תרומת הגורן א'
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
תרומת הגורן א'
הוספה למועדפים

תרומת הגורן א'

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

נושאים

תקציר

בספר זה מובא אוסף ראשון מתשובותיו של מרן הרב הראשי הגאון

שלמה גורן זצ"ל, לשאלות אשר הופנו אליו, מהארץ ומחוץ לארץ,

במשך למעלה מארבעים שנות פעילותו הציבורית. אוסף זה, הדן

בנושאים הקשורים ב"אורח חיים", מהווה את חלקו הראשון של

שו"ת "תרומת הגורן"

אף כי התשובות המובאות בספר זה לקוחות מעולם השגרה

היום-יומית והן נכתבו כמענה על בעיות היחיד, משתקפת ונגלית

בהם אישיותו, גישתו ותורתו הרחבות והכלליות של מרן הרב

זצ"ל, ביחס לחשיבות שילוב ההלכה בחיים המודרניים ומתן

פתרונות שיאפשרו זאת. נראה שבצירוף לגאוניותו וגדולתו

בתורה, מרכיב זה של אופי פסיקתו הוא אשר הביאו להוות אבן

שואבת לכל סוגי השאלות בהלכה.

***הגרסה האלקטרונית אינה מכילה את מפתח הנושאים והמקורות***

פרק ראשון

סימן א


חומר איסור גילוי ראש (דברי הוקרה והערות לספר "מנחת יהודה").
חודש הסליחות והרחמים תשל"ט
לסדר "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך"...
י"ד באלול תשל"ט
דברי הוקרה
חזיתי איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב, מאן מלכי רבנן הלא הוא הרה"ג מעוז ומגדל חו"ב משנתו קב ונקי, כש"ת מוה"ר יהודה שטרית שליט"א, רבה של העיר עפולה ולפנים רבן של קהילות ישראל באגדיר ובטאפי, במדינת מרוקו.
בא לפנינו ובידו שני ספרים רבי הכמות והאיכות "מנחת יהודה" - שו"ת על ד' חלקי השו"ע, ו"קול יהודה" - דברי הגות, דרוש ואגדה על חמשה חומשי תורה, כיד ה' הטובה עליו.
עיינתי בשו"ת מנחת יהודה ונוכחתי לראות כי ידו של כת"ר הרב שטרית רב לו בשו"ע ובפוסקים הראשונים והאחרונים, וכי הוא דן בספרו בבעיות חשובות הנוגעות לאורח חיי אדם מישראל יום יום, והוא צולל במים עמוקים ומעלה פנינים יקרות חידושי תורה ראויים למי שאמרם.
יזכה להפיץ ממעיינותיו חוצה, יתבדרון שמעתתיה בבי מדרשא להגדיל תורה ולהאדירה.
ולאות שחביבין עלי דברי כת"ר, אציין כמה הערות על תשובתו (סימן א) בנוגע לאיסור גילוי הראש. מלבד כל המקורות שהובאו בט"ז (או"ח סי' ח סק"ג) ואצל הפוסקים הרבים, הנה מצינו חומר האיסור של גילוי ראש במס' כלה רבתי (פ"ב ה"ב) בברייתא: "פעם אחת היו זקנים יושבים, עברו לפניהם שני תינוקות, אחד גלה את ראשו ואחד כסה את ראשו, זה שגלה ראשו, ר' אליעזר אומר ממזר, ר' יהושע אומר בן הנדה. ר"ע אומר ממזר ובן הנדה" וכו'. ולבסוף נתברר שצדק ר"ע וברכו את ר"ע ואמרו לו "ברוך שגלה סודו לעקיבא בן יוסף". ופירשו שם בגמ' את הברייתא ואמרו: "ש"מ גלוי ראש עזות תקיפא הוא". ויותר קשה משם על המג"א באו"ח (סימן ב ס"ק ו) שהקל בקטנים והביא ראיה מנדרים (לו) (צ"ל ל, ב): "דקטנים דרכן לילך בגלוי הראש". ואמנם כן מפורש שם בגמ': "וקטנים לעולם מיגלו". ואיך יתכן ששלשת גדולי התנאים החמירו כ"כ על התינוק.
גם מסנהדרין (קא, ב) משמע שיש להחמיר על גילוי ראש שכן דרשו שם את המקרא על ירבעם בן נבט: "וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה" וגו' (מלכים א יא, כז): "אמר רב נחמן שחלץ תפיליו בפניו", ופירש רש"י שם (ד"ה "חלץ תפילין"): "אין נכון להיות בגלוי ראש בפני המלך". הרי שבגלל גילוי הראש במשך של שניות ספורות בעת חליצת התפילה של ראש בפני שלמה, נחשב לו לירבעם כאילו הרים יד במלך שלמה.
בזה אפשר לתרץ גם את הקושיא הנ"ל ממס' כלה: שגם אם מותר לתינוקות לילך בגילוי ראש, כמבואר במס' נדרים, בפני אדם גדול אסור ונחשב הדבר כבזיון גדול. לכן הקפידו כ"כ חכמי ישראל נגד התינוק וזוהי גם הסיבה שבמס' קידושין (לג, א) מסופר: "רבינא הוה יתיב קמיה דר' ירמיה מדיפתי, חלף ההוא גברא קמיה ולא מיכסי רישא, אמר כמה חציף הא גברא" וכו'. מפני שלפני חכמים ד"מאן מלכי רבנן"* יש להקפיד כמו בפני שלמה המלך, ויש עוד להאריך בזה ואיכ"מ.
[* הערת עורך: ע"פ הגמ' בגיטין (סב, א) ע"ש.]
הכו"ח לכבוד התורה והוגיה
בברכת השנים הטובות
שלמה גורן

