גשר ההלכה

הקדמה

אתגרי ההלכה בדורנו

 

 

1. סכנה קיומית להלכה היהודית

הקצב המסחרר של ההתפתחות הטכנולוגית, אמצעי התקשורת והרשתות החברתיות - כל אלה האיצו את תהליכי הגלובליזציה והפכו את עולמנו לכפר קטן וחשוף. השינויים החברתיים המפליגים המתחוללים לנגדנו הם פועל יוצא מאותה תנופת התפתחות אדירה. ערכי השוויון והפוסט־מודרנה מחלחלים מכל עבר במודע ובתת מודע ומשפיעים עמוקות על מנגנוני החשיבה האנושית. מהפכת המידע, המנגישה מידע אינסטנט לכל דורש, גוררת לעיתים לרדידות אינטלקטואלית־מחשבתית, בהיותה מייצרת אשליה שלפיה כל אדם יכול לנכס לעצמו מומחיות בכל נושא תוך זמן קצר וללא מאמץ. זאת ועוד, מעמד המשפחה בחוגים רבים נתון בתהליך מואץ של התערערות, והסמכות ההורית והמורית נסדקת ולא אחת מתרסקת. תמורות אלו מציבות אתגרים עצומים בפני מורי ההלכה בעוצמות שמעולם לא נדרשו להתמודד עם שכמותם. יותר מאי פעם, ניצבת ההלכה היהודית בפני סכנה קיומית, תרתי משמע.

 

שינויים מפליגים ורבי משמעות התרחשו בעולם ובחברה בעשרות השנים האחרונות. נכון לעכשיו, אין כל אפשרות ריאלית לחסום הרמטית את גלי ההשפעה התרבותית, והם מחלחלים גם לתוך החברות הסגורות ביותר הן באמצעות המרשתת - רשת האינטרנט - הנגישה לכל דורש והן באמצעות אמצעי תקשורת מתוחכמים וזמינים כדוגמת מכשירי הטלפון הנייד המצויים בכל מקום. השיח החברתי חזק ועוצמתי ומחולל שינויים מהותיים בערכים ובתפיסות החברתיות, הן דרך המדיה הקלאסית והן באמצעות הרשתות החברתיות.

 

אם בעבר פערים בין דוריים התהוו בתהליכים איטיים של עשרות ואולי אף מאות שנים, כיום נוצרים פערי דור בשנים ספורות בלבד והמרחק התרבותי בין הדור הצעיר לקודמו נעשה קשה לגישור יותר מאי פעם. שינויים תזזיתיים ומהירים אלה מציבים אתגרים חמורים באשר למקומה של ההלכה בעם היהודי, ומצריכים מענה יסודי. חוששני שאנו נמצאים כעת קרוב לנקודת ההכרעה בנוגע להצלת ההלכה ממשבר קיומי חריף. אם לא נתעורר כעת וננסה באומץ וביושרה לתת מענה עמוק ומקיף ופתרון רלוונטי לשאלות הדור באמצעות הכלים ההלכתיים הקיימים בארגז הכלים של תורת הנצח, אנו עלולים למצוא את עצמנו בעוד שניים או שלושה דורות עם כמות מדולדלת ומוחלשת של שומרי הלכה. ספק אם התשובות המקובלות שהחזיקו דורות שלמים בתוך עולם ההלכה, יש בהן כדי לתת מענה מספק לדורות הבאים.

 

 

 

2. פוסט־מודרנה ותמורות רוחניות בארץ ובעולם

העולם כולו והחברה הישראלית בפרט נמצאים בתהליכים של חיפוש רוחניות ומשמעות. רנסנס רוחני מתחולל כיום במדינת ישראל, והצמא ליהדות הולך וגובר, כדברי עמוס הנביא:1

 

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'.

