העור
העור הוא החלק הגדול ביותר באיברי הגוף. הוא מהווה מעטפת שמבודדת את כל האיברים הפנימיים מהעולם החיצוני.
מבנה העור
העור מורכב מ-3 שכבות:
על עורית - אפידרמיס
עורית - דרמיס
תת עורית - היפודרמיס.
האפידרמיס מתחלק ל-5 שכבות משנה:
שכבה בסיסית (או שכבת נביטה או שכבה בזאלית)
זוהי השכבה העמוקה ביותר והיא גובלת עם הדרמיס.
בשכבה זו התאים מתחלקים בלי הרף, ובכך היא בעצם משמשת כשכבת הגדילה של תאי האפידרמיס. יש בה גם תאי אפיתל שמתחלקים. כל קרטינוציט נוצר בתחתית שכבה זו ועולה למעלה.
שכבת תאים קוצניים - שכבה קוצנית
התאים בשכבה זו מתחברים על ידי בלוטות קטנות שנראות כמו קוצים מרושתים אלה באלה. זוהי השכבה העבה ביותר. התאים בה נראים כמו מצולעים.
שכבה גרגירית - שכבה מגורגרת
בנויה מ- 3-2 שכבות של תאים פחוסים המכילים גרנולות (מעין בועיות מלאות בחומר).
גרגירים אלה, הנקראים קרטו היאלין והבונים את שכבת הקרן, מהווים שלב ראשוני של יצירת החומר הקרני.
השכבה הבהירה - שכבה נוצצת
שכבה שקופה הבנויה תאים פחוסים בלי גרעינים וגרגירים.
התאים מכילים חומר בשם קלאדין, שהוא שלב ביניים של חומר הקרן.
שכבה קרנית
עשויה מספר שכבות של תאים מתים, המכילים קרנית שנוצרה מקלאדין. בשכבות האחרונות יש קשקשים קרניים.
שכבה זו מתבלה ללא הרף, והקשקשים הנשחקים מוחלפים על ידי תאים מהשכבות התחתונות. זוהי שכבה דקה מאוד. החומר בה נקרא "קרטין" (סוג חלבון שמופרש על ידי התאים הקרטינוציטיים). הקרטין מתקלף ונושר מהגוף.
בשכבה הבסיסית קיימת התחלקות תאים תמידית. תאים אלה עולים אל השכבה הראשונה, ובמהלך הנדידה הם מאבדים את הגרעין והולכים ומתקרנים בהדרגה. תהליך זה לוקח 28 ימים.
התאים החיצוניים של האפידרמיס מתקלפים כל הזמן, כך שעוביו נשאר קבוע.
בשכבה זו אין כלי דם, כלי לימפה, אברי חישה ועצבים מפני שתאים קרניים הם תאים מתים ואין להם צורך בכל אלו.
צינורות בלוטות הזיעה והשערות חוצים אותה והיא משמשת מוצא לבלוטות החלב.
90% מהתאים באפידרמיס הם קרטינוציטים.
באפידרמיס, בשכבה הבזאלית, ישנו עוד סוג חשוב של תאים שנקרא מלנוציט. המלנוציט קולט קרינת UV מהשמש וכתוצאה מכך מייצר מלנין. מספר המלנוציטים זהה אצל כל בני האדם, אבל יש הבדל ביכולת המלנוציטים שלהם לייצר מלנין. למשל, אצל אנשים כהים היכולת לייצר מלנין גבוהה מאשר אצל בהירים. זוהי תכונה גנטית. המלנוציטים סופגים קרינה וכך מגנים עלינו.
בין שכבה לשכבה מפריד מטריקס (נוזל בין תאי).
דרמיס
זהו העור עצמו. הדרמיס מתחלק ל-2 סוגים:
דרמיס פפילרי (החלק העליון של הדרמיס המתחבר עם האפידרמיס במעין אצבעות)
ודרמיס רטיקולרי (רשת).
