שקשוקה והמלחמה העולמית בין הטובים לרעים

פֶּרֶק רִאשׁוֹן

הַמִּלְחָמָה בֵּין הַטּוֹבִים לָרָעִים הִתְחִילָה כְּשֶׁדּוֹתָן גָּנַב מִשַּׁחַר תְּכֵלֶת הַמְנַהֶלֶת אֶת הַמַּצְעֵק שֶׁלָּהּ, שֶׁזֶּה מִין רַמְקוֹל שֶׁעוֹשֶׂה הַרְבֵּה רַעַשׁ, וְרָדַף אַחֲרַי בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר וְיִלֵּל כְּמוֹ חָתוּל, וַהֲמוֹן יְלָדִים רָצוּ אַחֲרֵינוּ וְצָחֲקוּ, וְאָז עוֹד לֹא חָשַׁבְנוּ שֶׁהַמַּצְעֵק יֵלֵךְ לְאִבּוּד וְנִצְטָרֵךְ לִמְצֹא אוֹתוֹ כְּדֵי לְנַצֵּחַ, פָּשׁוּט רָצִינוּ לְהַחֲזִיר לְדוֹתָן, וְכָכָה נִהְיְתָה מִלְחָמָה, וְאֶפִי וְאָבִיב וַאֲנִי הֶחְלַטְנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ הַטּוֹבִים וְהֵם הָרָעִים.
 

אֲבָל אֹפֶק לֹא רָצָה לְהַחְלִיט שׁוּם דָּבָר כָּזֶה, כִּי בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן הוּא חוֹשֵׁב שֶׁאֲנַחְנוּ יְלָדִים קְטַנִּים שֶׁמִּתְעַסְּקִים בִּשְׁטוּיוֹת, וְאוּלַי זֶה קָשׁוּר לַחֲלוֹמוֹת הַמַּפְחִידִים שֶׁהוּא חוֹלֵם כָּל לַיְלָה וְאוּלַי לֹא, אֵין לִי מֻשָּׂג, אֲנִי רַק יוֹדַעַת שֶׁהוּא נֶגֶד מִלְחָמוֹת, וְאָמַרְתִּי לוֹ שֶׁאֵין דָּבָר כָּזֶה לִהְיוֹת נֶגֶד, כִּי כְּשֶׁמַּתְחִילָה מִלְחָמָה אַף אֶחָד לֹא עוֹמֵד מֵהַצַּד, כֻּלָּם מִשְׁתַּתְּפִים אֵיכְשֶׁהוּ, אֲפִלּוּ שַׁקְשׁוּקָה שֶׁלִּי, שֶׁהִיא הַכַּלְבָּה הֲכִי טוֹבָה בָּעוֹלָם, וְאִם מִסְתַּכְּלִים עַל מְנַהֲלִים שֶׁל בָּתֵּי סֵפֶר רוֹאִים שֶׁאֶצְלָם זֶה בְּדִיּוּק אוֹתוֹ דָּבָר, לְמָשָׁל מְנַהֶלֶת בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁלָּנוּ שַׁחַר תְּכֵלֶת כּוֹעֶסֶת מְאוֹד אִם סוֹחֲבִים מִמֶּנָּה מַשֶּׁהוּ, בְּעִקָּר אֶת הַמַּצְעֵק הַזֶּה שֶׁהִיא לֹא זָזָה בִּלְעָדָיו כִּי הוּא מְחַזֵּק אֶת הַדִּבּוּר שֶׁלָּהּ וְעוֹזֵר לָהּ לַעֲשׂוֹת סֵדֶר, וְהִיא כְּבָר הִפְסִיקָה לְדַבֵּר כְּמוֹ כֻּלָּם כִּי הִיא רְגִילָה שֶׁיֵּשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁמַּגְדִּיל אֶת הַקּוֹל שֶׁלָּהּ, וְהִיא אֲפִלּוּ הִשְׁתַּמְּשָׁה בַּמַּצְעֵק כְּשֶׁהִיא תָּפְסָה אוֹתִי בַּמִּסְדְּרוֹן וְאָמְרָה לִי לְהָרִים מֵהָרִצְפָּה עֲטִיפָה שֶׁל מַסְטִיק שֶׁלֹּא אֲנִי זָרַקְתִּי.
