התינוק הכי שמח בשכונה

מבוא: סודות עתיקים על תינוקות בוכים

 

 

כשהתחלתי את לימודי הרפואה לימדו אותי שכאשר תינוקות צורחים זהו סימן לכאב שנגרם כתוצאה מגזים. היו שתי גישות להרגעה: הטבעית (חיבוק, נענוע, מוצץ) והרפואית (תרופות הרגעה, תרופות נוגדות פרכוסים או טיפות נגד גזים). הגישות הטבעיות נכשלו ב־ 20 אחוז מהזמן, והגישה הרפואית היתה לרוב חסרת תועלת לחלוטין, ואף גרמה לא פעם לבעיות רפואיות קשות (השימוש בתרופות הרגעה היה בלתי הולם. תרופות נוגדות פרכוסים הובילו לתרדמת ולמוות. טיפות נגד גזים לא היו מועילות יותר ממים).

 

ב־ 1978 הייתי רופא ילדים מוסמך, אבל לא היה לי מושג איך לטפל בתינוקות שסבלו מכאבי קוליק )גזים(. לא עבר זמן רב וחוסר האונים שלי הפך להלם ולדאגה. במסגרת עבודתי ביחידה לילדים נפגעי אלימות באוניברסיטת קליפורניה ראיתי תינוקות שנפצעו קשה - ואף מתו - כי חטאו בבכי.

 

אבל אנא, אל תחשבו שהאבות והאמהות שפגעו בתינוקות שלהם היו אנשים רעים ונוראים. ברוב המקרים הם היו פשוט הורים צעירים, מותשים ומובסים, שכרעו תחת הלחץ של צרחותיו הבלתי פוסקות של התינוק שלהם.

 

מזועזע מכך שהמדע עדיין לא מצא פתרון לבעיה הנפוצה והמטרידה של הקוליק, התחלתי לקרוא כל מה שמצאתי, בחיפוש אחר רמזים לפתרון התעלומה המסתורית. עד מהרה גיליתי שתי עובדות שהפכו את הדאגה שלי לתקווה.

 

ראשית, נודע לי על הזינוק העצום בהתפתחות המוח שמתרחש בארבעת החודשים הראשונים אחרי הלידה. במאמר מבריק טען ארתור ה' פרמלי, מהמובילים בתחום רפואת הילדים בארצות הברית, שהורים נאיביים רבים מצפים שהתינוק שלהם ייוולד מחייך ומתקשר. והם בהלם כשהם מקבלים לידיהם תינוק זעיר שנראה כמו עובר ושהצרחות שלו יכולות לנפץ זגוגיות.

 

לתובנה השנייה שלי הגעתי כשהתחלתי לחקור כיצד הורים מגדלים את ילדיהם בתרבויות אחרות. כשצללתי למאגר הספרים והפרסומים המצהיבים בספריית האוניברסיטה, נדהמתי לגלות שביותר מתרבות אחת לא קיימת התופעה של צרחות ממושכות כתוצאה מכאבי גזים.

 

התברר לי שהתרבות שלנו - תרבות מתקדמת במובנים רבים כל־כך - מפגרת מאחור בכל הנושא של הרגעת תינוקות. גיליתי שהמנהגים שלנו מבוססים על מאות שנים של מיתוסים ותפיסות מוטעות. פתאום היה ברור שלחידה המסתורית "מדוע תינוקות מסוימים בוכים כל־כך הרבה?" יש פתרון פשוט אך מוזר: תינוקות בוכים משום שהם נולדים שלושה חודשים לפני הזמן!

 

מובן שמעולם לא ניסיתי לשכנע אם לשאת את תינוקה ברחמה שלושה חודשים נוספים. אבל בהשוואה לתינוקות של סוסים או פרות, ברור שהתינוקות שלנו אינם מוכנים לצאת מהתנור אחרי תשעה חודשים בלבד. אני בטוח ששמתם לב שהתינוק החדש שלכם אוהב תנוחות רחם, נדנוד ומגע של עור בעור.

