»«»«»«
לקרוא, ללמוד, לתרגל
»«»«»«
אם אנחנו מבקשים לכתוב,
עלינו לקרוא.
אי אפשר לדעת מה ניתן לעשות באמצעות כתיבה בלי לקרוא מגוון רחב של ספרים. חשוב במיוחד לא להגביל את עצמנו למה שנמצא בחנויות, ולחפש תרגומים משפות זרות, מתקופות אחרות, בסגנונות וז'אנרים רבים. לקרוא על פי טעמנו, לחרוג ממנו מדי פעם. לקרוא כמו כותבים, בסקרנות. אחרי שמזהים את היופי ביצירה, לפתוח את המנוע וללמוד את החוטים והחיבורים והחומרים, לזהות איך קרה הדבר הזה שגרם לנו לכעוס בפרק אחד, להתרגש באחר, לבכות בסיום. מה הסעיר אותנו וממה התאכזבנו. מה עובד, מה לא עובד.
אבל לא להסתפק בקריאה. בדיוק כפי שהמוזיקאי אינו יכול לשבת באולמות הקונצרטים או באצטדיונים, להאזין למוזיקה ומתוך כך לדעת איך יוצרים ומבצעים אותה, כך גם אנחנו לא יכולים להסתפק רק בקריאה.
אם אנחנו מבקשים לכתוב,
עלינו ללמוד.
אנחנו צריכים להתאהב בשפה. לחזר אחריה. לפתח טעם. לגלות את המילים שהן חלק מנפשנו. אולי שמענו אותן ברגע בלתי נשכח מפי אהוב, אולי המוזיקה של האותיות והתנועות מתנגנת בנו בטבעיות מפתיעה, ואולי אפילו כי אנחנו צוחקים מהאופן המוזר שבו המילה הזו דווקא מתגלגלת בחלל הפה, מקפצת אל הלשון.
ואילו מילים אי אפשר לכתוב בשום פנים. איזו מילה מעצבנת כי המורה מכיתה א' השתמשה בה נגדנו, ואיזו מכאיבה לנו בזיכרונות. למה מילה מסוימת מעוררת בנו כעס מיידי, ואנחנו לא מצליחים להקשיב אחריה לשאר המשפט, וגם לא רוצים.
איזה פיתוי יש בנחש המשפט הארוך, ואיזה ריקוד מציע המקצב המהיר של המשפט הקצר.
איך אפשר לקצוב נשימה של אדם בפסקאות. לתת לו אוויר מדי כמה שורות או לענות את נפשו בשורות עמוסות, דחוסות.
סימני שאלה וסימני קריאה. לשחק עם נקודה־פסיק המושמץ, השנוא, הנערץ. נקודתיים. פסיק. נקודה. כל אלה הם תווים. אנחנו מכירים אותם באופן שטחי ומשתמשים בהם בצורה אינסטרומנטלית. כשנלמד לכתוב, הם יהפכו לידידים, ואז לקרובים, ואם יתמזל מזלנו, אם הסקרנות והסבלנות ישלבו ידיים, הם יהיו לחלק מגופנו ממש.
השפה היא ראשית הכול. מוטב לנו להתאהב בה, לחזר אחריה. כותבים מסורים מכירים היטב את השדרות הרחבות במרכזה אבל גם את הסמטאות הנסתרות והדרכים העקלקלות סביבה. אחריה עלינו ללמוד את יסודות אמנות הסיפור. דמויות, תיאור, יחסים, דיאלוג, מבנה, עלילה, קונפליקט, התרה, מקום, זמן, תמה, נקודות מבט. נצטרך ללמוד את עצמנו, את הזיכרון והניסיון, את העומק העצום שהם מעניקים לנו ואת המגבלות שהם גוזרים עלינו. במה אנחנו טובים באופן טבעי, ומה דורש מאיתנו מאמץ. מה חשוב לנו שיופיע בכתיבה שלנו, ומה פחות חשוב ומעניין.
בין שאנחנו מעדיפים שיטת למידה מסודרת ומובנית ובין שאנו נוטים ללמידה עצמאית, אינטואיטיבית ואסוציאטיבית, מוטב שנמצא דרך להכיר את הכלים האלה. כך נוכל לבחור אילו מהם ישמשו יסודות לעבודה שלנו ובאילו נבגוד בלי היסוס. מתוך ההיכרות עם הכללים נגלה איך אפשר לשבור אותם, לא מרד ילדותי וחסר דעת אלא פירוק מנומק ומודע.
אם אנחנו מבקשים לכתוב,
עלינו לתרגל.
קשה להגזים בחשיבותו של התרגול, וקשה במיוחד להסביר לכותבים צעירים עד כמה הוא המבדיל בין כתיבה טובה לכתיבה נפלאה. בין מי שעושה שימוש חלקי, גם אם מרשים, בכישרון שניתן לו, למי שמצמיח אותו למלוא הפוטנציאל שלו.
תרגול כתיבה הוא מה שמבדיל בין חובבים לכותבים רציניים. התרגול מבטא מחויבות עמוקה לתהליך השלם – כתיבה תכופה היא נועזת, ניסיונית, מלאה כישלונות ומחיקות ורגעים מביכים. כתיבה גרועה ממש, עד כדי ייאוש. כתיבה שמצמיחה קול ושפה ואמירה. תרגול כתיבה הוא דרך מופלאה למצות את מלוא הפוטנציאל שלנו כיוצרים ולבטא אותו במלואו בעולם.
כדי לכתוב טוב באמת צריך לעבוד קשה, ולכתוב המון.