 

הרוח הפוסט־מודרנית המנשבת בעולם מאפשרת לאנשים לחיות בכמה עולמות במקביל ולתמרן ביניהם. התרבות המודרנית התאפיינה בתפיסה קוטבית של "שחור־לבן", וככזו דחקה את העולם הישן לשוליים. הדור הצעיר העדיף את המודרני והחדש על פני המיושן שסומן כעולם שפג תוקפו. בתרבות הפוסט־מודרנית מנגד, ערכים רבים נעקרים, אך בד בבד - ערכים ישנים ומסורתיים זוכים לתחייה מחודשת. תופעת ה"ניו אייג'" המתפשטת בעשורים האחרונים, משיבה לחיים תורות ומסורות קדומות. הטרנדים החדשים משפיעים גם על מקומה של היהדות בחברה הישראלית. לאחר שנים רבות של "אנטי־דתיות" וחלוקה דיכוטומית בין דתיים לחילונים, אנו עדים לשינוי דרסטי בשנים האחרונות. קווי המגזרים מיטשטשים ו"האנטי" הולך ונמוג. קל יותר לאנשים לחפש רוחניות ויהדות בלא לחשוש לאובדן זהותם האישית. לפנינו אפוא חלון הזדמנויות נדיר מבחינה היסטורית, המאפשר תהליך של רנסנס יהודי לאחר שנות נתק רבות של מרבית העם ממורשתו. הצמא הרוחני עשוי לחולל את תהליך השיבה הרוחנית לא־להים, אשר על פי הנבואות בתורה הוא חלק בלתי נפרד מתהליך שיבת ציון:2

 

אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱ־לֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱ־לֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ: וּמָל ה' אֱ־לֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ־לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ.

 

גם יחזקאל הנביא מתאר תהליך דומה בחזון העצמות היבשות:3

 

לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל... וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם ה'.

 

ברם, אליה וקוץ בה. הרוח הפוסט־מודרנית הפתוחה, המקבלת והמכילה, עלולה לגרום בפרט, לאלו שחונכו על ברכי שמירת המצוות, לשמור את ההלכה באופן סלקטיבי בלבד, לא ממקום של פשרנות דתית או חולשה רוחנית, אלא מתוך בחירה מודעת והעדפת ערכים מסוימים של התרבות העולמית על פני הדרישות ההלכתיות. הדור החדש מזדהה עמוקות עם ערכי התרבות המערבית הגלובלית, ואנו מוצאים יותר ויותר צעירים וצעירות, חלקם למדו במיטב הישיבות והמדרשות, הדבקים בתורה כדרך חיים ומשקיעים רבות בלימוד תורה וחיי רוח, אך נקרעים בין מחויבותם לעולם ההלכה לבין הזדהותם עם תרבות המערב. עוד ועוד אנו נתקלים בתופעות של אנשים בעלי מחויבות אמיתית לעולם התורה, שחרף זאת מבכרים לעיתים את ערכי התרבות המערבית על פני ערכי ההלכה. אנו עשויים למצוא תופעות אלו בתחומים הקשורים בשוויון וזהות מגדרית, מעמד האישה וטהרת המשפחה, צניעות וחברה, טכנולוגיה והלכה ועוד. אתגרים עצומים אלו מכריחים אותנו להתעורר ולבחון את הסיטואציה לעומק, כדי לתת הדרכה מתאימה ומעוררת השראה לבני קהילותינו.

 

 

 

3. מחורבן לתקומה

 

 

אמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד.4

 

למן היום שבו יצאנו לגלות הארוכה של אלפיים שנה, נכנסה ההלכה למצב של מגננה מתבצרת, כנגד כל השפעה תרבותית חיצונית. כדי לשרוד, הקימו קהילות יהודיות ברחבי העולם חומות גבוהות ובצורות שחצצו בינן לבין החברה הכללית. במשך מאות שנים נשמרה היהדות מסוגרת ב"שטייטל" ובגטו רוחני, מבודלת ומנותקת מתרבויות זרות. חומות מגן אלו הצילו את קיומו הרוחני של העם היהודי, וסייעו לבלום מגמות של התבוללות ועזיבת היהדות. ההלכה התפתחה אפוא מתוך אווירה של חשש וחרדה מפני הרוחות הזרות, ומגמה זו הלכה וגברה ככל שהתחזקו ההשפעות התרבותיות. ברבות השנים ובצל צרות הגלות, הפכה המנהיגות הרבנית למגיבה במקום יוזמת, למתגוננת במקום מובילת חזון.