 

אבל מדוע חיקוי הרחם מרגיע כל־כך? ומדוע זה עוזר לתינוקות מסוימים ולא לאחרים? השאלות הובילו לרעיון חדש: צלילים קצביים המדמים רחם, תנועה ומגע כנראה מגרים רפלקס אוטומטי... אבל הרפלקס המרגיע הזה עובד רק אם עושים זאת בצורה הנכונה.

 

הרעיון הזה, של רפלקס הרגעה, הסביר את ההבחנה הידועה שלפיה מרגיעי התינוקות הטובים ביותר בעולם הצליחו לעשות זאת בכך שהעניקו לתינוקות תחושות קצביות. הוא הסביר גם את העובדה שלפעמים נסיעות בכביש משובש ומייבשי שיער רועשים מרגיעים צרחות בן־רגע.

 

הוא פתר אפילו חידות עתיקות יומין אחרות, כמו מדוע מבוגרים מוצאים תחושת רגיעה בתנועות נענוע, מדוע אנחנו נרדמים במכוניות ובמטוסים, ולמה אפילו קשישה בת 92 מרגישה שלווה כאשר היא זוכה לנענוע, חיבוק ולחישות ששש... מרגיעות. כל אלה קשורים לכוחן המרגיע של חוויות שחווינו בתוך הרחם.

 

כשחקרתי שיטות הרגעה שונות הנמצאות בשימוש בעולם גיליתי שאת רובן ניתן לתמצת לכדי חמישה צעדים פשוטים: עיטוף הדוק swaddling , תנוחת צד/בטן side/stomach position, לחישות ששש... shushing , נדנוד swinging ומציצה sucking . אני קורא להם חמשת צעדי ה־ S. זה אלפי שנים ההורים המנוסים ביותר משתמשים בהם להרגעת תינוקות, ועוד מעט גם אתם תוכלו להתמחות בהם!

 

הערה: אם התינוק שלכם מאוד לא שקט, הרגישו חופשי לדלג ולצלול היישר להוראות המדויקות לביצוע חמשת הצעדים, החל מפרק 8. אם זה לא המצב, אני מזמין אתכם להצטרף אלי למסע קטן - מהעת העתיקה ועד למאה העשרים ואחת - לבחון כיצד תינוקות בני יומם חווים את העולם, וללמוד כיצד להרגיע את בכיו של התינוק שלכם ולשפר את שנתו - בדרך כלל תוך ימים ספורים.

 

למה תינוקות בוכים, ומדוע יש תינוקות שבוכים הרבה כל־כך?

פרק ראשון | תינוקות: תובנה חדשה

 

נקודות עיקריות:

כל התינוקות בוכים, אבל רוב ההורים הטריים אינם מנוסים בהרגעתם.

 

הטרימסטר הרביעי החסר: תינוקות בוכים מפני שהם נולדים שלושה חודשים לפני הזמן!

 

רפלקס ההרגעה: מתג הכיבוי הגאוני של הטבע לבכיו של התינוק.

 

חמשת צעדי ה־ S: חמישה שלבים פשוטים לחיקוי סביבת הרחם ולהפעלת רפלקס ההרגעה.

 

החיבוק המושלם: להרגיע כל תינוק ותינוקת בקוקטייל הייחודי, המועדף עליו או עליה, של חמשת צעדי ה־

 

סוזן עמדה לצאת מדעתה. בנה בן החודשיים צרח בלי הפסקה. שון היה מסוגל לבכות שעות ברצף - אפילו לילה שלם - ואמו היתה מותשת ומיואשת. יום אחד הגיעה אחותה, אנג'י, לעזור. ברגע שאנג'י הרימה את שון, נמלטה סוזן למקלחת חמה. כעבור 25 דקות היא התעוררה מכורבלת על אריחי הרצפה הכחולים במקלחת, מתחת לזרם של מים קפואים.

 

בזמן שזה קרה בקליפורניה, אי־שם במישורי בוטסואנה היניקה ניסה את בתה התינוקת, צ'וּקוֹ. צ'וקו היתה עדינה וקטנטנה, אבל כמעט אף פעם לא בכתה למשך יותר מכמה שניות.

