מין והדחקה בחברה הפראית

1

הבעיה

 

הפסיכואנליזה נולדה מהפרקטיקה הרפואית, והתיאוריות שלה הן בעיקרן פסיכולוגיות, אבל היא נמצאת במגע קרוב עם שני ענפי מחקר אחרים — הביולוגיה ומדעי החברה. אולי אחת המעלות העיקריות שלה היא הקישור שהיא יוצרת בין שלוש המחלקות האלה של מדע האדם. השקפותיו הפסיכולוגיות של פרויד — התיאוריות שלו על קונפליקט, הדחקה, הלא־מודע, היווצרות התסביכים — מרכיבות את החלק המפותח ביותר של הפסיכואנליזה ומכסות את התחום ההולם שלה. הדוקטרינה הביולוגית — הטיפול במיניות ובקשר שלה לאינסטינקטים האחרים, מושג ה"ליבידו" וגלגוליו השונים — היא החלק הפחות גמור בתיאוריה, הפחות משוחרר מסתירות ומפרצות, זה שספג יותר ביקורת, חלקה אשמת שווא וחלקה מוצדקת. ההיבט הסוציולוגי, שמעניין אותנו כאן יותר מכול, ראוי ליותר תשומת לב. יש לציין שאף על פי שהסוציולוגיה והאנתרופולוגיה תרמו את רוב הראיות לזכות הפסיכואנליזה, ואף על פי שלדוקטרינה של תסביך אדיפוס יש בבירור היבט סוציולוגי, ההיבט הזה קיבל הכי פחות תשומת לב.

 

הדוקטרינה הפסיכואנליטית היא במהותה תיאוריה על האופן שבו משפיעים חיי המשפחה על נפש האדם. מראים לנו כיצד התשוקות, הלחצים והקונפליקטים של הילד ביחס לאביו, אמו, אחיו ואחותו מעצבים גישות וסנטימנטים מנטליים קבועים כלפיהם, והסנטימנטים האלה, חלקם חיים בזיכרון וחלקם נעוצים בלא־מודע, משפיעים על המשך חייו של הפרט ביחסיו עם החברה. אני משתמש במילה סנטימנט במובן הטכני שנתן לה מר א"פ שאנד (Shand), על כל המשמעויות החשובות שהיא קיבלה בתיאוריית הרגשות והאינסטינקטים שלו.

 

האופי הסוציולוגי של הדוקטרינה הזאת ברור — כל הדרמה הפרוידיאנית נפרשת בתוך ארגון חברתי מסוג מוגדר, בחוג הצר של המשפחה המורכבת מאב, אם וילדים. וכך התסביך המשפחתי — העובדה הפסיכולוגית החשובה ביותר לדעת פרויד — נגרם בגלל פעולה של התקבצות חברתית מסוג מסוים על הנפש האנושית. ושוב, החותם הנפשי המוטבע בכל פרט בצעירותו מפעיל השפעות חברתיות נוספות, בכך שהוא מכין אותו ליצירת קשרים מסוימים ומעצב את מערכי הקליטה שלו ואת כוחו היצירתי בתחומי המסורת, האמנות, המחשבה והדת.

 

לכן הסוציולוג מרגיש שצריך להוסיף לטיפול הפסיכולוגי בתסביך שני פרקים סוציולוגיים: הקדמה עם תיאור האופי הסוציולוגי של השפעות המשפחה, ואחרית דבר המכילה את ניתוח השפעותיו של התסביך על החברה. שתי בעיות מתעוררות לפיכך אצל הסוציולוג.

 

בעיה ראשונה. אם חיי המשפחה גורליים כל כך למנטליות האנושית, אופיים מחייב תשומת לב רבה יותר, שכן עובדה היא שהמשפחה אינה אחידה בכל החברות האנושיות. הרכבה משתנה במידה רבה עם רמת ההתפתחות ועם אופי הציוויליזציה של בני האדם, והיא אינה שווה ברבדיה השונים של אותה חברה. לפי התיאוריות הרווחות אפילו היום בקרב אנתרופולוגים, המשפחה השתנתה במידה עצומה במשך התפתחותה של האנושות, ועברה מצורתה המתירנית, המבוססת על שיתוף מיני וכלכלי, דרך "משפחה קבוצתית" המבוססת על "נישואים קבוצתיים", "משפחה של שארי בשר", המבוססת על "נישואי פונאלואה",2 דרך משפחה המורחבת והקלאן3 עד לצורתה הסופית בחברה שלנו היום — המשפחה האינדיווידואלית המבוססת על נישואים מונוגמיים ועל ה-patria potestas, שליטתו המשפטית המוחלטת של האב בחיי צאצאיו. אבל חוץ ממבנים אנתרופולוגיים כאלה המחברים מעט עובדות עם הרבה השערות, אין ספק שמתוך תצפית ממשית בקרב הפראים של ימינו נוכל לראות מגוון גדול של הרכבי המשפחה. קיימים הבדלים בחלוקת הכוח, שבהיותו מושקע באב בדרגות משתנות, נותן צורות אחדות של פטריארכיה, או בהיותו מושקע באם, נותן תת־חלוקות שונות של זכות־אם.4 ישנן סטיות ניכרות במתודות ההערכה וההסתכלות על ההורשה — מטריליניה המבוססת על התעלמות מהאבהות ופטריליניה למרות ההתעלמות הזאת; פטריליניה בגלל כוח, ופטריליניה מסיבות כלכליות. יתר על כן, הבדלים בהתיישבות, דיור, מקורות מזון ואספקה, חלוקת עבודה וכו' משנים במידה רבה את מבנה המשפחה האנושית בקרב גזעים ועמים רבים.