 

מגמת ההתכנסות של היהדות לד' אמות של הלכה קובעה למעשה על ידי רבי יוחנן בן זכאי אשר ביקש מהרומאים "את יבנה וחכמיה" וויתר על בית המקדש. במעשה אמיץ זה שהיה צורך השעה (ועליו קיבל רבי יוחנן ביקורת נוקבת מרבי עקיבא), עברה היהדות מתחום בית המקדש אל תוך בית מדרש, מיהדות של חיים ליהדות של צמצום, סיגוף ובריחה, כפי שמתאר הרב קוק ב"אורות התחיה":5

 

משחשך האור, משגלתה שכינה, משנעתקו רגלי האומה מבית חייה, החל הצמצום להיות נתבע. כל עוז חילוני עלול להיות לרועץ, כל יופי טבעי וחשקו עלול להאפיל את אור הקדש ותם הטהרה והצניעות, כל מחשבה שלא נתגדלה כולה במחנה ישראל יכולה להרס את סדר האמונה והחיים הישראליים, כל שמינות קטנה מביאה לידי בעיטה. מכאן באו העוצב והסגוף, הקדרות והפחדנות, וביותר ממה שפעלו אלה על החיים הגשמיים פעלו על החיים הרוחניים, על רוחב המחשבה, על תעופת ההרגשה.

 

אחרי אלפיים שנה זכינו לחזור לארצנו ולחזות בתהליך הניסי של שיבת ציון. התהליכים שעובר עם ישראל, תהליכים של "אתחלתא דגאולה", מחייבים אותנו לקדם תהליך הפוך לזה שהוביל רבי יוחנן בן זכאי ולגאול גם את ההלכה מד' האמות של בית המדרש, כדי לחבר אותה מחדש לחיים, כפי שרומז הרב קוק בהמשך דבריו:6

 

עד אשר יקיץ הקץ, שקול קורא בכוח: "הרחיבי מקום אהלך, ויריעות משכנותיך יטו, אל תחשכי, האריכי מיתריך ויתדותיך חזקי, כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש, וערים נשמות יושיבו". והתחום של אלפיים אמה הקצר הולך הוא ומתרחב...

 

התמורות המשמעותיות בעולם ובעם ישראל, תמורות אשר עוצמתן מתגברת בשנים האחרונות, מחייבות את המנהיגות הרבנית לעבור מעמדה של מגננה למקום של הצבת חזון משמעותי ליהדות ולהלכה.

 

 

 

4. מטרה, סגנון ומבנה

כאדם המעורה בחברה הישראלית, הדתית והחילונית כאחד, וכמי שמכיר היטב את קהילות האורתודוכסיה המודרנית בחו"ל, אני חש על בשרי את הכאבים והסתירות, את הדילמות והמשברים, ונעשה חרד מיום ליום לעתידה של ההלכה. הספר לא נכתב מ"מגדל השן" של התורה, אלא מתוך החיים במציאות החברתית והתרבותית המורכבת וכמאמר האישה השונמית: "בתוך עמי אנכי יושבת". אני מאמין בכל מאודי בכוחה הנצחי להאיר לעם ישראל את הדרך ולשמור על זהותו כעם הנצח. בחרתי להשקיע שנים של עבודת מחקר וכתיבה ככל שידי מגעת, כדי לנסות ולהציע, בעניות דעתי, חזון לגבי עתידה של ההלכה בדורות הבאים, חזון שיהיה נאמן לדרך שהובילה אותנו עד הלום במשך אלפי שנים, ובה בעת לא יתעלם מהמציאות המשתנה וימשיך להביא לידי ביטוי מעשי את תורת הנצח של עם ישראל.