 

וּבְקֶשֶׁר לַמְשֻׁגָּע הַזֶּה שֶׁכֻּלָּם קוֹרְאִים לוֹ תֵּה-עִם-נַעֲנָע, כִּי כָּל הַיּוֹם הוּא שׁוֹתֶה תֵּה עִם נַעֲנָע וְנוֹהֵג בְּמִין חֲצִי-מַשָּׂאִית מְקֻשֶּׁטֶת בִּדְגָלִים, וּמוֹכֵר כָּל מִינֵי דְּבָרִים וְשָׁר שִׁירִים כְּדֵי שֶׁיִּקְנוּ מִמֶּנּוּ - הוּא לֹא מִשְׁתַּתֵּף בְּמִלְחָמוֹת בִּכְלָל. הוּא נוֹסֵעַ לְאַט בַּמַּשָּׂאִית הַמְשֻׁנָּה שֶׁלּוֹ, שֶׁהַחֵלֶק הָאֲחוֹרִי שֶׁלָּהּ פָּתוּחַ, עִם חֶבֶל שֶׁתְּלוּיָה עָלָיו כְּבִיסָה וְעִם שֶׁלֶט "לִמְכִירָה בְּמַצָּב מְעֻלֶּה", וְצוֹעֵק: "נַעֲלֵי סְפּוֹרְט, נַעֲלֵי בַּיִת, חֲצִילִים, מְעִילִים". וְלִפְעָמִים גַּם: "נֵרוֹת, בָּצָל, אַרְנָק לְאִשָּׁה, מַטְאֲטֵא, מְכוֹנַת כְּבִיסָה, מְכוֹנַת תְּפִירָה". אוֹ שֶׁהוּא שָׁר:
"בּוֹאוּ קְנוּ בְּבַקָּשָׁה
יֶלֶד גֶּבֶר וְאִשָּׁה".
 

אַף פַּעַם לֹא רָאִיתִי שֶׁקּוֹנִים מִמֶּנּוּ מַשֶּׁהוּ, אֲבָל אוּלַי זֶה קוֹרֶה דַּוְקָא כְּשֶׁאֲנִי לֹא מִסְתַּכֶּלֶת, וּבְכָל מִקְרֶה אֵין סִכּוּי שֶׁהוּא שַׁיָּךְ לַסִּפּוּר הַזֶּה, שֶׁהִתְחִיל כְּשֶׁדּוֹתָן וְהֶחָבֵר שֶׁלּוֹ דּוּקִי וְעוֹד כַּמָּה בָּנִים הִשִּׂיגוּ אֵיכְשֶׁהוּ אֶת הַמַּצְעֵק וְהִתְחִילוּ לְיַלֵּל כְּמוֹ חֲתוּלִים וְלִרְדֹּף אַחֲרַי עִם הַ"מְּיָאוּ" שֶׁלָּהֶם, וְדוֹתָן גַּם עָשָׂה קוֹלוֹת שֶׁל זְאֵב עֲרָבוֹת, מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ "אַוּוּוּ", וּבַהַתְחָלָה זֶה לֹא הָיָה נוֹרָא, וְכָל מַה שֶּׁהָיִיתִי צְרִיכָה לַעֲשׂוֹת זֶה לִסְתֹּם אֶת הָאָזְנַיִם בִּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם, וְכָל מִי שֶׁעָבַר שָׁם הִסְתַּכֵּל וְצָחַק, וְאַחַר כָּךְ עָצַרְתִּי וְנִסִּיתִי לְגָרֵשׁ אוֹתָם, וְצָעַקְתִּי "קִישְׁטָה" כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים לַחֲתוּלִים אֲבָל