בכל מה שפיזי. אנרגיית מקור.
מבוא
מה שולט בחייכם? מה חלקו של הגורל, מה חלקם של אחרים, ומהו החלק שלכם?
מדוע נולדתם? האם היה זה שיגיון הגורל? החלטה של אחרים? או האם היתה זו בחירה שלכם?
האם יש מטרה לחייכם? אם כן, האם היא נגזרה מראש? והאם נועדה לשרת צרכים של אחרים או לממש את כוונותיכם אתם?
מהו הניצול המועיל ביותר של הזמן שנותר לכם בחיים אלו?
אילו מגבלות במצבים גופניים, תנאים חומריים ומערכות יחסים הן פרי יצירתכם?
מה מושך אליכם כבחבלי קסם את האנשים, הספרים והאירועים שכה משפיעים על חייכם ומה חלקכם במשיכה זו? והאם מאחורי כל זה עומדות משמעות או סיבה, או שאין זה אלא עניין של מזל - טוב, רע או נייטרלי?
אברהם ינחו אתכם אל תשובות לכל אחת מן השאלות הללו הקשורה במישרין לחייכם היום. במהלך הדפים הבאים תוּנְחו בתשומת לב, עיקרון אחר עיקרון, תהליך אחר תהליך, אל גילויה של שיטה ליצירה מכוּונת ושופעת שמחה, ולשליטה בכל התרחשות ומצב בחייכם.
שמעתי שאגת שמחה. הרמתי את מבטי לעבר אסתר, וראיתי שראשה מתנועע בעדינות אך באי־סדירות, "הם מאייתים את האלף־בית באמצעות האף שלי!"
היה זה בנובמבר 1985, ו"הם" היו קבוצה של הוויות שאינן בגוף, המכנות את עצמן "אברהם".
הצמרמורת שאחזה בגופה של אסתר היתה האישור לנוכחותם, וכשהאותיות התקדמו מ"כ־ל-מ־נ-ס־ע" ל"אני אברהם, אני המדריך הרוחני שלכם, אני אוהב אתכם, אני כאן כדי לעזור לכם..." היינו באקסטזה!
קודם לאירוע זה, במשך תשעה חודשים, לפרק זמן של רבע שעה מדי יום, אסתר, אישתי ואני, ישבנו והשקטנו את שכלנו כדי ללמוד ממקור ראשון על זהותם של "המדריכים הרוחניים" שלנו. נאמר לנו שנפגוש אותם באמצעות שמיעה על חושית - ואכן, כך הם הופיעו לפנינו.
חודשיים לאחר מכן, בעת ששכבנו במיטה, אסתר פתאום אותתה לי ואמרה, "אני חושבת שהם רוצים שאגש למכונת הכתיבה!" היא ניגשה אליה והם החלו להכתיב את מה שעתיד להיות הראשון מבין אלפי עמודים של מידע שיצטברו מאותו רגע.
ושוב, חודשיים מאוחר יותר, בזמן שנסענו בכביש מהיר, אסתר אמרה לפתע, "אני חושבת שהם עומדים לדבר דרכי"... המילים הראשונות של אברהם היו, "הכביש המהיר הזה מסוכן מדי... צאו ממנו ביציאה הקרובה." וכך עשינו. מבחינתנו, היתה זו עוד התחלה חדשה, התחלה של התנסות מופלאה שאת סופה אינני יכול לִצפות.
קודם להתרחשויות אלה היו חיי מלאי סיפוק, מגוּונים ומהנים, אבל השנים של לימוד מודע במחיצת "אברהם" עלו על כולן - ואסתר ואני נהנים מאוד לחלוק עמכם את ידידינו הלא־פיזיים הנהדרים דרך ספר זה.
היום הוא ה-31 בינואר 1988 ואסתר סיימה זה עתה את הקלדת דפי ספר זה, שהוכתב דרכה על ידי אברהם. הם מתארים את עצמם כקבוצת הוויות הממוקדות במימד שאינו פיזי אך נגישות למימד הפיזי. לדבריהם, הם חיו אלפי מחזורי חיים והם פועלים כעת יחד מתוך כוונה משותפת.
"אנחנו מורים," הם אמרו. הם הסבירו שאסתר היא מעין מקלט־משדר הקולט גושי מחשבות ומתרגם אותם ברמה תת־מודעת של הווייתה, וכך היא מעבירה גם את המסרים שלנו, באמצעות מחשבה, בחזרה אליהם.
