הקנוניה נגד אמריקה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הקנוניה נגד אמריקה

הקנוניה נגד אמריקה

ספר מודפס

עוד על הספר

  • שם במקור: The Plot Against America
  • תרגום: שרה ריפין
  • הוצאה: כנרת זמורה דביר
  • תאריך הוצאה: מרץ 2020
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 416 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 56 דק'

פיליפ רות

פיליפ מילטון רוֹת (באנגלית: Philip Milton Roth; נולד ב-19 במרץ 1933 בניוארק, ניו ג'רזי. נפטר במאי 2018) סופר יהודי-אמריקאי. נודע במיוחד בקובץ סיפוריו משנת 1959, "היֵה שלום, קולומבוס", ברומן הקומי עתיר המיניות שלו "מה מעיק על פורטנוי" (1969) ובטרילוגיה מסוף שנות ה-90, המורכבת מזוכה פרס פוליצר "פסטורלה אמריקנית" משנת 1997, "התחתנתי עם קומוניסט" משנת 1998 ו"הכתם האנושי" משנת 2000. רוב ספריו מציגים דמויות יהודיות העוסקות בסוגיות בעלות חשיבות לחברה היהודית-אמריקאית, כגון התבוללות, ציונות ואנטישמיות.

פיליפ רות הוא ללא ספק הסופר האמריקאי המעוטר ביותר של זמנו. שתיים מיצירות הסיפורת שלו זכו בפרס הספר הלאומי, שתיים אחרות הגיעו לשלב הגמר ושתיים זכו בפרסי חוג מבקרי הספרות הלאומי. כמו כן זכה בשני פרסי פן/פוקנר ובפרס פוליצר לסיפורת על הרומן "פסטורלה אמריקאית" משנת 1997. בשנת 2001 זכה בפרס פרנץ קפקא ובשנת 2002 זכה בפרס קרן הספרים הלאומית על תרומה חשובה לספרות האמריקאית. מבקר הספרות הרולד בלום הגדיר את רות כאחד מארבעת סופרי אמריקה הגדולים שעדיין פעילים, יחד עם תומאס פינצ'ון, דון דלילו וקורמק מק'קארתי. ב-2011 זכה בפרס מאן בוקר הבינלאומי. ‏
בראשית 2004 הודיעה אגודת פיליפ רות על הוצאה לאור של כתב העת למחקרי פיליפ רות, המוקדש ליצירתו. הגיליון הראשון יצא בסתיו 2004.

תקציר

כאשר גיבור התעופה המהולל, צ'רלס לינדברג, הביס את פרנקלין רוזוולט בבחירות לנשיאות של שנת 1940, הפחד חדר לכל בית יהודי באמריקה. לינדברג מאשים  את היהודים על שהם דוחפים את אמריקה לעבר מלחמה מיותרת נגד גרמניה הנאצית ועם מינויו למשרת נשיא ארצות הברית, הוא דן בדבר "הבנות ידידותיות" עם אדולף היטלר ומשלים ללא קושי עם כיבוש אירופה.

כך, על ידי הסטת לבנה אחת ממהלכם של הדברים, רקם פיליפ רות היסטוריה אלטרנטיבית מצמררת ואמינה להפליא. זאת משמשת רקע לספרו על חיי משפחתו שלו בניוארק, ועל חייהן של מיליון משפחות דומות לה ברחבי אמריקה בשנים המפחידות של כהונתו של לינדברג, כאשר לאזרחים היהודים של אמריקה היו כל הסיבות לחשוש מפני הגרוע מכול.

פיליפ רות המנוח הוא מגדולי הסופרים של זמננו, זוכה פרסים רבים בהם פרס פוליצר ופרס פן/פוקנר, ומי שקיבל את המדליה הלאומית לאמנויות בבית הלבן.

