מטפורה - כתב עת לפילוסופיה גיליון מס' 6
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מטפורה - כתב עת לפילוסופיה גיליון מס' 6
הוספה למועדפים

מטפורה - כתב עת לפילוסופיה גיליון מס' 6

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

הגיליון הנוכחי של כתב העת מטפורה מכיל מאמרים מהכנס השנתי של "אגודת הפילוסופיה הישראלית החדשה", שהתקיים באוניברסיטת תל-אביב בשנת 2003. מאמרים אלה מייצגים את הריבוי, את המחלוקות ואת המקצועיות אשר אליהם הובילה המאה ה-20, באספקלריה של הקהילה הפילוסופית בישראל.  
 
החל במאמר על אפלטון, דרך חיבורים על אריסטו, הובס, לייבניץ, מרקס, ניטשה, ג'יימס, הוסרל, ועד מאמר על ויטגנשטיין, ממחישים המאמרים שבחוברת את הדרישה האינהרנטית מן הפילוסופיה לעסוק גם בהיסטוריה שלה עצמה. 
 
דרך פנייה לשאלות ולבעיות  פוליטיות, אתיות, דתיות, מטאפיזיות, לשוניות ושכליות מפגינים המאמרים פעילות פילוסופית שאינה חומקת מלקיחת אחריות, פעילות המבקשת למצוא נתיב עצמאי למחשבה עברית-ישראלית – כאן ועכשיו. 
 
עורכים: ענת בילצקי, חיים דעואל לוסקי
 
 
תוכן העניינים
 
יוסף אגסי
הפילוסוף הישראלי
 
סובחי ריאן
השכל בפילוסופיה המוסלמית
 
דורית ברחנא-לורנד
אפלטון על שירה ב"איאון"
 
אורנה הררי
אריסטו: על נביעה לוגית והיסקים מהנחות שקריות הערות על יחסי שפה, לוגיקה וספרות במסורת האריסטוטלית 
 
סרגיי סנדלר
הערות על יחסי שפה, לוגיקה וספרות במסורת האריסטוטלית
 
שלומי מועלם
ויטגנשטיין, שפינוזה, שופנהאואר: אסתטיקה והתבוננות מבחינת הנצח בחשיבתו המוקדמת של ויטגנשטיין
 
חיים מרנץ
עקרונות הפסיכולוגיה של ויליאם ג'יימס – בחינה מחודשת
 
לידיה אמיר
כשניטשה צחק: קידוש הצחוק בהגותו של ניטשה
 
אריה קרמפף
התיאוריה התיאולוגית של האינדיווידואליזם הרכושני: סיפור כינונו של ההומו-אקונומיקוס
 
אוהד נחתומי
לייבניץ על אינדיווידואליות משוכנת
 
שי זקס
זהות של משמעות לאורך זמן
 
יפתח גולדמן
האומנם הכול פוליטיקה?: על תפיסת הפוליטיקה ומקומו של המאבק הפוליטי בתורת השחרור של מרקס
 
