קטגוריות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
קטגוריות

קטגוריות

4 כוכבים (דירוג אחד)

עוד על הספר

אריסטו

אריסטו (ביוונית: Αριστοτέλης, אריסטוטלס; 384 לפנה"ס – 322 לפנה"ס) היה פילוסוף יווני, מבכירי הפילוסופים של העת העתיקה, ומאבות הפילוסופיה המערבית. מייסד האסכולה האריסטוטלית בפילוסופיה, מהאסכולות המשפיעות ביותר בפילוסופיה עד היום.

תקציר

ספר קטן זה, המוגש כאן לראשונה לקורא העברי, נקבע במסורת כחיבור הפותח של מקבץ ספרי הלוגיקה האריסטוטליים (ה"אורגנון"), ולמעשה גם כחיבור הפותח את הקורפוס האריסטוטלי בכללו. עניין זה אינו כרוך דווקא במועד חיבורו (הגם שהוא נמנה על ספריו המוקדמים של אריסטו), אלא בכך שהוא עוסק במה שנתפש כיחידות ה"פשוטות" והראשוניות ביותר של המחשבה.

מובנו המילולי של מושג ה"קטגוריה" הוא "אמירה כנגד", אבל בשימוש הרגיל הוא מציין "אמירה על אודות" (בעברית של ימי הביניים תורגם המושג כ"מאמרות"); הוא מציין את היחידות הבסיסיות שמהן מורכבת כל אמירה על אודות העולם, בין שהיא אמיתית או שקרית. כל אמירה כזאת תתמקד בעצם כלשהו ותייחס לו איכות, כמות, מערכת יחסים וכו'. אריסטו מונה עשר קטגוריות כאלו, שהן בעת ובעונה אחת יחידות לשון, דפוסי הכרה והיבטים אונטולוגיים של העולם. לאחר דיון מרתק בקטגוריות העצם, היחס, הכמות והאיכות פונה אריסטו לדיון מרתק לא פחות בכמה מהמושגים שבהם השתמש לצורך הטיפול באותן קטגוריות. הדיונים הללו מהווים תשתית להמשך הגותו של אריסטו בכל נושא ונושא, והם מוסיפים ומהדהדים לאורך תולדות הפילוסופיה המערבית – מימי הביניים, דרך דקרט, שפינוזה, לוק, קאנט ועד ימינו.

הקטגוריות הוא חיבור יסוד בתולדות הפילוסופיה ואתגר לכל מי שעניין לו ביחסי לשון, עולם ומחשבה.

הספר רואה אור בתרגומו של גבריאל צורן, אשר הוסיף לספר מבוא והערות מתרגם. גבריאל צורן הוא פרופ' (אמריטוס) בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. בין חיבוריו, ספר על תפישת הלשון והטקסט של אריסטו (אוניברסיטת תל אביב, 2009), לצד תרגום ה"רטוריקה" של אריסטו (ספרית פועלים והקיבוץ המאוחד, 2002).

*הספר רואה אור בהשתתפות מרכז הספר והספריות בישראל, המפעל לתרגום ספרות מופת בתמיכת משרד התרבות והספורט.

פרק ראשון

א.
כאשר מה שמשותף לשני דברים אינו אלא השם, בעוד שהגדרת מהותם שונה, הם קרויים "דומי-שם" [homônuma]. כך למשל המילה "בעל-חיים" [zôon] יכולה לציין הן אדם והן דיוקנו של אדם. לשני אלה יש שם משותף, אבל הגדרת המהות הנלווית לאותו שם היא נבדלת. כי אם יתבקש אדם להגדיר את פירוש המילה "בעל-חיים" ביחס לכל אחד מהשניים הללו, הוא יציע הגדרה נבדלת לכל אחד מהמקרים. 
דברים שגם שמם משותף וגם הגדרת מהותם זהה קרויים "שותפי-שם" [sunônuma]. כך למשל המילה "בעל-חיים" מציינת הן אדם והן שור: גם את האדם וגם את השור ניתן לציין באותו שם, וגם הגדרת המהות זהה בשני המקרים. כי אם יתבקש אדם להגדיר את פירוש המילה "בעל-חיים" בשני המקרים הללו, הוא יציע הגדרה זהה. 
דברים ששמם הוא נגזרת משמו של דבר אחר קרויים "גזורי-שם" [parônuma], כמו שלמשל המילה "מדקדק" גזורה מהמילה "דקדוק", והמילה "גיבור" גזורה מהמילה "גבורה".

