיות ואהבת אדם דווקא מתוך כאבי ההתבגרות של ילדה עדינת לב, הנחרדת מרשעותם של בני גילה, עד לסוף מרומם הרוח... מעורר תקווה לספר המשך".
ירון פריד, מעריב
 
"שוב כותבת באופן נוגע ללב ואותנטי מאוד... ניו יורק מתוארת באופן מסעיר וחי כל כך, ותעלומת סוס הקרוסלה בוזקת על הכל מעין אבקת קסמים מנצנצת." 
מור פוגלמן-דבורקין, הפנקס
 
"ספר מיוחד וקסום".
איריס לביא, לקראת שבת, כאן ב'
 
יעל שוב היא מבקרת קולנוע ומרצה. בשנת 1993 נסעה לניו יורק ללמוד קולנוע ונשארה שם שבע שנים טובות. געגועיה לברודוויי ולסנטרל פארק הניבו את ספרה השני "הקרוסלה של מיכל". ספרה הראשון, "נסיכת הגלידה", המיועד לקוראים צעירים מעט יותר, יצא לאור בהוצאת כתר ספרים והיה לרב-מכר.

פרק ראשון

הסוס הכחול
 
הפעם האחרונה שבה מיכל רכבה על הסוס הכחול בקרוסלה בסנטרל פארק שבניו יורק הייתה כשביקרה אצל הדוד ג'ו. היא הייתה בת שש, והסוס נראה לה עצום ממדים. מיכל פחדה ליפול, ואִמה עמדה לצד הסוס ואחזה בקרסול שלה. היא הציעה לשבת מאחורי מיכל על האוכף, אבל מיכל התעקשה שהיא רוצה לבד, ושרק תחזיק לה את הקרסול. באותו לילה היא חלמה שהיא רוכבת באחו על סוס אמיתי בלי שאף אחד יאחז בקרסול שלה. בחלום היא הרגישה כאילו היא עפה, וכשהתעוררה בבוקר החליטה שכשתהיה גדולה יהיה לה סוס.
 
מיכל נזכרה במגע ידה החמים של אִמה על קרסולה כשהביטה בסחרחרה הדוממת. זאת הייתה שעת בוקר מוקדמת, וג'ו עדיין לא פתח את השער. רק אתמול הגיעה לניו יורק, והשכם בבוקר העיר אותה ג'ו כדי שתתלווה אליו לעבודתו בפארק. מיכל תרה בעיניה אחר הסוס הכחול, ואחרי שהשער נפתח בחריקה, היא נכנסה וסבה סביב הקרוסלה. הסוסים נראו עכשיו פחות גדולים, והיו בהם חומים, אפורים ולבנים, וגם שניים לבנים עם כתמים שחורים. "איפה הסוס הכחול?" היא שאלה.
 
ג'ו נראה תמה. "סוס כחול? אף פעם לא היה כאן סוס כחול", הוא השיב.
 
"מוזר", אמרה מיכל. "כל השנים זכרתי סוס כחול".
 
"עוד מעט יגיעו האנשים הראשונים", אמר ג'ו. "את רוצה לעזור לי?"
 
"איך אני יכולה לעזור?"
 
ג'ו פתח את חדר המנוע בלב הקרוסלה והצביע על הדלי בפינה. "קחי סמרטוט ותני לסוסים ניגוב קל. בטח הצטבר עליהם אבק בימים שלא הייתי כאן. יש ברז מאחור".
 
עם דלי וסמרטוט לח בידיה, מיכל חלפה בין הסוסים. חלקם נראו כשועטים קדימה בראש רכון, חלקם הרימו ראשיהם בצהלה דוממת. היא נזכרה בסצנה מתוך הסרט "מרי פופינס", שבה מרי, ברט והילדים רוכבים על סוסי העץ המתנתקים מהקרוסלה, וניסתה להיזכר אם גם הם נראו צוהלים. אִמה קנתה לה את הדי־וי־די כשהייתה בת שבע, והיא צפתה בו אין־ספור פעמים, עד שיום אחד הפסיקה. עכשיו היא חשבה לעצמה שהיא רוצה לראותו שוב. היא ניגבה את הסוסים מהאבק שהתחפר ברעמותיהם, ודמיינה שהם מחייכים אליה בתודה. כשניגבה את הסוס האפור עם האוכף האדום בשורה החיצונית, היה נדמה לה שהוא רעד למגע ידה, אבל בדיוק אז שמעה את ג'ו צועק, "תחזיקי חזק!" והקרוסלה החלה להסתובב ולהשמיע שיר עליז. מיכל שיערה שהרעדה שחשה נבעה מתזוזת הקרוסלה. לפתע ליבה נמלא עצב, ועיניה התלחלחו. אל תבכי, היא אמרה לעצמה. אם הילדים יראו אותך ככה הם יפחדו לעלות על הסוסים.
 