מירי רוזמרין
אלימות מילולית וקיום חברתי
 
שי פרוגל
הזולת הוא פנים: על מוסר פרטיקולרי והומניזם

פרק ראשון

דבר העורכים
 
בתחילת המאה ה-21 נראה שאפשר להסתכל לאחור ולנסות לסכם את המאה ה-20 – בהיסטוריה, במדע, בספרות, בפוליטיקה. ומה לגבי פילוסופיה? גם אם נוכל להצביע על פילוסופים, על נושאים, על בעיות או על מחלוקות הנמצאים במרכז הפעילות הפילוסופית לאורכה של המאה ה-20, הרי שלא נוכל להתעלם מכך שאלה קשורים באופן הדוק בכל מה שנעשה ונאמר בפילוסופיה שקדמה למאה הזו. במילים אחרות, הפילוסופים של המאה ה-20 שאלו שאלות על אפלטון אך שאלו גם את השאלות של אפלטון. על ושל אריסטו. על ושל ניטשה. הם עסקו במטאפיזיקה, אך גם פסלו את העיסוק הזה עצמו. הם דנו בגיבורי ההיסטוריה של הפילוסופיה, אך ניסו ליזום פילוסופיה חדשנית שלא תישען בשום אופן על עברה. הם המשיכו את הדיון האתי שהונחל להם על ידי אפלטון וקאנט והטילו ספק בכל אתיקה באשר היא. הם "המציאו" פילוסופיות חדשות – פנומנולוגיה, אקזיסטנציאליזם, פילוסופיה אנליטית, בין השאר. הם נחלקו למחנות – אנליטים מול קונטיננטלים, מודרניסטים מול פוסט-מודרניסטים, בין השאר. הם השקיעו במטא-פילוסופיה, דהיינו, בשאילת שאלות על הפילוסופיה עצמה, ועמדו על כך שהפילוסופיה תיהפך לדיסציפלינה "מקצועית", יחד עם הרצון לפילוסופיה בפ' קטנה, פילוסופיה שאינה בורחת מהיום-יום או מעיסוק בשולי ובדחוי. והכתיבה הפילוסופית הגיעה לשפעה שלא תשוער. 
בגיליון מס' 6 של כתב העת מטפורה, אשר רואה אור בתחילת המאה ה-21, מפגינים פילוסופים ישראלים את הריבוי, את העמקות, את המחלוקות ואת המקצועיות שאליהם הובילה המאה ה-20. החל במאמר על ויטגנשטיין (מועלם), דרך חיבורים על אריסטו (הררי, סנדלר), הובס (קרמפף), לייבניץ (נחתומי), מרקס (גולדמן), ניטשה (אמיר), ג'יימס (מרנץ), הוסרל (זקס), ועד מאמר על אפלטון (ברחנא-לורנד), ממחישים לנו המאמרים את הדרישה האינהרנטית מן הפילוסופיה לעסוק בהיסטוריה שלה. כל זאת לא רק דרך מחקר של גיבורי העבר למען נלמד אותם, אלא דרך פנייה לשאלות ולבעיות – פוליטיות (גולדמן), אתיות (פרוגל, רוזמרין), דתיות (קרמפף), לשוניות ושכליות (מועלם, הררי, סנדלר, ריאן), מטאפיזיות (זקס, נחתומי) – תמידיות, אולי נצחיות, שתפסו מקום מרכזי בפילוסופיה של המאה ה-20. כיאה לפילוסופיה הדנה בעצמה כאובייקט למחקר, דן מאמר אחד (אגסי) בפילוסוף הישראלי עצמו כמחויב לעיסוק הפילוסופי, שעליו "לתרום לשימור צלם האדם ולעידוד הרוח הביקורתית".
בכנס השנתי של "אגודת הפילוסופיה הישראלית החדשה" שהתקיים באוניברסיטת תל-אביב בשנת 2003 הוצגו כ-60 מאמרים. המאמרים המופיעים בחוברת זו נבחרו בהליך שיפוט "עיוור", כמקובל בכתבי עת אקדמיים. הם נכתבו על ידי חברים בקהילה הפילוסופית בישראל – קהילה עדכנית ותוססת, המקיימת שיח פילוסופי-אקדמי ער, הן בין חבריה לבין עצמם והן בינם לבין הקהילה הבינלאומית. אנו מקווים שדבריהם יעגנו את העיסוק הפילוסופי הישראלי ככזה המשמר צלם אדם ומעודד את הרוח הביקורתית. 
תודתנו נתונה ל"אגודת הפילוסופיה הישראלית החדשה", הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל-אביב ולהוצאת רסלינג על תמיכתם בהוצאת כתב העת לאור.
 
