הולם קלאב

פרשת התובע הכללי

היה זה בערב קיצי נעים בתחילת ספטמבר, אני שכבתי על הספה וקראתי מאמר מעניין על הרפואה במצרים העתיקה, הולמס, שיומיים קודם לכן חזר מחקירה מתישה בהולנד, היה נתון במצב של בטלה האופייני לו בין חקירת מקרה אחד למשנהו.
בימים כאלה היה הולמס מסתובב בדירה באפס מעשה, נוטל את הכינור לידו ומשמיע בליל של קולות שאין שום קשר ביניהם, ביטוי למחשבתו התועה אי שם, מדי פעם ניגש לחלון ומביט החוצה לרחוב, אחר כך משתרע על כסא נוח ומעשן מקטרת.
הדלת נפתחה ובילי נכנס וניגש אל הולמס וכרטיס ביקור בידו. הולמס נטל את הכרטיס לידיו, וקרא בו בקול. "אלפרד טלבוט, עורך דין - מומחה למשפט עסקי, שדרות פוש 20 לונדון, מעונו רחוב קרלטון 5 נורווד". אחר כך הסתכל בשעונו ואמר: "תשע וחצי בערב, שעה מאוחרת לביקורים. אין זאת אלא שמדובר במקרה רציני ודחוף", וחיכך ידיו זו בזו בהנאה "הבה נראה מה מטריד את עורך הדין טלבוט, אמור לו שהוא מוזמן להיכנס, בילי".
אל החדר נכנס אדם בעל קומה ממוצעת בשנות הארבעים המוקדמות לחייו. שערו שחור, מגולח למשעי ורק שפם נאה מעטר את שפתו העליונה, פניו צרובות שמש הרבה יותר ממה שהיה ניתן לצפות מעורך דין הספון במשרדו במרכז לונדון, לבוש בקפידה בחליפה מחויטת המתאימה למעמדו.
כשנכנס לחדר הביט במבוכה קלה, חליפות בי ובהולמס, כמתלבט אל מי מאיתנו עליו לפנות. "נעים מאוד" אמר הולמס וניגש בחביבות ללחוץ את ידו "אני הוא שרלוק הולמס וידידי כאן הוא ד"ר ווטסון שהוא גם עוזרי וגם המתעד של חקירותי. אנא שב כאן בכורסה והרגש עצמך בנוח, אתה יכול לתת אימון בד"ר ווטסון ממש כמו שאתה יכול לתת אימון בי, שב נא וספר לנו מה קרה לך היום באמצע הטיול שגרם לך לחזור לביתך במהירות ולפנות אלי בבהלה שכזו".
לקוחנו נרתע לאחור בבהלה ונעץ בהולמס מבט חשדני, "כיצד אתה יודע שהייתי בטיול ושקרה לי שם דבר מה" שאל "האם היית נוכח ביער ריצ'מונד וראית אותי שם"?
"הו, לא לא" צחק הולמס "כלל לא ידעתי שהיית ביערות ריצ'מונד היום, רק הסקתי שהיית היום באיזה שהוא טיול מחוץ לעיר וכמו כן ניתן היה להבחין שקרה לך משהו יוצא דופן, על כל פנים משהו שעורר בך דאגה עמוקה".
סבר פניו של טלבוט התחלף מחשדנות לחיוך סקרן: "האם ניתן לשאול כיצד הבחנת בדברים אלו"?
"בהחלט" אמר הולמס "אבל הבעיה היא שכשאני מגלה את סודותיי הקטנים האלה, יכולת האבחנה שלי זוכה לפחות הערכה, וזאת" המשיך הולמס מנענע באצבעו לאות אזהרה "לגמרי שלא בצדק, שכן החכמה היא להבחין בפרטים הקטנים על אף שאחר כך הסקת המסקנות היא פשוטה למדי.
"ראה, אתה נראה שזוף יותר מפקיד ממוצע בלונדון, ומבט יותר מעמיק בעור פניך מגלה אדמימות מועטת המצביעה על כך שנחשפת לשמש ממש לאחרונה, היום או אתמול, לכל היותר. ניתן להבחין במעט אבק דרכים בקצה שפמך וגם שערך מעט דביק, מתאים לאדם שהיה בחוץ, בשטח, והתאמץ והזיע, מכאן אני מסיק שאתה חוזר מטיול כל שהוא, ויחד עם זאת בגדיך נקיים ללא רבב, כלומר החלפת בגדיך מאז שחזרת. בדרך כלל כשאדם חוזר מטיול מחוץ לעיר ומחליף את בגדיו הרי הוא מתרחץ קודם לכן, אבל אתה לא התרחצת. אין זאת אלא שהיה דחוף לך ביותר לבוא לכאן ולא היה לך זמן לרחצה. אם כן, מכאן אני מסיק שקרה משהו, משהו שגרם לך לבוא לכאן במהירות האפשרית".
עורך הדין חייך ואמר: "נכון מאוד, צדקת בכל מסקנותיך ואולם בעיני אין אתה מאבד מערכך כלל לאחר שגילית לי כיצד הגעת לכל מסקנותיך, ההיפך הוא הנכון אתה נוסך בי תקווה שאולי אתה תוכל לעזור לי במצוקה שאני נתון בה זה זמן רב. ואולם מניסיוני במשפט הפלילי נראה לי שכדאי שאתחיל את הסיפור מתחילתו".
"ניסיונך במשפט הפלילי"? שאל הולמס בתמיהה "בכרטיס הביקור שלך אתה מציג את עצמך כמומחה למשפט עסקי"?
"כרטיס הביקור משקף את מצבי נכון להיום אך עד לפני ארבע שנים עבדתי בפרקליטות כאן בלונדון".
"אהה, עכשיו אני נזכר" טפח הולמס בידו על מצחו "במשפט נגד כנופיית וילסון זה היית אתה שייצגת את התביעה, על פי הדיווח בעיתונות התרשמתי שהייתה זו עבודה מבריקה".
"תודה לך על המחמאה" חייך לקוחנו "זו באמת הייתה גולת הכותרת של עבודתי בפרקליטות, ואולי אפשר לומר שהובילה לכך שאני נמצא כאן היום.
לאחר כמה שנים של עבודה בפרקליטות היה נראה לי שאין לי סיכוי לקידום משמעותי שם עקב העובדה שהמשרות הבכירות יותר תפוסות כבר על ידי אנשים צעירים למדי, ומשום כך החלטתי לצאת לעבודה במגזר הפרטי. אמנם נשארתי בקשרים טובים עם האנשים בפרקליטות וכך קרה שלפני חודשיים הוצע לי לקבל את משרת התובע הכללי במנצ'סטר. התובע הנוכחי עומד לצאת לגמלאות בעוד חודש וכך מתפנה המשרה שם. כידוע לך בודאי ישנן שתי כנופיות של פשע מאורגן שם שהן חזקות ומבוססות למדי, אני מדבר על הכנופיה הארגנטינית בראשותו של רודריגז ועל כנופית צ'פמן".
הולמס הנהן בראשו "כן, אני מודע לכך, כמדומני שכנופייתו של רודריגז היא החזקה יותר מבין השתיים. רודריגז" המשיך הולמס בפנותו אלי "הצליח להשתלט על האיגודים המקצועיים במנצ'סטר באמצעים של טרור, ובאיומים של שביתות הוא גובה דמי חסות מבתי החרושת שם, מה שגורם נזק משמעותי לכלכלה של העיר, אך אנא סלח לי שהפרעתי לך באמצע דבריך, אנא המשך, סיפורך מעניין ביותר".
"המשטרה ורשויות העיר מנצ'סטר סבורים, שאם יתמנה פרקליט צעיר ונמרץ כתובע מחוזי, במקומו של אנגלסון התובע הנוכחי, יש לשלטונות סיכוי טוב למגר את הפשיעה בעיר ולהחזיר לה את השלוה. וכך, על רקע הצלחתי בפרשת וילסון פנו אלי והציעו לי לקבל על עצמי את התפקיד, ואני מצדי השבתי בחיוב להצעה זו".
כאן עצר לקוחנו את סיפורו כדי לפשפש בכיס הפנימי של מקטורנו משם הוציא שתי מעטפות. "הצרות החלו אחר כך בצורה של שני מכתבי איום" המשיך והניח את שתי המעטפות על השולחן.
"רגע אחד" שאל הולמס כשהוא נרכן קדימה בכיסאו ומבט ערני בעיניו "באיזה תאריך בדיוק הציעו לך את התפקיד ומתי אתה ענית תשובה חיובית"?
"ההצעה באופן בלתי רשמי הגיעה אלי ב 12 ליולי, בשיחה שהייתה לי עם קרטר התובע הכללי כאן בלונדון, וב 20 לחודש נפגשתי עם ראש העיר מנצ'סטר ואז נחתם חוזה בינינו על העסקתי החל מה 10 לאוקטובר".
"ברור למדי" אמר הולמס "ועכשיו למכתבים איזה מהם הגיע ראשון".
במקום תשובה הושיט עורך הדין טלבוט את אחת המעטפות לידיו. הולמס נטל את המעטפה ובחן אותה בדקדקנות רבה. "חותמת דואר של מרכז לונדון מה 27 ביולי" אמר, ספק לעצמו ספק לנו "המען נרשם ככל הנראה ביד שמאל, אלא אם כן מדובר באדם שמתקשה בכתיבה, לא, לא מסתבר, יותר נראה שהכותב כתב ביד שמאל כדי למנוע אפשרות זיהוי, מתוך זהירות יתר הוא כתב את המען באותיות דפוס, ועתה הבה נבחן את תוכנה של המעטפה".
הולמס הוציא את המכתב מתוך המעטפה ופרס אותו על השולחן לפניו. קמתי מכיסאי ונגשתי להציץ במכתב מעבר לכתפו.
"רצונך בחיים ארוכים? אל תתקרב למנצ'סטר, מנצ'סטר בשבילך אדם מת".
המכתב היה כתוב על גיליון חלק, אך לא בכתב יד, אלא מילים וחלקי מילים גזורות מאיזה שהוא דבר דפוס ומודבקות בשתי שורות באמצע הגיליון.
"מעניין מאוד" אמר הולמס ופנה אל שנינו "האם שמתם לב לדבר מאוד יוצא דופן במכתב זה"?