בחוץ החל להיווצר תור. "הכל עובד", אמר ג'ו, "אפשר לפתוח את השער". מיכל מכרה כרטיסים, ובמשך כמה שעות נסחפה בהתלהבות של הילדים ולא חשבה על אִמה.
 
 

יעל שוב

יעל שוב היא מבקרת קולנוע וסופרת ישראלית.

היא מרבה לשמש כשופטת בפסטיבלי קולנוע בינלאומיים (לוקרנו, וונציה, פלם ספרינגס ועוד) מטעם האיגוד הבינלאומי של מבקרי קולנוע (FIPRESCI).
ב-2011 יצא לאור ספרה הראשון "נסיכת הגלידה" בהוצאת כתר ספרים.
ראיון "ראש בראש"
הקרוסלה של מיכל יעל שוב
הסוס הכחול
 
הפעם האחרונה שבה מיכל רכבה על הסוס הכחול בקרוסלה בסנטרל פארק שבניו יורק הייתה כשביקרה אצל הדוד ג'ו. היא הייתה בת שש, והסוס נראה לה עצום ממדים. מיכל פחדה ליפול, ואִמה עמדה לצד הסוס ואחזה בקרסול שלה. היא הציעה לשבת מאחורי מיכל על האוכף, אבל מיכל התעקשה שהיא רוצה לבד, ושרק תחזיק לה את הקרסול. באותו לילה היא חלמה שהיא רוכבת באחו על סוס אמיתי בלי שאף אחד יאחז בקרסול שלה. בחלום היא הרגישה כאילו היא עפה, וכשהתעוררה בבוקר החליטה שכשתהיה גדולה יהיה לה סוס.
 
מיכל נזכרה במגע ידה החמים של אִמה על קרסולה כשהביטה בסחרחרה הדוממת. זאת הייתה שעת בוקר מוקדמת, וג'ו עדיין לא פתח את השער. רק אתמול הגיעה לניו יורק, והשכם בבוקר העיר אותה ג'ו כדי שתתלווה אליו לעבודתו בפארק. מיכל תרה בעיניה אחר הסוס הכחול, ואחרי שהשער נפתח בחריקה, היא נכנסה וסבה סביב הקרוסלה. הסוסים נראו עכשיו פחות גדולים, והיו בהם חומים, אפורים ולבנים, וגם שניים לבנים עם כתמים שחורים. "איפה הסוס הכחול?" היא שאלה.
 
ג'ו נראה תמה. "סוס כחול? אף פעם לא היה כאן סוס כחול", הוא השיב.
 
"מוזר", אמרה מיכל. "כל השנים זכרתי סוס כחול".
 
"עוד מעט יגיעו האנשים הראשונים", אמר ג'ו. "את רוצה לעזור לי?"
 
"איך אני יכולה לעזור?"
 
ג'ו פתח את חדר המנוע בלב הקרוסלה והצביע על הדלי בפינה. "קחי סמרטוט ותני לסוסים ניגוב קל. בטח הצטבר עליהם אבק בימים שלא הייתי כאן. יש ברז מאחור".
 
עם דלי וסמרטוט לח בידיה, מיכל חלפה בין הסוסים. חלקם נראו כשועטים קדימה בראש רכון, חלקם הרימו ראשיהם בצהלה דוממת. היא נזכרה בסצנה מתוך הסרט "מרי פופינס", שבה מרי, ברט והילדים רוכבים על סוסי העץ המתנתקים מהקרוסלה, וניסתה להיזכר אם גם הם נראו צוהלים. אִמה קנתה לה את הדי־וי־די כשהייתה בת שבע, והיא צפתה בו אין־ספור פעמים, עד שיום אחד הפסיקה. עכשיו היא חשבה לעצמה שהיא רוצה לראותו שוב. היא ניגבה את הסוסים מהאבק שהתחפר ברעמותיהם, ודמיינה שהם מחייכים אליה בתודה. כשניגבה את הסוס האפור עם האוכף האדום בשורה החיצונית, היה נדמה לה שהוא רעד למגע ידה, אבל בדיוק אז שמעה את ג'ו צועק, "תחזיקי חזק!" והקרוסלה החלה להסתובב ולהשמיע שיר עליז. מיכל שיערה שהרעדה שחשה נבעה מתזוזת הקרוסלה. לפתע ליבה נמלא עצב, ועיניה התלחלחו. אל תבכי, היא אמרה לעצמה. אם הילדים יראו אותך ככה הם יפחדו לעלות על הסוסים.
 
בחוץ החל להיווצר תור. "הכל עובד", אמר ג'ו, "אפשר לפתוח את השער". מיכל מכרה כרטיסים, ובמשך כמה שעות נסחפה בהתלהבות של הילדים ולא חשבה על אִמה.