פרופ' ענת בילצקי
ד"ר חיים דעואל לוסקי

עוד על הספר

מטפורה - כתב עת לפילוסופיה גיליון מס' 6 חיים דעואל לוסקי, ענת בילצקי
דבר העורכים
 
בתחילת המאה ה-21 נראה שאפשר להסתכל לאחור ולנסות לסכם את המאה ה-20 – בהיסטוריה, במדע, בספרות, בפוליטיקה. ומה לגבי פילוסופיה? גם אם נוכל להצביע על פילוסופים, על נושאים, על בעיות או על מחלוקות הנמצאים במרכז הפעילות הפילוסופית לאורכה של המאה ה-20, הרי שלא נוכל להתעלם מכך שאלה קשורים באופן הדוק בכל מה שנעשה ונאמר בפילוסופיה שקדמה למאה הזו. במילים אחרות, הפילוסופים של המאה ה-20 שאלו שאלות על אפלטון אך שאלו גם את השאלות של אפלטון. על ושל אריסטו. על ושל ניטשה. הם עסקו במטאפיזיקה, אך גם פסלו את העיסוק הזה עצמו. הם דנו בגיבורי ההיסטוריה של הפילוסופיה, אך ניסו ליזום פילוסופיה חדשנית שלא תישען בשום אופן על עברה. הם המשיכו את הדיון האתי שהונחל להם על ידי אפלטון וקאנט והטילו ספק בכל אתיקה באשר היא. הם "המציאו" פילוסופיות חדשות – פנומנולוגיה, אקזיסטנציאליזם, פילוסופיה אנליטית, בין השאר. הם נחלקו למחנות – אנליטים מול קונטיננטלים, מודרניסטים מול פוסט-מודרניסטים, בין השאר. הם השקיעו במטא-פילוסופיה, דהיינו, בשאילת שאלות על הפילוסופיה עצמה, ועמדו על כך שהפילוסופיה תיהפך לדיסציפלינה "מקצועית", יחד עם הרצון לפילוסופיה בפ' קטנה, פילוסופיה שאינה בורחת מהיום-יום או מעיסוק בשולי ובדחוי. והכתיבה הפילוסופית הגיעה לשפעה שלא תשוער. 
בגיליון מס' 6 של כתב העת מטפורה, אשר רואה אור בתחילת המאה ה-21, מפגינים פילוסופים ישראלים את הריבוי, את העמקות, את המחלוקות ואת המקצועיות שאליהם הובילה המאה ה-20. החל במאמר על ויטגנשטיין (מועלם), דרך חיבורים על אריסטו (הררי, סנדלר), הובס (קרמפף), לייבניץ (נחתומי), מרקס (גולדמן), ניטשה (אמיר), ג'יימס (מרנץ), הוסרל (זקס), ועד מאמר על אפלטון (ברחנא-לורנד), ממחישים לנו המאמרים את הדרישה האינהרנטית מן הפילוסופיה לעסוק בהיסטוריה שלה. כל זאת לא רק דרך מחקר של גיבורי העבר למען נלמד אותם, אלא דרך פנייה לשאלות ולבעיות – פוליטיות (גולדמן), אתיות (פרוגל, רוזמרין), דתיות (קרמפף), לשוניות ושכליות (מועלם, הררי, סנדלר, ריאן), מטאפיזיות (זקס, נחתומי) – תמידיות, אולי נצחיות, שתפסו מקום מרכזי בפילוסופיה של המאה ה-20. כיאה לפילוסופיה הדנה בעצמה כאובייקט למחקר, דן מאמר אחד (אגסי) בפילוסוף הישראלי עצמו כמחויב לעיסוק הפילוסופי, שעליו "לתרום לשימור צלם האדם ולעידוד הרוח הביקורתית".
בכנס השנתי של "אגודת הפילוסופיה הישראלית החדשה" שהתקיים באוניברסיטת תל-אביב בשנת 2003 הוצגו כ-60 מאמרים. המאמרים המופיעים בחוברת זו נבחרו בהליך שיפוט "עיוור", כמקובל בכתבי עת אקדמיים. הם נכתבו על ידי חברים בקהילה הפילוסופית בישראל – קהילה עדכנית ותוססת, המקיימת שיח פילוסופי-אקדמי ער, הן בין חבריה לבין עצמם והן בינם לבין הקהילה הבינלאומית. אנו מקווים שדבריהם יעגנו את העיסוק הפילוסופי הישראלי ככזה המשמר צלם אדם ומעודד את הרוח הביקורתית. 
תודתנו נתונה ל"אגודת הפילוסופיה הישראלית החדשה", הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל-אביב ולהוצאת רסלינג על תמיכתם בהוצאת כתב העת לאור.
 
פרופ' ענת בילצקי
ד"ר חיים דעואל לוסקי