הם אומרים שהסכמנו להיות בקשר איתם בדרך זו עוד לפני לידתנו הפיזית להתנסות חיים זו, אולם הם מדגישים את העובדה כי ההחלטות שאנו מקבלים כאן, במימד הפיזי הזה, הן הקובעות - זוהי בחירה מודעת שלנו האם לשתף איתם פעולה או לא. במילים אחרות, הם לא ידברו איתנו בלי שנרצה בכך או נאפשר זאת.
הם התחילו את כתיבת הספר הזה רק לפני שישה שבועות, כשבכל יום הכתיבו חלק ממנו לרשמקול, ואיני יכול שלא לשים לב לקלות שבה הם הגישו את חלקם בספר זה בניגוד לדרך השיטתית שבה אני כותב כעת את המבוא הזה, שאותו הסכמנו שאקח על עצמי.
כשניסיתי להגדיר את נקודת ההתחלה של ההתנסות שלי עם "אברהם", נוכחתי לדעת שקשה לי מאוד לעשות זאת, משום שכל אחת מההתנסויות הובילה לעוד התנסות, אשר הובילה להתנסות נוספת.
חשבתי לעצמי שעם תחילת הקריאה בספר זה תרצו בוודאי לדעת כיצד התפתחה היכולת של אסתר להעביר בבהירות את מחשבותיה של קבוצת הוויות נבונה ואוהבת זו - אך ככל שכתבתי, נראה היה שיש יותר ויותר מה לומר, וכמות החומר שהצטברה היתה רבה מכדי שאשלב אותה כאן.
וכך, כמנהגי בעבודתנו המשותפת על חומרים של אברהם המיועדים לאנשים נוספים מלבדנו, ביקשתי שיחוו את דעתם עד כמה מתאימים הרעיונות שלי לכוונותיהם ולתפישתם הכוללת.
תשובתם היתה נרגשת אך ישירה: "מה כוונתך בדברים שאתה כותב?"
"אני רוצה לעודד את הקוראים לקרוא את כל החומר בספר הנפלא הזה בסדר שבו הדברים נכתבו," עניתי.
"האם יש לך כוונות נוספות?" הם שאלו.
"אני רוצה שהקוראים יבינו שהם נמצאים, ברגע זה ממש, בנקודת התחלה של פרק חדש בחייהם. שמשלב זה ואילך, מועצמים בנקודות המבט שאתם מציעים בספר זה, הם יכולים לצַפות להתקדם להתנסויות וידע רעננים בקצב מואץ - ושמהתחלה חדשה זו הם יוכלו ליצור את עולמם מחדש כך שיהיה בדיוק כפי שהם רוצים אותו."
בזמן שדיברתי, היו עיניה של אסתר כהות וראשה הנהן קלות, כפי שקורה בשעה שאברהם מקשיבים בתשומת לב.
"אני רוצה שהקוראים יבינו שאתם מציעים לכל אחד מהם את רמת התובנה לה הוא זקוק, ולמי שפתוחים למחשבות ולהתנסויות חדשות, יש הרבה מה לקבל. ושיבינו שלמחשבות מהעבר או לחיים קודמים לא צריכה להיות כל השפעה על הכוונות בהווה;
שבכל רגע כל אחד יכול, מתוך החלטה מודעת, לאפשר מחשבות חדשות ולהתחיל במתכוון בהתנסות חדשה;
אני רוצה שיבינו שעל־ידי שימוש מודע בתהליך היצירה, הם יכולים להגיע במתכוון ללמידה חדשה ונפלאה ולצמיחה רעננה ומרהיבה - ממש ברגע זה."
הפסקתי לרגע כי חשבתי שאולי אברהם מוכנים לדבר, אך הם שתקו, כאילו ידעו שאם לא ידברו, אני אמשיך. והמשכתי:
"ספר זה איננו אודות העל־חושי, תורת הנסתר, העל־טבעי, מה שמעבר לנורמלי, המופלא או המטאפיזי. ספר זה דן בתהליך של יצירה פיזית מכוּונת, ובמיזוג ההוויה הפיזית עם ההוויה הפנימית.
"המסר שלכם מדבר לאנשים שרוצים לשלוט בכל תחומי החוויה שלהם, ואני מאמין שכל אדם שמוכן לקבל את הידע הזה, ייווכח בשמחה בתקפות החומר הזה כבר מהפרק הראשון."