 
"...רות מספר את הסיפור באופן עובדתי ומשכנע כל כך, עד שלקורא בספר נדמה שגם העולם שלו הולך ונעשה פנטסיה שברירית..." - טיים
 
"רומן פוליטי משובח... מתקבל על הדעת באופן מטיל אימה... אתה הופך את הדפים, נדהם ומפוחד." - ניו יורק טיימס
 
"הרומן העצום הזה, הכל כך משלהב ונוגע ללב, עוסק בתמה מרכזית של החיים האמריקניים: 'זה לא יכול לקרות כאן'... יכול מאוד להיות שזהו הספר הטוב ביותר של רות עד כה, וייתכן בהחלט שהוא יעורר יותר מחלוקת מכפי שעוררו כל ספריו גם יחד." - וושינגטון פוסט

פיליפ רות

פיליפ מילטון רוֹת (באנגלית: Philip Milton Roth; נולד ב-19 במרץ 1933 בניוארק, ניו ג'רזי. נפטר במאי 2018) סופר יהודי-אמריקאי. נודע במיוחד בקובץ סיפוריו משנת 1959, "היֵה שלום, קולומבוס", ברומן הקומי עתיר המיניות שלו "מה מעיק על פורטנוי" (1969) ובטרילוגיה מסוף שנות ה-90, המורכבת מזוכה פרס פוליצר "פסטורלה אמריקנית" משנת 1997, "התחתנתי עם קומוניסט" משנת 1998 ו"הכתם האנושי" משנת 2000. רוב ספריו מציגים דמויות יהודיות העוסקות בסוגיות בעלות חשיבות לחברה היהודית-אמריקאית, כגון התבוללות, ציונות ואנטישמיות.

פיליפ רות הוא ללא ספק הסופר האמריקאי המעוטר ביותר של זמנו. שתיים מיצירות הסיפורת שלו זכו בפרס הספר הלאומי, שתיים אחרות הגיעו לשלב הגמר ושתיים זכו בפרסי חוג מבקרי הספרות הלאומי. כמו כן זכה בשני פרסי פן/פוקנר ובפרס פוליצר לסיפורת על הרומן "פסטורלה אמריקאית" משנת 1997. בשנת 2001 זכה בפרס פרנץ קפקא ובשנת 2002 זכה בפרס קרן הספרים הלאומית על תרומה חשובה לספרות האמריקאית. מבקר הספרות הרולד בלום הגדיר את רות כאחד מארבעת סופרי אמריקה הגדולים שעדיין פעילים, יחד עם תומאס פינצ'ון, דון דלילו וקורמק מק'קארתי. ב-2011 זכה בפרס מאן בוקר הבינלאומי. ‏
בראשית 2004 הודיעה אגודת פיליפ רות על הוצאה לאור של כתב העת למחקרי פיליפ רות, המוקדש ליצירתו. הגיליון הראשון יצא בסתיו 2004.

סקירות וביקורות

כל אנשי הנשיא ההוצאה המחודשת של 'הקנוניה נגד אמריקה', במקביל לעיבוד טלוויזיוני מוצלח, היא תזכורת לגאונות ולרלוונטיות של פיליפ רות

עם בחירת טראמפ לנשיא ארה"ב ב-‭,2016‬ צצו בעיתונות הליברלית לא מעט כותבים שהשוו את חלום הבלהות שאליו התעוררו לקורות 'הקנוניה נגד אמריקה' שפירסם פיליפ רות ב-‭.2004‬ שנתיים אחר כך נפטר רות, מגדולי הסופרים האמריקאים, והעניק הזדמנות נוספת להעלות באוב את ההיסטוריה החלופית שמגוללת עלילת ספרו, כמעין מקרא למציאות סמכותנית שרמזים לה החלו להופיע במהדורות החדשות. במרץ השנה, עם תחילת משבר הקורונה, שהביא את (חוסר) תפקוד ממשל טראמפ לקרשנדו הרסני, כמו גם לפריחה בשימוש בתקנות חירום בעולם המערבי, יצא עיבוד טלוויזיוני מצוין של הרומן, מייסודו של דיוויד סיימון ('הסמויה'), נפיל נוסף בתחומו.