 

הספר אינו מיועד רק לפוסקי ההלכה, לתלמידי הישיבה או לחוקרי האקדמיה. הספר נכתב בראש ובראשונה לציבור הרחב, הן כדי לחזק את האמון במערכת ההלכתית, והן כדי לחדד את כוחו ותפקידו של הציבור בקביעת עתידה של ההלכה, דבר שאינו אמור להיות מונח על כתפי החכמים בלבד, כפי שיפורט בהמשך הספר. מסיבה זו נכתב הספר בשפה עדכנית השווה לכל נפש ולא בעגה רבנית המכונה "לישנא דרבנן", המובנת לחוגים מצומצמים גרידא. ראוי בהקשר זה להזכיר את דברי הרב אהרון ליכטנשטיין:7

 

בעולם הישיבות, כיום... מקובל לכתוב ולפרסם חידושי תורה בניב המכונה "לישנא דרבנן"... ניב זה אינו תואם שפה המדוברת באיזה בית מדרש בן־זמננו, בארץ או בגולה. אך הוא מעוגן במסורת ספרותית עתיקת יומין - אשר אף היא, בגלגוליה המפותלים, הייתה לרוב מנותקת מסביבה חברתית ותרבותית חיה... שפה הרי הינה תופעה מתפתחת, הנתונה לדינמיקה חברתית, וגם החותר להמשך סגנון מסורתי מסויים איננו אמור לדגול בקיפאון מוחלט.

 

במהלך הספר אסקור שיטות שונות בקרב מעצבי ההלכה לאורך הדורות לגבי נושאים כגון: מהותה של ההלכה, דרכי התפתחותה ותהליך הפסיקה. יחד עם סקירת הדעות השונות, אנסה להציע נתיב ברור הפוסע בין השיטות השונות, נתיב העובר על פני גשר צר מאוד שבין השימור לחידוש, אשר לעניות דעתי הוא המתאים ביותר להתמודד עם אתגרי התקופה.

 

קרוב לאלף מקורות השזורים בספר מביאים את דברי חכמינו לאורך הדורות. פעמים רבות הציטוטים יהיו ארוכים ובחלק מהפרקים בספר יובאו בעיקר ציטוטים עם מעט מילות קישור וביאור שלי. מאחר שבנושאים מורכבים ורגישים עסקינן, חשוב לי שכל קורא יראה את הרעיון האותנטי כפי שמופיע במקור. המגמות והטיעונים שעליהם אצביע כבר הועלו בעבר, ואני רואה את תפקידי בסידור הדברים, בציור תמונה מובנית, בהצפת אתגרים ובהצבת חזון.

 

כל דיון בספר ייפתח במדרש הלכה, מדרש אגדה או מדרש קבלה. הרעיון המדרשי יהיה שזור בתוך הדיון ההלכתי. הרב קוק דיבר על החשיבות העליונה של חיבור בין אגדה להלכה, וזה אשר ניסיתי לעשות בחיבור זה:8

 

ההלכה והאגדה צריכות הן להתאחד זו עם זו. ההכרח המביא לעסוק בשתיהן יחד, מוכרח הוא להביא גם כן את ההתאחדות הרוחנית שלהן. מה שמרגיש העוסק בהלכה כשנכנס באגדה, וכן להיפך, שהוא נכנס לעולם אחר, נוטל את החלק היותר גדול של ההפריה הרוחנית...

 

דברי האגדה והמדרש מוסיפים עושר ועניין, עומק ורוחב לכל דיון הלכתי. לא ניתן לפסוק הלכה מתוך האגדה, אך ניתן להחיות את נשמתה של ההלכה באמצעות המדרשים, וזו הייתה מגמתי.

 

כאמור, במהלך הספר אסקור מספר רב של דעות ושיטות, ועם זאת חשוב לי לציין את הרבנים המרכזיים שכתביהם סייעו לי רבות בבניית השקפת עולמי וכתיבת ספר זה, ולכן מן הסתם יצוטטו רבות במהלך הספר. כתבי הרב קוק9 והרב סולוביצ'יק10 היו נר לרגליי. ענקים אלו היו פורצי הדרך לציונות הדתית ולאורתודוכסיה המודרנית וכתביהם מלאים מים חיים לנפש עייפה. שיטת פסיקתו של הרב משה פיינשטיין,11 באחריות, ביצירתיות ובראייה מפוכחת של המציאות, גם לה חלק גדול בנכתב כאן בספר. גם גישת הפסיקה של הרב יחיאל יעקב ויינברג12 בעל ה"שרידי אש", פסיקה המשלבת ראייה מוסרית וחברתית, הייתה מקור השראה יסודי. דרך החשיבה והפסיקה של הרב אהרון ליכנטשיין,13 מענקי דורנו שנלקח מאיתנו אך לאחרונה, דרך רבת יושרה ומשופעת בשכל ישר, גם היא הייתה עמוד מרכזי לדברים שיובאו בספר. מקור השראה נוסף הוא הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ,14 תלמידו של הרב ויינברג, רב ופילוסוף, אשר פרסם ספרים ומאמרים רבים וחשובים שעניינם הפילוסופיה של ההלכה.