 

ניסה נשאה עמה את צ'וקו לכל מקום במנשא עור. היא לא דאגה כשצ'וקו בכתה, כי בהיותה למודת ניסיון מהטיפול בבני דודים רבים כל־כך, היא ידעה בדיוק איך להרגיע אותה. מדוע לא עלה בידה של סוזן להרגיע את צווחותיו של שון? מהם סודותיה של ניסה שהרגיעו את בתה מהר כל־כך?

 

התינוק שלכם נולד

אם הנכם מצפים לתינוק או שאתם הורים טריים, מזל טוב! לידת תינוק היא דבר נפלא ומופלא - חוויה שממלאת אותנו בצחוק, בבכי ובתדהמה... בעת ובעונה אחת. זהו אירוע מכונן בחיים שעשוי לגרום למהמרים להיגמל מהימורים, למכורים להיגמל מסמים ולאופנוענים מושבעים לקנות מיניוואן!

 

לאחר הלידה, תפקידכם העיקרי בחודשים הקרובים יהיה להאכיל היטב את התינוקת שלכם ולהרגיע את בכיה. אחרי שלושים שנה כרופא ילדים, אני יכול לומר שהורים שמצליחים במשימות אלה מרגישים תחושת גאווה וביטחון עצמי, ושהורים שמתקשים בכך מרגישים בלבול עמוק וחוסר יכולת.

 

למרבה המזל, האכלת תינוקות היא בדרך כלל משימה פשוטה למדי. רוב התינוקות יעוטו בשמחה על החלב כאילו הם סועדים במסעדה מעולה. ואם מתעוררים קשיים, יש מקומות רבים שאפשר לפנות אליהם לעזרה. הרגעת בכי, לעומת זאת, יכולה להיות משימה קשה במידה בלתי צפויה.

 

אף זוג לא מצפה שהתינוק החדש והחמוד שלו יהיה "בעייתי" חברים שלכם אולי סיפרו סיפורי אימה על תינוקות צורחים, אבל רובנו חושבים: הילד שלי לא יהיה ככה!( - כך שאנחנו בדרך כלל בהלם כאשר הצווחות של המתוק שלנו נמשכות ונמשכות גם אחרי שניסינו הכול.

 

אני לא אומר שבכי הוא רע. להפך, זה דבר מעולה! אין כמו הטבע, שצייד תינוקות חסרי ישע באפשרות להזניק גם את האם התשושה ביותר ממיטתה החמה בלילה קר, כדי למהר למלא את כל צרכיו של תינוקה הקטן.

 

אחרי שחסרת השקט הקטנה השיגה את תשומת לבכם, כדאי לעבור על רשימה קצרה:

 

אם היא רעבה... תאכילו אותה.

אם היא רטובה... תחליפו לה.

אם קר לה... תעטפו אותה

אם חם לה... תורידו שכבות.

אם היא בודדה... תרימו אותה.

 

הבעיה מתחילה כששום דבר מכל אלה לא עוזר. למחצית מהתינוקות יש פרצי אי־שקט עיקשים שנמשכים שעתיים ביום, או יותר. 10 עד 15 אחוז מהתינוקות - כחצי מיליון תינוקות הנולדים כל שנה - סובלים מיותר משלוש שעות יומיות של צווחות בפרצוף אדום ומכווץ.

 

ולכן הורים טריים הם גיבורים! בכי צווחני של תינוק הוא קורע לב. ושעות של בכי בלתי פוסק יכולות לייצר פניקה של ספקות עצמיים: "כואב לה משהו?" "היא שונאת אותי?" "אני מפנקת אותה?" "היא מרגישה נטושה?" "האם אני אמא נוראית?"

 

להורים מוטרדים נאמר פעמים רבות שאין מה לעשות לגבי תינוקות חסרי שקט שאינם ישנים הרבה. אומרים להם שהם צריכים לחכות כמה חודשים, ושזה עובר לבד כשהתינוק גדל קצת. אבל זה עינוי לא לעשות כלום כשהתינוק לא מפסיק לבכות. מול מתקפה כזו, גם ההורים האוהבים ביותר יכולים לחוות גלים של חרדות, דיכאון, ואף להידחף לטרגדיות של התאבדויות או התעללות בילדים.

