"ושאלתי את השני, ומה שמך? והוא ענה אוסאמה. אני מעזה. ופתאום יצא לי להגיד לו: הו אחי אל-עזיז. הו אחי היקר. אני מואמינה. ופתאום יצא לי מהפה: לא אלה אלא אללה. והוא ענה: ומוחמד רסול אללה. באותו רגע ידעתי שיש הרבה אומות עולם בתוך הדם שלי. ואני גם יהודייה, גם ארית, גם קצת בת דודה. נהיה בי ערבוב שלם. אני כמו כלב דלמטי."
מתוך כלב דלמטי מאת אמירה הס
חללי מבוכה הם הזמנה לשוב ולדמיין יחידת זמן מעבר המאופיינת במצב של אי-נוחות, לעתים בושה, מצב שבו התנועה מוגבלת, וההתבוננות נוטה פנימה, ללא מטרה או כיוון. כשעוברים בחללי המבוכה צצים ועולים רגשות של דיסאוריינטציה, פחד, עיוורון, טראומה וזרות פנימית; תחושה עזה של געגוע והתרפקות על זיכרונות רחוקים; וגם, רצון להיחלץ מהקיים ולעבור לחלל המבוך הבא. השהייה בתוך חללי מבוכה היא הזדמנות להתערבב עם רסיסי זהות מנוגדים לשלנו ולסמן נקודות ציון חדשות של גילוי, קינה, שתיקה או חזרה למקום שממנו באנו.
איסוף היצירות בגיליון העשירי של גרנטה, נשען על ז’קלין כהנוב ותפיסת הזהות הלבנטינית שלפיה אפשר למוסס גבולות ולחיות בין עולמות סותרים ומנוגדים תוך כדי דיאלוג. כנגד מה שחלמה כהנוב, מצאנו את הלבנט של היום כאוסף של ניגודים המכונסים בתוך עצמם, ללא יכולת חופשית להגר מתוך הזהות העצמית ולגלות אל עבר זהות תרבותית מעורבת, היברידית, כזו שמאפשרת יחסים של גמישות והשתנות במקום שבין הים לנהר. [מתוך ההקדמה ל "חללי מבוכה"]
גיליון 'חללי מבוכה' חותם את עשרת הגיליונות הראשונים של גרנטה בעברית הפועל במרחב רב-לשוני מקומי ובינלאומי ואשר מאמין בכוחו של הסיפור הקצר, הבדיוני והתיעודי ובחשיפתם של קולות חדשים, להאיר ולהגשים מציאות תרבותית הדדית.
23 סיפורים קצרים, ממוארים, רשימות וסיפורים חזותיים
מסות ורשימות: סולימאן אדוניה | אליף באוטמן | איל שגיא ביזואי | דוד גדג' | מיה טבת דיין | הישאם מטר | חניף קוריישי | נסים קלדרון | גלילי שחר פרוזה: אינס אליאס | חנאן אלשייח' | איאד ברגותי | עלמה גניהר | דעאל רודריגז גרסיה | אמירה הס | ז'קלין כהנוב | מאזן מערוף | אלן פראח | נגה רש | ענת שפיצן שירה: ישראל דדון | תאמר נאפר שיחה בין נעמה צאל לרונית מטלון
אמנות: מורג'אן אבו דיבה | מיכאל ליאני | כרם נאטור | ורד נסים |סמאח שחאדה
