מבוא
מי אנחנו? מה זה אלוהים? מה משמעות התבונה שלנו? מה משמעות חיינו? הרי בסיכומו של דבר, ביחס לתמונת העולם שלנו, רוב הזמן אנחנו מתים. האם כך או אחרת משתווה כל מה שעשינו לאפס?
אנו חיים בתקופה המכונה על פי כתבי הסוד היהודיים "אחרית הימים". ברמת הכלל, תקופה זו משקפת מעבר למצב שבו האנושות כפי שאנו מכירים אותה היום לא תתקיים עוד. ברמת הפרט נדרש אומץ רב כדי להתבונן באמת פנימה ולהבחין באֵימה הגדולה ובעצבות העמוקה והשורשית שנפשנו חווה ואנו מנסים להסוות מעיני המודעות היומיומית. כל עוד לא נרגיש כי אנו מתפתחים לממש את פוטנציאל ההורשה הנאצלת שאנו נושאים, לא נהיה באמת מאושרים. האושר הנכסף מתממש בגילוי הסוד המעיד עליו בכתבי ספר בראשית.
משאלת האושר
ספר בראשית מספר כי תודעה נשגבה יצרה את עולם האדם, אך מציין כי היא גם נכללת ונפעלת בו כמודל הטוב העליון. האדם נושא את המודל הזה כתוכנית האב להתפתחותו ההכרתית. המידע המממש את הפנוטיפ המיטבי של תוכנית זו עבור כלל האנושות, הוא סוד ספר בראשית, שאם נמות לפני שנדע ונממש אותו, תהיה זו החמצת חיינו.
האושר הוא ההרגשה כי יש משמעות ותכלית לחיינו הקצרים. לאורך הדורות ביקשו בני ישראל את אושרם במילוי מצוות של אהבת אלוהים והזולת, מתוך השתוקקות להכיר את הנוכחות האלוהית בנפשם, כפי שסופרה בכתבי התורה. אך ככל שהושקע מאמץ בניסיון לחוש קִרבה אל היוצר – נחווה דווקא המרחק ממנו.
הסיבה לכך היא כי העצמי מייצר הרגשת חסר תמידית. זהו המניע היחידי לחיים המשותף לכל היצורים החיים: המרדף אחר מילוי החסר. בנוסף לתחושת החסר, תודעת האדם סובלת מתפיסת מציאות מפוצלת הנובעת מתבונה אלוהית החווה את הפירוד מעצמה. היינו, ההכרה האנושית הרגילה אינה מכירה את אלוהים, ולכן היא אינה יכולה להתנסות באהבה זו, אלא רק בהרגשת חיסרון ממנה אשר בונה בנפש כמיהה עמוקה אליה.
מבוי סתום זה הביא את מחברי כתבי הסוד היהודים להעניק כינויים לתורה, האור הגנוז ומנעולא. השגת המפתחא למנעולא, משמעותה, גילוי הקשר בין היוצר לאדם. זה האושר, שעקבותיו מצויים במבוכים שסללו חכמי הסוד היהודים בכתביהם. חלק מהכתבים – כמו ספרי הזוהר והקבלה האניגמטיים – זכו בתקופתנו לחשיפה המונית וליחסי ציבור, לאחר שהיו גנוזים מהציבור הרחב משך מאות שנים, והם מכונים "תורת הסוד".
למעשה, מדובר בשימוש בשיטה שלפי המסורת התחילו בה דורות קדומים לאלה שהעלו אותה על הכתב בספרות הנגישה לנו, ואשר נכנה אותה שיטת הסוד היהודית. שיטת הסוד הזו קשורה באידאה של הגשמת מהות האדם, שהיא גם די מעשית: בניית כלים נפשיים המאפשרים התפתחות לעצמי נעלה, שהוא הזהות האמיתית של האדם ומימוש האושר שלו.
שיטת הסוד היהודית חילקה את המציאות לשני רצונות יסוד הפועלים בעולם: הרצון להשפיע של הבורא והרצון לקבל של הנברא. כל הבריאה – דומם, צומח, חי, בין אם רצון נפשי, רוחני או גשמי – הכול טבעו לרצות לקבל. האגואיזם מונח בטבע הנברא וכל אחד מהנבראים משתמש בקיום הזולת לתועלתו. האגו הוא השכבה הנפשית הראשונה, הבסיסית והחיונית להישרדותו של הנברא.