"אתה מתכוון לכך שהמכתב לא נכתב ביד אלא נגזר ממילים מודפסות". שאל טלבוט, "זה הרי ברור, כותב המכתב התכוון להעלים את כתב ידו כדי שלא תהיינה ראיות נגדו".
"לא, לא לכך הכוונה" התפרצתי, מתוך היכרותי את שיטות העבודה של ידידי "הדבר היוצא דופן הוא המילה 'אל' שבמכתב, בעוד שכל יתר המילים מודפסות באותה צורת אות הרי המילה 'אל' מודפסת באות שונה".
"מצוין" אמר הולמס "ווטסון, מן הראוי לציין שלמדת משהו במשך הזמן. אך הבה ננתח את המכתב שלב אחרי שלב. הכותב השתמש ללא ספק בכתב העת רידר דייג'סט אלו הן אותיות מובהקות ויחודיות לעיתון זה. הוא לא תמיד מצא מילה שלמה כפי שרצה ולכן הרכיב מילים אחדות מכמה גזירות. פעם אחת אף נאלץ לכתוב בשגיאת תחביר, במקום לכתוב 'מנצ'סטר בשבילך סכנת מות', הוא כתב 'אדם מת' שוב ככל הנראה מפני שלא מצא את צמד המילים 'סכנת מוות'. הגזירה נעשתה בעדינות ובדייקנות במספריים קצרות להב ומעוגלות, אם לשפוט לפי צורת החיתוך, סביר להניח שהשתמש במספריים לגזירת ציפורניים. אך נחזור לנקודה העיקרית, מדוע את המילה 'אל' גזר ממקום אחר"?
"אולי לא מצא את המילה 'אל' בגיליון הדייג'סט שהיה בידיו". אמרתי.
הולמס נענע בראשו בפקפוק "לא מסתבר, ווטסון, מאוד לא מסתבר, המילה 'אל' שכיחה ביותר, אך רגע איך לא שמתי לב, המילה הזו גזורה ממדור הבישול של העיתון" והולמס בחן את המכתב מחדש "כן, כן, אין בכך כל ספק" סיכם הולמס את בדיקת המכתב.
"אם כך, לא ניתן להסיק ממילה זו שום דבר בעל משמעות" אמר טלבוט.
"לאט לך, ידידי, בדרך כלל הנטייה של אדם כשהוא גוזר מילים מעיתון, היא לחפש מילים מאותם מדורים שהוא קרא בהם. אדם שגוזר מילה ממדור הבישול, הרי קרוב לוודאי שהוא קרא מדור זה, ואם כן נוכל ללמוד מכאן שמדובר באדם שמתעניין בבישול. אמנם עדיין קיימת אפשרות רחוקה שהכותב לא מצא את המילה המבוקשת במדורים שאותם קרא ולכן נאלץ לחפש את המילה במקום אחר.
על כל פנים אני סבור שמיצינו את חקירת המכתב הראשון, ניגש לבדוק את המכתב הבא".
הולמס נטל לידו את המעטפה השניה "ללא בול דואר"? שאל.
"מעטפה זו שולשלה לתיבת הדואר שבביתי, כפי ששמת לב המעטפה הראשונה נשלחה למשרד, אך כאן שולח המכתב הטריח את עצמו לביתי, כנראה באישון ליל, שכן המעטפה נמצאה בתיבת הדואר בשעות הבוקר המוקדמות".
"מעניין מאוד, השולח לקח על עצמו סיכון גדול, בקלות היה יכול מישהו להבחין בו בשעת מעשה".
"אינני סבור כך" אמר טלבוט "תיבת הדואר נמצאת ליד שער הבניין מבחוץ, כל עובר אורח יכול בקלות לשלשל מעטפה לתיבה מבלי שירגישו בכך".
"אני מבין, ומתי קיבלת מכתב זה"?
"בדיוק שבוע לאחר המכתב הראשון".
הולמס בחן שנית את המעטפה, "המען נרשם באותו אופן כמו המכתב הראשון, זה ברור למדי, נראה מה מחכה לנו בתוך המעטפה".
והולמס הוציא מן המעטפה גיליון נייר פשוט, כמו זה שהיה במכתב הראשון, גם כאן היו מילים גזורות ומודבקות בהבדל אחד בלבד, שכאן היתה צורה אחידה לכל האותיות, וכולן נגזרו מהרידר דייג'סט. והכתוב היה כך: "זו היא אזהרה אחרונה יותר לא תוזהר, אם תתקרב למנצ'סטר לא תישאר בחיים".
הולמס המהם לעצמו ובחן את המכתב דקות אחדות בשתיקה. "ובכן אינני יכול לומר שהמכתב הזה מוסיף לי איזו ידיעה נוספת. מה הלאה איזה התפתחויות נוספות היו בפרשה".
"ובכן כפי שכבר אמרתי מכתב זה נתקבל כשבוע אחרי המכתב הראשון, וזה היה ביום שני בשבוע. ביום ראשון שאחריו יצאתי עם אשתי בשעות הבוקר המאוחרות למסעדת אלינסון בפינת שדרות ווסטהם. זו מסעדה גדולה עם גינה רחבת ידיים מוצלת על ידי עצים רבים ושולחנות פזורים מתחת לעצים. התיישבנו אשתי ואני ליד אחד השולחנות שבגינה, אשתי נשארה לשבת ליד השולחן ואני נכנסתי פנימה לחדרי השירותים. אשתי הזמינה שתי מנות של קפה ועוגה, כשחזרתי מן השירותים מצאתי את אשתי נסערת ונרגשת ואותות של פחד ניכרו בפניה.
'אלפרד' היא אומרת לי 'הקפה מורעל, סכנה לשתות אותו, מישהו ניסה להרעיל אותנו'.
'אך, אליס, זה לא יכול להיות את רדופת פחד מאז המכתבים ואת מדמיינת דמיונות שווא'
'תריח את הקפה' היא עונה לי 'תוכל להבחין בכך בעצמך'.
ובכן היה באמת לקפה ריח מוזר, אלא שלא יכולתי לזהות בוודאות שמדובר בריח של רעל.
'אני אומרת לך, אני מכירה את הריח, זהו ריח של אקונומיקה חריפה, אני דורשת שתזמין משטרה'.
ובכן, לא הייתה לי ברירה אלא להזמין משטרה, ופרצה כמובן שערורייה במקום. משטרה הגיעה, הקפה אכן נמצא מורעל, חוקרי המשטרה אמנם לא היו בטוחים שכמות הרעל שנמצאה היה בה כדי להמית, אבל הייתה סכנה בשתיית הקפה.
בעל המסעדה הכחיש מיד כל קשר לקפה המורעל, 'אני מכיר היטב את כל המלצרים העובדים אצלי לא יכול להיות שאחד מהם יתן ידו למעשה כזה, לא רבותי, לא אני ולא עובדי קשורים למעשה הזה' טען בפני השוטרים. השוטרים שאלו את אשתי אם היא יכולה לתאר את המלצר שהגיש את הקפה ואשתי השיבה בחיוב. אלא שלמרות התיאור המפורט שנתנה, לא נמצא אף מלצר מארבעים המלצרים העובדים במסעדה שענה לתיאורה.
השוטרים לא התעצלו והעמידו את כל המלצרים למסדר זיהוי, אך גם כאן לא נחלנו הצלחה, לא רק שאשתי לא זיהתה אף אחד מהמלצרים כמי שהגיש לנו את הקפה, אלא שהיא טענה בוודאות שהיה זה מלצר אחר, ולא אחד מאלה. בעל המסעדה ניצל את ההזדמנות וקרא בפאתוס 'אמרתי לכם מתחילה, לא יכול להיות שאחד מעובדי קשור למעשה. יש לי תיאוריה בעניין' הוסיף בהבעת פנים נמרצת 'יש לי מתחרים בסביבה שמנסים לקלקל את שמה הטוב של המסעדה, בטח, אחד מאלו שלח מלצר משלו לחבל כאן. זה לא בעיה להשיג מדים של מסעדת אלינסון. אותו אחד לבש מדי מלצר וניסה להרעיל ולקלקל את שמנו הטוב'.
נערכה חקירה במסעדות הסמוכות, אך, כמובן החקירה לא העלתה דבר".
"האם סיפרת למשטרה על מכתבי האיום שקיבלת"? שאל הולמס.
"לא, לא סיפרתי, מתוך איזו שהיא תחושה פנימית העדפתי שלא לספר, אף שאם לומר את האמת, אינני בטוח שנהגתי בחכמה, אולי גם אני בעומק לבי העדפתי את גרסת בעל המסעדה שלא נעשה כאן ניסיון לפגוע בי אישית. במיוחד לאור הערכת החוקרים שכמות הרעל שנמצאה בקפה, אם אמנם הייתה מזיקה עדיין הייתה רחוקה מלגרום סכנת חיים".
"אני מבין" אמר הולמס "אנא המשך בסיפורך בבקשה".
"ובכן, מובן שהאווירה בבית נעשתה מתוחה למדי מאז אותו בוקר. עוד קודם לכן נתגלע ויכוח ביני לבין אשתי ביחס למכתבי האיום, אני נטיתי להתעלם מהם ואילו אשתי התייחסה אליהם ברצינות, אבל עכשיו לאחר ניסיון ההרעלה אשתי דרשה ממני בתוקף שאבטל את החוזה ביני לבין עיריית מנצ'סטר, אלא שאני לא הסכמתי.
שבוע לאחר מכן, כשישבתי בסלון ביתי וקראתי את עיתון הבוקר, שמעתי קול חבטה עזה,קול של משהו כבד שנפל ונחבט נשמע מהחדרים למעלה, דקות אחדות לאחר מכן נשמעה צריחה מקפיאת דם, רצתי למעלה במהירות, דלת חדר השינה שלי ושל אשתי הייתה פתוחה, בפנים הייתה אשתי חיוורת כמו סיד, והמשרתת במצב של היסטריה ואבדן עשתונות. 'מה קרה?' שאלתי, במקום תשובה הורתה אשתי באצבעה לפינת החדר, מדף ספרים שעמד בפינת החדר התמוטט מאיזו שהיא סיבה, ואשתי והמשרתת הרימו את הספרים ופינו את המדף. ובכן, מתחת למדף שהתמוטט נמצא נחש ארסי, גדול למדי, מת. כפי שאני מבין המדף שהתמוטט, פשוט הציל את חיינו, המדף שנפל ריסק את גולגולתו".