 

הערה: נאמר לי שבמסגרת ההכשרה ביחידת קומנדו חיל הים SEALS , מאמנים את החיילים להחזיק מעמד תוך שנמנעת מהם שינה והם חשופים לשעות של בכי של תינוק המושמע מרמקולים גדולים. במילים אחרות, הצבא מכין את לוחמיו לעינויים על ידי חשיפתם ל... יום רגיל בחייהם של כל אם ואב טריים!

 

בקשת עזרה: לאן פונים ההורים כשהתינוק בוכה הרבה?

האבות והאמהות של היום הם מההורים המשכילים ביותר בכל הדורות. אבל בכל הקשור לתינוקות שלהם, יש להם פחות ניסיון מכל דור אחר בהיסטוריה! מזעזע, אבל אנחנו נדרשים ליותר הכנה והכשרה להוצאת רישיון נהיגה מאשר ללידת תינוק.

 

מובן שבלי קשר להשכלתכם, אתם יכולים לצפות שתהיו מטרה למבול של עצות. משפחה, חברים - אפילו זרים גמורים - מרעיפים עלינו את עצותיהם. "זה משעמום." "מהחום." "תשימי לו כובע." "זה גזים." נראה לי שהתחביב הנפוץ ביותר באמריקה אינו בייסבול, אלא לתת לאמהות טריות עצות שהן לא ביקשו.

 

ועצה טובה היא משהו שהורים לתינוקות לא רגועים בהחלט צריכים. אחד מכל שישה זוגות מגיעים לרופא בגלל בכי בלתי פוסק של תינוקם. ואולם, בעוד שהוקמו אלפי מרפאות לסיוע בבעיות הקשורות בהאכלה, מעטים המקומות שמיועדים לעזור לתינוקות צורחים. למעשה, לרוב הרופאים אין כמעט מה להציע למשפחות עם תינוקות עם קוליק, חוץ מלהבין את הקשיים.

 

"אני יודע שזה קשה, אבל עוד קצת סבלנות. זה לא יימשך לנצח," במקרה הטוב, או אפילו, "תסגרו את התינוקת בחדר חשוך ותנו לה לבכות. היא רק צריכה לשחרר קצת לחץ." (היי, תינוק זה לא סיר לחץ.)

 

מומחים לתינוקות מודים בדרך כלל שאין ברשותם כלים רבים לעזור לתינוקות לא שקטים במיוחד:

 

יקרה לא פעם שבכלל לא תצליחו להשקיט את הצרחות. - היידי אייזנברג מורקוף, ארלין אייזנברג, סנדי א' האתאווי ושרון מייזל, "למה לצפות בשנה הראשונה"

 

ההתקף נמשך שעה לפחות ועד שלוש או ארבע שעות. - פנלופה ליץ', "התינוק והילד"

 

בכי עד חמש שעות ביום אינו בלתי רגיל. כשאתם מתחילים להרגיש תסכול גובר מבכיו של התינוק, זה הזמן להניח את התינוק במקום בטוח ולהתרחק. - מתוך התוכנית " "Period of PURPLE Crying

 

טוב, מתברר שהרעיונות האלה הולכים ונכחדים. צרחות לא חייבות להימשך שעות. מה שמדאיג אף יותר הוא שבכי בלתי פוסק שלא נבדק עלול להוביל לבעיות קשות, כמו דיכאון לאחר לידה, מוות בעריסה (כתוצאה משגרת שינה בלתי בטוחה), וכשל בהנקה.

 

מובן שאם סבלנותכם רופפת ואתם חוששים שאתם עלולים לפגוע בתינוקת, אתם מוכרחים להניח אותה... לעשות הפסקה... ולקרוא למישהו לעזרה. אבל אם אמא צעירה בערבות אפריקה יכולה להרגיע את תינוקה בפחות מדקה, מן הסתם קיימת דרך לעזור לתינוקות לא מרוצים גם בתרבות שלנו.