הספר של רות הלך אפוא וספח לעצמו איזו איכות מיסטית; מין גרסה חילונית של ספר הזוהר המפענח עבור בן התקופה תופעות מסובכות לעיכול. בישראל, גילתה הוצאת כנרת-זמורה-ביתן חוש עסקי לא רע כשהדפיסה עכשיו מהדורה חדשה של התרגום הישן בשיתוף הגופים המשדרים (כריכת הספר היא עיבוד של פוסטר הסדרה ולכן, באופן בלתי נמנע, מופת של קיטש שמנוני).

הרומן מציב את בני משפחת רות הגרעינית - האב הרמן, האם בס, הבן הבכור סנדי ופיליפ בן השבע - בתוך היסטוריה חלופית, בעלת בסיס עובדתי מוצק. צ'רלס לינדברג - במציאות טייס, אנטישמי אוהד נאצים וגיבור לאומי שהוביל את התנועה למען בדלנות אמריקאית במלחמת העולם השנייה - רוכב על הסנטימנט הציבורי הזה, הלקוח מהחיים האמיתיים, עד לניצחון מפתיע על רוזוולט בבחירות ‭ .1940‬ בעקבותיו מגיע הסכם עם היטלר המבטיח אי-מעורבות אמריקאית במלחמה ("הבנות איסלנד"), בד בבד עם מספר יוזמות ממשלתיות שיש בהן לכל הפחות פגיעה בחירויות הפרט של בני הקהילה היהודית. כזאת למשל היא יוזמת "משקי בית ‭ ,"42‬שכופה על חברת הביטוח שבה עובד הרמן להעביר אותו לעיירה שכוחת-אל בקנטקי, בסבסוד ממשלתי, לכאורה כדי לערות את האוכלוסייה היהודית בחוויית החיים הכלאמריקאית של ערי השדה האסליות, אבל בפועל כחלק מניסיון לפורר את הקהילתיות היהודית.

כפי שאפשר להיווכח, מחנה ריכוז זה לא. אפילו לא גטו. אבל כאן בדיוק טמונה הגאונות של רות: ההיסט של מהלך הדברים המוכר די מינימלי, ועדיין יש בו כדי להקים לחיים תשתית רדומה של אלמנטים אנטישמיים ונאציים שמשגשגים באמריקה, כאז כן עתה. תזכורת לכך אפשר היה למצוא בהפגנות הימין הקיצוני בשרלוטסוויל ב-‭,2017‬ שנגמרו בפיגוע דריסה, הרוגה ופצועים רבים. תגובתו העלובה אז של טראמפ, בנוסח "קיצונים משני הצדדים", שאיננה טובה בהרבה משתיקתו הבדיונית של לינדברג בעקבות אירועים דומים, היא חלק ממה שפירנס את ההשוואה בין השניים. היא הצטרפה לסיסמת הבחירות של הנשיא,‭ ,America First ‬הלקוחה, מדעת או לא, משם הוועדה הבדלנית שבראשה עמד לינדברג.

אלו אינן ההבחנות היחידות של רות שכמו התממשו במציאות. כזה הוא גם הייאוש של בכירי המפלגה הרפובליקנית "נוכח הסירוב העיקש של מועמדם [לינדברג] להרשות למישהו מלבדו לקבוע את האסטרטגיה של מסע הבחירות שלו" - ללמדנו שכאשר מדובר בדמגוג מדופלם, אין באמת צורך ב"אסטרטגיה". דוגמה אחרת היא הנורמליזציה הזריזה של לינדברג - ברירת מחדל של העיתונות הפוליטית, כל אימת שהיא מתמודדת עם תופעה שמפתיעה אותה, כדי לא להיחשב מנותקת. "אף על פי שבבוקר למחרת הבחירות שררה תדהמה, במיוחד בקרב עורכי הסקרים, הרי שביום שלאחר מכן כבר נראה שכולם מבינים הכל", כותב רות מילים לכל עת.

רות מקים תפאורה היסטורית עסיסית, שמצטיינת במרקם עשיר ואמיתי-למקרא של פרטים, אבל עיקר העניין שלו הוא בדמויות המתפקדות בתוכה. מכל אחת מהן מחלץ המשבר אינסטינקט אחר. סנדי הופך לשגריר ממשל לינדברג בבית משפחת רות ומתקומם על "מנטליות הגטו" שבשלה לכאורה מסרבת המשפחה לעבור לקנטקי ונצמדת לקהילה. בס, המעשית תמיד, נערכת בפיכחון להגירה לקנדה שהתשלום עליה נראה נמוך. ואילו הרמן, בעל הגאווה היצוקה בואכה גאוותנות, מסרב לכך נחרצות בטענה שאין לו ארץ אחרת - הוא נולד וימות אמריקאי.

ההתעקשות של הרמן מעלה בבהירות את שאלת גבולות הפטריוטיות: כמו במשל היווני על ספינת תסאוס השואל מתי היא חדלה להיות היאעצמה בהינתן שכל חלקיה מוחלפים, כך גם לגבי המולדת עולה התהייה מהו הרגע המדויק שבו היא איננה ראויה יותר להגנה, בוודאי כאשר השואל עצמו נע ונד במרחביה כשהוא חסר הגנה.

על הכל מביט פיליפ הצעיר כצופה-משתתף, שעל כורחו לוקח חלק בניסוי שאין לו תקדים או ספר הוראות ברור. "מעולם לא - הפזמון החוזר של ‭ ,"'42‬הוא אומר בעצב על צמד המילים הארור בשפה. ההתנהלות הכאוטית של בני משפחתו במציאות הבלתי אפשרית החדשה, שהחליפה את "הקיום המסודר שהיה פעם כה חדור תכלית", ממחישה יותר מכל ספר היסטוריה את שני השיעורים הגדולים של הדקדוק הפנימי של האסון: בחיים לא מקבלים התראות ברורות שהמציאות עומדת להפוך לבלתי נסבלת; וכשהיא כבר הופכת בלתי נסבלת, ההידרדרות היא קולוסלית ומהירה כברק. במובן הזה, ובלי לספיילר יתר על המידה, "הפתרון" ב'קנוניה' נדמה קולוסלי ומהיר מדי - אפילו מופרך - וזה אולי הדבר השלילי היחיד שאפשר להגיד על הספר החכם, הסוחף והמרגש הזה.

עוד 3 ספרים של רות
מה מעיק על פורטנוי‭ 1969 > ‬
נחלת אבות > 1991
הכתם האנושי‭ 2000 > ‬

איתי זיו

פורסם במדור הספרות של "7 לילות"

איתי זיו 7 לילות 01/05/2020 לקריאת הסקירה המלאה >
הספר זכה לעיבוד טלוויזיוני: "הקנוניה נגד אמריקה" אולי מתרחשת ב-1940 - אבל מלאה בביקורת על טראמפ אמיר בוגן Ynet 18/03/2020 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

  • שם במקור: The Plot Against America
  • תרגום: שרה ריפין
  • הוצאה: כנרת זמורה דביר
  • תאריך הוצאה: מרץ 2020
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 416 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 56 דק'

סקירות וביקורות

כל אנשי הנשיא ההוצאה המחודשת של 'הקנוניה נגד אמריקה', במקביל לעיבוד טלוויזיוני מוצלח, היא תזכורת לגאונות ולרלוונטיות של פיליפ רות

עם בחירת טראמפ לנשיא ארה"ב ב-‭,2016‬ צצו בעיתונות הליברלית לא מעט כותבים שהשוו את חלום הבלהות שאליו התעוררו לקורות 'הקנוניה נגד אמריקה' שפירסם פיליפ רות ב-‭.2004‬ שנתיים אחר כך נפטר רות, מגדולי הסופרים האמריקאים, והעניק הזדמנות נוספת להעלות באוב את ההיסטוריה החלופית שמגוללת עלילת ספרו, כמעין מקרא למציאות סמכותנית שרמזים לה החלו להופיע במהדורות החדשות. במרץ השנה, עם תחילת משבר הקורונה, שהביא את (חוסר) תפקוד ממשל טראמפ לקרשנדו הרסני, כמו גם לפריחה בשימוש בתקנות חירום בעולם המערבי, יצא עיבוד טלוויזיוני מצוין של הרומן, מייסודו של דיוויד סיימון ('הסמויה'), נפיל נוסף בתחומו.

הספר של רות הלך אפוא וספח לעצמו איזו איכות מיסטית; מין גרסה חילונית של ספר הזוהר המפענח עבור בן התקופה תופעות מסובכות לעיכול. בישראל, גילתה הוצאת כנרת-זמורה-ביתן חוש עסקי לא רע כשהדפיסה עכשיו מהדורה חדשה של התרגום הישן בשיתוף הגופים המשדרים (כריכת הספר היא עיבוד של פוסטר הסדרה ולכן, באופן בלתי נמנע, מופת של קיטש שמנוני).

הרומן מציב את בני משפחת רות הגרעינית - האב הרמן, האם בס, הבן הבכור סנדי ופיליפ בן השבע - בתוך היסטוריה חלופית, בעלת בסיס עובדתי מוצק. צ'רלס לינדברג - במציאות טייס, אנטישמי אוהד נאצים וגיבור לאומי שהוביל את התנועה למען בדלנות אמריקאית במלחמת העולם השנייה - רוכב על הסנטימנט הציבורי הזה, הלקוח מהחיים האמיתיים, עד לניצחון מפתיע על רוזוולט בבחירות ‭ .1940‬ בעקבותיו מגיע הסכם עם היטלר המבטיח אי-מעורבות אמריקאית במלחמה ("הבנות איסלנד"), בד בבד עם מספר יוזמות ממשלתיות שיש בהן לכל הפחות פגיעה בחירויות הפרט של בני הקהילה היהודית. כזאת למשל היא יוזמת "משקי בית ‭ ,"42‬שכופה על חברת הביטוח שבה עובד הרמן להעביר אותו לעיירה שכוחת-אל בקנטקי, בסבסוד ממשלתי, לכאורה כדי לערות את האוכלוסייה היהודית בחוויית החיים הכלאמריקאית של ערי השדה האסליות, אבל בפועל כחלק מניסיון לפורר את הקהילתיות היהודית.

כפי שאפשר להיווכח, מחנה ריכוז זה לא. אפילו לא גטו. אבל כאן בדיוק טמונה הגאונות של רות: ההיסט של מהלך הדברים המוכר די מינימלי, ועדיין יש בו כדי להקים לחיים תשתית רדומה של אלמנטים אנטישמיים ונאציים שמשגשגים באמריקה, כאז כן עתה. תזכורת לכך אפשר היה למצוא בהפגנות הימין הקיצוני בשרלוטסוויל ב-‭,2017‬ שנגמרו בפיגוע דריסה, הרוגה ופצועים רבים. תגובתו העלובה אז של טראמפ, בנוסח "קיצונים משני הצדדים", שאיננה טובה בהרבה משתיקתו הבדיונית של לינדברג בעקבות אירועים דומים, היא חלק ממה שפירנס את ההשוואה בין השניים. היא הצטרפה לסיסמת הבחירות של הנשיא,‭ ,America First ‬הלקוחה, מדעת או לא, משם הוועדה הבדלנית שבראשה עמד לינדברג.

אלו אינן ההבחנות היחידות של רות שכמו התממשו במציאות. כזה הוא גם הייאוש של בכירי המפלגה הרפובליקנית "נוכח הסירוב העיקש של מועמדם [לינדברג] להרשות למישהו מלבדו לקבוע את האסטרטגיה של מסע הבחירות שלו" - ללמדנו שכאשר מדובר בדמגוג מדופלם, אין באמת צורך ב"אסטרטגיה". דוגמה אחרת היא הנורמליזציה הזריזה של לינדברג - ברירת מחדל של העיתונות הפוליטית, כל אימת שהיא מתמודדת עם תופעה שמפתיעה אותה, כדי לא להיחשב מנותקת. "אף על פי שבבוקר למחרת הבחירות שררה תדהמה, במיוחד בקרב עורכי הסקרים, הרי שביום שלאחר מכן כבר נראה שכולם מבינים הכל", כותב רות מילים לכל עת.

רות מקים תפאורה היסטורית עסיסית, שמצטיינת במרקם עשיר ואמיתי-למקרא של פרטים, אבל עיקר העניין שלו הוא בדמויות המתפקדות בתוכה. מכל אחת מהן מחלץ המשבר אינסטינקט אחר. סנדי הופך לשגריר ממשל לינדברג בבית משפחת רות ומתקומם על "מנטליות הגטו" שבשלה לכאורה מסרבת המשפחה לעבור לקנטקי ונצמדת לקהילה. בס, המעשית תמיד, נערכת בפיכחון להגירה לקנדה שהתשלום עליה נראה נמוך. ואילו הרמן, בעל הגאווה היצוקה בואכה גאוותנות, מסרב לכך נחרצות בטענה שאין לו ארץ אחרת - הוא נולד וימות אמריקאי.

ההתעקשות של הרמן מעלה בבהירות את שאלת גבולות הפטריוטיות: כמו במשל היווני על ספינת תסאוס השואל מתי היא חדלה להיות היאעצמה בהינתן שכל חלקיה מוחלפים, כך גם לגבי המולדת עולה התהייה מהו הרגע המדויק שבו היא איננה ראויה יותר להגנה, בוודאי כאשר השואל עצמו נע ונד במרחביה כשהוא חסר הגנה.

על הכל מביט פיליפ הצעיר כצופה-משתתף, שעל כורחו לוקח חלק בניסוי שאין לו תקדים או ספר הוראות ברור. "מעולם לא - הפזמון החוזר של ‭ ,"'42‬הוא אומר בעצב על צמד המילים הארור בשפה. ההתנהלות הכאוטית של בני משפחתו במציאות הבלתי אפשרית החדשה, שהחליפה את "הקיום המסודר שהיה פעם כה חדור תכלית", ממחישה יותר מכל ספר היסטוריה את שני השיעורים הגדולים של הדקדוק הפנימי של האסון: בחיים לא מקבלים התראות ברורות שהמציאות עומדת להפוך לבלתי נסבלת; וכשהיא כבר הופכת בלתי נסבלת, ההידרדרות היא קולוסלית ומהירה כברק. במובן הזה, ובלי לספיילר יתר על המידה, "הפתרון" ב'קנוניה' נדמה קולוסלי ומהיר מדי - אפילו מופרך - וזה אולי הדבר השלילי היחיד שאפשר להגיד על הספר החכם, הסוחף והמרגש הזה.

עוד 3 ספרים של רות
מה מעיק על פורטנוי‭ 1969 > ‬
נחלת אבות > 1991
הכתם האנושי‭ 2000 > ‬

איתי זיו

פורסם במדור הספרות של "7 לילות"

איתי זיו 7 לילות 01/05/2020 לקריאת הסקירה המלאה >
הספר זכה לעיבוד טלוויזיוני: "הקנוניה נגד אמריקה" אולי מתרחשת ב-1940 - אבל מלאה בביקורת על טראמפ אמיר בוגן Ynet 18/03/2020 לקריאת הסקירה >
הקנוניה נגד אמריקה פיליפ רות