סימן ב
שאלה: מהו המקור לאיסור של הליכה בגילוי ראש?
תשובה
ב"ה ג' אדר ב' תשי"ט
לשאלתך: "מתי ועל סמך מה קבעו את האיסור של הליכה בגלוי ראש"?
תשובה - איסור זה נמצא בתלמוד בכמה מקומות (שבת קנו, ב. קידושין כט, ב), והליכה בגלוי ראש היתה נחשבת לעזות פנים ולקלות ראש. ישנה דעה בהלכה הסוברת* שכיום יש על זה איסור מן התורה של "ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח, ג) שמאז שעשו הנוצרים את הדבר למנהג אצלם ללכת בגילוי ראש, הפך הדבר לאיסור מן התורה. ברור מהמקורות הקדומים ביותר שכסוי הראש היה נחשב אצל היהודים כמצוה ומסורת מקובלת מקדמת דנא. ישנם מקורות יוניים המעידים על כך ואין כאן המקום לצטטם.
[* הערת עורך: כנראה שהרב התכוין למה שכותב הט"ז באו"ח (סימן ח ס"ק ג) וזה לשונו: "ונראה לי שיש איסור גמור מטעם אחר דהיינו כיון שחוק הוא עכשיו בין העכו"ם שעושין כן תמיד תיכף שיושבין פורקין מעליהם הכובע וא"כ זה נכלל בכלל ובחוקותיהם לא תלכו" וכו'.]
שלמה גורן

סימן ג
ברכות והערות על ספר "יחוה דעת" (חלק ד):
א. גילוי ראש - איסור או מנהג?
ב. כפייה על מצוות ציצית.
ג. פרשיות פתוחות וסתומות בתפילין.

תשובה
י"ד בכסלו תשמ"ב
לידיד בית ישראל וליד"נ רבה דעמיה
מדברנא דאומתיה הגאון המובהק כל רז לא אניס ליה
עמיתי ורעי כש"ת מוה"ר עובדיה יוסף שליט"א
ראשון לציון והרב הראשי לישראל
שלום כהדר"ג וב"ב וכל הנלוים אליו ישגה לעלם.

