פתיח:
כמו בכל סיפור אישי עכשווי, רגליו נטועות הרחק בהיסטוריה שלי: נולדתי בחיפה. ילדה יפה, סקרנית וחכמה, טובה ורכת לב לכל הסובבים אותי. תלמידה טובה, גם בגן וגם בכיתה א', ילדה צייתנית שאינה מפריעה, מציקה או תובענית. חייתי בעולם פנימי עשיר מבלי לדרוש דבר. הכול כבר היה בתוכי, כל מה שהייתי צריכה כדי לחיות בשלווה ובנועם עם עצמי.
בגיל שמונה משהו נעצר בהתפתחות הטבעית שלי. הפוטנציאל המלבלב המרהיב שלי נסגר באחת.
בגיל שמונה קרוב משפחה חסר מצפון החליט לקחת לעצמו את גופי ואת נפשי ולזלול אותם, למצוץ ממני כל טיפת חיים ואמון. הוא לקח ללא רגש בכל הזדמנות, בגסות וללא חמלה, הותיר אותי עם תובנה חדשה לפיה העולם הוא מקום קשה ומכאיב שיש בו מעט יופי, שאין בו אמון, אפילו כשזה נוגע לאנשים קרובים.
הדבר נקרא בספרות המקצועית CPTSD - Complex post traumatic stress disorder.
הפגיעה המינית המורכבת והרצופה שנבנתה כטראומה על גבי טראומה תוך פרק זמן של מספר שנים בשילוב עם גילי הצעיר, כשתפיסת העולם שלי עדיין צרה ופשטנית, הותירה לי מעט כלים כדי לשרוד.
יצאתי לחיים, אל דרך רצופה בהחלטות המאופיינות בהימנעות מהעולם הזה עד כמה שרק ניתן.
כמו כולם שירתי בצבא, יצאתי לטיול הגדול, סיימתי לימודי תואר ראשון ושני, התחתנתי וילדתי שלושה ילדים. הביוגרפיה הנורמטיבית הזו הסתירה מאחוריה רמות סטרס גבוהות, פחד מכל אדם, השקעה עצומה של אנרגיה בהסתרת האני האמיתי וניסיון לשכוח את הילדה הקטנה והפגועה שהשארתי מאחור. ידעתי שאם הייתי נשארת בשבילה ואיתה, כנראה לא הייתי מצליחה לשרוד.
הייתי חייבת להשאיר אותה פצועה בשדה הקרב כדי למלט את העצמי הנוכחי והעתידי. צעדתי בשבילי הזמן חצויה בין עבר והווה.
רק לאחר הגירושין התחלתי לדאוג לעצמי. סלחנות, התבוננות במי שאני, מה ומי הייתי יכולה להיות לולא מה שאירע בילדותי. השגתי עזרה מקצועית, טיפול פסיכולוגי לצד טיפולי מגע והתקדמתי. התקדמתי במהירות, השתניתי עוד ועוד והתקרבתי לגרעין הכאב שתמיד חששתי שאם אסתכל בו ישירות, שפיותי תקרוס. גם אחרי שנים של צמיחה והתפתחות אישית ידעתי שאני עדיין רחוקה מלגעת בשמחת החיים של הילדה בת השמונה שהושארה במעלית בבניין המגורים בחיפה.
נכנסתי למערכת יחסים חדשה. הוא אהב אותי בעוצמה, כפי שמעולם לא אהבו אותי ושמעולם לא אהבתי את עצמי. הוא אמר לי השכם והערב שאני יפה, חכמה, מיוחדת, מסוגלת.
כמה שנים עברו והתחלתי להאמין לו.
אהבתי אותו גם, אבל רק ככל שיכולתי לאהוב את עצמי וזה לא היה מספיק. סדקים החלו להופיע.
לאחר שלוש שנים נפלטתי החוצה מאותה מערכת יחסית אוהבת שהייתי בטוחה שאזדקן לתוכה. ככל שניסיתי להבין איך היו הדברים יכולים להסתיים אחרת, ראיתי שאין דרך כזו כל עוד העננים השחורים מהעבר רודפים אחריי וממטירים עליי גשמים של הרגלים, אמונות ודפוסים הרסניים.