ב.
במילים האמורות לעיל אנו משתמשים לעתים במצורף ולעתים שלא במצורף. דוגמאות לשימוש מצורף – "איש רץ", "איש מנצח"; דוגמאות לשימוש לא מצורף – "איש", "שור", "רץ", "מנצח". 
מבין הישים [שאותם מציינות המילים], כמה מהם מיוחסים לנושא מסוים [כתכונה שלו], אבל אינם חלק של אותו נושא. כך למשל היש "אדם" יכול להתייחס [כתכונה] לנושא שהוא אדם [יחיד] כלשהו, אבל אין פירוש הדבר שהוא [היש "אדם"] נמצא בתוך אותו אדם [יחיד].  ישים אחרים מצויים בתוך נושא כלשהו, אבל אין הם מיוחסים לו (כשאני אומר "בתוך נושא" אין כוונתי לכך שהם קיימים במשהו בבחינת חלק שלו, אלא לכך שאינם יכולים להתקיים בנפרד ממנו). כך למשל ידע בדקדוק יכול להתקיים בתוך הנפש במובן זה שהנפש היא הנושא שלו [ואילו הידע הוא הנשוא], אבל אין הוא יכול להיות מיוחס לנפש [ככזאת], וכך צבע לבן כלשהו יכול להתקיים בתוך הגוף (שהרי כל הצבעים מתקיימים בתוך גוף), אבל אין הוא יכול להיות מיוחס לגוף [ככזה]. 
קיימים, לעומת זאת, ישים שניתן לייחסם לנושא [כלשהו, בעוד ש]הם מתקיימים בתוך נושא [אחר]. כך למשל הידע מתקיים בתוך הנפש ובאותה שעה ניתן ליחס אותו [בבחינת תיאור] לדקדוק.  ואילו [אחרים] אינם מתקיימים בתוך נושא, וגם לא ניתן לייחסם לשום נושא, למשל אדם [יחיד] כלשהו או סוס [יחיד] כלשהו: שני אלה אינם מתקיימים בתוך נושא כלשהו וגם לא ניתן לייחסם לשום נושא. באופן כללי – דברים יחידיים [atoma] ודברים שניתנים להיספר, לא ניתן לייחסם לשום נושא, אבל דבר לא מונע מאחדים מהם להיות קיימים בתוך נושא, כך למשל ידע דיקדוקי כלשהו יכול להיות כלול בין הדברים המתקיימים בתוך נושא [במקרה זה, כאמור, הנפש]. 

ג.
כאשר קובעים שניתן לייחס משהו לדבר-מה בבחינת נושא, ולאותו דבר-מה ניתן לייחס עוד דבר אחר, כי אז ניתן לייחס גם את הדבר [הנוסף] ל[אותו] נושא. כך למשל את [המושג] אדם ניתן לייחס לאדם [יחיד] כלשהו, ואילו את [המושג] בעל חיים ניתן לייחס ל[מושג] אדם, ועל כן נוכל לקבוע כי גם אדם [יחיד] כלשהו הוא בעל חיים. שהרי האדם היחיד הוא גם אדם בכלל וגם בעל חיים. 
כאשר מינים הם שונים ואינם משועבדים זה לזה, גם ההבדלים המייחדים שבמסגרתם שונים זה מזה. כך למשל יצור חי או ידע: ההבדלים המייחדים במסגרת המין "יצור חי" הם [למשל] בעל רגליים, דו-רגלי, מכונף, שוכן מים. אבל אף אחד מהללו אינו [יכול להיות] הבדל מייחד של ידע, שהרי ידע אחד אינו נבדל מהשני בכך שהוא דו-רגלי.  
אבל כאשר מינים שונים משועבדים זה לזה, דבר לא מונע מהם לשאת את אותן תכונות מייחדות, כי אנו מייחסים את הסוג הרחב יותר לסוג [הצר יותר] שמשועבד לו, ועל כן מה שאנו קובעים ביחס אליו יחול [בהכרח] גם על ה[סוג המשועבד שהוצב כ]נושא. 

אריסטו

אריסטו (ביוונית: Αριστοτέλης, אריסטוטלס; 384 לפנה"ס – 322 לפנה"ס) היה פילוסוף יווני, מבכירי הפילוסופים של העת העתיקה, ומאבות הפילוסופיה המערבית. מייסד האסכולה האריסטוטלית בפילוסופיה, מהאסכולות המשפיעות ביותר בפילוסופיה עד היום.