שלמי תודה ורוב ברכות לכהדר"ג על השי היקר מפנינים שהעניק לי את ספרו החשוב והנשגב בשם "יחוה דעת" (חלק ד). והוא פרי הילולים, מאמרותיו היקרות ופסקיו לאמיתה של תורה שמדי שבוע בשבוע קולו מהדהד באהלי יעקב במדינתנו. מדי קראי בו מצאתיו מלא וגדוש חידושים נפלאים ומקורות נעלמים המשובצים בכת"ר ומיוסדים על אדני פז וחצובים מהררי קודש, הלא המה ספרי השו"ת של הפוסקים הראשונים והאחרונים הכל גלוי וידוע לפני כת"ר. הם פרושים לפניו כשמלה חדשה ומאירים באור יקרות כעצם השמים לטוהר, ערבים לאוזן ונעימים לחיך.
יחד עם אוצר בלום זה, שמח כהדר"ג את לבבי בספר "באר יצחק" על פירוש התייר הגדול רבינו הראב"ע זלה"ה מאת הרב המובהק מוה"ר יצחק שרים ז"ל, על כל זה יעמוד כהדר"ג על התודה והברכה. יפוצו מעינותיו חוצה, ויתבדרון שמעתתיה בעולם בבריאות גופא ונהורא מעליא.
ולאות חיבה והוקרה לספרו מרשה אני לעצמי להעיר כמה הערות על חידושיו הרבים.
בסימן א' דן כת"ר ברוב חריפות ובקיאות בגילוי ראש אם זה איסור או מנהג. כבר הוכיח הגר"א בבאורו לאו"ח (ס"ח ס"ב) שבפני אדם גדול, גילוי ראש הוא איסור חמור, כמבואר בקידושין (לג, א)*, ובמס' כלה רבתי (פ"ב ה"ב)**, ואסיקו שם בגמ': "ש"מ גלוי ראש עזות תקיפא הוא". וצ"ע על הגר"א שלא הביא ראיה מסנהדרין (קא, ב) אצל ירבעם שחלץ תפיליו בפניו. ולפי רש"י שם בד"ה "חלץ תפילין", משמע שהקפידא משום שזה היה בפני שלמה.
[* הערת עורך: לשון הגמ': "רבינא הוה יתיב קמיה דר' ירמיה מדיפתי חלף ההוא גברא קמיה ולא מיכסי רישא, אמר כמה חציף הא גברא", וכו'.]
[** הערת עורך: לשון הברייתא: "פעם אחת היו זקנים יושבים, עברו לפניהם שני תינוקות, אחד גלה את ראשו ואחד כסה את ראשו, זה שגלה ראשו, ר' אליעזר אומר ממזר, ר' יהושע אומר בן הנדה, ר"ע אומר ממזר ובן הנדה".]
ויש לעיין עוד ב"בית לחם יהודה" יו"ד (סי' קנז), לענין עכו"ם שרוצה להשביע לישראל, בשם המיוחד, ודוקא בגלוי הראש שמתיר שם "משום שבגלוי הראש לא אשכחן בהדיא קפידא לאיסור". וכלשון זה מובא בשיירי כנה"ג על הטור (סי' קנז), ועי' בשו"ת חיים שאל (ח"ב סי' לה). ומירבעם בן נבט במס' סנהדרין הנ"ל, אפשר להוכיח שבפני אדם גדול אפי' בבית מקורה אסור להלך בגילוי ראש, משום שדינו כמו בבית הכנסת, כפי שהביא בכנה"ג באו"ח (סי' ב) בשם הר"ף, אבל בבית אחר שהוא מכוסה מותר להלך בגילוי ראש לפי הכנה"ג.