הדרמיס מכיל את כל מה שהעור צריך: כלי דם, עצבים, לימפה וסיבים שנותנים לעור גמישות וחוזק.
הסיבים העיקריים הם:
קולגן - סיבים חזקים וישרים המעניקים לעור כוח וחוזק.
אלסטין - סיבים דקים ואלסטיים הנותנים לעור את הגמישות.
בדרמיס הפפילרי סיבים אלו אינם מסודרים; ברטיקולרי הם מקבילים לעור.
הדרמיס עבה מהאפידרמיס.
התא העיקרי שבונה את הדרמיס נקרא פיברובלסט.
הדרמיס מכיל את טפולות העור: שיער, בלוטות חלב, בלוטות זיעה.
השערה נמצאת בזקיק השערה. בקצה השערה יש שריר שגורם לסימור השערה כתגובה לפחד ולקור.
בלוטות החלב קשורות לזקיק השערה ונפתחות אליו. הן מפרישות שומן שמסכך את השערה ומגן עליה. בלוטות חלב נמצאות בכל הגוף, חוץ מאשר בכפות הידיים והרגליים.
בלוטות הזיעה מתחלקות ל-2 סוגים:
אקריניות - בלוטות שלא קשורות לשערות. נמצאות על כל העור ובעיקר ברגליים, בידיים ובמצח. זיעה זו מכילה מלחים וחומרים שהגוף מפריש. הבלוטות מגבירות הזעה במאמץ, בחום ובמתח.
אפוקריניות - בלוטות שנפתחות לזקיק השערה. נמצאות בבית השחי ובמפשעה. הרכב הזיעה שהן מפרישות שונה.
בלוטות אלה מתפתחות עם השנים.
היפודרמיס
שכבה המכילה בעיקר תאי שומן. עובייה משתנה לפי המין ולפי המיקום בגוף. שכבה זו משקפת את מצבו התזונתי של האדם.
תפקידי העור
יצירת חיץ בין הסביבה הפנימית המימית לבין הסביבה החיצונית היבשה.
הגנה מפני התייבשות הגוף ומפני קרניים אולטרה סגולות.
הגנה על חלקי הגוף הפנימיים.
יצירת חיץ בפני חדירת מיקרואורגניזמים - חיידקים, וירוסים, תולעים.
הגנה מפני חדירת חומרים זרים לתוך הגוף.
בסיס לאיברי חישה - מישוש, כאב, לחץ. מכיל קולטי גירויים שאחראים לתחושות כאב, מגע וטמפרטורה.
השתתפות בתהליך ויסות החום - מבודד מפני איבוד חום.
שומן מבודד, מונע איבוד חום ומשמש מאגר אנרגיה בגוף.
משמש איבר הפרשה ומסייע לכליות להרחיק שתנן ועודפי מלחים המופרשים על ידי הזיעה. כמו כן משמש כאיבר מסלק רעלים מהגוף יחד עם מערכת העיכול והכליות.
מסייע בנשימה. העור הוא איבר נושם, הוא פולט גרם CO2 על כל 100 גרם הנפלטים על ידי הריאות.
עוזר לייצר ויטמינים - שלב ראשון בייצור ויטמין D נעשה בעור.
שינויים בעור במהלך החיים
בגיל ההתבגרות:
תופעת שיעור במקומות שלא היו שעירים קודם.
התפתחות בלוטות זיעה אפוקריניות.
בהזדקנות:
פגמים בעור בעיקר כתוצאה מקרינת UV שסופגים במשך השנים.
השכבה הבזאלית מתחלקת פחות, ולכן העור מתחדש פחות.
ירידה בכמות המלנוציטים - פחות מוגנים מקרינה, ולכן גדלה האפשרות להתפתחות גידולים. נוסף על כך, בשל המחסור במלנוציטים הם מתפזרים בין התאים ויוצרים כתמים; הפחתת המלנוציטים גם גורמת להלבנת שיער.
הידלדלות כלי דם - גורמת לזרימת דם פחותה אל השיער ואל בלוטות הזיעה. ככל שפוחתת הזיעה, קשה יותר לשמור על חום הגוף.