מחשבותיי היו צלולות וזרמו במהירות בשעה שהסברתי לאברהם בהתפעמות את עֶרכו של הספר שלהם - כאילו שלא ידעו בעצמם.
"אני רוצה להבהיר באופן כללי את הרעיון של הוויות לא־פיזיות הבאות במגע עם הוויות פיזיות. קיים מגוון רחב מאוד באמצעי ההתקשרות כמו גם במסרים עצמם: יש כאלה שכותבים, יש שמשתמשים בלוח אוּאִיג'י, יש ששרים ורוקדים ויש שמעבירים את המסרים בקול. יש כאלה שכמעט לא ניתן להבינם, ואחרים נשמעים בבהירות כמו קולו הרגיל של אדם שמדבר. מצבי הטראנס גם הם שונים, החל במצב של חוסר־הכרה עמוק ועד למה שנראה כמו מצב של תודעה רגילה. רשימת ההבדלים נראית אינסופית. קשה לנו לתפוש את המימדים שבהם הם קיימים, ולפיכך ערכם בעבורנו נובע ממה שאנו מקבלים מהם. ובעניין הזה אנו פוגשים שונוּת רבה אף יותר. חלק מהמסרים דעתנים ושיפוטיים, אחרים קלילים ופטפטניים; יש חשיבה מסורתית, חשיבה מודרנית, חשיבה רחבה, חשיבה מצומצמת, חשיבה מבריקה, פשטות, בלבול, צלילות...
"אני רוצה שהקוראים יבינו שהם יכולים לדעת מהו ערך הדברים שהם מקבלים מהוויות שאינן בגוף בהסתמך על תחושותיהם, ושבכל פעם שהם שומעים או קוראים מילים שגורמות להם לאי־נוחות הם יכולים להתרחק מהן, משום שבאותו הרגע אותן המילים אינן מיועדות להם. שידעו שהם יכולים לקבל רק את הדברים שהם רוצים לשמוע ושכל אדם מסוגל להחליט בעצמו מה רצוי לו.
"חשוב לי שהם ידעו כי חייהם אינם נשלטים בידי הגורל ואינם נתונים להכוונה של אחרים. חשוב לי שיהיה ברור כי חייהם נתונים לשליטתם לחלוטין. אני רוצה שהם יבינו מדוע נדמה שהעשירים נעשים עשירים יותר, והעניים נעשים עניים יותר; ומדוע טוב מביא לעוד טוב, ורע מביא לעוד רע.
"והכי חשוב, אני רוצה שקוראי הספר הזה יבינו שהם קוראים ספר עבודה... מדריך לחיים. ספר זה לא נועד לבדר. זהו לא ספר היסטוריה או חיזוי על־חושי... זהו מדריך, שכל אדם יכול ליישם מייד כדי ליצור התחלה חדשה של חיים אישיים חיוביים."
הפסקתי את דבריי, מותש מדיבורי הנסער במשך זמן רב כל כך. אברהם חייכו אלי מתוך עיניה של אסתר ואמרו:
"כתוב מה שאמרת לנו. זה מתאים מאוד לשמש כפרק הפתיחה לספר שלנו."
אני ממליץ שתמשיכו לקרוא את החומר החל מנקודה זו, לפי הסדר שבו אברהם הגישו אותו. בחלקו השני של הספר תמצאו קטע נוסף שכתבתי, המתאר את ההתפתחות של אסתר ושלי עד לנקודה שבה פגשנו את אברהם והתחלנו בכתיבת ספר זה.
אחריו כללנו מבחר תשובות של אברהם לשאלות שעלו בכמה מפגשים קבוצתיים, אשר יהיו בעלות ערך רב עבורכם לאחר שתקראו ותבינו את העקרונות המוגשים בארבעה־עשר הפרקים הראשונים.
ג'רי היקס
סאן אנטוניו, טקסס
ינואר 1988
מתוך התפעמות רבה אנו יוצרים איתכם קשר בתקופה זו. אין בכוונתנו לעשות בעבורכם את מה שהתכוונתם לעשות בעבור עצמכם. אין בכוונתנו לתת לכם מידע לפני שאתם מוכנים לקבלו, או לגלות במקומכם את מה שהתכוונתם לגלות בעצמכם. כוונתנו היא לקיים איתכם קשר כחברים מעולמכם הפנימי שהסכימו להשתתף איתכם בהתנסות החיים בתקופה זו.
