פתח דבר
לא אדע להצביע על נקודת הזמן שבה החלו המחשבות הפרושות בספר זה להתהוות, על אותו הרגע שבו רעיונות נובטים ומתפתחים עד הגיעם לכדי ניסוחם במשפטים שחוברים לחיבור מלא. אפשר ש"נקודת התחלה" אמורפית זו ממוקמת במפגשים מוקדמים בשנים עברו עם כתבי ביון, בהיחשפותי לפרשנותם של מוריי לטקסט ולשיחותיי עמם; אפשר שהיא הייתה מוקדמת בהרבה מכך, בשנות צעירותי הטרום־מקצועיות, באופני התגבשות אישיותי במהלך חיי ובצורתם, שהביאה אותי להישבות במה שפגשתי בכתבי ביון ולראות בו מענה מתאים לאירועים דאז. ייתכן שהחיבור בין אז והיום ורכיביהם השונים הוא שהביא לנביטה עכשווית.
אולם ביתר ודאות אוכל לציין: הנחיצות להנגיש את הטקסט הביוניאני שלפנינו התגבשה בעקבות קורס שהעברתי במשך שנים מספר במסגרת המסלול ללימודים מתקדמים "לקרוא את ביון".1 בקורסים אלו, המתרחשים במחיצת אנשים שבחרו להעמיק בהגותו של ביון, ערכנו קריאה קרובה, פרשנית ומשתקעת בכתביו. בסיומיהם של הקורסים נותרתי תדיר עם התחושה שעוד דברים רבים הונחו בו לפתחנו. קיוויתי שאוכל לגלותם באמצעות כתיבתו של ספר, אולם התבדיתי; אף ספר זה אינו מתקרב לגילוי היריעה בשלמותה, וסיומו משאיר טעם בפתיחתו מחדש.
הטקסט של ביון שבו אעסוק - "מציאות חושית ונפשית" - מהווה את הפרק השלישי בתוך ספרו Attention and Interpretation שיצא בשנת 1970.2 עד כמה שכלל כתביו של ביון מרתקים ובין שורותיהם רב הנסתר על הגלוי, תפיסתי היא ש"מציאות חושית ונפשית" הינו אחד הבולטים בכך. בין שאר קסמיו של הטקסט וכמוטיבציה להתעמקות בו נמצאת הסברה שבו בזמן שהינו רלוונטי לפסיכואנליזה ולמטפלים בנפש, הוא גם בעל ערך לכל אדם המתעניין בשאלה האפיסטמולוגית על האפשרות להכיר את העולם שסביבנו והעולם שהוא אנו עצמנו. הטקסט "מציאות חושית ונפשית" של ביון מציב תזה על אודות החיבור האפשרי בין המציאות כפי שהיא ובין חוויית המציאות. בנקל נבחין בזיקה של טקסט פסיכואנליטי זה של ביון אל הפילוסופיה. לא זו אף זו: דעתי היא שהטקסט הזה מציב גשרים בין הפילוסופיה לפסיכואנליזה, ומייבא מושגים ורעיונות מן הראשונה אל השנייה ואף בכיוון ההפוך. עבורי יש בכך הזמנה מעוררת תשוקה, שכן הפילוסופיה והפסיכואנליזה - שתיהן אהבותיי. אולם שילובה של דיסציפלינה אחת באחרת, עד כמה שהינו מרתק, מסכן את הכותבת ביצירת שעטנז שחוטאת לעומקה של כל אחת מן הדיסציפלינות. כיוון שכך, העדפתי ליצור קדימות מובהקת של הפסיכואנליזה לפילוסופיה, ולהשתמש בהרחבה פילוסופית רק במידה שבה היא משרתת את הבנת חשיבתו של ביון וכתיבתו, ולמטרות העמקה והרחבה של הסוגיה הנדונה בטקסט של ביון. כך תהא הפנייה אל הפילוסופיה מוגבלת למקומות שבהם ביון עצמו שואל ממנה מושגים הנדונים בטקסט זה; העיונים הפילוסופיים יובאו ברמה מבואית, כזו המתארת את המוסכמה הקיימת בין פילוסופים, תוך שהם מותירים בצד את הפולמוסים והפיתוחים; והשפה המשמשת להרחבה תהא, ככל הניתן, שפה מדוברת המוכרת גם לקוראים שאינם פילוסופים. עמדתי היא שיהיה בכך חיסרון גדול אם לא נתעכב על השימוש בפילוסופיה וברזיה במטרה להבין את ההמשגה של ביון, ואם לא נתחקה אחר הדרך שבה הוא משאיל מושג פילוסופי ומטמיע אותו בפסיכואנליזה ולשירותה; אף אם הנטייה האנושית הרווחת היא לדלג על מונחים פחות מוכרים ולהבין את הכוונה הכללית של המשפט, במקרה דנן זוהי דרך מובהקת לאבד את הקשר עם עומקיה של ההגות הביוניאנית, וכן עם הממד האסתטי והאתי שבה.