נותרתי ילדה בתוך מלכודת ענקית של דונג, מבלי שתהיה לי יכולת לחלץ את עצמותיי ולנוע בחופשיות, אבל כעת, בגיל ארבעים, הגיע הזמן לזוז.
לרעיון ה-BDSM נחשפתי במקרה באפליקציית ההיכרויות OKCupid. אני בטוחה שכל אישה שנייה מקבלת הודעה מהסוג שאני קיבלתי, אבל לא כל אחת היא אני. מישהו הציע לי להיות שפחה שלו בהודעה פרטית. ההצעה הפתיעה אותי אך פקחה את עיניי בסקרנות והחלטתי לבדוק אותה.
מתוך המעטה האנונימי המגונן של הצ'ט, אפשרתי לעצמי את החופש להתכתב ולזרום איתו במשחק התפקידים הקשוח שיצר. לא פגשתי בו מעולם, לא נהניתי מינית מהמשחק, אך הריגוש היה גדול. מה שהיה הכי חשוב הוא שבאופן מוזר, למרות שהייתי שפחה - עונה ב"כן המפקד", שולחת תמונות (ללא פנים) לפי דרישה וזמינה באופן כללי – התלוותה לעניין תחושת העצמה אדירה. גל של כוח שטף אותי והייתי חייבת לחקור עוד בנושא. בימים הייתי זמינה עבורו בצ'ט כשפחה ובלילות קראתי על עולם ה-BDSM, על מחקרים שמראים שניתן להשתמש בשיטה זו כפלטפורמה טיפולית לנפגעי טראומה. על האפשרות לחוות מרצון מצב של חוסר אונים וחוסר שליטה לכאורה, כפי שקרה לי כשהייתי ילדה, אך בהסכמה, בשליטה מלאה ומתוך ידיעה מוקדמת על כל מה שעומד להתרחש, תוך קבלת כאב ועונג מיני. קראתי שהדבר עשוי לשנות מבנים נוירולוגים שהתעצבו בחוויית הטראומה הקודמת ולהפוך את המבנה התגובתי לבריא יותר ומבוסס עונג. אם זה יקרה, גם תגובות אוטומטיות עשויות להשתנות לתגובות חמימות יותר, פתוחות יותר שאינן מבוססות פחד אלא על שמחה. לכל אלו שהשליטה ניטלה מהן לחלוטין בעבר, כך קראתי, יש תקווה בבניית תגובות חדשות במצבים שעד כה התגובה אליהם הייתה אוטומטית לצד יכולת התפתחות וכוח מרפא. אולי כאן טמון סיכוי לשינוי מהותי בדפוסי החשיבה ודפוסי ההתנהגות המינית שלי, תקווה לדרך חדשה עבורי.
לאחר שלושה שבועות של התכתבות נמרצת "פיטרתי" את האדון שלי. הוא לא היה יציב, לא חכם במיוחד, שיקר לי ודרש ממני דברים שלא הייתי מעוניינת לעשות – כאלו שלא הרגשתי שמקדמים אותי או נעימים לי. חשדתי שיש בו סאדיזם, שהוא נגוע בשנאת נשים. החלטתי להתחיל מחדש: להיות ב-BDSM אבל בצורה הרבה יותר חזקה, יותר נוכחת, בקשר שייתפר לפי מידותיי. רציתי אדון מכיל, ממוקד בי, שיידע להוביל אותי עד לגבולות שלי ברגישות, בחוכמה וללא לאות. האמנתי שישנה אפשרות להתפתחות ולא רק זאת, אלא אף לחיווט מחדש של מוחי. ומכיוון שאני כפי שאני, לא יכולתי לחכות אף רגע כדי להתקדם לשלב הבא.
הדרך הייתה קצרה מאוד. בניתי לעצמי את הפרופיל הבא באפליקציית ההיכרויות והצעתי את עצמי כשפחה.