 

בחלקו הראשון של הספר אעסוק בשאלות יסוד בעניין מהות ההלכה וביניהן: מהי הלכה ומה בינה לבין האמת? מי יכול להיות פוסק הלכה ומה תפקידו? מדוע יש מחלוקות כה רבות בהלכה וכיצד ניתן למצוא את הדרך הנכונה בתוך הסבך? מהי "דעת תורה" ומה גבולות חובת הציות לתלמידי חכמים? מה משפיע על פסיקת ההלכה - הטקסט או המציאות? כללי הפסיקה או שיקול הדעת?

 

מהי קולא ומהי חומרא? כיצד פוסעים בשביל הזהב והיכן עובר המדרון החלקלק? מה בין פסיקה קהילתית לפסיקה ציבורית? והאם ישנם שיקולים על־הלכתיים המשפיעים על ההלכה?

 

בחלקו השני של הספר אעסוק בהתפתחות ההלכה למן היום שבו ניתנה למשה רבנו בסיני. מה נשתנה במערכת ההלכה בין תקופת הבית הראשון לבית השני וכיצד היא התפתחה במשך אלפיים שנות גלות? כיצד השפיעו שינויים תרבותיים, מדעיים וטכנולוגיים על התקדמות ההלכה? מה תוקפם ההלכתי של המנהגים והמסורות שהתפתחו ברבות הדורות? מה השינויים שחלו בהיררכיית הפסיקה? מהן ההשלכות של תקומת המדינה על ההלכה? האם יש מקום בהלכה לערכים המודרניים של חופש ושוויון? ומה בנוגע למעמד האישה שבו חלו תמורות חברתיות מרחיקות לכת בעולם הרחב? כיצד משפיעות התפתחות הטכנולוגיה ומהפכת המידע על דרכי הפסיקה?

 

בפרק האחרון של הספר אציג כמה פסקי הלכה בנושאים אקטואליים ורלוונטיים אשר ידגימו הלכה למעשה את העקרונות שניתחתי במהלך הספר. את הספר אסיים בהצעת חזון לדורות הבאים המבוסס על היסודות המובאים בפרקים השונים בספר.

 

המנהיגות הרבנית בעבר הייתה אמיצה, מובילת חזון ומעוררת השראה, רבנות שהתמודדה עם בעיות השעה והמדינה ללא חת ונתנה מענה הלכתי רלוונטי.15 ברבות השנים, בעקבות שינויים חברתיים והשפעות פוליטיות, העיסוק בחזון הלך ודעך והרבנות הפכה לעיתים לשם נרדף למערך שירותי דת, כשרות והשגחה. אתגרי השעה מחייבים אותנו לעבור מדפוס הנהגה של "השגחה רבנית" (Supervision) למנהיגות רוחנית בעלת מעוף המובילה חזון־על (Super-Vision). פרספקטיבה רחבה וצפייה אל עבר העתיד עשויות לתת לנו את הכלים להתמודד עם אתגרי ההלכה בעידן הפוסט־מודרני.

 

אני מקווה שספר זה יעורר דיון נרחב בסוגיות אלו, שהן קריטיות להמשכיותה של ההלכה. אני תפילה שלא תצא תקלה תחת ידי, כתפילתו של רבי נחוניא בן הקנה בכניסתו לבית המדרש:16

 

יהי רצון מלפניך ה' א־להי, שלא יארע דבר תקלה על ידי, ולא אכשל בדבר הלכה, וישמחו בי חברי, ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא, ולא אומר על מותר אסור ועל אסור מותר, ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם.