שנינה ומשל
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
שנינה ומשל
הוספה למועדפים

שנינה ומשל

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

מרדכי נעלי

מרדכי נעלי הוא איש חקלאות ותיק, שפעל שנים רבות בתחנות לניסויים חקלאיים, ובהדרכה מקצועית והוראה בארץ ובחו״ל. בזמנו הפנוי יושב מרדכי נעלי לכתוב את הגיגיו, ובלשון מתחרזת ומושחזת מצליח להעביר את בבואת המציאות בה הוא נתקל מדי יום ביומו אל בין הדפים -המציאות שלנו בישראל 2007.

נושאים

תקציר

״זה לא ספר שירה אלא ספר שעוסק בשרירות ובשררה,׳ ההתמודדות עם המציאות היא משימה שמעסיקה את רובנו. אף על פי שיהיו הנכשלים מתבוססים ומתפלשים לפניה, תמשיך המציאות לבעוט בהם ללא רחם. עם זאת, רבים אינם מרפים ומעזים להתמודד איתה פנים אל פנים, לאחוז בקרניה ולהשמיע נגדה דברי תוכחה קשים עתירי הגיון וצדק. אבל טחנות הרוח של המציאות חזקות מכולם. הן ממשיכות לנוע, ללעוג למלהגים, להאדיר את האדירים, לסכן את המסכנים ולהבליט את דוברי האיוולת. בספר זה תוקף המחבר את המציאות באיגוף אחורי, תוך הסוואת המגמה והגשתה לקהל בעטיפה ציורית המסייעת להכילה, כמו שמגישים לילדים תרופה המושתלת בסוכרייה מתוקה. באופן כזה, האמת העירומה כבר אינה מצודדת כיום, אינה מעוררת אף אחד, אין לה ערך אמנותי. אולם, כדי שהאמת תעורר תשומת לב, בחר המחבר להלבישה במחלצות צבעוניות המושכות את העין. המחבר מבקש סליחה מאלוהים, מבני אדם ומבעלי החיים על השימוש שעשה בדמויותיהם, ללא רשות וללא משוא פנים. מרדכי נעלי הוא איש חקלאות ותיק, שפעל שנים רבות בתחנות לניסויים חקלאיים, ובהדרכה מקצועית והוראה בארץ ובחו״ל. בזמנו הפנוי יושב מרדכי נעלי לכתוב את הגיגיו, ובלשון מתחרזת ומושחזת מצליח להעביר את בבואת המציאות בה הוא נתקל מדי יום ביומו אל בין הדפים -המציאות שלנו בישראל 2007.

פרק ראשון

שָׁמַיִם וְאֶרֶץ


מִי שֶׁהוֹלֵךְ שָׁחוֹחַ וְנוֹתֵן בָּאָרֶץ אַפַּיִם –
לֹא רוֹאֶה שֶׁיֵּשׁ כּוֹכָבִים נוֹצְצִים בַּשָּׁמַיִם.

 

מִגְדַּל בָּבֶל


כַּאֲשֶׁר הָאֵל בָּרָא אֶת הָעוֹלָם,
אֱמֶת אַחַת הוּא נָתַן לִבְנֵי אָדָם,
וְצֶדֶק אֶחָד נָקִי וּבָרוּר,
שֶׁאוֹתוֹ קִבֵּל כָּל הַצִּבּוּר.

כָּל קֻשְׁיָה וְכָל שְׁאֵלָה,
קִבְּלָה תְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה וְקַלָּה,
בְּכָל תְּחוּם הָיָה מַדָּד שֶׁל פְּסִיקָה,
לְלֹא צֹרֶךְ בְּחֹק אוֹ חֻקָּה.

תָּמִיד הָיָה בָּרוּר מִי צוֹדֵק,
וּלְעוֹרֵךְ-דִּין אִישׁ לֹא הִזְדַּקֵּק.
לֹא הָיָה עִרְעוּר וְלֹא הָיָה דִּבּוּר
עַל עִסְקוֹת טִעוּן אוֹ מִשְׂחָק מָכוּר.

בֵּין הַמְּדִינוֹת הָיוּ גְּבוּלוֹת בְּרוּרִים,
יָם, נָהָר אוֹ שַׁרְשֶׁרֶת הָרִים,
הַכַּלְכָּלָה פָּרְחָה בְּקֶצֶב דּוֹהֵר,
כָּל בֶּן-אֱנוֹשׁ קִבֵּל כָּל צְרָכָיו וְהוֹתֵר.

