חלק 1
משפחת קרטר בלופ העולמות
הקדמה
אתם בטח שואלים את עצמכם למה כדאי לקרוא ספר נצחי, הרי בסוף הוא ישעמם אותנו. אבל זה לא כך. לספר יש מטרה אחת — "לשרוד" למרות כל הסבל שמתרחש בעולם.
עליכם לקרוא את כולו!
אם בסופו תשתעממו למוות, נא הפסיקו מייד לקרוא אותו.
הספר, אשר נכתב זמן רב בתוך הגולגולת היצירתית של סופר מבולבל, בעל פיצול אישיות וסכיזופרן, הוא הזוי, מיוחד וקסום, בחלקו עצוב ובחלקו מצחיק.
מעולם לא קראתם ספר כזה! אתם מוזמנים להציץ לתוך מחשבותיו העמוקות של הסופר ולהעביר את המסר. הכתיבה בשיח אלוהי במובן רוחני, כולל כעס ושנאה וגם אהבה גדולה. אני מקווה שיעשה עליכם רושם טוב, ובהצלחה לכם, הקוראים!
נ.ב.
סבלנות. אתם דוהרים על סוס פרא, לכן היזהרו! זו "אופרת חלל", אז תאפשרו לעצמכם להבין את המבוך המפותל ולמצוא את הדרך אל מוחו של הסופר האמיתי, הלא הוא — אני.
כן, גם לי היו קולות בראש! שנמשכו שנים רבות, כאלה שהגיעו כדי לחסלני. אני מודה, ואני רק בן ארבעים ואחת.
כתבתי כבר שני ספרים, והספר הזה נובע מתשוקה כואבת למדע בדיוני ופנטזיה פילוסופית. אני חולם בגדול, איש רגיש ונאה שרוב חייו שהה בבית חולים לחולי נפש, לצערי. אני נוטל תרופות בקביעות כבר עשרים שנה ומתנזר מסמים ואלכוהול. יש לי בעיה עם מסכים. אני מפחד להיכנס לתוכם. בעשר השנים האחרונות קראתי אלפי ספרים, ואני חובב מוזיקה, ספרים וסרטים.
הרעיון על משפחת קרטר עלה בראשי לפני מספר שנים, ומאז כתבתי עליה בקצב ובמרץ. אני מקווה שקהל הקוראים יתחבר אליי ואל משפחת קרטר המקסימה והרגישה שכותבת יומנים מדי ערב.
הקדמה
"מה שלומך?" אמרה הפסיכולוגית והפסיכיאטרית דוקטור אסתר בעודה מחייכת, "זה כבוד גדול לראותך."
"גם לי," מלמל אלוהים ואז חייך.
"על מה אתה רוצה לדבר?" שאלה אסתר.
"אני רוצה לבדוק אם אני צריך כדורים פסיכיאטריים," השיב לה. "בזמן האחרון אני חש מועקה כזאת, ויש קולות של אנשים שצווחים במוחי. חוץ מזה, אשתי חסרה לי, אני ביישן, ומתקשה למצוא אלוהית חדשה. את יודעת שככה הכול התחיל. זאת הייתה אהבה נכזבת והכול התנפץ לרסיסים."
״נשמע בכלל לא פשוט," אמרה ד"ר אסתר מווריק, "אבל אני לא בטוחה שאני מבינה מה הבעיה שלך."
״הבעיה היא שהילדים שלנו הם הצאצאים של כל המינים ביקום. מובן שיש מפלצות שמנסות להשתלט עלינו, אבל הדפנו אותן בכוח," אמר אלוהים.
״מי הדף?" שאלה אסתר.
״אני ושאר החברים. חוץ מזה, גם עמלק, שהוא השטן, נלחם בנו במשך מיליארדי שנים ללא הצלחה. אבל אז התחילו הפחדים שמלווים אותי כבר שנים. לפני שהם התחילו הייתי כול יכול, אבל משהו התפנצ'ר באמצע," אמר לה.
״מה קרה?" שאלה אסתר.
״פגשתי אותם.... את הסופרים, בני אדם שמכתיבים לי מה לעשות. זאת לא חוצפה!!!!!????" אמר בקול רם.
אסתר כמעט בלעה את העט שאחזה בפיה. לאחר מכן שאלה אותו, ״אתה מפחד מבני אדם?"
"כן, אני חרד בעיקר משירלי ושחר, הם גם מעלים לי ת'סעיף," ענה לה.
"מה עם קרטר ושרה? מהם אתה לא מפחד?"
"קצת. הם בובות במשחק הזה ותו לא."
"אסתר, מה עושים אִתי??? אני לא רוצה אשפוז..."
"קודם כול תקבל לוריוון ווליום, אחר כך נראה אם צריך להוסיף עוד משהו. חוץ מהחרדות יש עוד משהו?"
"כן! אני. רוצה. שהסופר. ימות! ימות! ימות!....."