העור מאבד מגמישותו, ונוצרים יותר קמטים.
זיהומים
בגופנו יש כמות עצומה של מיקרואורגניזמים, חלקם ידידותיים וחלקם אינם ידידותיים.
מיקרואורגניזמים אלה חודרים לגוף דרך שכבות ההגנה - העור והריריות - על ידי אכילה ושתייה, על ידי מגע בפצע או בחתך, דרך מערכת הנשימה, דרך עקיצות של יתושים וחרקים, באמצעות מגע מיני, בשימוש במכשירים מזוהמים וכו'. ברגע שהם חודרים, מופיעים כל הסימפטומים של זיהום, שהם תוצאה של מלחמת הגוף בו. הזיהום יכול להיות מקומי או מערכתי.
המיקרואורגניזמים מתחלקים לסוגים שונים:
חיידקים
יצורים מקרוסקופיים חד תאיים. יש להם צורות שונות (נקודות, מקלות, אשכולות וכו'). החיידקים הם היצורים העצמאיים הקטנים ביותר שקיימים, והם נמצאים בכל מקום. בכל מילימטר יכולים להיות 1000 חיידקים. הם מתרבים על ידי חלוקה לשניים. למרות השם הרע שיצא להם, רק מעטים מהם פתולוגיים.
ניתן להילחם בחיידקים בעזרת אנטיביוטיקה, כאשר כל סוג של אנטיביוטיקה פוגע בתהליך אחר אצל החיידק (יש אנטיביוטיקות שפוגעות בדופן, יש שפוגעות בתהליך ההתרבות ועוד).
רוב החיידקים מתים בתהליך פסטור של 70 מעלות. חלקם מצליחים לשרוד הרתחה על ידי הפיכת עצמם לנבגים.
נבג הוא חיידק שמקטין עצמו ומתעטף במעין מעטפת. בו בזמן הוא מפסיק את כל פעילויותיו, כלומר "מקפיא" עצמו לתקופה מסוימת. למזלנו, לא כל חיידק יכול להפוך לנבג.
נבגים מושמדים בתהליך עיקור.
וירוסים (נגיפים)
לעומת החיידקים, הווירוסים הם טפילים: אינם עצמאיים ויכולים להתרבות רק בתאים של אחרים. הווירוסים מתרבים בתא עד שהתא מתפוצץ. כדי לשכפל את המידע הגנטי של עצמם משתמשים הווירוסים באנזימים שבגרעין של התא אליו הם נטפלים.
הווירוס קטן מהחיידק. בכל מילימטר יכולים להיות 100,000 וירוסים.
הם גורמים למגוון מחלות, מהצטננות ועד איידס.
פטריות
הפטריות מתחלקות להרבה מאוד סוגים וצורות, ולא כולן גורמות למחלות. הן ניזונות מחומר אורגני חי, לכן הן נחשבות טפילות וחיות על פונדקאי.
עובשים ושמרים הם סוגים נפוצים של פטריות.
בדרך כלל הפטריות מהוות חלק מהפלורה הנורמלית של הגוף, אולם כשנוצרים התנאים המתאימים להן, הן מתפרצות וגורמות למחלות (תנגודת גוף נמוכה, סטרואידים וכו').
טפילים
תולעים, אמבות.
הטפילים פוגעים בגוף בשתי דרכים:
על ידי הפרשת רעלנים שפוגעים בתאי הגוף.
על ידי כך שמעוררים תגובה דלקתית נגדם ואז הדלקת פוגעת בנו.
דלקת
תגובה של הגוף לזיהום. בזמן דלקת מופרשים חומרים שונים, שאחד מהם הוא ההיסטמין. ההיסטמין מרחיב כלי דם, וכתוצאה מכך מופיעים כל הסימנים של דלקת: אודם, חום, כאב, נפיחות.
מוגלה - תוצאה של מלחמת מערכת החיסון במזהמים.