איש שיחנו השתתק לרגע, נתון תחת אותו הלם שפקד אותו אז כשנתגלה הנחש.
"ומה עשית בפעם זאת"? שאל הולמס "האם הזמנת את המשטרה"?
"כן" נאנח עורך הדין, "המשטרה הוזמנה, מפקח משטרה ואינני זוכר את שמו, חקר את העניין ביסודיות, העלה חשדות אך לא הצליח להגיע למסקנה ברורה".
הולמס קם מכיסאו והסתובב בחדר אנה ואנה בקוצר רוח "חבל, חבל שלא קראת לי אז, האם הצליחה המשטרה לגלות כיצד הוחדר הנחש לביתך"?
"בית מגורי הוא בית מבודד מוקף גינה מסביב. אין שום אפשרות להשחיל לבית נחש מאחד החלונות של הבתים הסמוכים. מי שהכניס את הנחש לבית היה חייב להיכנס אליו. משום כך סברה המשטרה שהאפשרות היחידה היא בעזרת משתף פעולה מבפנים".
"ויש לך צוות משרתים גדול"?
"לא, מדובר בסך הכל בשלשה אנשים. המשרתת שגילתה את הנחש, שהיא משרתת ותיקה אצלנו ונעלית מעל ומעבר לכל חשד. הטבחית, אישה מבוגרת שאינה נראית מסוגלת למעורבות במעשים מסוג זה. והגנן שעליו נפל החשד בעיקר.
מדובר באדם צעיר, שהתקבל לעבודה לפני זמן קצר, לאחר שהתחילו המגעים ביני לבין הרשויות במנצ'סטר. בנוסף, הוא אינו מתגורר בבית, ומגיע לעבודה פעמיים בשבוע, יש לו מפתח לבית, והוא מגיע לרוב בשעות הבוקר, כשרק הטבחית נמצאת בבית. הגנן נחקר ביסודיות על ידי המשטרה אך לא נמצא בו כל דופי. הייתה לי נטייה ולו מן הספק בלבד לפטר אותו מעבודתו, אבל אשתי התנגדה לכך בתוקף. לדעתה הוא צעיר ישר ומעורר אמון ואין כל סיבה לחשוש ממנו".
"באיזה סוג נחש מדובר, האם יש לך איזו ידיעה בדבר מקורו של הנחש"?
"זהו נחש צפע הררי, מן הסוג המצוי באנגליה בעיקר ביערות הדרום. המקור היחיד שעלה על דעתו של מפקח המשטרה הוא שהנחש נלכד באזור המחיה הרגיל שלו, למיטב ידיעתי אין מסחר בסוג זה של נחשים".
הולמס חזר והתיישב בכורסתו כשרגליו שטוחות קדימה לפניו, ידיו שלובות, ראשו נשען על חזהו ועיניו עצומות. לאחר שתיקה של דקות אחדות אמר "אנא המשך בסיפורך בבקשה".
"אני מגיע למאורעות היום, שהיו יותר קשים ויותר חורגים מן השגרה ממה שהיה עד עכשיו.
יצאתי היום, לטיול עם אשתי ביערות ריצ'מונד. כידוע לכם ליד כפר גרין ישנו שרות להשכרת כרכרות לזוג או לשלשה. שכרנו כרכרה כזו, אשתי ואני ויצאנו לטייל בשבילי היער, דרכנו הובילה אותנו במעלה אחת הגבעות, אל נקודת תצפית לנוף יפהפה. החנינו את הכרכרה בצד הדרך וירדנו להתבונן בנוף.
כדי שתוכלו להבין את שאירע, אני צריך לפרוס לפניכם תאור מפורט של זירת המאורע.
הדרך שבה נסענו, חצובה בצלע ההר, כשמורד ההר מלא צמחיה צפופה ולמטה עמק מרהיב ביופיו. מן הצד השני של הדרך מתנשא בגובה של כחמש עשרה רגל קיר הסלע שהדרך נחצבה בו ומעליו ממשיך שיפוע ההר לעלות. ראוי לציין שמעל המקום שבו חנינו ההר שם הינו אדמת טרשים וסלעים חשופה ללא כל צמחיה ברוחב של מאה ירד לפחות. משני צידי אותו מקום חשוף מתחילה צמחיה לא צפופה שהיא בעיקרה שיחי בוקיצה גבוהים מאוד המרוחקים זה מזה.
הכרכרה חנתה בצד הדרך סמוך לקיר הסלע, ואשתי ואני עמדנו בצידה השני של הדרך בעמדת תצפית המשקיפה אל נוף העמק. בעודנו עומדים שם ומתבוננים בנוף שמעתי רחש קל שגרם לי להסתובב אחורנית ולהספיק לראות גוש סלע כבד מדרדר במהירות מעל קיר הסלע ונוחת ישירות על גג הכרכרה. בקול נפץ חזק, ניפץ גוש הסלע את גג המרכבה ונפל לתוכה.
מהמקום שבו עמדנו לא היה ניתן לראות את שיפוע ההר שכן קיר הסלע הסתיר אותו אבל מכיוון שלא אבדתי את עשתונותיי הצלחתי במהירות לטפס על קיר הסלע במקום שהיה נוח לכך, מדרון ההר היה ריק, לא נראתה שם נפש חיה".
הולמס נרכן קדימה בכיסאו ומבט ערני בעיניו "וזה היה היום, אתה אומר, בדקת את האפשרות שמשהו מסתתר בין שיחי הבוקיצה שהזכרת בסיפורך"?
"לא, אבל לא נראה לי שבפרק הזמן הקצר מאז שהסלע נפל ועד שעליתי בקיר הסלע היה לו מספיק זמן להסתתר".
"האם ספרת לאי מי על תוכניתך לטייל בריצ'מונד"?
"במשרד ידעו על כך שהיום אעדר, למזכירה אמרתי שאני לוקח יום חופש אבל לא סיפרתי כיצד אני חושב לבלות את יום החופש. המשרתת והטבחית ידעו שאנחנו נוסעים לריצ'מונד אבל חוץ מהן לא סיפרנו לאף אחד".
"האם יתכן שהן סיפרו לגנן על נסיעתך"?
"אינני סבור כך, החלטנו על הנסיעה רק לפני יומיים והגנן היה בביתנו בפעם האחרונה לפני שלשה ימים".
"ואשתך האם יתכן שהיא סיפרה על כך למישהו"?
אלפרד טלבוט פלט אנחה ונשען לאחור על כיסאו, אם עד עכשיו הצליח לקוחנו לשמור על איפוק וקור רוח לכל אורך סיפורו, הרי שעכשיו נכרו אותות הסערה וההתרגשות היטב בפניו. הוא הרהר לרגע כאדם הבורר את מילותיו ואחר כך ענה.
"לא אדוני, אשתי ודאי לא סיפרה, ואם להיות גלוי בעניין זה הרי שמצב העניינים עם אשתי מורכב הרבה יותר. למעשה אשתי נתונה במצב של … הייתי אומר במצב של פחד וטרור. בעיניה הסכנה לחיי היא דבר מאוד מוחשי והיא מפצירה בי ללא הרף לחזור בי מכל העסק הזה ולתת לכך פומבי ככל האפשר, לדעתה זו הדרך היחידה שיכולה להציל את חיי. כל תוכנית הטיול הייתה בניגוד לרצונה. 'אלפרד' היא אומרת 'זה מסוכן עבורך להיות במקומות בודדים שלא מסתובבים בהם אנשים, מי יודע אם לא יתנכלו לך במקומות כאלה'.
'הניחי' אמרתי לה מי בכלל יודע שאנחנו יוצאים לשם'".
"ובכל זאת" אמר הולמס באירוניה "מתברר שהיה מישהו שכן ידע על כך".
"אינני יודע, אולי עקבו אחרינו"?
"גם אם נאמר שעקבו אחריכם, מלכודת מן הסוג של סלע מדרדר מצריכה תכנון קפדני מראש, איך הצליחו העוקבים בזמן כה קצר להכין מלכודת כזו".
"אולי הייתה זו סתם תאונה, הידרדרות של סלע שאינה מתוכננת"? התערבתי בשיחה.
"יתכן ווטסון, יתכן" אמר הולמס, אך היה ניכר על פניו שלא השתכנע בכך. "האם ביער עצמו הייתה לכם תוכנית מוקדמת היכן לטייל ביער"?
"לא, אך קיבלנו מפה של שבילי האזור עם מסלולים מומלצים, ואנו בחרנו את המסלול המומלץ ביותר".
"האם הייתה בשבילי היער נוכחות ערה של מטיילים נוספים"?
"לא, נוכחות דלילה ביותר, כשהתרחש המאורע, היינו היחידים לכל מלוא העין משני קצות הדרך".
"טוב" אמר הולמס וקם מכיסאו "תהיה תועלת מרובה אם נבדוק את זירת המאורע מקרוב. מזג האוויר היום היה נאה ולא ירד גשם וכפי הנראה גם הלילה לא צפוי גשם. אם נגיע לשם מחר בבוקר יש לנו את כל הסיכויים למצוא עקבות טריים למאורעות היום. באיזה שעה יוצאת הרכבת הראשונה לשם"?
"בשבע וחצי בבוקר מפדינגטון" השיב לקוחנו.
"מצוין, אם כן נפגש בפדינגטון בשבע וחצי בבוקר. ישנם מעט פרטים נוספים שהייתי רוצה לשמוע ממך. האם היה איזה שהוא פרסום בעיתונות על אודות החוזה להעסקתך במנצ'סטר"?
"לא, עד כמה שידוע לי".
"אהם" המהם הולמס לעצמו "אתה בסיפורך לקחת כהנחה בסיסית, שהגורמים העומדים מאחורי מכתבי האיום וניסיונות ההתנקשות הם כנופית צ'פמן או כנופיית רודריגז או אולי שתיהן גם יחד".
"וכי יש אפשרות אחרת" התפרץ עורך הדין לתוך דבריו של הולמס.
"ודאי זו האפשרות המסתברת ביותר, אלא שמתעוררת השאלה כיצד נודע להם על מינוייך לתובע במקומו של אנגלסון".
"פרישתו של אנגלסון בעתיד הקרוב היתה דבר ידוע בחוגים המשפטיים במנצ'סטר. יתכן שיש להם איזה מודיע או משתף פעולה בעירייה במשטרה או בפרקליטות. אחרי הכל, עצם ההחלטה למנות אותי במקום אנגלסון לא נשמרה בסוד בחוגים אלו"?