בְּשִׁתּוּף כֹּחוֹת הֻשַּׂג כָּל אֶתְגָּר
הָעֹנִי הָיָה מֻשָּׂג לֹא מֻכָּר.
רָאוּ בְּנֵי אָדָם כִּי רַבָּה יְכָלְתָּם,
וּפָנוּ לְיַעֵל אֶת נִהוּל הָעוֹלָם.

כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִשְׁלֹט עַל הַכֹּל
הֻחְלַט לִבְנוֹת מִגְדָּל גָּדוֹל.
וְכָךְ מֵיטַב קַבְּלָנֵי הַתֵּבֵל,
הֵחֵלּוּ לִבְנוֹת אֶת מִגְדַּל בָּבֶל.

רָאָה הָאֵל מַעֲשֵׂי בְּנֵי אֱנוֹשׁ,
וּלְמַעַן הָאֱמֶת הֵחֵל קְצָת לַחְשֹׁשׁ.
'אִם גֶּזַע הָאָדָם יִתְגַּבֵּהַּ כָּאֵל,
אֵיךְ נֵדַע מִיהוּ הָרִבּוֹן הַכּוֹלֵל?'

הַבּוֹרֵא הֶחְלִיט לִפְעֹל בִּתְבוּנָה,
וּבְמֹחַ הָאָדָם לְשַׁנּוֹת תָּכְנָה.
הוּא הוֹרִיד לִבְרוּאָיו אֲמִתּוֹת עוֹד לָרֹב,
סוּגִים שֶׁל צֶדֶק וּמִינִים שֶׁל טוֹב.

לְכָל בְּעָיָה צָצוּ רֹב פִּתְרוֹנוֹת,
וּלְכָל בֵּרוּר – תּוֹצָאוֹת שׁוֹנוֹת.
בְּנֵי אָדָם נִפְרְדוּ לְעַמִּים וְדָתוֹת,
עִם בְּלִיל שָׂפוֹת, אִרְגּוּנִים, עֲמֻתּוֹת.

בֵּין בּוֹנֵי הַמִּגְדָּל פָּרְצוּ וִכּוּחִים,
בַּנָּאִים פָּעֲלוּ בְּכִוּוּנִים הֲפוּכִים.
כָּךְ נוֹצְרוּ מִיָּד עִמּוּתִים, מְהוּמוֹת,
וּבִמְהֵרָה נִצְּתוּ וְהֵחֵלּוּ מִלְחָמוֹת.

הַבְּנִיָּה נִבְלְמָה וּפָסְקָה חִישׁ מַהֵר,
וּמַה שֶׁנּוֹתַר הֵחֵל מִתְפּוֹרֵר.
כָּךְ הִסְתַּיֵּם וְנָגוֹז הַחֲלוֹם,
לְהַגִּיעַ לִשְׁלֵמוּת וּפִסְגַּת הָרוֹם.

בְּנֵי אֱנוֹשׁ נוֹתְרוּ עִם מֹחַ מְפֻתָּל,
הַמּוֹלִיכָם אֶל דֶּחִי וְגַם אֶל הֶחָלָל.
הַמַּאֲמִינִים עֲדַיִן צוֹפִים אֶל עָל,
שֶׁמָּא תִּשָּׁכַח טְרָאוּמַת הַמִּגְדָּל.

מרדכי נעלי

מרדכי נעלי הוא איש חקלאות ותיק, שפעל שנים רבות בתחנות לניסויים חקלאיים, ובהדרכה מקצועית והוראה בארץ ובחו״ל. בזמנו הפנוי יושב מרדכי נעלי לכתוב את הגיגיו, ובלשון מתחרזת ומושחזת מצליח להעביר את בבואת המציאות בה הוא נתקל מדי יום ביומו אל בין הדפים -המציאות שלנו בישראל 2007.

עוד על הספר

נושאים

שנינה ומשל מרדכי נעלי

שָׁמַיִם וְאֶרֶץ


מִי שֶׁהוֹלֵךְ שָׁחוֹחַ וְנוֹתֵן בָּאָרֶץ אַפַּיִם –
לֹא רוֹאֶה שֶׁיֵּשׁ כּוֹכָבִים נוֹצְצִים בַּשָּׁמַיִם.

 

מִגְדַּל בָּבֶל


כַּאֲשֶׁר הָאֵל בָּרָא אֶת הָעוֹלָם,
אֱמֶת אַחַת הוּא נָתַן לִבְנֵי אָדָם,
וְצֶדֶק אֶחָד נָקִי וּבָרוּר,
שֶׁאוֹתוֹ קִבֵּל כָּל הַצִּבּוּר.

כָּל קֻשְׁיָה וְכָל שְׁאֵלָה,
קִבְּלָה תְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה וְקַלָּה,
בְּכָל תְּחוּם הָיָה מַדָּד שֶׁל פְּסִיקָה,
לְלֹא צֹרֶךְ בְּחֹק אוֹ חֻקָּה.

תָּמִיד הָיָה בָּרוּר מִי צוֹדֵק,
וּלְעוֹרֵךְ-דִּין אִישׁ לֹא הִזְדַּקֵּק.
לֹא הָיָה עִרְעוּר וְלֹא הָיָה דִּבּוּר
עַל עִסְקוֹת טִעוּן אוֹ מִשְׂחָק מָכוּר.

בֵּין הַמְּדִינוֹת הָיוּ גְּבוּלוֹת בְּרוּרִים,
יָם, נָהָר אוֹ שַׁרְשֶׁרֶת הָרִים,
הַכַּלְכָּלָה פָּרְחָה בְּקֶצֶב דּוֹהֵר,
כָּל בֶּן-אֱנוֹשׁ קִבֵּל כָּל צְרָכָיו וְהוֹתֵר.

בְּשִׁתּוּף כֹּחוֹת הֻשַּׂג כָּל אֶתְגָּר
הָעֹנִי הָיָה מֻשָּׂג לֹא מֻכָּר.
רָאוּ בְּנֵי אָדָם כִּי רַבָּה יְכָלְתָּם,
וּפָנוּ לְיַעֵל אֶת נִהוּל הָעוֹלָם.

כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִשְׁלֹט עַל הַכֹּל
הֻחְלַט לִבְנוֹת מִגְדָּל גָּדוֹל.
וְכָךְ מֵיטַב קַבְּלָנֵי הַתֵּבֵל,
הֵחֵלּוּ לִבְנוֹת אֶת מִגְדַּל בָּבֶל.

רָאָה הָאֵל מַעֲשֵׂי בְּנֵי אֱנוֹשׁ,
וּלְמַעַן הָאֱמֶת הֵחֵל קְצָת לַחְשֹׁשׁ.
'אִם גֶּזַע הָאָדָם יִתְגַּבֵּהַּ כָּאֵל,
אֵיךְ נֵדַע מִיהוּ הָרִבּוֹן הַכּוֹלֵל?'

הַבּוֹרֵא הֶחְלִיט לִפְעֹל בִּתְבוּנָה,
וּבְמֹחַ הָאָדָם לְשַׁנּוֹת תָּכְנָה.
הוּא הוֹרִיד לִבְרוּאָיו אֲמִתּוֹת עוֹד לָרֹב,
סוּגִים שֶׁל צֶדֶק וּמִינִים שֶׁל טוֹב.

לְכָל בְּעָיָה צָצוּ רֹב פִּתְרוֹנוֹת,
וּלְכָל בֵּרוּר – תּוֹצָאוֹת שׁוֹנוֹת.
בְּנֵי אָדָם נִפְרְדוּ לְעַמִּים וְדָתוֹת,
עִם בְּלִיל שָׂפוֹת, אִרְגּוּנִים, עֲמֻתּוֹת.

בֵּין בּוֹנֵי הַמִּגְדָּל פָּרְצוּ וִכּוּחִים,
בַּנָּאִים פָּעֲלוּ בְּכִוּוּנִים הֲפוּכִים.
כָּךְ נוֹצְרוּ מִיָּד עִמּוּתִים, מְהוּמוֹת,
וּבִמְהֵרָה נִצְּתוּ וְהֵחֵלּוּ מִלְחָמוֹת.

הַבְּנִיָּה נִבְלְמָה וּפָסְקָה חִישׁ מַהֵר,
וּמַה שֶׁנּוֹתַר הֵחֵל מִתְפּוֹרֵר.
כָּךְ הִסְתַּיֵּם וְנָגוֹז הַחֲלוֹם,
לְהַגִּיעַ לִשְׁלֵמוּת וּפִסְגַּת הָרוֹם.

בְּנֵי אֱנוֹשׁ נוֹתְרוּ עִם מֹחַ מְפֻתָּל,
הַמּוֹלִיכָם אֶל דֶּחִי וְגַם אֶל הֶחָלָל.
הַמַּאֲמִינִים עֲדַיִן צוֹפִים אֶל עָל,
שֶׁמָּא תִּשָּׁכַח טְרָאוּמַת הַמִּגְדָּל.