לסימן ב, מה שהביא כת"ר בשם הרמב"ם בהל' ציצית (פ"ג הי"א). יש לתמוה על הרמב"ם שהשמיט את האמור בברייתא במס' חולין (קלב, ב): "אומרים לו עשה ציצית ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו". אמנם בכתובות (פו, א) לא נזכרת בברייתא זו מצות ציצית, כי אם "עשה סוכה ואינו עושה, לולב ואינו עושה", וגם את זה השמיט הרמב"ם, ויתכן שהטעם הוא משום שלדידן אין בעשיית הסוכה והלולב מצוה, שהרי אין מברכין על עשייתן וצונו לעשות, כמבואר בסוכה (מו, א) וברמב"ם בהל' ברכות (פי"א ה"ח). וכן יוצא מדברי רבא במס' מכות (ח, א): "כיון דאם מצא חטוב (אינו חוטב) לאו מצוה, השתא נמי לאו מצוה". אבל לדעת הירושלמי בברכות (פ"ט הל"ג) שמברכין על עשיית סוכה, לולב, תפילין וציצית, כופין על עשייתן. והתוספתא בברכות (פ"ו הט"ו) הוא כהבבלי.
אלא שהא תינח סוכה ולולב, שעשייתן היא לפני זמן קיומן, לכן אין כופין על עשייתן. אבל מצות ציצית כאשר רואים אותו לובש טלית של ד' כנפות ללא ציצית ומסרב להטיל בה ציצית, למה לא יכפו אותו על קיום מצות עשה בשעת חיובה. וצ"ע בהשמטת הרמב"ם הלכה זו.
לסימן ג, בנוגע לשינויים בשיטות בין הרמב"ם והרא"ש, המחבר והרמ"א ובין מנהג ספרד לאשכנז בצורת פרשיות פתוחות וסתומות, ובנוגע לפרשת "והיה אם שמוע" אם היא פתוחה או סתומה בתפילין וכן בנוגע לצורות האותיות צ' וש', כבר ביארתי בתורת המועדים, במאמר "התפילין ממדבר יהודה לאור ההלכה", שפרשיות התפילין שנמצאו במדבר יהודה מאשרות את שיטת הרמב"ם ביחס לסדר פתוחות וסתומות ואת שיטת האורחות חיים (הל' תפילין, סי' כו), המהר"ם פאדווה (סי' עז) והרמ"א באו"ח (סי' לב סל"ו) בכל הנוגע לכתיבת פרשת "והיה אם שמוע" כפתוחה. וכן מאשרות התפילין של מדבר יהודה את השערת ה"דרכי משה" בסדר או"ח (סי' לב אות כ), שכתב לפרש את סוגית הגמ' במנחות (לד, ב) שלא היו רגילין לכתוב את פרשיות התפילין זו אצל זו כפי שאנו נוהגין, כי אם זו מתחת לזו. ואמנם כן כתובות פרשיות התפילין שנמצאו בואדי מורבעאת.
באשר לצורת הצ' והש'. בכל פרשיות התפילין במדבר יהודה צורת הכתב היא לפי שיטת הב"י (או"ח סי' לו), כפי שקבע ה"ברוך שאמר" (המובא בב"י שם) וכפי מנהג אשכנז. והרי תפילין אלו הן מתקופת התנאים הראשונים אבות העולם.
ובזה הנני ידידו מוקירו ומברכו מקודש
בכל חותמי ברכות שבמקדש ושבמדינה
שלמה גורן
הרב הראשי לישראל