 

לפיכך עולה הבעיה הבאה: האם הקונפליקטים, התשוקות וההתקשרויות בתוך המשפחה משתנים ביחד עם המבנה שלה או שהם נשארים בלא שינוי בכל האנושות? אם הם משתנים, כמו שאכן קורה, אז התסביך הגרעיני של המשפחה אינו יכול להישאר יציב בכל הגזעים והעמים; הוא חייב להשתנות עם מבנה המשפחה. המשימה העיקרית של התיאוריה הפסיכואנליטית היא לפיכך לחקור את גבולות ההבדלים; למסגר את הנוסחה המתאימה; ולבסוף, לדון בסוגים הבולטים של מבנים משפחתיים ולקבוע את הצורות התואמות של התסביך הגרעיני.

 

הבעיה הזאת עדיין לא עלתה, אולי חוץ ממקרה אחד,5 לפחות לא באופן מפורש וישיר; התסביך הידוע בייחוד לאסכולה הפרוידיאנית, ושלפי הנחתם הוא תופעה אוניברסלית — אני מתכוון לתסביך אדיפוס התואם בייסודו את המשפחה הארית הפטריליניאלית שיש בה patria potestas מפותח, הנתמך בחוק הרומי ובמוסר הנוצרי ומודגש על ידי התנאים הכלכליים המודרניים של הבורגנות האמידה. ואולם התסביך הזה אמור להתקיים בכל חברה פראית או ברברית. זה בוודאי אינו נכון, ודיון מפורט בבעיה הראשונה יראה לנו עד כמה ההנחה הזאת אינה נכונה.

 

הבעיה השנייה. מה טיב ההשפעה של התסביך המשפחתי על היווצרותם של מיתוסים, אגדות וסיפורי מעשיות, על סוגים מסוימים של מנהגים פראיים וברבריים, צורות של ארגון חברתי והישגים של תרבות חומרית? הכותבים הפסיכואנליטים שהחילו את עקרונותיהם על חקר המיתוס, הדת והתרבות מבחינים בבירור בבעיה הזאת. אבל התיאוריה על השפעת מבנה המשפחה על התרבות והחברה באמצעות הכוחות של מבנה המשפחה לא פותחה נכון. רוב הדעות הנוגעות בבעיה השנייה הזאת זקוקות לתיקון יסודי מנקודת מבט סוציולוגית. הפתרונות הקונקרטיים, מצד שני, שהציעו פרויד, ראנק וג'ונס לבעיות המיתולוגיות האקטואליות מוצקים הרבה יותר מהעיקרון הכללי שלהם שה"מיתוס הוא החלום החילוני של הגזע".

 

הפסיכואנליזה, בהדגישה שהאינטרס של האדם הפרימיטיבי מתרכז בעצמו ובאנשים סביבו, ושבטבעו הוא קונקרטי ודינמי, נתנה את היסוד הנכון לפסיכולוגיה של העמים הפרימיטיביים, שעד כה הייתה לכודה בדעה מוטעית באשר לאינטרס האובייקטיבי של האדם בטבע ובדבר התעניינותו בהשערות פילוסופיות על גורלו. אבל בגלל התעלמות מהבעיה הראשונה, ובגלל ההנחה האילמת שתסביך אדיפוס קיים בכל סוגי החברה, התגנבו טעויות מסוימות אל תוך העבודה האנתרופולוגית של הפסיכואנליטיקאים. לפיכך אין הם יכולים להגיע לתוצאות נכונות כשהם מנסים להתחקות אחר תסביך אדיפוס, הפטריארכלי במהותו, בחברה מטריליניאלית; או כשהם משתעשעים בהיפותזה על נישואים קבוצתיים או מתירנות, כאילו אין צורך בשום אמצעי זהירות כשניגשים לטפל בתנאים זרים לגמרי למבנה המשפחה שלנו כפי שהוא מוכר לפרקטיקה הפסיכואנליטית. הפסיכואנליטיקאי העוסק באנתרופולוגיה ומעורב בסתירות כאלה מניח הנחה היפותטית בדבר סוג כלשהו של שבטים פרימיטיביים, או בדבר פרוטוטיפ פרה־היסטורי של קורבן טוטמי, או בדבר אופיו החלומי של המיתוס, בדרך כלל לגמרי לא בהתאם לעקרונות הפסיכואנליזה עצמה.

 

חלק א' של העבודה הנוכחית מבוסס בעיקרו על עובדות שנצפו ממקור ראשון בקרב פראים, לשם דיון בבעיה הראשונה — תלותו של התסביך הגרעיני במבנה החברה. הטיפול בבעיה השנייה שמור לחלק ב' ואילו בשני החלקים האחרונים אני דן באותו צמד נושאים באופן כללי.