נגעי עור:
נגעים ראשוניים
נגעים שנוצרים כתוצאה מהמחלה עצמה.
מקולה
כתם, שינוי בצבע העור. שינוי קטן ושטוח של סנטימטר אחד.
פפולה
נגע קטן בולט על פני העור. שהפצע סגור המוגלה ניספגת במחזור הדם.אם מתפזרת היא הופכת לפוסטולה.
נודולה
פפולה גדולה מסנטימטר אחד. נקראת גם קישרית.
שלפוחית (וסיקולה)
נגע קטן בולט על פני העור ומלא בנוזל.
בולה
שלפוחית גדולה מסנטימטר אחד. יכולה להיות מלאה בדם, במוגלה או בסרום.
פוסטולה
שלפוחית מלאה במוגלה. ראש מורם עד 5 מ"מ. אין לגעת בה לפני שהיא בשלה.
אורטיקריה
דלקת מקומית בצבע ורוד עד ורוד בהיר. התופעה נובעת מתגובה אלרגית, מעקיצות או מתרופות. עוברת תוך כמה שעות ולא משאירה שום סימן.
פפילומה
נגע שנגרם על ידי וירוס. בולט מפני העור, "כרוביתי".
רובד (פלאק)
נגע מורם, בולט, נרחב.
ציסטה
חלל שמוקף בתאי אפיתל. יכול לגדול. יכול להיות ריק או מלא בנוזל או בחומר מוצק למחצה.
נגעים משניים
נגע ראשוני אחרי גירוד, התפוצצות או תכשירים למיניהם.
קשקשת SCALE
חומר קרן. תא מת שאמור לנשור.
גלד (קרוסטה)
תוצאה מהפרשה, מדם או מסרום שנקרשו. נוזל שהתייבש.
פיסורה
חוסר רקמה עמוק. פוגעת גם בשכבת הדרמיס. משאירה צלקת.
ארוזיה
חוסר רקמה שטחי. אינה מגיעה לדרמיס. מעין שפשוף. לא משאירה צלקת.
צלקת
עור חסר שמתמלא ברקמת חיבור (קולגן). רקמה מתה.
צלקות א-טרופי – צלקת שקועה (כמו חור)
צלקות היפר טרופי – צלקת בולטת
צלקות פוסט אקנה – צלקות אחרי אקנה
צלקות קלואיד – צלקת שהתרחבה מעבר למקום שלה.
כיב
דומה לפיסורה. חסר רקמה עמוק המשאיר צלקת.
מיליומים – קרטין (שומן) סגור, נטייה תורשתית, אולי כאלה שסובלים מכולסטרול.
פיגמנטציה –כתמים על העור.
היפו פיגמנטציה – כתמים לבנים על פני העור. חוסר מלנין.
פיגמנטציה סולרית – פיגמנצטיה כתוצאה משמש.
פיגמנטציה קלואזמה – מסכת הריון (על רקע הורמונלי) יכול להיות בזמן הריון, אחרי לידה, גלולות ושמש, אחרי טיפולים הורמונליים . לפיגמנטציה הזאת יש צורה של פרפר על הפנים.
פיגמנטציה סנילית – פיגמנצטיה של גיל מבוגר, בדרך כלל בידיים.
היפר פיגמנצטיה – עודף מלנין
נבוס – נקודת חן שהתרוממה מעל פני העור.
נבוס היפדרמלי – טבעי בצבע העור.
נבוס פיגמנטרי – עם פיגמנט (צבע)
נבוס ויסקולרי – אדום (ויסקולרי-כלי דם)
היפרמיה – נטייה טבעית לאודם (הסמקה).
קופרוז – כמו נימים אדומים דקים שמופיעים בפנים (רשת עכביש) יכול להיות תורשתית וגם בעור יבש ודק מאוד.
עודפי שיער – הירסוטיזם – שיעור יתר. הורמונלי או תורשתי, מחלות או תרופות.
קסטלנמה – נקודות שומן קטנות מתחת לעפעף התחתון וגם מעל העין כמו דלקת.