מפתחי שיטת הסוד הבדילו בין עקרון האגו של הנברא הכללי לבין האגואיזם הצר שרק האדם פועל ממנו.
ההבדל בין האגו לבין האגו הצר, ורעיון המשיח
עקרון האגו מכונה "הרצון לקבל", ואילו האגו הצר נמשל לקליפת הרצון לקבל ונחשב כדרגת נפש נמוכה מזו של בעל חיים, ביחס למהותו. כל בני האדם פועלים בתחום האגו הצר, מי יותר ומי פחות, גם בהתנהלות שנדמית אלטרואיסטית.
הרב יהודה אשלג[1] מבהיר במאמרו "השלום בעולם", את עקרון האגו ואת ההבדל בין השניים: האגו של הנברא הכללי מהווה כוח קיומי חיובי של האינדיבידואל. מטרתו לשרוד ולהתפתח וחייו הם ברכה לזולת, כחלק ממחזור החיים ההרמוני של המערכת הפלנטרית; לעומת זאת, האגו הצר של האדם מהווה כוח שלילי והרסני, בעל אופי של שנאה וניצול הזולת עד כדי גזל ורצח. מטרתו להקל על קיומו עצמו, אך בד בבד הוא שומט את הקרקע תחתיו.
בשל האגו הצר נחשבת נפש האדם לכלי שבור. משום כך אין לאדם יכולת אמיתית להפנים את ציוויי התורה, העוסקים באהבת אלוהים והזולת. נפש האדם אינה יכולה להתרומם מעל מֵצר האגו, ובוודאי אינה מסוגלת לבחור לאהוב את הרשות האלוהית המתאפיינת בהיותה אחדותית בתפיסת המציאות. דמיינו חברה כזו, שבה כל פרט מוערך בייחודו, תופס מציאות אחדותית שבה טובת הזולת היא כטובת עצמו. כמה מאושרים יכולים היינו להיות.
שני עקרונות התורה: וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ (דברים ו', ה'); וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ (ויקרא יט יח) – תלויים זה בזה. אי אפשר לאהוב את אלוהים בלי לאהוב את הזולת, ואי אפשר לאהוב את הזולת בלי לאהוב את אלוהים. באהבת הזולת כלולה האהבה לבעלי חיים שלפי ספר בראשית הם מהווים ייצוגים לנפש החיה של האדם. אולם, כאמור, האדם פועל מתוך האגו הצר ומכאן נובע שאינו יכול להכיר את אלוהים ועל כן אינו יכול לאהוב את מה שאינו מכיר. אם כך, שני העקרונות לתפיסת המציאות הנעלה שמציגה התורה, נתפסים גם ככאלה שלא יכולים לבוא לידי מימוש על ידי האדם, כי אין אחד שיכול לחמוק ממצב האגו הצר מבחינה רוחנית, נפשית וגשמית.
מהו רעיון המשיח?
אם האדם משול לטובע בבור האגואיסטי, הרי מן הסתם הוא אינו יכול למשוך ולחלץ עצמו ונזקק לחילוץ על ידי גורם חיצוני. ובכן מהו הגורם החיצוני הזה, שיושיע את האדם וייתן לו הרגשת העצמי השלם? מפתחי שיטת הסוד היהודית האמינו שבאחרית הימים תופיע התגשמות פנוטיפ אידיאלי של תבונה מלאכית בזהות אנושית כמותם. בשפה העברית, מילה נרדפת למלאך היא שליח. כוונת השליחות היא לשמש לכל אדם מודל אידיאלי להזדהות איתו, באופן שבו ילדים קטנים מפנימים את המציאות דרך עיני הוריהם.
מהי תבונה מלאכית? זו חוכמת הלב שמתאר שלמה המלך במילים אלה:
דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם (משלי ג' יז).
השגת האושר הנכסף פירושה הפנמת תפיסת מציאות מלאכית שתושיע את האדם מן העצמי המיוסר השקוע באגו הצר, שסופו מוות. המודל שיש להזדהות עמו מכונה: "מלך המשיח", אשר שליחותו היא להציל את הפרט והכלל מהשמדה עצמית. מי משח את המלך הזה? כל פרט אשר המליך את חוכמת הלב הזו על חייו. הפנמת תפיסת מציאות הנובעת מחוכמת הלב מגלמת את המאמץ להתפתחותה של תודעה מלאכית הטמונה כזרע רדום באדם.
[1] רבי יהודה לייב הלוי אשלג, ישראל, המאה ה־20. [חזרה]