"אפשרי" אמר הולמס "בהחלט אפשרי שכנופיות מבוססות מסוג זה יהיו להם משתפי פעולה בקרב הרשויות, אבל שוב יש לשים לב לדבר נוסף. נתאר לעצמנו שאנחנו אנשי כנופיה המעוניינים בכך שאדם פלוני, לצורך העניין אתה, לא תתמנה כתובע כללי. מהן הברירות העומדות לפנינו. כמובן ישנה האפשרות להתנקש בחייו של אותו פלוני. קיימת גם האפשרות לאיים על אותו פלוני ובכך להרתיע אותו מלקבל על עצמו את התפקיד. אם נבחר בדרך של איום, חייבת להיות איזו דרך שבה ניודע כיצד השפיע האיום על אותו פלוני. כלומר שנוכל לדעת האם אכן חזר בו אותו פלוני מנכונותו לקבל על עצמו את התפקיד, או שהוא עדיין עומד בדעתו, ואז יש צורך להשתמש בברירה האחרת כלומר להתנקש בחייו. אבל אם לא נוכל להיוודע על כך, ונצטרך בכל מקרה להתנקש בחייו, איזה הגיון יש בכך לשלוח לו מכתבי איום? כל מה שנשיג באותם מכתבי איום יהיה רק זה שנעמיד את אותו פלוני על המשמר, תסכים אתי שאין בכך שום הגיון.
כעת, מכתבי האיום אינם כוללים שום אולטימטום בתוכם, אין שום הוראה במכתבים שתעשה איזה דבר שיגרום להם לדעת שחזרת בך מלקבל על עצמך את התפקיד, והנה סדרת ההתנקשויות התחילה מיד אחרי המכתב השני. אני שואל את עצמי, אם כך, מה היה ההיגיון מצידם של אותם גורמים לשלוח את המכתבים מלכתחילה"?
לקוחנו שקל את הדברים זמן מה ואחר כך אמר "אולי אם הייתי מודיע לרשויות במנצ'סטר על כך שאני חוזר בי מן ההסכם שנחתם בינינו, אותו מודיע או משתף פעולה היה שומע על כך. ואם כן, על סמך זה, קיבלו אותם גורמים החלטה להתקדם הלאה לניסיונות התנקשות".
"זאת אפשרות" אמר הולמס כשהוא מלוה את לקוחנו לדלת "ובכן לא נותר לנו אלא להתחיל את החקירה ביערות ריצ'מונד מחר בבוקר".

מזג האוויר בבוקר המחרת היה עדיין בהיר, גשם לא ירד לשמחתו של הולמס, מה שהגדיל את הסיכוי שעקבות מאורעות יום האתמול לא ניטשטשו. את עורך דין טלבוט פגשנו בפדינגטון כמתוכנן ותפסנו את הרכבת לריצ'מונד בשבע וחצי בבוקר. הדרך עברה עלינו כשהולמס שקוע בהרהורים וטלבוט ואני משוחחים על עניינים שונים. בהגיענו לכפר גרין שכרנו כרכרה כשטלבוט מוביל את הכרכרה בבטחה. הנוף משני צידי הדרך היה נוף הררי מרהיב של אזורים צפופי צמחיה, פה ושם היו גם גבעות צחיחות וסלעיות, לאחר נסיעה של כארבעים דקות הגענו אל המקום שהיה זירת אירועי יום האתמול. תיאורו של טלבוט הלם את המקום בדייקנות רבה, הוא החנה את הכרכרה באותו מקום שבו חנתה הכרכרה ביום שקודם לכן ואנו ירדנו לבדוק את השטח.
"כאן עמדנו אשתי ואני בשעה שהסלע הדרדר מלמעלה" אמר טלבוט וניגש לעמדת תצפית הנשקפת אל נוף העמק. רוחב הדרך במקום זה היה בערך עשרה רגל, מספיק בדוחק למעבר שתי כרכרות משני כיווני הדרך. הולמס ניגש למקום התצפית והביט לעבר מעלה הגבעה. קיר הסלע שהדרך הייתה חצובה בו התנשא לגובה ואכן הסתיר את האפשרות לראות את מעלה הגבעה.
"אני מניח שמי שדרדר את הסלע, יכול היה לראות רק את הדגלון המתנשא מגג הכרכרה, על פי הדגלון הוא קבע את מיקום הכרכרה והניח שאשתי ואני יושבים בכרכרה ומשום כך קיוה שהסלע ימחץ את גג הכרכרה ואותנו תחתיו" אמר לקוחנו.
במרחק מה מן הכרכרה היה מין בקע בסלע שיצר שיפוע נוח לטיפוס, לאחר בדיקה קצרה של המקום ניגש הולמס למקום הבקע כדי לטפס למעלה הגבעה כשטלבוט ואני בעקבותיו. לעינינו נתגלתה גבעה צחיחה, אדמת טרשים, אך ללא מהמורות. החלק העליון של הגבעה היה יותר מסולע, והיה נראה לי כדבר סביר שסלע שהדרדר מלמעלה היה יכול בקלות להחליק במורד הגבעה עד למטה בעוצמה רבה. הולמס, שכנראה חשב כמוני, שם פעמיו לאותו חלק שבמעלה הגבעה. כשהגענו לשם הוא ניגש לכל סלע נראה לעין וניסה בעדינות לטלטלו קלות. רוב האבנים שהיו שם היו סלעים המשוקעים באדמה היטב ולא היה ניתן להזיזם ממקומם כלל. אך היו פה ושם אבני סלע גדולים שהיו מנותקים מן הקרקע ושהיה ניתן במאמץ רב לדחוף אותם במורד הגבעה. האם יתכן שאחד מהם הדרדר למטה על ידי תאונה בלבד?
כמי שמכיר את שיטותיו של ידידי ניסיתי לחפש עקבות בקרקע, אך הקרקע במקום הייתה קשה ויבשה וטביעות רגלים לא ניכרו בה. ראיתי את הולמס גוחן אל הקרקע ומרים ענף עץ עבה וארוך ובוחן אותו בחינה מדוקדקת מקרוב. "מה אתה אומר על ענף זה ווטסון"? שאל אותי הולמס כשהתקרבתי אליו. היה זה ענף עץ שנראה כמי שנחתך במסור מצידו האחד, ניכר על מי שכרת אותו שלא הייתה לו סבלנות לנסר את העץ עד הסוף ובשלב מסוים לאחר שניסר את רוב הענף, שבר את הנשאר. ענפים קטנים יותר שיצאו מן הענף לאורכו נחתכו עד מקום חיבורם לענף וכך נוצר מוט עבה ישר למדי, בקצה הענף הסמוך למקום חיבורו לעץ נשארו שני ענפים שקוצצו גם הם אך נשארו בולטים כשני אינצ'ים מן הענף. סובבתי את הענף בידי ויכולתי להבחין בכמה מקומות לאורך הענף בסימנים של משהו כבד שהעיק על הענף ומעך אותו מעט, גם קליפת הענף נסדקה באותם מקומות.
"חוץ מזה שהחתכים בענף נראים טריים למדי, אינני יודע לומר עליו שום דבר" אמרתי.
"הביטו" אמר הולמס כשהוא פונה לשנינו "אם נניח את הענף, למשל כאן" והראה על מקום בצלע הגבעה "ונדחוף בעדינות סלע לכאן כך שהענף יחזיק אותו וימנע ממנו להידרדר למטה. כל שנצטרך לעשות אחר כך הוא לסלק בכוח את הענף והסלע שנשען על הענף יאבד את התמיכה שלו ויתחיל להידרדר למטה במהירות".
"ואתה חושב שאותו אדם ששמט את הענף ממקומו הספיק לברוח ולהסתתר בעצים המרוחקים מכאן?" שאל טלבוט.
"טוט, טוט, לאט לך עדיין לא מיצינו את בדיקת השטח" פלט הולמס והתחיל ללכת בהליכה איטית לאורך צלע הגבעה תוך כדי סריקה קפדנית של הקרקע שלפניו. לאחר עשרים צעדים נעצר והתכופף לבחון מקרוב דבר מה "הו!" קרא בשמחה "בואו לכאן, מה אתם אומרים על זה" והצביע על משהו שהיה סמוך לרגליו.
נגשנו בעקבותיו לראות במה המדובר, היו אלו שני חורים מלבניים עמוקים במרחק שני אינצ' זה מזה. "זה נראה כחורים של יתד שננעצה בקרקע" אמרתי "מישהוא תקע כאן יתד וחזר ותקע אותה בשנית לעשות חור נוסף לידה".
"מצוין, ווטסון, אך לא כמו שאמרת, אלא מישהו תקע כאן שתי יתדות אחת ליד השניה".
על פניו של טלבוט ניכרה ספקנות מה. "אתה בטוח שיש לזה קשר אלינו"? שאל "אל תשכח שזהו אזור טיולים וקמפינג, בהחלט יכול להיות שמישהו פעם בנה כאן אהל ותקע יתדות לצורך כך. בכל מקרה, אני לא הייתי מעלה בדעתי קשר בין החורים האלה לבין המקרה שלנו".
"אתה אולי לא היית מעלה בדעתך שיש קשר בין החורים למקרה שלנו, אבל אני, לא רק שאני בטוח שיש לזה קשר, אלא שאף צפיתי מראש שאמצא את החורים הללו. מצאתי אותם בגלל שחיפשתי אותם. ואם תמשיכו בכיוון זה בצלע הגבעה אני יכול לומר לכם מראש שתמצאו חורים נוספים".
המשכנו שלשתינו בכיוון שהולמס הראה בידו, ולאחר עשרים צעדים נוספים היה זה טלבוט שהבחין ראשון בזוג חורים זהים נוסף.
"הנה, בדיוק כמו שאמרת" קרא ופנה אל הולמס "שמע זה נראה כמו מעשה קסמים, מה ההסבר לכך"?
"זה לא מעשה קסמים, אלא רק קצת ניסיון וידיעה של פעילות שדה, אך בואו נמשיך ונראה לאן עקבות אלו מובילות".