זֶה לֹא עָזַר, וְאָז עָשִׂיתִי טָעוּת גְּדוֹלָה וְהִתְחַלְתִּי לָרוּץ, אֲבָל אֲנִי לֹא רָצָה מַהֵר כְּמוֹ אֶפִי, וְהַמַּצְעֵק עָשָׂה הֲמוֹן רַעַשׁ בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת הַסְּגוּרִים, וּקְבוּצָה גְּדוֹלָה שֶׁל יְלָדִים רָצָה אַחֲרֵי דּוֹתָן וְהַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אוֹתָם מְיַלְּלִים, וְשׁוּם דָּבָר לֹא הִצִּיל אוֹתִי, וְהָיָה נִרְאֶה כְּאִלּוּ זֶה לֹא יִגָּמֵר אַף פַּעַם, וּבַסּוֹף פָּשׁוּט הִתְיַשַּׁבְתִּי עַל כִּסֵּא בְּתוֹךְ אַחַת הַכִּתּוֹת וְסָתַמְתִּי אֶת הָאָזְנַיִם וְחִכִּיתִי שֶׁהֵם יֵלְכוּ.
אַחַר כָּךְ, בֶּחָצֵר, כָּעַסְתִּי עַל אֹפֶק וְאָבִיב וְאֶפִי שֶׁלֹּא בָּאוּ לַעֲזֹר לִי, אֲבָל הֵם אָמְרוּ שֶׁזֹּאת לֹא אַשְׁמָתָם כִּי הֵם לֹא הָיוּ בַּסְּבִיבָה כְּשֶׁזֶּה קָרָה, וְרַק אֶפִי שָׁתְקָה, אֲבָל אֶפִי תָּמִיד שׁוֹתֶקֶת.
דּוֹתָן הָיָה פַּעַם יֶלֶד מַרְבִּיץ וְעַכְשָׁו הוּא סְתָם מֵצִיק, וְאֹפֶק הוּא חָבֵר שֶׁלִּי וְגָר מַמָּשׁ מֵעָלַי, וְאֶפִי הִיא בַּת הַדּוֹדָה שֶׁלִּי שֶׁיּוֹדַעַת לָרוּץ הֲכִי מַהֵר מִכֻּלָּם וְגָרָה בַּבַּיִת מִמּוּל, וְאָבִיב מְגַמְגֵּם וְלֹא תָּמִיד יֵשׁ לָנוּ סַבְלָנוּת אֵלָיו וּבִגְלַל זֶה הוּא מְנַסֶּה לְסַפֵּר דְּבָרִים מְעַנְיְנִים כְּדֵי שֶׁנַּקְשִׁיב, וּבַהַפְסָקָה הוּא בֶּאֱמֶת סִפֵּר שֶׁהַמְנַהֶלֶת מִשְׁתּוֹלֶלֶת מִכַּעַס וְגַם הוֹדִיעָה שֶׁאִם עַד סוֹף הַשָּׁבוּעַ דּוֹתָן לֹא יַחֲזִיר אֶת הַמַּצְעֵק, הִיא תְּבַקֵּשׁ מֵהַהוֹרִים שֶׁלּוֹ לְשַׁלֵּם עַל מַצְעֵק חָדָשׁ.

"טוֹב מְאוֹד," אָמַרְתִּי. "מַגִּיעַ לוֹ."
"וְאִם הוּא יַחֲזִיר אֶת הַמַּצְעֵק?" שָׁאַל אֹפֶק.
"הוּא לֹא יַחֲזִיר," אָמְרָה אֶפִי.
"מֵאֵיפֹה אַתְּ יוֹדַעַת?" שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ.
