פרק ראשון: מי אמר ומי הֶחליט שבִּימֵי קורונה אין שוּמְדבר חיובי?
יש כָּאלה שחולמים להגיע לירֵח ויש כאלה שאפילו הִגשימו את החלום הזה, כשהִמריאו אליו בחללית, אבָל לי יש חלומות אחֵרים. לא צְנועים, אבל הַרבֵּה יותר מעשׂיים.
כבר שנים אני מפַנטֵז על יְקיצה טִבְעית.
מִדֵי בוקר, כשהצלצול הצורם מֵעיר אותי בשבע־אפס־אפס, אני פוקח עין אחת ומתחיל לדמיין את היום המאושר שבו אקיץ מִשנת הלילה המתוקה בכוחות עצמי בִּלבד.
באיזו שעה זה יִקרה? בעשׂר? בשתֵים־עֶשְׂרֵה בצהריים? באחת? הַאִם בבית שלנו ישׂרור שקט מוחלט שיאפשר לי להתכרבל בַּשֹמיכה ולהתהפך בנחת מהגב לַבטן ומהבטן לַגב? הציפורים לא יצייצו לי מִתחת לחלון? פרה לא תִגעֶה? (באֵזור שלנו אין אף רֶפת, אז גם אם איזו פרה תגעה מוּוּוּוּוּוּ כמו חצוצרה אני לא אשמע!) ואף כלב לא יִנבח? קרנֵי השמש שיסתננו לחדר לא יסנוורו אותי? שום כוח שבעולם לא יצליח להפריד ביני לבין המזרן? יש מצב שבאיזשהו שָׁלב אני אתעייף מֵרוב שינה? יש מצב שאמשיך לישון ללא הפרעה עד הלילה הבא?
זה כֵּיף לדמיין. זה נחמד. זה עוזר לי להתעלם מהצלצול החד ולהֵירדם מֵחדש. זה בדיוק מה שאני עושֶׂה עד שאמא עוברת במסדרון בצעדֵי שוטרת, פותחת את דלת החדר שלי לִרווחה וצועקת: "תומר שְׁפִּיצֶר, אתה עוד במיטה? אני לא מאמינה!"
וזהו. הלך עלַי. כשסוף־סוף אני פוקח את שתֵי העֵיניים ונעמד על שתֵי הרגליים, מתחיל המירוֹץ נֶגד הזמן. אם אֲצחצח ואֶתקלח ואֶתלבש בְּתיק־תק, כולל ג'ל על הקוצים שבשֵׂיער (וכולל סיבוב חוזר לַחֲדר האמבטיה מִפּנֵי ששכחתי להשתמש בדֵאוֹדוֹרנְט!), אגיע לכיתה רק באיחור של רֶבע שעה.
רק.
מוזר. עכשיו, בבית, בבידוד, המחשבות על בית הספר והכיתה והמורָה (ענת המְנומשת, דווקא בסדר) לא נעימות לי בִּכלל.
סליחה, אני מוחק, זה לא מדויק. מאז שנְגיף הקורונה המקולל הִצליח לַחצות יבשות וימים, הִתנחֵל בארצֵנו הקטנה, נעל אותנו בתוך הבתים וכיבה את כל המדינה, לא נעים לי להודות בפני עצמי שאני מאוד־מאוד מתגעגע לשִגרה של פעם, שנראֵית לי כל כך רחוקה.
רגע, אני משפשף את המֵצח, היה פעם משהו אחֵר?
כן, אני מכַווץ את המצח, ברור שהעולם של פעם היה לגמרֵי־לגמרי אחר.
שנייה, אני מסתער על חצ'קון (במצח, בלֶחי או בצ'וּפּצִ'יק של האף, הלוואי שהיה צורך בחיפוש ממושך, לצערי לא חסֵר) כדי להתרכז ולהיזכר.
בחצ'קון השלישי או הרביעי (מי סוֹפר?) הזיכרונות מתחילים לָשוט מול עֵינַי כמו בסרט נע.