עוד על הספר

נושאים

תרומת הגורן א' הרב שלמה גורן

סימן א


חומר איסור גילוי ראש (דברי הוקרה והערות לספר "מנחת יהודה").
חודש הסליחות והרחמים תשל"ט
לסדר "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך"...
י"ד באלול תשל"ט
דברי הוקרה
חזיתי איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב, מאן מלכי רבנן הלא הוא הרה"ג מעוז ומגדל חו"ב משנתו קב ונקי, כש"ת מוה"ר יהודה שטרית שליט"א, רבה של העיר עפולה ולפנים רבן של קהילות ישראל באגדיר ובטאפי, במדינת מרוקו.
בא לפנינו ובידו שני ספרים רבי הכמות והאיכות "מנחת יהודה" - שו"ת על ד' חלקי השו"ע, ו"קול יהודה" - דברי הגות, דרוש ואגדה על חמשה חומשי תורה, כיד ה' הטובה עליו.
עיינתי בשו"ת מנחת יהודה ונוכחתי לראות כי ידו של כת"ר הרב שטרית רב לו בשו"ע ובפוסקים הראשונים והאחרונים, וכי הוא דן בספרו בבעיות חשובות הנוגעות לאורח חיי אדם מישראל יום יום, והוא צולל במים עמוקים ומעלה פנינים יקרות חידושי תורה ראויים למי שאמרם.
יזכה להפיץ ממעיינותיו חוצה, יתבדרון שמעתתיה בבי מדרשא להגדיל תורה ולהאדירה.
ולאות שחביבין עלי דברי כת"ר, אציין כמה הערות על תשובתו (סימן א) בנוגע לאיסור גילוי הראש. מלבד כל המקורות שהובאו בט"ז (או"ח סי' ח סק"ג) ואצל הפוסקים הרבים, הנה מצינו חומר האיסור של גילוי ראש במס' כלה רבתי (פ"ב ה"ב) בברייתא: "פעם אחת היו זקנים יושבים, עברו לפניהם שני תינוקות, אחד גלה את ראשו ואחד כסה את ראשו, זה שגלה ראשו, ר' אליעזר אומר ממזר, ר' יהושע אומר בן הנדה. ר"ע אומר ממזר ובן הנדה" וכו'. ולבסוף נתברר שצדק ר"ע וברכו את ר"ע ואמרו לו "ברוך שגלה סודו לעקיבא בן יוסף". ופירשו שם בגמ' את הברייתא ואמרו: "ש"מ גלוי ראש עזות תקיפא הוא". ויותר קשה משם על המג"א באו"ח (סימן ב ס"ק ו) שהקל בקטנים והביא ראיה מנדרים (לו) (צ"ל ל, ב): "דקטנים דרכן לילך בגלוי הראש". ואמנם כן מפורש שם בגמ': "וקטנים לעולם מיגלו". ואיך יתכן ששלשת גדולי התנאים החמירו כ"כ על התינוק.
גם מסנהדרין (קא, ב) משמע שיש להחמיר על גילוי ראש שכן דרשו שם את המקרא על ירבעם בן נבט: "וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה" וגו' (מלכים א יא, כז): "אמר רב נחמן שחלץ תפיליו בפניו", ופירש רש"י שם (ד"ה "חלץ תפילין"): "אין נכון להיות בגלוי ראש בפני המלך". הרי שבגלל גילוי הראש במשך של שניות ספורות בעת חליצת התפילה של ראש בפני שלמה, נחשב לו לירבעם כאילו הרים יד במלך שלמה.
בזה אפשר לתרץ גם את הקושיא הנ"ל ממס' כלה: שגם אם מותר לתינוקות לילך בגילוי ראש, כמבואר במס' נדרים, בפני אדם גדול אסור ונחשב הדבר כבזיון גדול. לכן הקפידו כ"כ חכמי ישראל נגד התינוק וזוהי גם הסיבה שבמס' קידושין (לג, א) מסופר: "רבינא הוה יתיב קמיה דר' ירמיה מדיפתי, חלף ההוא גברא קמיה ולא מיכסי רישא, אמר כמה חציף הא גברא" וכו'. מפני שלפני חכמים ד"מאן מלכי רבנן"* יש להקפיד כמו בפני שלמה המלך, ויש עוד להאריך בזה ואיכ"מ.
[* הערת עורך: ע"פ הגמ' בגיטין (סב, א) ע"ש.]
הכו"ח לכבוד התורה והוגיה
בברכת השנים הטובות
שלמה גורן

סימן ב
שאלה: מהו המקור לאיסור של הליכה בגילוי ראש?
תשובה
ב"ה ג' אדר ב' תשי"ט
לשאלתך: "מתי ועל סמך מה קבעו את האיסור של הליכה בגלוי ראש"?
תשובה - איסור זה נמצא בתלמוד בכמה מקומות (שבת קנו, ב. קידושין כט, ב), והליכה בגלוי ראש היתה נחשבת לעזות פנים ולקלות ראש. ישנה דעה בהלכה הסוברת* שכיום יש על זה איסור מן התורה של "ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח, ג) שמאז שעשו הנוצרים את הדבר למנהג אצלם ללכת בגילוי ראש, הפך הדבר לאיסור מן התורה. ברור מהמקורות הקדומים ביותר שכסוי הראש היה נחשב אצל היהודים כמצוה ומסורת מקובלת מקדמת דנא. ישנם מקורות יוניים המעידים על כך ואין כאן המקום לצטטם.
[* הערת עורך: כנראה שהרב התכוין למה שכותב הט"ז באו"ח (סימן ח ס"ק ג) וזה לשונו: "ונראה לי שיש איסור גמור מטעם אחר דהיינו כיון שחוק הוא עכשיו בין העכו"ם שעושין כן תמיד תיכף שיושבין פורקין מעליהם הכובע וא"כ זה נכלל בכלל ובחוקותיהם לא תלכו" וכו'.]
שלמה גורן

