וירוס

פתח דבר

 

 

אילו מישהו היה חייב לדעת על מחלת השפעת של שנת 1918, הרי זו אני.

 

הייתי סטודנטית במכללה ולמדתי מיקרוביולוגיה כמקצוע ראשי. אפילו נרשמתי לקורס בווירולוגיה. אך מגפת השפעת של שנת 1918 לא הוזכרה מעולם. במכללה שמעתי גם קורסים בהיסטוריה, ואחד השיעורים החביבים עלי ביותר היה שיעור שעסק באירועים החשובים ביותר במאה ה-20. ואף־על־פי שמלחמת העולם הראשונה היתה חלק חשוב וארוך בקורס, גם כאן לא דנו כלל במגפת השפעת של שנת 1918. במשך כל שנות הקריירה שלי כתבתי על מחלות ועל רפואה, תחילה בכתב העת Science ולאחר מכן בעיתון New York Times, ואף כתבתי מאמרים על השפעת. אך מעולם לא התייחסתי לשפעת של 1918.

 

במבט לאחור, נבצר ממני להבין את בורותי בנושא. מגפת השפעת של שנת 1918 מעמידה בצל כל מגפה אחרת שהיתה במאה ה-20. המגפה היתה כה קטלנית, שאם וירוס דומה היה מכה בעולם כיום, הוא היה הורג בתוך שנה אחת בלבד בני אדם רבים יותר מאלה שהיו מתים ממחלות לב, כל סוגי הסרטן, שבץ, מחלות ריאה כרוניות, איידס ומחלת אלצהיימר גם יחד. המגפה השפיעה על מהלך ההיסטוריה, והיא היתה אירוע מעורר חלחלה בסוף מלחמת העולם הראשונה, שכן היא גרמה בשנה אחת ויחידה למותם של אמריקאים רבים יותר מאלה שמתו בשדה הקרב במלחמת העולם הראשונה, במלחמת העולם השנייה, במלחמת קוריאה ובמלחמת וייטנאם גם יחד.

 

השפעת של שנת 1918 השפיעה אפילו על משפחתי ועל משפחתו של בעלי. אבי התעקש להתייחס ברצינות לעצתו של רופא זקן, שחי בתקופת אותה שפעת, ובעקבות זאת החליט להכניע כל מחלה נשימתית באמצעות אריתרומיצין. בילדותי קיבלתי אנטיביוטיקה בכל פעם שהיה לי חום, אף שלא היה בה כל תועלת נגד רוב המחלות הנשימתיות. עם זאת, מעולם לא חשבתי על הקשר בין חוויותיו הנוראות של אותו רופא בזמן השפעת של שנת 1918, לבין אמונתו העיקשת בפלאים שעשויה לחולל תרופת פלא שהתגלתה עשרות שנים מאוחר יותר. כאשר התבגרתי, והבנתי שקיים שימוש יתר באנטיביוטיקה, הייתי מגנה את רופאו הזקן של אבי, וטוענת שהטיפול שהוא נתן לנו היה משולל כל היגיון.

 

במשפחתו של בעלי, השפעת היתה אירוע ששינה את החיים, ללא כל ספק. אמו של בעלי היתה נערה צעירה כאשר אביה מת מהמחלה, ואמה נותרה לבדה, ונאלצה לפרנס בעצמה ארבעה ילדים. ולמרות כל זאת, בעלי ואני כאחד לא היינו מודעים כלל למה שאירע. אמו סיפרה תמיד, שאביה מת מדלקת ריאות, שבה חלה בעקבות עבודתו בבית יציקה.

 

כיום נראה לי מוזר ביותר שמעולם לא הייתי מודעת לעובדה שמגפה איומה התפשטה בשנת 1918 בעולם כולו, והותירה אחריה הרס ומוות, לאחר שנגעה בידה המקפיאה כמעט בכל משפחה. אלא שהתברר לי שאינני יחידה בבורותי בנושא. מגפת השפעת של שנת 1918 היא אחת התעלומות הגדולות בהיסטוריה, כיוון שהיא נמחקה לחלוטין מתודעתם של ההיסטוריונים, שמתעלמים בשיטתיות מהמדע ומהטכנולוגיה, אך בדרך כלל לא ממגפות.

 

גיליתי את המגפה במקרה, בשנת 1997, כאשר כתבתי כתבה בעיתון New York Times בעקבות מאמר מעניין מאוד שהופיע בכתב העת Science. המאמר שעסק בניסיון הראשון להחיות מחדש את הקוד הגנטי של הווירוס היה המפתח לגילוי תעלומה רפואית מדהימה לא פחות ממגפת השפעת של 1918 עצמה. בסיפור שזורים מדע ופוליטיקה, בצורה מוזרה ומרתקת ביותר. הסיפור עוסק בווירוס, שהוא אחד הווירוסים הקטלניים ביותר הידועים בכל הזמנים. והסיפור עוסק גם בחוקרים, שהרצון לחשוף את זהותו של הווירוס נהפך אצלם לאובססיה. וכמו בכל סיפורי המתח והבילוש, גם בתעלומה זו ישנם מרכיבים של גילויים אקראיים והפתעות לאורך הדרך.

 

זהו סיפור שמישהו היה חייב לספר אותו, הן לשם הדרמה הצרופה שבסיפור והן בשל השלכותיו. פתרון התעלומה עשוי לעזור למדענים להציל את האנושות, אם וירוס אימתני זה או וירוס דומה לו יאיים שוב על העולם.