כשהייתי קטנה

עֲדִינוּת, עֹמֶק, רְגִישׁוּת וְהוּמוֹר הֵם הַמְּאַפְיְנִים הָעִקָּרִיִּים שֶׁל קֹבֶץ זֶה, הַמֵּכִיל שִׁירִים לִילָדִים בַּתְּחוּמִים שֶׁבָּהֶם מְבַלִּים הַיְּלָדִים אֶת רֹב זְמַנָּם: בַּבַּיִת, בְּבֵית הַסֵּפֶר וּבֶחָצֵר. הַמְּשׁוֹרֶרֶת חַיָּה מַגְנֵר יוֹדַעַת אֶת נַפְשָׁם שֶׁל הַיְּלָדִים וּמְבַטֵּאת אֶת רִגְשׁוֹתֵיהֶם הַכְּמוּסִים בְּיוֹתֵר. לֹא נִפְקַד מְקוֹמוֹ שֶׁל הָעֵרֶךְ הַחִנּוּכִי, הַשָּׁזוּר לְאֹרֶךְ הַשִּׁירִים וּמִתְבַּטֵּא בָּהֶם בַּעֲקִיפִין. זֶהוּ קֹבֶץ מְיֻחָד בְּמִינוֹ שֶׁלֹּא רַק יְלָדִים יִמְצְאוּ אֶת עַצְמָם בְּתוֹכוֹ, אֶלָּא גַּם מְבֻגָּרִים יֵהָנוּ מִמֶּנּוּ וִידַקְלְמוּ אֶת חֲרוּזָיו הַנִּפְלָאִים.