התקדמנו כמו כלבי גישוש בעקבות החורים, שוב היה זה טלבוט שהבחין בזוג חורים נוסף, המשכנו להתקדם בצלע הגבעה כשעינינו משוטטות אחרי חורים נוספים כשלפתע קרא הולמס "הביטו לכאן, כאן ישנם שלשה חורים" התקרבנו אל החורים שהולמס מצא, ואכן היו שם שלשה חורים מסודרים בזוית של תשעים מעלות. "מהי משמעות הדבר" שאלתי "מדוע כאן ישנם שלשה חורים"?
"הביטו לכאן" אמר הולמס כשהוא מרים אל מול פניו את הענף המנוסר שמצאנו בתחילה "אתם רואים שכל ענפי המשנה היוצאים מן הענף מנוסרים חוץ משנים בקצה הענף. ההסבר לכך פשוט למדי, אותו אדם שדרדר את הסלע אתמול הכין את הענף כבריח הבולם את הסלע, כמו כן הוא קשר חבל לקצה הענף כששני ענפי המשנה משמשים פינים לאחוז את החבל שלא יישמט מן הענף. כעת, אותו אדם מעוניין להסתתר הרחק ממקום הסלע כדי שאף אחד לא יוכל להבחין שהוא זה שמושך את הבריח. מה הוא צריך לעשות לשם כך? פשוט מאוד, הוא תוקע לאורך הגבעה יתדות כפולים שמשמשים כאחיזה לחבל ארוך שנמתח ומגיע עד למקום המסתור של אותו אדם. ברגע הנכון הוא מושך בחבל שמושך את הענף אחריו והסלע מדרדר לפתע למטה מבלי שאף אחד יוכל להבחין שיד אדם מעורבת בנפילתו של הסלע, זו תחבולה נושנה שהייתה נפוצה אצל האינדיאנים כמארב לאויב".
"כן , אך למה כאן ישנם שלשה חורים"? שאל עורך הדין.
"מפני שכאן החבל מסתובב ככל הנראה אל השיחים הנמצאים שם" אמר הולמס והצביע על קבוצת שיחים גבוהה וצפופה שהייתה במורד הגבעה לא הרחק מאתנו.
ירדנו אל קבוצת השיחים הקרובה, וכבר ממבט ראשון היה ניתן להבחין שמישהו שהה שם לאחרונה, לפי העשב שצמח ליד השיחים שהיה רמוס כולו. "זהירות, לא לדרוך כדי לא לקלקל עקבות אפשריים" ביקש הולמס, ומיד גחן על ארבעתיו אל הקרקע. עמדנו שם שעה ארוכה מתבוננים בהולמס הנובר בעשב שעל הקרקע באותה להיטות של כלב ציד שחש אל טרפו. הוא בדק כל אינצ' מרובע בשתיקה מרים מידי פעם ממצא כלשהי לבחינה מדוקדקת מקרוב, לבסוף הזדקף והושיט לנו שערה שחורה מעט ארוכה "מה אתם אומרים רבותי האם זו שערת ראש או שערת זקן".
בחנתי את השערה מקרוב, הייתה זו שערה קשה מתולתלת מעט ומאוד לא גמישה "נראה לי שזו שערה מן הזקן" אמרתי, "מצוין" אמר הולמס "ללא ספק שערה מן הזקן".
לאחר מכן הזדקף ובחן את השיחים בקפדנות רבה ואז אמר "היה כאן אדם בערך בגובה שלי, עם זקן שחור מעט ארוך שחבש מגבעת קלה או אולי הייתי אומר כובע קסקט. נראה שהוא היה כאן זמן ממושך למדי".
"ראו" המשיך להסביר בראותו את מבטי הפליאה על פניו של לקוחנו "כפי שאתם יכולים לראות יש מכאן עמדת תצפית מצוינת על הדרך ועל מקום חניית הכרכרה. מי שהיה כאן, שבר מעט ענפים, כפי שאפשר לראות, כדי לאפשר לעצמו תצפית נוחה יותר. לפי גובה הענפים ששבר אני מסיק את מידת גובהו. על זקנו השחור כבר למדנו מן השערה שנמצאה כאן על הרצפה".
"והכובע?" שאל טלבוט.
"אם תתבונן בענף זה הראה הולמס על ענף במקום מרוחק מעט ממקום התצפית עצמו, תוכל לראות מעט עלים שבורים. כלומר, משהו היה תלוי כאן על הענף. זה ענף חלש ולא יציב, אם היה זה מעיל שהיה תלוי על הענף הרי הענף היה נשבר. הדבר שנשאר כאפשרות הסבירה ביותר שהוא תלה כאן זו איזו מגבעת קלה, אולי מגבעת קש או אולי קסקט מבד".
"ומשך השהיה"? שאל שוב טלבוט.
"נמצאו כאן פירורי לחם אחדים. כלומר מי שהיה כאן מצא זמן גם לאכול סנדביץ' או משהו הדומה לזה".
"ברור למדי" הגיב עורך הדין ונגש לבדוק את עמדת התצפית בעצמו.
מהמקום שבו עמדנו היה ניתן לראות מבעד לענפים את כל הדרך שלמטה, את הכרכרה החונה ואת עמדת התצפית שממולה למטה ויחד עם זאת להיות בלתי נראה ומוסתר על ידי השיחים הגבוהים.
"אבל אינני מבין" פניתי להולמס "הרי העומד כאן היה יכול לראות בבירור שהזוג טלבוט לא נמצא בכרכרה בשעה שהוא דרדר את האבן, איזו תועלת הייתה לו אם כן בדרדור האבן, כל מה שהוא השיג היה רק להרוס את הכרכרה".
הולמס לא ענה מיד הוא נראה שקוע בהרהורים ומוטרד מאוד "אינני יודע" אמר "גם אני נבוך באותה שאלה עצמה. הנה כאן מארב מתוכנן בקפדנות כל כך, ולשם מה. אולי הכנופיות של מנצ'סטר עדיין מקוות שידידנו עורך הדין טלבוט יירתע ויחזור בו מלקבל על עצמו את משרת התובע הכללי. אלא שגם זה מוזר מאוד, אין זה ממנהגן של כנופיות אלו לחוס על חיי אדם... אלא אם כן… אולי אלא שגם זה מוזר מאוד".
"אלא אם כן מה"? שאל טלבוט.
"אה, זה שום דבר, סתם מחשבה בלתי מבוססת". פלט הולמס כלאחר יד. "ווטסון יש לך כאן מפה של האזור".
"כן" אמרתי והושטתי לו את המפה "זו מפה שלקחתי בכניסה כששכרנו את הכרכרה".
"הבה נראה" נטל הולמס את המפה לידיו "מעניין לדעת מאין הגיע ולאן יצא אותו אדם שהיה כאן אתמול. יש כאן ארבע כניסות לפארק, זו שנכנסנו ויש כאן כניסה צפונית יותר, שימו לב מכניסה זו ישנו שביל שמוביל אל הגבעה הזו מהצד השני שלה, שתי הכניסות האחרות מרוחקות מכאן מאוד. יתכן כמובן שהאורב המתין כאן במקום המסתור עד שנעלמתם אתמול ואז ירד למטה לדרך הזו עצמה ויצא באותה יציאה שאתם יצאתם בה, אבל הייתי אומר שזהו מעשה מסוכן למדי, הרי הוא לא היה יכול לדעת אם לא תזעיקו עזרה בדרך זו, לא נראה לי שהיה לו חשק מיוחד לפגוש בכם. לא, לא, הרבה יותר הגיוני שהוא טיפס במעלה הגבעה לצד השני שלה, שימו לב גם שאין דרך ישירה מהדרך הזו לדרך המקבילה שמהצד השני של הגבעה רק אם תסעו שלשה מייל הלאה מכאן ותפנו ימינה ואז אחרי מייל נוסף תוכלו לפנות לדרך עקלתון זו שתוביל אתכם לצד השני של הגבעה. אני מציע שאנחנו נפרד כאן, אתם תחזרו לכרכרה ותסעו בדרך זו מסביב, ואני אטפס על הגבעה וארד למטה לצד השני שם נפגש. יתכן שאמצא עקבות נוספים בדרך זו, להתראות בנקודת מפגש זו" הצביע הולמס על נקודה במפה שנמצאה מהעבר השני של הגבעה בדרך העוברת שם.
נפרדנו מהולמס וחזרנו לכרכרה, הדרך עברה עלינו ללא אירועים מיוחדים, כשהגענו לנקודת המפגש ראינו את הולמס במעלה הגבעה משתופף ליד שיח פרא עבות ונראה כבוחן את המקום, משראה אותנו נופף לנו בידו וקרא לנו לעלות אל מקום הימצאו. "הביטו כאן בשיח זה", אמר "האם אתם מבחינים במשהו".
"ענפי השיח שבורים מעט באמצעו כאילו מישהו נכנס להסתתר בתוכו" אמרתי.
"יפה, אך אם תבדוק את הקרקע מתחת לשיח תוכל לראות שהיא חולית מעט ותוכל להבחין בעקבות של גלגל אופנים. לא מישהו נכנס אלא משהו הוכנס, כלומר מישהו הכניס אופניים והסתירם בתוך השיח, כמובן זהו איזור של מטיילים רבים ולא ניתן להוכיח שום דבר בוודאות אבל הייתי אומר שקיים סיכוי סביר שידידנו מיום האתמול הגיע על אופניים ובחר להטמינם כאן".
הולמס נטל את המפה לידיו ובחן אותה שוב ביסודיות "יש כאן כניסה לא רחוקה ולפי המפה יש גם שם תחנת השכרה לכרכרות ננסה לגשת לשם ולחקור את השומר שם, אם נצליח, מוטב, אם לא, ננסה לחקור בשאר היציאות את השומרים הנמצאים בהם, תנועת המטיילים בעונה זו אינה ערה כל כך ובהחלט אפשרי שהשומרים זוכרים את הנכנסים והיוצאים של יום אתמול".

השומר בכניסה ישב על ספסל עץ מעשן מקטרת, מספר כרכרות רתומות לסוסים עמדו מתחת לסככה הסמוכה לכניסה, נער צעיר שנראה כבנו של השומר עסק במסירת כרכרה לזוג מבוגר שהגיע זה עתה לבקר במקום. "אל חשש גברתי" שמעתי אותו אומר לגברת בטון מרגיע "זהו סוס שקט וממושמע תוכלו להנהיג אותו ללא כל סכנה … כן, כן, יש לנו מפה מודפסת שהמטיילים יכולים לקבל … הפארק פתוח עד שעה מאוחרת".
הולמס פנה אל השומר בארשת חביבה ומסבירת פנים "מזג האוויר נעים בימים אלו, לא כן"?
"כן" ענה השומר שמח לשיחה.
"ואף על פי כן אין מבקרים רבים".
"לא, זאת לא עיקר העונה. בחורף בכלל הפארק סגור. בהתחלת האביב, זה הזמן, קורה שמטיילים באים ואין לנו כרכרות, אבל עכשיו, ראה" והשומר החווה בידו על הכרכרות העומדות בסבכה "הכרכרות עומדות ריקות".
"אבל אף על פי כן מגיעים אנשים גם עכשיו".
"מגיעים" הניד השומר את ראשו בהסכמה.
"אני שואל את עצמי, סתם סקרנות, אתמול טיילתי כאן, נדמה לי שראיתי כאן ידיד שלי שלא הספקתי לומר לו שלום. אדם בגובה שלי בערך עם זקן שחור, אוהב לטייל כאן על אופניים, ראית אחד כזה אתמול"?
"אַי, יכול להיות, בבוקר מוקדם נכנס אתמול מישהו על אופניים, נמנמתי על הספסל ולא הבחנתי בדיוק, לארי" קרא השומר אל הנער "היה פה אתמול מטייל על אופניים עם זקן שחור"?
"כן אבא" אמר הנער "נראה לי צייד משהו כזה, עם חבל ארוך ומשור על הסבל של האופניים נראה דרום אמריקאי אליו אתם מתכוונים"?
"בדיוק" צחק הולמס "חבר שלי, אוכל להפתיע אותו ולומר לו שאני יודע באיזה שער הוא נכנס. בואו" פנה הולמס אל טלבוט ואלי "אפשר להחזיר גם כאן את הכרכרה לא כן אדוני".
"בבקשה, לארי קח מהם את הקבלה ותן להם את כסף הפיקדון".
"הדרך מכאן לכפר שורי רחוקה"?
"כעשר דקות הליכה אדוני" ענה השומר "שיהיה לכם יום נעים".
"גם לך" ענה הולמס בידידות, ויצאנו לדרכנו חזרה.
"דרום אמריקאי" אמר טלבוט תוך כדי הליכה, "מעורר אסוציאציה עם רודריגז".
"יכול להיות" ענה הולמס בפיזור נפש, ואני ראיתי שמשהו בתשובתו של בן השומר לא מצא חן בעיניו.
עם חזרתנו לפדינגטון נפרדנו מטלבוט, הולמס יצא העירה לסידורים שונים ואילו אני חזרתי לבייקר סטריט.
באותו ערב לאחר ארוחת הערב כשהולמס ישב בכורסתו ועשן מקטרת בשתיקה כולו שקוע בתוך עצמו, צלצלה המצילה למטה. שמעתי פסיעות של אנשים עולים במדרגות ולאחר מכן נקישה בדלת. "יבוא" אמר הולמס בקול צלול ורם. להפתעתי נכנסו אל החדר מיודענו עורך הדין מלווה בגברת, ככל הנראה אשתו, הייתה זו גברת נאה בשנות הארבעים המוקדמות לחייה, שערה שחור פניה כהות מעט, וארשת נחושה נסוכה על פניה.
ידידי קם מכסאו ופנה במחוה של אדיבות אל הזוג, "ערב טוב, הגברת טלבוט אני משער, נעים מאוד להכיר, אנא שבו בבקשה" והורה לזוג על הספה הסמוכה לכורסה.
על פניו של טלבוט ניכרה הבעה של מבוכה כשענה "ערב טוב מר הולמס, ערב טוב ד"ר ווטסון. אני מתנצל על הביקור שבא בהפתעה ובלי להודיע מראש, אך לגברת טלבוט ישנן השגות על מהלך החקירה וראינו צורך להגיע אליך מר הולמס".
"אין כל צורך להתנצל, אצלי זו עדיין שעה של פעילות, אשמח לשמוע כל ביקורת על מהלך החקירה שתוכל לעזור לנו. גברת טלבוט, כולי אוזן לשמוע מה בפיך".
להולמס הייתה דרך מיוחדת של חביבות ונועם בהתנהגותו עם גברות, שהיה ביכולתה לרכך אותן מיד. ההבעה הקשה שבפניה של גברת טלבוט נעשתה רכה ונינוחה יותר כשאמרה, "גם אני מתנצלת, אולי לא היינו צריכים להתפרץ כך אליכם בפתאומיות שכזו, אלא שהעניין כל כך מציק לי ומטריד אותי שפשוט היה לי קשה להתאפק".
"מר הולמס" המשיכה בפנותה אל ידידי "כפי שאני מבינה, וכפי שהבנתי מבעלי, הרי הגורם לסדרת ההתנכלויות הללו שבעלי נתון בהן כעת, הוא ככל הנראה כנופיות הפשע של העיר מנצ'סטר".
"סביר" נענע הולמס בראשו להסכמה.
"כנופיות אלו יש להן הרבה אנשים, אין המדובר כאן באדם אחד או שניים".
"בדרך כלל כך הם פני הדברים" הסכים שוב הולמס.
"אם כן נשאלת השאלה מה התועלת בחקירה שלך, אדוני. לא, אינני מפקפקת ביכולת שלך, אני מאמינה שתצליח לתפוס את אותו אחד, או שניים, שניסו להתנקש בחייו של בעלי, אבל אני שואלת אותך מה התועלת בכך. הרי לא תצליח לחסל את הכנופיה כולה, עדיין ישארו מספיק אנשים שיהוו סיכון לחייו של בעלי, חייו יישארו בסכנה ואת הבעיה הזו עם כל חכמתך גם אם תרצה לא תוכל לפתור".
"יתכן, אך מה את מציעה, אם כן"?
"אני מציעה שבעלי יסרב לקבל על עצמו את התפקיד. לדעתי זו הדרך הבטוחה ביותר בשבילו, אלפרד" הוסיפה תוך כדי שהיא פונה אל בעלה בהבעה מתחננת "אני רוצה בעל חי, אינני רוצה להישאר אלמנה"!
ניכר היה על הולמס שגם הוא בא במבוכה מן ההגיון שבדבריה, הוא השיב לה לאט תוך כדי שהוא בורר את מילותיו בזהירות "גברתי, אינני שולל לגמרי את ההיגיון שבדבריך, בכל מקרה, החלטה להתפטר, אם כן ואם לאו, היא החלטה שאינה שייכת לתפקידי. אבל ישנן שתי נקודות שעליך להביא בחשבון. אחת, המתנקשים נראים כמי שאינם מחכים לתגובתו של בעלך. שימי לב, שמיד לאחר המכתבים התחילו ניסיונות ההתנקשות מבלי שהגורמים העומדים מאחורי מעשים אלו ניסו כלל לברר אם בעלך חושב להתפטר. והשניה, אם נתנהג כך כולנו, כיצד תראה החברה באנגליה כולה. איך נוכל כחברה לעמוד מול הפשע והרוע המאיימים עליה".
"גורלה של החברה באנגליה הוא איננו מענייני הפרטי, אני אינני מוכנה שבעלי יהפוך לקרבן על מזבח שלומה של החברה".

הולמס נשאר בחדר המגורים המשותף לנו, מסתובב אנה ואנה טוען את מקטרתו וחוזר וטוען אותה, שעה ארוכה לאחר שהזוג טלבוט עזבו את מעוננו. לאחר מכן נגש אל ארון הספרים והוציא משם את מפת העיר לונדון. הוא פרס את המפה על השולחן והתבונן בה שעה ארוכה, "ווטסון, האם יהיה לך פנאי מחר בבוקר"? שאל, בעודו רכון על המפה.
"לשירותך" השבתי.
"ובכן, ראה" והצביע על נקודה במפה "סמטת ג'ונסון, זו סמטה הקרובה לדרך ראשית, תוכל להמתין לי כאן, הבה ונראה" והולמס הסתכל בשעונו "בעשר ושלושים בבוקר, עם כרכרה מוכנה לנסיעה"?
"בסדר גמור" השבתי כשאני מתבונן במפה על הסמטה שהולמס ציין באצבעו "קרובה למסעדת אלינסון, אך אינני רואה דרך ישירה מן המסעדה לסמטא".
"יש כאן מעבר שאני מכיר, בין הבתים. ובכן תחכה לי שם עד שאגיע, יתכן שאתאחר ואגיע רק באחד עשרה ושלושים ואולי יותר מאוחר, אבל אני מבקש שאתה תהיה שם בעשר ושלושים עם כרכרה מוכנה לנסיעה בכיוון היציאה לדרך הראשית. כמו כן, הבא עמך בבקשה את מעיל הגשם שלי ואת כובעי".
למחרת בבוקר כשקמתי, הולמס כבר לא היה בבית. אכלתי את ארוחת הבוקר בגפי, והכנתי את עצמי ליציאה בהתאם להוראותיו של הולמס. סמטת ג'ונסון היתה סמטא שקטה ללא מוצא. כמעט שלא הייתה תנועה בסמטא, מרחוק נראתה הדרך הראשית הומה תנועת אדם וכלי רכב. בעשר ושלושים כבר הייתי על המדרכה בסמטא לצידה של כרכרה נהוגה בידי עגלון צעיר, מכין את עצמי להמתנה ממושכת אם תידרש. כשלפתע פרץ אדם מבין הבתים שבסוף הרחוב, היה זה מלצר לבוש מדים, מכנסיים שחורות חולצה לבנה ואפודה אדומה כשעניבת פרפר שחורה ענובה לו בצווארונו וקסקט אדום תואם חבוש לראשו, האיש התקדם אלי בריצה מהירה, נכנס למרכבה כשהוא קורא אלי בקול נמוך "מהר ווטסון תן לנהג הוראה לנסוע העירה".
מופתע ככל שהייתי קפצתי למרכבה בעקבותיו טורק את דלת המרכבה אחרי ונותן לנהג הוראות מתאימות "סע מהר בבקשה תקבל תוספת של שילינג אם תגיע במהירות האפשרית" קראתי אל הנהג.
יצאנו מהסמטא בדיוק בזמן, הסתכלתי אחורנית כשמרכבתנו הסתובבה והחלה להשתלב בתנועה הסואנת של הדרך הראשית ועוד הספקתי לראות קבוצה של אנשים יוצאים בריצה בין הבתים בדיוק באותו מקום שהולמס יצא ממנו דקות אחדות קודם לכן. אחד האנשים עוד הבחין במרכבתנו היוצאת מן הסמטא וקרא בשאגה תוך שהוא מורה לאחרים לרוץ אחרי מרכבתנו, אלא שלא היה להם כל סיכוי, המרכבה פרצה בדהרה מהירה וחיש קל התרחקנו מן האזור. הולמס הסיר את הקסקט ואת העניבה ופשט את האפודה, ולבש את מעילו וחבש את כובעו.
"באחת הצמתים כשהמרכבה תעצור", לחש הולמס על אוזני "אני אקפוץ החוצה. אתה תמשיך בנסיעה העירה ושם בנקודה הנוחה לך תשלם לרכב ותרד מן המרכבה ותלך מהר למקום אחר ומשם תיקח מרכבה אחרת לבייקר סטריט, בדרך זו אני מקווה נוכל לטשטש את עקבותינו ולהימלט מן הרודפים".
"אך הולמס, מה קרה"?
"לא כאן, תקבל דין וחשבון מפורט כשנפגש בבית" אמר הולמס. ובדיוק אז נעצרה הכרכרה והולמס ניצל את ההזדמנות להעלם בין ההמון הסואן של מרכז לונדון.
כשהגעתי לבייקר סטריט מצאתי את הולמס לאחר שהחליף את בגדיו מוכן שוב ליציאה "נשוחח בערב כשאחזור" אמר ויצא לדרכו.
בפועל, לא חזר הולמס אלא בשעה מאוחרת מאוד בערב, אחרי שכבר שכבתי לישון כך שלא פגשתיו עד למחרת בבוקר כשירדתי לאכול ארוחת בוקר.
הולמס כבר סיים את סעודתו והיה גומע בנחת את הקפה שלאחר הסעודה, על השולחן היה פרוס עיתון בוקר ועיני צדה ידיעה בעמוד הפנימי של העיתון.
"שערורייה במסעדת אלינסון" כך נכתב בכותרת המאמר ולאחר מכן נכתב הפירוט הבא: אתמול בבוקר נעשה ניסיון נועז לחבל בשמה הטוב של מסעדת אלינסון שגרפה הצלחה רבה בחודשים האחרונים. אדם זר לבוש במדי מלצר של המסעדה הסתנן למסעדה ככל הנראה במטרה לחבל בשמה הטוב של המסעדה. אך עוד בטרם הספיק הלה לעולל שום דבר הבחין בו רב המלצרים של המסעדה והסתער לעברו על מנת לעצרו. במקום התחוללה מהומה והזר הצליח במהלך המהומה להימלט החוצה אל סמטה סמוכה. שם חכתה לו ככל הנראה כרכרה ובאמצעותה עלה בידו להעלם מן המקום מבלי להותיר עקבות כלשהן. בעל המסעדה מסר לעיתונות שזה איננו הניסיון הראשון לפגוע במוניטין של המסעדה. לפני כחודש הצליח מלצר זר שהסתנן למסעדה להגיש לזוג לקוחות קפה מורעל. בני הזוג הרגישו מיד ברעל המעורב בקפה ולא שתו אותו. בעל המסעדה סבור שהתחרות הקשה עם מסעדות אחרות באזור זה גרמה לאחת המסעדות שבסביבה לשלוח מלצרים זרים למסעדת אלינסון, לפגוע בשירות הטוב שניתן ללקוחות וכך להשיג יתרון באמצעים שאינם כשרים ואינם הוגנים. לכתבנו נמסר שהמשטרה עדיין חוקרת את המאורע".
נשאתי את עיני מן הגיליון אל הולמס שגיחך לעצמו כשראה את ההפתעה שבהבעת פני.
"ווטסון הטוב" אמר בחיוך "אנא שב לארוחת הבוקר שהכינה לנו גברת הדסון הטובה, ובבקשה ממך הייתי רוצה, אם אתה מסוגל לכך, שתאזין לי היטב, אני רוצה לגולל לפניך את תולדות החקירה ולשמוע את דעתך".
"כולי אוזן" אמרתי כשאני מתיישב לשולחן.
"ובכן" המשיך הולמס כשהוא נראה חוכך בדעתו כיצד לפתוח את דבריו "במבט ראשון, כשטלבוט פנה אלינו, היה נראה בבירור לכולנו, שאם מישהו מעוניין להתנכל לטלבוט הרי זו בודאי אחת הכנופיות במנצ'סטר שחוששת ממינויו לתובע כללי.
גישה זו גם אם היא עדיין אפשרית, הרי שהיא לוקה בחסר בכך, שהיא מתחילה מהשערה ביחס למניע ואינה צומחת מהתבוננות במאורעות עצמם.
הבה נבחן, את המאורעות עצמם, ללא כל דעה קדומה על פי אותן שיטות שאתה מכיר מן העבר.
קודם כל נתבונן במכתבים עצמם שהם תחילתה של הפרשה. מה אנו יודעים על המכתבים שיכול ללמד אותנו על מי ששלח אותם. ובכן, כזכור לך, המכתבים נגזרו מן הרידר דייג'סט כלומר מי ששלח את המכתבים שייך לאותה אוכלוסיה שרגילה לקרוא רידר דייג'סט. נקודה נוספת, מילה אחת באחד המכתבים נגזרה מן המדור לבישול. אני יוצא מתוך הנחה שהשולח נוהג לקרוא את המדור לבישול, שכן המילה שנגזרה הייתה 'אל' שהיא מילה שכיחה ביותר. מי שגזר את המילה הזו פשוט מצא אותה תוך כדי קריאת המדור. אם לא שהוא היה רגיל לקרוא מדור זה, סביר להניח שהיה מוצא מילה זו בעיתון עצמו.
כעת הבה נשאל את עצמנו, מהו חתך האוכלוסייה הרגיל לקרוא 'רידר דייג'סט', ובמיוחד מהו המאפיין את אותם שקוראים את מדור הבישול שבעיתון, תסכים אתי ווטסון, שרובם של אותם קוראים הם ממין נקבה ולא ממין זכר.
זה מה שהצלחתי להסיק מן המכתבים עצמם. כעת, מה ביחס למעטפות. הכותב מגן על עצמו בכך שהוא כותב את הכתובת ביד שמאל. זהו פרט שיכול להיות בעל משמעות כלומר שהכותב חושש שמקבל המכתבים יזהה את כתב ידו גם כשהוא כותב באותיות דפוס, אך לא בהכרח, יתכן גם שהכותב הוא אדם זהיר שנזהר שלא יהיה במכתביו שום פרט שיכול לשייך אותו למכתביו.
צורת המשלוח, הכותב מצוי בלונדון, הייתי אומר יותר מכך, הוא יכול להרשות לעצמו להסתובב באזור מגוריו של טלבוט ללא חשש שיעורר תשומת לב מיותרת, אם לא כן, מדוע היה צריך ליטול על עצמו סיכון גבוה כל כך כששלח את המכתב השני ושלשל אותו ישירות לתיבת המכתבים של עורך הדין".
"קיימת גם האפשרות שהכותב לא שלשל את המכתב בעצמו אלא שלח אותו על ידי שליח". התערבתי בדברים.
"מצוין ווטסון, מצוין. אבל גם אם כך, הרי שלכותב יש קשר למישהו שנמצא בסביבתו הקרובה של טלבוט.
יש סימוכים נוספים לכך שיש לכותב קשר לסביבתו הקרובה של טלבוט. הוא בקי בתנועותיו, הוא יודע לאיזו מסעדה הוא רגיל ללכת, הוא יודע לאן טלבוט מתעתד לטייל.
לא, לא, אין לפרש זאת כפרי מעקב גרידא, שכן בשני המקרים צורת ההתנקשות הייתה מחייבת תכנון קפדני מראש, במסעדה למשל, המתנקש היה חייב להיות מוכן, ומצוייד במדי מלצר של המסעדה. גם בטיול ביערות ריצ'מונד המתנקש היה חייב להכין את המארב מראש. גם כשחקרנו את השטח ראינו שהאורב המתין במקום לזוג טלבוט זמן רב הוא אפילו אכל במקום תוך כדי המתנה.
צורת ההתנקשות גם היא פרשה בפני עצמה. בשני ניסיונות התנקשות נראה בבירור שהמתנקש חס על חייו של טלבוט ובכלל לא ניסה לפגוע בו באמת. במסעדה, הרעל הורגש היטב בקפה, אחרי לגימה אחת היה כל אחד מפסיק לשתות את הקפה מיד. ביערות ריצ'מונד הדבר בולט עוד יותר, עמדת התצפית של המתנקש אפשרה לו לראות בבירור שהזוג לא נמצא בכרכרה, הוא היה יכול לחכות שהזוג יכנס לכרכרה ואז לדרדר עליהם את האבן, אבל הוא לא עשה זאת, מדוע"?
"ומה ביחס לנחש" שאלתי "שם לא תוכל לומר שהמתנקשים חסו על חייו".
"חשבתי על כך, ואני שואל אותך, האם ישנה איזו שהיא הוכחה שהנחש הוכנס לבית חי"?
"אבל הולמס, להחדיר נחש מת זה אפילו לא נראה כניסיון התנקשות, איזה תועלת היה בכך כלל"?
"עוד נגיע לכך בהמשך, אך מה אתה אומר על התנהגותה של גברת טלבוט בפרשת הנחש"?
"למה כוונתך? וכי רצית שלא תיבהל כשגילתה את הנחש".
"לא, ווטסון, לא על כך אני מדבר, אני מדבר על בטחונה בגנן. כל הסיכויים היו לרעת הגנן, היחיד מאנשי התחזוקה של הבית שהיה יכול להחדיר לבית נחש, זהו הגנן. טלבוט עצמו רצה לפטרו מיד, וגברת טלבוט שהיא כולה מלאה פחדים וחששות לגורלו של בעלה, מגינה על הגנן ומונעת את פיטוריו. על סמך מה"?
"אולי הגנן הוא אדם מעורר אמון באופן מיוחד".
"אולי, אני, על כל פנים, איתרתי אותו ועקבתי אחריו, ולא התרשמתי כל כך ממראהו, אבל, מי יודע מה בליבה של אישה.
"אך ישנן עוד שתי נקודות נוספות, שרציתי לעורר את שימת לבך אליהן.
"אתמול, כפי שאתה יודע, ניסיתי לחדור למסעדת אלינסון כמלצר זר. רציתי לבחון מה הסיכויים של מלצר מסוג כזה לא להתגלות. ואתה יודע, תוך שתי דקות מאז שנכנסתי הבחין בי רב המלצרים ועורר כזאת מהומה שנאלצתי לברוח משם מיד. האם זה לא נראה מוזר שלפני כחודש הצליח מלצר כזה להגיש קפה לזוג טלבוט מבלי שיתגלה.
ונקודה נוספת, גם טלבוט וגם אתה הייתם סבורים שעדותו של בן השומר ביערות ריצ'מונד, שהאורב הוא דרום אמריקאי מוכיחה על קשר לאנטוניו רודריגז. בואה ונשאל את עצמינו, נעמיד את עצמינו במקומו של רודריגז, ודאי יש לרודריגז מספיק אנשי כנופיה ילידי אנגליה. ודאי גם כן שרודריגז אינו מעוניין לעשות שום דבר שיעורר קשר בינו לבין ניסיון ההתנקשות האם יש בזה מן החכמה מצידו של רודריגז לשלוח דרום אמריקאי למשימה מן הסוג הזה"?
"הולמס", אמרתי "נדמה לי שאני מבין לאיזה כיוון אתה חותר". אך באותו רגע נקטעה שיחתנו כשבילי נכנס לחדר והודיע "מר הולמס, גברת בשם טלבוט מבקשת להיכנס".
"הכנס אותה בילי" אמר הולמס בקול רך.
גברת טלבוט נכנסה מיד אחר כך לחדר כשהבעה של חשד שפוכה על פניה "אדוני" פנתה מיד אל הולמס ללא שהיות "שלחת לי מברק שבו אתה מזמין אותי לכאן עקב התפתחות בחקירה, אינני יודעת למה הזמנת אותי בלי בעלי, כמו שאני גם תוהה על עצמי מדוע בעצם נעניתי ובאתי, אך אולי תוכל לומר לי במה המדובר"?
'היא איננה ילידת אנגליה' אמרתי לעצמי בשעה שראיתי אותה. אנו יכולים לעטות על עצמנו מסיכה בשעת שלוה ורוגע אבל תמיד במצבים של מתח וסערת רגשות מתגלה פרצופו האמיתי של האדם.
"אנא, אנא גברתי, קודם לכל שבי בבקשה" אמר הולמס בקול מרגיע תוך כדי שהוא קם לקראתה. גברת טלבוט התיישבה על הכורסה הנוחה שהולמס הנחה אותה אליה, ואז נשאה אל הולמס שנית את מבטה כאומרת 'ובכן'?
"קראתי לך גברת טלבוט דווקא בשעה זו שבעלך נמצא במשרדו, ואני בררתי את הדבר לפני ששלחתי אליך את המברק, כדי שנוכל לשוחח בנוחות בלעדי ידיעתו. אולי גברת טלבוט, תהיי מוכנה, לספר לנו את הסיפור האמיתי שמסתתר מאחורי הדברים".
את תגובתה של הגברת טלבוט לדבריו של ידידי קשה לתאר. גווה נזדקף, שפתיה נקפצו בהבעת זעם נחושה, מצחה ניתקמט וגבות עיניה נתקמרו ונתקרבו זו לזו, כשהן מצילות על עיניים יורות זיקים, כל סערת מזגה הלטיני נשתקפה בפניה האומרות איום.
אך כל זה לא נמשך אלא רגע אחד בלבד, רגע לאחר מכן היא הליטה את פניה בכפות ידיה ופרצה בבכי סוער.
הולמס, שמאז ומתמיד הייתה לו רגישות יתירה לבכיין של נשים, עשה ככל יכולתו להרגיע את אורחתינו. הוא ליטף קלות את שכמה כשהוא פונה אליה בקול רך, "אנא, אנא, רק בלי דמעות. אין לי כל ספק שכוונותיך טובות. אנא, את יכולה לסמוך עלי שכל רצוני הוא רק לעזור".
רק לאחר דקות ארוכות, נרגעה אורחתינו, לא לפני שהולמס דאג להזמין לה כוס תה חם, ופתחה בסיפורה.
"הסיפור האמיתי, אדוני, הוא פשוט מאוד, היית יכול להבין אותו בכוחות עצמך, אם הגעת לאן שהגעת בחקירתך, אם רק היית יודע את קורות חיי והיית מכיר את פרשת נישואי.
נולדתי בבואנוס איירס, ארגנטינה, לאבי אדם בעל הון ממוצא ספרדי, אשר משפחתו חיה בארגנטינה דורות רבים, ולאמי אישה אנגליה אשר היגרה בגיל צעיר לארגנטינה מסיבות שלא נתבררו לי עד היום. כשהייתי בת עשר, נפל אבי קרבן להונאה בהיקף גדול, אשר בעקבותיה ירד מנכסיו, זמן קצר לאחר מכן נפטר אבי מצער ושברון לב כשבעקבותיו הולכת אמי, וכך נותרנו יתומים אחי ואני. אחי שהיה מבוגר ממני בעשר שנים, היגר לאנגליה כדי למצוא את מזלו שם, ולי חיפשו קרובי משפחתי, איזו משפחה שתיאות לאמצני. הפתרון לכך נמצא בדמותה של אלמנה אנגליה, בת דודה מדרגה שניה של אמי, שהיתה בארגנטינה לביקור ואני מאוד מצאתי חן בעיניה. מאחר ולא היו לה ילדים הרי הדבר מובן ששמחה לאמצני, ואף אני השבתי לה אהבה, ואף שיניתי את שם משפחתי לשם משפחתה של אמי מאמצתי.
כך התגלגלו הדברים, שכשחזרנו לאנגליה, אמי החורגת ואני, התקבלנו בחברה כאם ובת לכל דבר, מבלי שאיש יתעניין או ידע את מוצאי האמיתי. גם לבעלי לא גיליתי את מוצאי ועד היום הוא זוכר את אמי החורגת כחמותו האמיתית".
"אתה מבין, אדוני" המשיכה גברת טלבוט את סיפורה כשהיא נושאת את עיניה אל פניו של הולמס שהקשיב לה בריכוז "שמי האמיתי המקורי היה רודריגז, אנטוניו רודריגז ממנצ'סטר הוא אחי".
אם עלי נחתה ידיעה זו כרעם ביום בהיר, הרי שלפחות יכולתי לראות, בסיפוק מה, שגם הולמס הופתע ונרעש מסופו של הסיפור.
"ויש קשר בניך לבין אחיך"? שאל הולמס.
"כשהגעתי לאנגליה, היה זה כשנתיים אחרי שאחי הגיע לכאן, ובכן בתחילה לא נתחדש הקשר בינינו מיד. אמי החורגת לא הייתה מודעת לקיומו של אחי, ואני כנערה צעירה לא יכולתי ליצור לבד קשר עם אחי. גם אחי לא ידע על אימוצי ולא על כך שאני נמצאת באנגליה. לאחר מכן הגיעו אלי שמועות על טיב עיסוקיו של אחי, ומאחר ורציתי לשמור על שמי הטוב הרי ששוב לא הייתי מעוניינת בחידוש הקשרים בינינו. היה לי נוח לחסות תחת כנפיה של אמי החורגת ולהיקרא בשמה, הרגשתי כך בטוחה יותר. אף על פי כן, בשלב מאוחר יותר נפגשתי בפגישה אקראית עם אחי ברחוב, והכרנו זה את זו. ומאז נשמר הקשר בינינו בחשאי".
"אחי, כשנודע לו שבעלי מתעתד להיות תובע כללי במנצ'סטר, באחת הפגישות בינינו הזהיר אותי לעשות כל שביכולתי כדי למנוע את בעלי מלכהן במשרה זו".
וכאן חייכה הגברת טלבוט חיוך מריר "אני מכירה אותו, לצערי, אני מכירה אותו מספיק טוב כדי לדעת שזהו איננו איום סרק. מה יכולתי לעשות? הגידו לי אנשים טובים. וכי יכולתי עכשיו לגלות לבעלי את מוצאי האמיתי. איך יכולתי במצב הזה, לנהוג אחרת"?
"אני יכול בהחלט להבין את מניעיך, אך הדרך בה נקטת יש בה מן הסיכון. אם ביחס לנסיון ההרעלה במסעדה הסתדרת לבד בלא שותפים, ביחס לנחש אני מבין שמלכתחילה שתלת שם נחש מת מתחת למדף וגרמת לו להתמוטט, הרי בניסיון השלישי נאלצת להזדקק לשותף, איזה מין שותף זה, האם לא הפקדת את סודך בידיו של אדם מפוקפק"?
"הו, לא" חייכה לראשונה הגברת טלבוט "זהו ידיד אישי שלי, עוד מימי הילדות בארגנטינה, הוא אדם נאמן לי וגם אדם ישר כשלעצמו, אתה יכול לסמוך עלי שלא נשקפת לי ממנו כל סכנה".
"אבל מה ביחס לבעלי" שאלה ושוב הרצינו פניה, "מה אתה חושב לעשות אתי, וכיצד חושב אתה שתוכל להגן על בעלי מפני הסכנה האמיתית שנשקפת לו".

שעה ארוכה לאחר לכתה של הגברת טלבוט הסתובב הולמס בבית שקוע במחשבות. היה זה לעת ערב כשהוא פנה אלי ואמר: "אינני רואה כל מוצא מן המצב. הסכנה לחייו של טלבוט היא מוחשית ביותר, מרגע שיכנס לתפקידו. ואולם מאידך אינני רואה כל דרך להזהירו או לפעול להצלתו במצב זה".
ואולם, גם במקום שקצרה תבונת אנוש מלהושיע, יד ההשגחה חזקה מידו של האדם.
בבוקר המחרת, באחד העמודים הפנימיים של העיתון התפרסמה ידיעה על מותו בתאונה של אחד מאזרחי מנצ'סטר. אנטוניו רודריגז, כך נאמר בכתבה נפל במדרגות במורד ביתו ונהרג. נרמז בכתבה על מהות עסקיו של אותו רודריגז ועל אפשרות קיימת שמותו היה בכוונה מכוונת.
ימים אחדים לאחר מכן נתפרסם עוד בעיתון שחקירת המשטרה לא העלתה דבר, האם הייתה זו תאונה? האם היה כאן רצח מכוון? על כך אינני יודע, אבל זאת אני יודע בוודאות, שלזוג טלבוט להולמס ולי, אחת היא.