אנחנו מורים, ואנו נמצאים כאן כדי ללמד חוקים אוניברסליים החלים על כל התנסויות החיים - הפיזיים והלא־פיזיים - למען תעצימו את חוויית החיים הפיזיים שבהם אתם לוקחים חלק כעת.
בכך, אנו מציעים לכם חופש מוחלט. כפי שחשוב שתבינו את תהליך היצירה על מנת שתיצרו את הדברים שאתם רוצים, כך גם חשוב שתבינו אותו כדי שתפסיקו ליצור את הדברים שאינכם רוצים.
- אברהם
1
מיהם אברהם, מי אתם,
ומה ערכו של הקשר בינינו
בין דפיו של ספר זה תמצאו את המפתח לשליטה יוצרת, צלולה ומכוּונת בהתנסות החיים הנוכחית שלכם, כמו גם את המפתח להתרחבות שופעת שמחה בהתנסות זו.
אנחנו נרגשים להיאסף כאן במימד הלא פיזי ולפתוח היום בכתיבתו של ספר נוסף. אף שאין זה הספר הראשון שכתבנו יחד באמצעות האישה שמקבלת מאיתנו את ההכתבה כעת, הוא אולי הספר המשמעותי ביותר שכתבנו יחדיו, ואנו כותבים אותו מתוך התפעמות, משום שזוהי השלמה של כוונה אשר הונעה לפעולה לפני זמן רב. וכמו בכל הדברים שנוצרים תחילה באמצעות התכוונות, ואז מאפשרים להם לקרות ומקבלים אותם - אנו חשים שמחה וסיפוק.
בעוד המילים נטוות על הדף, אנחנו חדורים בציפייה נרגשת לכך שתקבלו אותן. אבל אל תבינו אותנו לא נכון - איננו נוטלים אחריות לכך שתקבלו את דברינו; כמורים, למדנו שאנחנו יכולים להציע מידע וידע, אבל קליטתם תלויה אך ורק בהחלטה של מי שמחפש. אנו פועלים ביחד איתכם בכוונה להגיש לכם ידע וגירויים למחשבה, אך איננו מתכוונים לעשות עבורכם את מה שבבירור התכוונתם אתם לעשות בעצמכם.
תחילה נקדיש רגע להסביר לכם מי אנחנו, כדי שתגיעו להבנה ברורה יותר באשר למי אתם, שכן חלק מהעצמי שלכם, שאולי אינכם מודעים אליו, הוא במידה רבה מה שאנחנו כעת, במימד הלא־פיזי בו אנו מצויים.
אנו רוצים שתבינו בבהירות רבה יותר, כיצד קרה שבחרתם להתגשם בגוף פיזי בתקופה זו, מה אתם מצפים להפיק מחוויה זו ולהעניק לה, וכיצד היא מתיישבת עם התמונה הרחבה יותר של ניסיון החיים שלכם. כוונתנו להביא אתכם להבנה ברורה יותר של מהותכם ושל הכוח שלכם ליצור.
אנחנו קבוצה של הוויות לא־פיזיות שחיות כעת במימד שונה מהמימד הפיזי שבו אתם ממוקדים. אנו מדגישים את העובדה שאנו חיים, משום שאיננו רוצים שתצאו מתוך הנחה, שכיוון שאיננו נמצאים בהתגשמות פיזית - אנחנו לא חיים. אנחנו חיים עד מאוד, ומעורבים בחיים עד מאוד.
אנחנו רבים הנאספים כאן יחד. אתם אולי הייתם מכנים אותנו "משפחה", אם כי אין אנו משפחה במובן הפיזי כפי שאתם רגילים לחשוב עליה; אנו משפחה שנתקבצה יחד כתוצאה מתהליכי התפתחות. לוּ יכולתם לראות אותנו כהוויות נפרדות, הייתם מבחינים בכמאה הוויות. חלק מאיתנו, אך לא כולנו, עברו מחזורי חיים פיזיים רבים. ובעוד אנחנו משתתפים בחווייתכם עכשיו באמצעות האישה שדרכה אנו מדברים, אנו משתתפים בו־זמנית גם בהתנסויות אחרות. כמוכם, גם אנחנו עובדים על יותר מפרויקט אחד.
אלה מאיתנו שהתקבצו כאן נמצאים יחד משום שיש לנו כּוונה זהה, וכפי שבלבכם מקננות כוונות רבות בכל רגע נתון, כך גם אצלנו. וכל הכּוונות של אלה מאיתנו שנאספו כאן תואמות.
