יוגה לנשים

פרק 1
צעדים ראשונים ביוגה

משוררים כותבים סונטות על ילדות נטולת דאגות ומאושרת, אך עבורי הילדות הייתה סיוט. בגיל שבו ילדים יוצאים לקטוף בגנבה מנגו בוסרי או תמרהינדי, אני שכבתי חולה במיטה. הייתי נתקפת לסירוגין בחום, כאב ראש, התקררות, שיעול וכאבי בטן. אם לא היה די בכך, רותקתי למיטתי עקב טיפוס, צהבת ודיפתריה. ובנוסף לכל זה, כשהייתי בת עשר, סבלתי מדלקת כליות חריפה. אין צורך לומר, ביקוריי בבית הספר לא היו סדירים. נחלשתי כל כך, עד שלא יכולתי אפילו לטפס על מדרגה אחת.
במהלך התקף חריף של דלקת כליות איבדתי את הכרתי לארבעה ימים ואושפזתי בבית החלמה. הרופאים לא האמינו שאשרוד והודיעו זאת להוריי. בחסדי האל שרדתי ושוחררתי הביתה לאחר שלושה שבועות. נשמתי לרווחה בשל הידיעה שלא אקבל עוד זריקות רבות מדי יום, אבל קיבלתי רשימה ארוכה של תרופות. השיבה הביתה הייתה כמו שחרור מהכלא. אז לא ידעתי שלאחר השחרור הזה אעמוד בפני מהפך עצום בחיי.
עם שובי הביתה הסיט אבי את רשימת התרופות הצדה ואמר בכובד ראש, "ממחר ואילך אין עוד תרופות. את תתרגלי יוגה או תתכונני למות".
החל מיום המחרת התחלתי לתרגל את אָסַנות היוגה, אם כי לא באופן סדיר. אט אט החלה בריאותי להשתפר. אחת לשבוע נהגתי להגיע לביקורת רפואית. "המצב משתפר, המשיכי ליטול את התרופות," אמרו הרופאים ואני המשכתי בתרגול היוגה שלי בבית! עם זאת, עליי להודות שלא הקפדתי על כך.
מאוחר יותר, כשתלמידים זרים הגיעו ללמוד יוגה מפי אבי, הרגשתי מבוישת. חשבתי שאם זרים מוציאים כסף רב כדי ללמוד מאבי כיצד להפיק תועלת מיוגה, אני יכולה לכל הפחות להתייחס לכך ברצינות ולתרגל בקביעות. החלטתי ללמוד הכול על היוגה ולהפוך ביום מן הימים למורה ליוגה כמו אבי. מאז 1961 הגשמתי את חלומי. ספר זה הוא התוצאה של ניסיוני כמורה ליוגה. במהלך שנים אלה ערכתי גם הדגמות יוגה רבות.
חייה של אישה הודית משולים להליכה על חבל דק. מעמדה בחברה, הבעיות שעליה להתמודד עימן בשל לחצים חברתיים וכלכליים והמעמסה שהטבע הטיל עליה — כל אלה מולידים לחץ ומתבטאים בבריאותה. ככל שחשבתי יותר על אחיותיי הנשים ובעיותיהן הייחודיות, כך שוכנעתי שיוגה היא התשובה.
ספר זה מראה לנשים כיצד הן יכולות להגיע לכלל הגשמה באמצעות תרגול יוגה.