סימן ג
ברכות והערות על ספר "יחוה דעת" (חלק ד):
א. גילוי ראש - איסור או מנהג?
ב. כפייה על מצוות ציצית.
ג. פרשיות פתוחות וסתומות בתפילין.

תשובה
י"ד בכסלו תשמ"ב
לידיד בית ישראל וליד"נ רבה דעמיה
מדברנא דאומתיה הגאון המובהק כל רז לא אניס ליה
עמיתי ורעי כש"ת מוה"ר עובדיה יוסף שליט"א
ראשון לציון והרב הראשי לישראל
שלום כהדר"ג וב"ב וכל הנלוים אליו ישגה לעלם.

שלמי תודה ורוב ברכות לכהדר"ג על השי היקר מפנינים שהעניק לי את ספרו החשוב והנשגב בשם "יחוה דעת" (חלק ד). והוא פרי הילולים, מאמרותיו היקרות ופסקיו לאמיתה של תורה שמדי שבוע בשבוע קולו מהדהד באהלי יעקב במדינתנו. מדי קראי בו מצאתיו מלא וגדוש חידושים נפלאים ומקורות נעלמים המשובצים בכת"ר ומיוסדים על אדני פז וחצובים מהררי קודש, הלא המה ספרי השו"ת של הפוסקים הראשונים והאחרונים הכל גלוי וידוע לפני כת"ר. הם פרושים לפניו כשמלה חדשה ומאירים באור יקרות כעצם השמים לטוהר, ערבים לאוזן ונעימים לחיך.
יחד עם אוצר בלום זה, שמח כהדר"ג את לבבי בספר "באר יצחק" על פירוש התייר הגדול רבינו הראב"ע זלה"ה מאת הרב המובהק מוה"ר יצחק שרים ז"ל, על כל זה יעמוד כהדר"ג על התודה והברכה. יפוצו מעינותיו חוצה, ויתבדרון שמעתתיה בעולם בבריאות גופא ונהורא מעליא.
ולאות חיבה והוקרה לספרו מרשה אני לעצמי להעיר כמה הערות על חידושיו הרבים.
בסימן א' דן כת"ר ברוב חריפות ובקיאות בגילוי ראש אם זה איסור או מנהג. כבר הוכיח הגר"א בבאורו לאו"ח (ס"ח ס"ב) שבפני אדם גדול, גילוי ראש הוא איסור חמור, כמבואר בקידושין (לג, א)*, ובמס' כלה רבתי (פ"ב ה"ב)**, ואסיקו שם בגמ': "ש"מ גלוי ראש עזות תקיפא הוא". וצ"ע על הגר"א שלא הביא ראיה מסנהדרין (קא, ב) אצל ירבעם שחלץ תפיליו בפניו. ולפי רש"י שם בד"ה "חלץ תפילין", משמע שהקפידא משום שזה היה בפני שלמה.
[* הערת עורך: לשון הגמ': "רבינא הוה יתיב קמיה דר' ירמיה מדיפתי חלף ההוא גברא קמיה ולא מיכסי רישא, אמר כמה חציף הא גברא", וכו'.]
[** הערת עורך: לשון הברייתא: "פעם אחת היו זקנים יושבים, עברו לפניהם שני תינוקות, אחד גלה את ראשו ואחד כסה את ראשו, זה שגלה ראשו, ר' אליעזר אומר ממזר, ר' יהושע אומר בן הנדה, ר"ע אומר ממזר ובן הנדה".]
ויש לעיין עוד ב"בית לחם יהודה" יו"ד (סי' קנז), לענין עכו"ם שרוצה להשביע לישראל, בשם המיוחד, ודוקא בגלוי הראש שמתיר שם "משום שבגלוי הראש לא אשכחן בהדיא קפידא לאיסור". וכלשון זה מובא בשיירי כנה"ג על הטור (סי' קנז), ועי' בשו"ת חיים שאל (ח"ב סי' לה). ומירבעם בן נבט במס' סנהדרין הנ"ל, אפשר להוכיח שבפני אדם גדול אפי' בבית מקורה אסור להלך בגילוי ראש, משום שדינו כמו בבית הכנסת, כפי שהביא בכנה"ג באו"ח (סי' ב) בשם הר"ף, אבל בבית אחר שהוא מכוסה מותר להלך בגילוי ראש לפי הכנה"ג.