כשאנחנו בהידברות זה עם זה במימד הלא־פיזי שלנו, איננו עושים זאת בעזרת מילים מדוברות או כתובות, אלא על ידי העברת מחשבות או כוונות זה אל זה. במימד זה איננו מכנים האחד את השני בשמות, משום שהזיהוי שלנו נעשה ברבדים שהם מעבר למה ששם או תווית יכולים להכיל.
כאשר אנחנו מגישים לכם מילים אלה, רצוננו הוא להציע לכם הבנה ברורה יותר באשר למהותכם ולמהותנו. וחשוב עוד יותר, אנו רוצים שתכירו בסיבה או בכוונה שעלתה מתוך הווייתכם הפנימית ברגע שהחלטתם לקחת חלק בחוויית החיים הזאת - שכן הדבר יעשיר ויעצים את ההתנסות שלכם.
יכול להיות שתצליחו להבין את המניע הפנימי שלכם, את אותה תחושת דחף שעולה מתוככם ושאולי אינכם יכולים להבין את פִשרה מתוך נקודת הראות של החשיבה המודעת. יכול להיות שרבות מתעלומות החוויה הפיזית שלכם ייפתרו כאשר תקראו ספר זה ואולי, לאור זווית הראייה הרחבה והברורה יותר שיעניקו לכם המילים הכתובות בדפים אלה, תגיעו להבנה בהירה יותר באשר לדברים שאותם אתם רוצים להגשים עכשיו.
אנחנו מגישים לכם מילים אלה בשמחה גדולה, בציפייה נרגשת ובאהבה רבה.
מילים כשלעצמן אינן מלמדות. ידיעה אמיתית נובעת מניסיון חיים, וזו הסיבה בגללה כולנו מחפשים התנסויות חיים שוב ושוב. אבל אנו מגישים מילים אלה משום שיש בכוחן לעורר אתכם למחשבה, ובאמצעות המחשבות תמשכו אליכם את החוויות שיביאו אתכם להבנה ברורה יותר או לידיעה רחבה יותר. מורה הוא מי שמעורר למחשבה.
אנחנו מחפשים נקודת מוצא לתחילת ספר זה, ואין זה קל למצוא אותה, מפני שכל אחד מאיתנו, בין אם הוא פיזי או לא־פיזי, נמצא בשלב אחר של הבנה.
למען האמת, אין סדר מסוים ללמידה או לצמיחה. כל אחד מאיתנו, בשלב ההבנה הנוכחי שלו, מתוך נקודת המבט שבה הוא נתון כעת, מניע את מחשבותיו לפעולה; אלה מושכות אליהן ניסיון חיים - ומניסיון חיים זה נשאבת הידיעה.
אתם הוויות נפלאות, הממוקדות בעיקר במימד הפיזי שבו אתן מצויות. מכך, זווית הראייה שלכם מאפשרת לכם לתפוש רק את מה ששייך למימד הפיזי. זו אינה ביקורת; יש ערך עצום לחיים הפיזיים שאתם ממוקדים בהם עכשיו. על אף שעברתם התנסויות חיים רבות, גשמיות ושאינן גשמיות, אתם חסרים את הזיכרון המודע של מה שהתנסיתם בו לפני תקופת חיים זו, וזהו הדבר שמאפשר לכם להישאר ממוקדים באופן מודע בחיים האלה ובמה שברצונכם להשיג עתה.
אתם הוויות פיזיות השוכנות במימד הפיזי הזה על כוכב הלכת ארץ - כי כך התכוונתם שיהיה. ובהתנסות בחיים האלה אתם מגשימים החלטה שקיבלתם טרם לידתכם הפיזית. אותו החלק בכם אשר קיבל את ההחלטה להיוולד - עדיין מהווה חלק מכם. אנו מכנים אותו ההוויה הפנימית, מפני שאין מילים מדויקות שיש בכוחן לתאר אותו. מדובר ב"אני" רחב יותר, חכם יותר ובוודאי עתיק יותר מכם - זה החלק בכם שנמצא מעבר ללידה ולמוות הפיזיים, ומודע לכל ההתנסויות שבהן נטל חלק אי פעם, באופן פיזי ולא־פיזי כאחד.
אחת הסיבות הבסיסיות שאנו כותבים ספר זה היא רצוננו לעזור לכם להכיר בכך שההוויה הפנימית קיימת ושיש לכם גישה לידע האצור בה, אם רק תאפשרו זאת.