צורתו של הספר שלפניכם השתנתה במהלך כתיבתו. ממבנה צורני קרוב למקור, שבו אל מול כל פסקה בטקסט המקורי הובאה פסקת עיון כדרשה בטקסט, קיבל הספר צורה שונה ובה תתי־כותרות שכל אחת מהן מאגדת בתוכה כמה פסקאות מן המקור, ופותחת בציטוט תמציתי מן הפסקאות שהיא כוללת. כך כל תת־כותרת מתייחסת אל דרשה עיונית הנוגעת לרעיון המובע בטקסט, ושומרת הן על קרבה תוכנית למקור והן על הרצף המקורי של הצגת הנושאים. מאחר שארגון זה הוא מעשה ידי, הרי שהוא מרחיק את הקורא במידת מה מן הטקסט המקורי של ביון. לפיכך עצתי לקורא היא שיטיב לעשות אם יפנה בעקיבה אל הטקסט "מציאות חושית ונפשית" של ביון, במקביל לקריאתן של הדרשות.
אציג את הפסקאות הנכללות תחת כל תת־כותרת המהווה דרשה:
דרשה 1, "הכותרת: 'מציאות חושית ונפשית'", עוסקת בכותרתו של הטקסט הנבחר מתוך כלל ספרו של ביון, במשמעותה וסימוניה.
דרשה 2, "על אודות חוסר סיפוק וסימונו של מפנה", עוסקת במשפט הפתיחה בטקסט של ביון.
דרשה 3, "הפער בין המציאות־כפי־שהיא ובין המציאות־הנתפסת" עוסקת בראשיתה של הפסקה השלישית בטקסט של ביון.
דרשה 4, "אבולוציה של מושג - 'O'", עוסקת בהמשכה של הפסקה השלישית. דרשה זו מהווה בסיס לכלל הדיון המוצג בטקסט של ביון, ולפיכך היא נרחבת יותר וכוללת (א) משמעות הסימן O; (ב) התפתחותה של המשגת ה-O; (ג) המשגת ה-O: ה"לא־ידוע" שמתגלה בתופעותיו.
דרשה 5, "התמקמות חדשה - פסיכואנליזה במרחב ה-O", עוסקת בפסקאות 3-6 בטקסט של ביון.
דרשה 6, "היות O", עוסקת בפסקאות 6-11 בטקסט.
דרשה 7, "בכורסה הפסיכואנליטית", עוסקת בנפרד בהיבטים הקליניים וביישומים הפסיכואנליטיים הנכללים בפסקאות 9-11 בטקסט של ביון.
דרשה 8, "הזיכרון כמכל", עוסקת בפסקאות 12-14 בטקסט.
דרשה 9, "בין 'היות' לבין 'לדעת' מתקיימים יחסים", עוסקת בפסקאות 15-17 בטקסט.
דרשה 10, "ללא זיכרון, ללא רצייה", עוסקת בפסקאות 18-21 בטקסט של ביון.
דרשה 11, "הלך רוח פסיכואנליטי של 'אמונה'", עוסקת בפסקאות 22-23 בטקסט.
דרשה 12, "אמונה ופונקציות מנטליות", עוסקת בפסקאות 24-25 בטקסט.
דרשה 13, "הזיכרון כמגן מפני טלטלה רגשית", עוסקת בפסקאות 26-28 בטקסט.
דרשה 14, "אקט של אמונה", עוסקת בפסקאות 29-31 בטקסט.
דרשה 15, "תופעות של הלוצינוזיס", עוסקת בפסקאות 32-36 בטקסט.
דרשה 16, "יישומים בפרקטיקה, וינייטה טיפולית", עוסקת בפסקאות 37-41 בטקסט של ביון.
אחרית דבר, ובה סיכום עיקרי הדגשים שהועלו בהקשר לטקסט.
כתביו של ביון במקורם הם טקסטים המזמינים ומעודדים קשב למנעד המחשבות והאסוציאציות המתעוררות בקריאתם, ובכך ייחודם. כוונתי בחיבור זה היא להזמין כל קוראת וקורא למחשבותיהם, להמשיך ולחבר את הטקסט בחיבורים אישיים, ליצירת תהליך עיכול נפשי של החומרים שהעולם מציג בפנינו, ולקיים בכך את כוונתו של ביון לחוות את אשר הטקסט מחולל בתוכנו ואת השפעתו על המציאות הנפשית.