לסימן ב, מה שהביא כת"ר בשם הרמב"ם בהל' ציצית (פ"ג הי"א). יש לתמוה על הרמב"ם שהשמיט את האמור בברייתא במס' חולין (קלב, ב): "אומרים לו עשה ציצית ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו". אמנם בכתובות (פו, א) לא נזכרת בברייתא זו מצות ציצית, כי אם "עשה סוכה ואינו עושה, לולב ואינו עושה", וגם את זה השמיט הרמב"ם, ויתכן שהטעם הוא משום שלדידן אין בעשיית הסוכה והלולב מצוה, שהרי אין מברכין על עשייתן וצונו לעשות, כמבואר בסוכה (מו, א) וברמב"ם בהל' ברכות (פי"א ה"ח). וכן יוצא מדברי רבא במס' מכות (ח, א): "כיון דאם מצא חטוב (אינו חוטב) לאו מצוה, השתא נמי לאו מצוה". אבל לדעת הירושלמי בברכות (פ"ט הל"ג) שמברכין על עשיית סוכה, לולב, תפילין וציצית, כופין על עשייתן. והתוספתא בברכות (פ"ו הט"ו) הוא כהבבלי.
אלא שהא תינח סוכה ולולב, שעשייתן היא לפני זמן קיומן, לכן אין כופין על עשייתן. אבל מצות ציצית כאשר רואים אותו לובש טלית של ד' כנפות ללא ציצית ומסרב להטיל בה ציצית, למה לא יכפו אותו על קיום מצות עשה בשעת חיובה. וצ"ע בהשמטת הרמב"ם הלכה זו.
לסימן ג, בנוגע לשינויים בשיטות בין הרמב"ם והרא"ש, המחבר והרמ"א ובין מנהג ספרד לאשכנז בצורת פרשיות פתוחות וסתומות, ובנוגע לפרשת "והיה אם שמוע" אם היא פתוחה או סתומה בתפילין וכן בנוגע לצורות האותיות צ' וש', כבר ביארתי בתורת המועדים, במאמר "התפילין ממדבר יהודה לאור ההלכה", שפרשיות התפילין שנמצאו במדבר יהודה מאשרות את שיטת הרמב"ם ביחס לסדר פתוחות וסתומות ואת שיטת האורחות חיים (הל' תפילין, סי' כו), המהר"ם פאדווה (סי' עז) והרמ"א באו"ח (סי' לב סל"ו) בכל הנוגע לכתיבת פרשת "והיה אם שמוע" כפתוחה. וכן מאשרות התפילין של מדבר יהודה את השערת ה"דרכי משה" בסדר או"ח (סי' לב אות כ), שכתב לפרש את סוגית הגמ' במנחות (לד, ב) שלא היו רגילין לכתוב את פרשיות התפילין זו אצל זו כפי שאנו נוהגין, כי אם זו מתחת לזו. ואמנם כן כתובות פרשיות התפילין שנמצאו בואדי מורבעאת.
באשר לצורת הצ' והש'. בכל פרשיות התפילין במדבר יהודה צורת הכתב היא לפי שיטת הב"י (או"ח סי' לו), כפי שקבע ה"ברוך שאמר" (המובא בב"י שם) וכפי מנהג אשכנז. והרי תפילין אלו הן מתקופת התנאים הראשונים אבות העולם.
ובזה הנני ידידו מוקירו ומברכו מקודש
בכל חותמי ברכות שבמקדש ושבמדינה
שלמה גורן
הרב הראשי לישראל