 

ארבעת העקרונות בהרגעת תינוקות

אמהות בוטסואנה נושאות את התינוקות שלהן במנשא עור 24 שעות ביממה (מערסלות ומקפיצות אותם תוך כדי הליכה). הן גם מרגיעות את התינוקות בהנקה תכופה, בין 50 ל־ 100 פעמים ביום... גם לאורך כל הלילה! אולי אתם לא בשלים לאמץ את דרכי חייהן, אבל הדבר החשוב שאנחנו לומדים מהצלחתן הוא שכאבי גזים אינם הכרח המציאות.

 

בכי עיקש הוא תופעת לוואי בלתי מכוונת של התרבות שלנו. אבל הבשורה הטובה היא שעם הטכניקה הנכונה, גם אנחנו יכולים להרגיע את רוב פרצי אי־השקט בפחות מדקה. גיליתי שאם נלקט פיסות תבונה מתרבויות עבר ונשזור אותן במחקר המודרני, נוכל להסביר את המפתח להרגעת בכי ולשינה ארוכה יותר בעזרת ארבעה רעיונות פשוטים:

 

• הטרימסטר הרביעי החסר

• רפלקס ההרגעה

• חמשת צעדי ה־ S

• החיבוק המושלם

 

הטרימסטר הרביעי החסר: תינוקות בוכים כי הם נולדים מוקדם מדי!

תינוקות של פרות, גמלים וסוסים יכולים ללכת - ואף לרוץ - כבר בימי חייהם הראשונים. הם חייבים לרוץ, אפילו. מי שאינו רץ נאכל מהר מאוד על ידי טורפים.

 

בהשוואה אליהם, התינוקות הצעירים שלנו הם בלתי מפותחים בעליל. הם לא יכולים לרוץ... ללכת... אפילו לא לעשות גרעפס בלי העזרה שלנו. אמא בריטית אחת אמרה שהתינוקת שלה נראתה לה כל־כך בלתי מוכנה לעולם, שהיא כינתה אותה בחיבה "היצור הקטן".

 

והיא לא היתה היחידה בדעה זו על תינוקות בני יומם. הספרדים קוראים לתינוקות שלהם לפעמים קריאטוראס, "יצורים".

 

אני חושב שיועיל לנו לחשוב על התינוקות שלנו כעל עוברים רכים ומעוכים. דמיינו: אילו היתה הלידה מתרחשת שלושה חודשים מאוחר יותר, התינוק היה נולד מחייך, מגרגר בהנאה, מפלרטט איתכם.

 

מי לא היה רוצה את זה ביום הראשון לחיים! מובן שאף אישה לא יכולה לעשות את זה. גם אחרי תשעה חודשים חילוץ ראשו של התינוק הוא משימה לא קלה, ולאחר 12 חודשים זה יהיה בלתי אפשרי. אז התשובה לשאלה "מדוע התינוקות שלנו כל־כך לא מפותחים בעת הלידה?"

 

היא פשוטה: להבדיל מסייחים - שהישרדותם תלויה בגוף גדול וחזק - הישרדותו של ילוד אנושי תלויה במוח גדול וחכם. למעשה, המוח גדול כל־כך, שנוצר הצורך "לפנות" את התינוק מהרחם הרבה לפני שהוא "אפוי עד הסוף". אחרת, הראש היה נתקע בתעלת הלידה הצרה והורג את האם ואת התינוק.

 

אנחנו יודעים שבמשך אלפי שנים הורים הבינו את זה אינטואיטיבית. ולכן כמעט כל טכניקה מסורתית להרגעת תינוקות, מהעיטוף ההדוק דרך הנדנוד והלחישות, מחזירה אותם לעולם המערסל והקצבי של טרום הלידה.

 

הטרימסטר הרביעי הוא נחמה נעימה לתינוקות שהולך להם בקלות, אבל חיוני לחלוטין לתינוקות פחות רגועים. למרבה הפלא, נענוע ולחישות אינם פועלים על ידי כך שהם מעניקים לתינוק תחושה של "שיבה הביתה". חיקוי סביבת הרחם עובד מפני שהוא מהווה גירוי לרפלקס הרגעה, תגובה נוירולוגית עתיקה וחשובה שמתרחשת עמוק בתוך מוחו של התינוק. [..]