1.
הומרוס, ראש וראשון למשוררי יוון, כתב שיר על הקרב בין העכברושים והצפרדעים, ווֵרגיליוס, נסיך המשוררים הרומיים, כתב שיר על בַּרְחָש. אובידיוס הילל ושיבח את הפרעוש; לוּקיאנוס את הזבוב; מֵלַנְשְטוֹן, אַגְריפָּה ורבים אחרים התייחסו כך לחמור. אִיסוֹקרָטֵס שיבח והילל את הרודן המפורסם בּוּסִירִיס; אנדרה אַרנוֹ את הרודן פָלָארִיס; קַרְדָאן הגן על נירון קיסר; אפלטון וקַרְנֵאָדֵס שיבחו את האי־צדק; אֶטיֵין גוּאָצִי הילל את החיים הטפיליים, אֵרסמוּס את השיגעון; יוהאנס פבּריציוּס שיבח את קיבוץ הנדבות; אוּלריך דה הוּטֵן את הקדחת; ג’ירוֹלאמוֹ פְרַקאסטוֹרוֹ את החורף, אֶטיֵין דוֹלֵה את הזקנה, אֵליאָס מָז’וֹר הילל את השקר, דוּזָה שיבח את הצל ואני — אני, רבותיי, אני מקבל על עצמי להלל ולקלס בפניכם היום את הלא־כלום. תאמרו, איזו מוּזרוּת יוצאת דופן! מי חשב אי פעם לכתוב חיבור על לא־כלום? מה כל כך ראוי לגינוי במפעלי, רבותיי?! האם לא מוטב לכתוב חיבור על הלא־כלום מאשר לחבר קומדיות צוננות, כמו לוּקיוּס אַפְרַניוּס; טרגדיות עלובות כמו בַּרְבָּרִידֵס; אופרות משמימות כמו קְרָסוֹטִיוּס; אוֹדוֹת בפרוזה כמו דַרִיוֹלֵן; אֶפיגרמוֹת זבליות על מצבות כמו אֵפָּאפוּס; שירי רחוב ומחזות ליברטיניים מבדחים כהוֹריבּיליס; שעשועונים אקטואליים כמו פאריבּוֹלֵן; שירים תפלים וסרֵי טעם כמו גָרָאליפּטוֹן; פטנטים מצחיקים כמו רֶגיוּס; חיבורים מעורפלים ועקרים כמו לוּקיוּס; רומנים מסוכנים כמו פָאטֵליניוּס?
האם לא מוטב לשוחח, להרחיב את הדיבור על לא־כלום, מלהסיק מסקנות חלולות בנושאים פוליטיים, כמו שעשה נאבארדיוס; מלספר על הרפתקאות מפוקפקות, בדומה לטוּרפּיוּס; מלדבר סרה לנצח נגד כל העולם, כמו שעשה אוֹלֵדיקוּס; לבנות מערכות באוויר ריקות מתוכן וחסרות משמעות, כמו וָגַאנטינוּס; ולבסוף, לדבר בקלות דעת וללא הבחנה על מה שאנחנו יודעים או לא יודעים, בדומה לסְטרֵפּיטוֹסוּס?