עוד על הספר

קטגוריות אריסטו

א.
כאשר מה שמשותף לשני דברים אינו אלא השם, בעוד שהגדרת מהותם שונה, הם קרויים "דומי-שם" [homônuma]. כך למשל המילה "בעל-חיים" [zôon] יכולה לציין הן אדם והן דיוקנו של אדם. לשני אלה יש שם משותף, אבל הגדרת המהות הנלווית לאותו שם היא נבדלת. כי אם יתבקש אדם להגדיר את פירוש המילה "בעל-חיים" ביחס לכל אחד מהשניים הללו, הוא יציע הגדרה נבדלת לכל אחד מהמקרים. 
דברים שגם שמם משותף וגם הגדרת מהותם זהה קרויים "שותפי-שם" [sunônuma]. כך למשל המילה "בעל-חיים" מציינת הן אדם והן שור: גם את האדם וגם את השור ניתן לציין באותו שם, וגם הגדרת המהות זהה בשני המקרים. כי אם יתבקש אדם להגדיר את פירוש המילה "בעל-חיים" בשני המקרים הללו, הוא יציע הגדרה זהה. 
דברים ששמם הוא נגזרת משמו של דבר אחר קרויים "גזורי-שם" [parônuma], כמו שלמשל המילה "מדקדק" גזורה מהמילה "דקדוק", והמילה "גיבור" גזורה מהמילה "גבורה".

ב.
במילים האמורות לעיל אנו משתמשים לעתים במצורף ולעתים שלא במצורף. דוגמאות לשימוש מצורף – "איש רץ", "איש מנצח"; דוגמאות לשימוש לא מצורף – "איש", "שור", "רץ", "מנצח". 
מבין הישים [שאותם מציינות המילים], כמה מהם מיוחסים לנושא מסוים [כתכונה שלו], אבל אינם חלק של אותו נושא. כך למשל היש "אדם" יכול להתייחס [כתכונה] לנושא שהוא אדם [יחיד] כלשהו, אבל אין פירוש הדבר שהוא [היש "אדם"] נמצא בתוך אותו אדם [יחיד].  ישים אחרים מצויים בתוך נושא כלשהו, אבל אין הם מיוחסים לו (כשאני אומר "בתוך נושא" אין כוונתי לכך שהם קיימים במשהו בבחינת חלק שלו, אלא לכך שאינם יכולים להתקיים בנפרד ממנו). כך למשל ידע בדקדוק יכול להתקיים בתוך הנפש במובן זה שהנפש היא הנושא שלו [ואילו הידע הוא הנשוא], אבל אין הוא יכול להיות מיוחס לנפש [ככזאת], וכך צבע לבן כלשהו יכול להתקיים בתוך הגוף (שהרי כל הצבעים מתקיימים בתוך גוף), אבל אין הוא יכול להיות מיוחס לגוף [ככזה]. 
קיימים, לעומת זאת, ישים שניתן לייחסם לנושא [כלשהו, בעוד ש]הם מתקיימים בתוך נושא [אחר]. כך למשל הידע מתקיים בתוך הנפש ובאותה שעה ניתן ליחס אותו [בבחינת תיאור] לדקדוק.  ואילו [אחרים] אינם מתקיימים בתוך נושא, וגם לא ניתן לייחסם לשום נושא, למשל אדם [יחיד] כלשהו או סוס [יחיד] כלשהו: שני אלה אינם מתקיימים בתוך נושא כלשהו וגם לא ניתן לייחסם לשום נושא. באופן כללי – דברים יחידיים [atoma] ודברים שניתנים להיספר, לא ניתן לייחסם לשום נושא, אבל דבר לא מונע מאחדים מהם להיות קיימים בתוך נושא, כך למשל ידע דיקדוקי כלשהו יכול להיות כלול בין הדברים המתקיימים בתוך נושא [במקרה זה, כאמור, הנפש]. 

ג.
כאשר קובעים שניתן לייחס משהו לדבר-מה בבחינת נושא, ולאותו דבר-מה ניתן לייחס עוד דבר אחר, כי אז ניתן לייחס גם את הדבר [הנוסף] ל[אותו] נושא. כך למשל את [המושג] אדם ניתן לייחס לאדם [יחיד] כלשהו, ואילו את [המושג] בעל חיים ניתן לייחס ל[מושג] אדם, ועל כן נוכל לקבוע כי גם אדם [יחיד] כלשהו הוא בעל חיים. שהרי האדם היחיד הוא גם אדם בכלל וגם בעל חיים. 
כאשר מינים הם שונים ואינם משועבדים זה לזה, גם ההבדלים המייחדים שבמסגרתם שונים זה מזה. כך למשל יצור חי או ידע: ההבדלים המייחדים במסגרת המין "יצור חי" הם [למשל] בעל רגליים, דו-רגלי, מכונף, שוכן מים. אבל אף אחד מהללו אינו [יכול להיות] הבדל מייחד של ידע, שהרי ידע אחד אינו נבדל מהשני בכך שהוא דו-רגלי.  
אבל כאשר מינים שונים משועבדים זה לזה, דבר לא מונע מהם לשאת את אותן תכונות מייחדות, כי אנו מייחסים את הסוג הרחב יותר לסוג [הצר יותר] שמשועבד לו, ועל כן מה שאנו קובעים ביחס אליו יחול [בהכרח] גם על ה[סוג המשועבד שהוצב כ]נושא.