אֹפֶק אָמַר לִי: "מַה הוּא כְּבָר עָשָׂה לָךְ? זֶה רַק יְלָלוֹת שֶׁל חָתוּל. גַּם הֶחָתוּל שֶׁלָּךְ מְיַלֵּל."
אֹפֶק הוּא כָּזֶה, הוּא עוֹשֶׂה צְחוֹק מִכָּל דָּבָר, אֲבָל בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן יֵשׁ לוֹ בְּעָיָה, הוּא חוֹלֵם כָּל לַיְלָה שֶׁמִּישֶׁהוּ רוֹדֵף אַחֲרָיו וְהוּא בּוֹרֵחַ הֲכִי מַהֵר שֶׁהוּא יָכוֹל, אֲבָל זֶה לֹא מַסְפִּיק בִּשְׁבִיל לִבְרֹחַ מֵהָאִישׁ שֶׁרוֹדֵף אַחֲרָיו, וְכָל פַּעַם הוּא מִתְעוֹרֵר מְבֹהָל מַמָּשׁ לִפְנֵי שֶׁהָאִישׁ תּוֹפֵס אוֹתוֹ.
אָבִיב הִצִּיעַ שֶׁנִּפָּגֵשׁ לְלַיְלָה לָבָן, שֶׁזֶּה לַיְלָה שֶׁבּוֹ לֹא יְשֵׁנִים בִּכְלָל, וְנַעֲשֶׂה טֶקֶס גֵּרוּשׁ שֵׁדִים וְכָכָה נְגַלֶּה מִי רוֹדֵף אַחֲרֵי אֹפֶק בַּחֲלוֹמוֹת שֶׁלּוֹ, אֲבָל אֹפֶק בִּכְלָל לֹא רָצָה לִשְׁמֹעַ עַל זֶה.
"אַתָּה בִּכְלָל יוֹדֵעַ מִי הוּא, הָרוֹדֵף הַזֶּה?" שָׁאַלְתִּי אֶת אֹפֶק.
"מַה זֶּה חָשׁוּב מִי הוּא?" שָׁאַל אֹפֶק. "חֲלוֹמוֹת זֶה סְתָם. זֶה לֹא אוֹמֵר כְּלוּם."
"אִם תֵּדַע מִי הוּא, אוּלַי הוּא לֹא יַפְחִיד אוֹתְךָ כָּל כָּךְ."
"כָּל פַּעַם שֶׁאֲנִי חוֹלֵם, נִדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ מִי זֶה," אָמַר אֹפֶק. "אֲבָל זֶה תָּמִיד רַק כִּמְעַט."
"הוּא לֹא יַחֲזִיר אֶת הַמַּצְעֵק," אָמְרָה אֶפִי, שֶׁמֵּרֹב רִחוּף כַּנִּרְאֶה לֹא שָׂמָה לֵב שֶׁכֻּלָּם כְּבָר מְדַבְּרִים עַל מַשֶּׁהוּ אַחֵר. גַּם כְּשֶׁהִיא עֵרָה הִיא יְשֵׁנָה, הַיַּלְדָּה הַזֹּאת, וּבִגְלַל זֶה אֹפֶק קוֹרֵא לָהּ אֶפִי מְרַחֵפִי. כְּדֵי לְהַסְבִּיר לָהּ שֶׁהִיא מְעוֹפֶפֶת, שַׂמְתִּי אֶת הָרֹאשׁ עַל הַכָּתֵף שֶׁלָּהּ וְעָשִׂיתִי אֶת עַצְמִי נוֹחֶרֶת.
"כַּדּוּר הָאָרֶץ לְאֶפִי. הַאִם שׁוֹמַעַת?" אָמַר אֹפֶק. "נָא לְהַנְחִית אֶת הַחֲלָלִית."
"לֹא יַחֲזִיר אֶת הַמַּצְעֵק," הִתְעַקְּשָׁה אֶפִי, וְהַפָּנִים שֶׁלָּהּ נִרְאוּ כְּמוֹ סוֹד גָּדוֹל.