ארגון הלא מקובלים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ארגון הלא מקובלים
מכר
מאות
עותקים
ארגון הלא מקובלים
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

ארגון הלא מקובלים

4.3 כוכבים (15 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

חנה ליבנה

חנה ליבנה נולדה וגדלה ב-1950 ביבנאל שבגליל התחתון. בעלת תואר בספרות עברית וייעוץ חינוכי מאוניברסיטת תל אביב. כתבה ספרים לילדים ולמבוגרים, וכן מספר שירים ומחזות. מנחה סדנאות כתיבה יוצרת לילדים ולמבוגרים. ליבנה זכתה בפרס זאב ובפרס פניה ברגנשטיין. נשואה ואם לשלושה ילדים. מתגוררת בהרצליה.

תקציר

כשההורים‭ ‬של‭ ‬דפנה‭ ‬מכריזים‭ ‬על‭ ‬מעבר‭ ‬לקיבוץ,‭ ‬הם‭ ‬בטוחים‭ ‬שזה‭ ‬הצעד‭ ‬הטוב‭ ‬ביותר.. ‬למה‭ ‬לא,‭ ‬בעצם?‭ ‬הרי‭ ‬דפנה‭ ‬היא‭ ‬ילדה‭ ‬חברותית‭ ‬ואהובה,‭ ‬וכולם‭ ‬יודעים‭ ‬שקיבוץ‭ ‬הוא‭ ‬"גן‭ ‬עדן‭ ‬לילדים"!‭ ‬אבל‭ ‬כשדפנה‭ ‬פוגשת‭ ‬את‭ ‬חבריה‭ ‬החדשים‭ ‬לכיתה,‭ ‬היא‭ ‬מגלה‭ ‬שהמציאות‭ ‬שונה‭ ‬מאוד‭ ‬ממה‭ ‬שהובטח‭ ‬לה.‭ ‬כי‭ ‬כשלא‭ ‬מכירים‭ ‬אף‭ ‬אחד,‭ ‬ומלכת‭ ‬הכיתה‭ ‬הופכת‭ ‬לאויבת,‭ ‬גם‭ ‬לילדה‭ ‬מקסימה‭ ‬כמו‭ ‬דפנה‭ ‬אין‭ ‬הרבה‭ ‬סיכויים‭ ‬להשתלב‭.‬ ואולי‭ ‬בעצם‭ ‬עדיף‭ ‬בכלל‭ ‬להיות‭ ‬לא‭ ‬מקובל‭?‬ סיפור‭ ‬רגיש‭ ‬ומרתק‭ ‬על‭ ‬אלימות‭ ‬חברתית, ‬על‭ ‬הקושי‭ ‬לקבל‭ ‬את‭ ‬החדש‭ ‬והאחר‭ ‬ועל‭ ‬הרצון‭ ‬להרגיש‭ ‬שייך‭.‬ 
 
"‬כל‭ ‬מה‭ ‬ששונה‭ ‬וחדש‭ ‬מאיים‭ ‬על‭ ‬ילדים,‭ ‬ולא‭ ‬רק‭ ‬על‭ ‬ילדים‭ - ‬על‭ ‬בני‭ ‬אדם‭ ‬בכלל‭ - ‬ולכן‭ ‬הם‭ ‬מציקים,‭ ‬מפַּחד.‭ ‬אבל‭ ‬זה‭ ‬לא‭ ‬חשוב.‭ ‬מה‭ ‬שחשוב‭ ‬זה‭ ‬מי‭ ‬את,‭ ‬ואת‭ ‬ילדה‭ ‬חזקה‭ ‬וחכמה.‭ ‬אל‭ ‬תשחקי‭ ‬לפי‭ ‬כללי‭ ‬המשחק‭ ‬שלהם,‭ ‬אל‭ ‬תברחי,‭ ‬אל‭ ‬תוותרי‭.‬‮"‬
 
חנה‭ ‬ליבנה‭ ‬היא‭ ‬סופרת,‭ ‬משוררת,‭ ‬מחזאית‭ ‬ומנחת‭ ‬סדנאות‭ ‬כתיבה,‭ ‬כלת‭ ‬פרס‭ ‬זאב‭ ‬ופרס‭ ‬פניה‭ ‬ברגשטיין.‭ ‬את‭ ‬ארגון‭ ‬הלא‭ ‬מקובלים‭ ‬כתבה‭ ‬בהשראת‭ ‬חוויות‭ ‬שלה‭ ‬כמורה‭ ‬בקיבוץ.‭ ‬הספר‭ ‬כבש‭ ‬את‭ ‬לב‭ ‬הקהל, ‬עוּבּד‭ ‬לתיאטרון‭ ‬ונבחר‭ ‬לאחד‭ ‬מספרי‭ ‬הילדים‭ ‬האהובים‭ ‬בישראל‭ ‬במסגרת‭ ‬מצעד‭ ‬הספרים.‭ ‬כעת‭ ‬הוא‭ ‬מוגש‭ ‬לקוראים‭ ‬הצעירים‭ ‬במהדורה‭ ‬מחודשת‭.‬

פרק ראשון

פרק א
 
 
כשהמורה המחליפה שאלה, ״אז מי הילדים הכי מקובלים כאן, בכיתה?״ הבטנו בה בתימהון. המורה שלנו ואף מורה אחר לא שאלו אותנו מעולם שאלה כזאת. ובכלל, זה לא עניין של מורים, זה משהו רק שלנו, הילדים, ומבוגרים לא מתערבים בזה. שתקנו.
 
אבל אז גל אמרה, ״רונה הכי מקובלת, היא המלכה של הבנות ובכלל של כל הכיתה.״
 
״מה פתאום?״ צעק עומר מהספסל האחורי. ״לַבּנים אין מלכה וגם לא מלך, אנחנו לא מטומטמים!״ הבנים צחקו, והבנות התרגזו, והמורה המחליפה עם הקוקו החום והג›ינס הצמודים, שלא נראתה בכלל כמו מורה, אמרה, ״לא שאלתי אתכם כדי שתתחילו לריב. סתם עניין אותי, כי כשהייתי בגילכם, אצלנו דווקא היו מקובלים, אולי פעם אספר לכם.״
 
״את היית מקובלת?״ שאלה גל, שמעיזה בדרך כלל לשאול את מה שכולם רוצים.
 
״לא,״ אמרה המורה, ״ממש לא. הייתי, אני חושבת, הכי לא מקובלת.״
 
״אבל עכשיו את מורה,״ אמרתי אני.
 
״כן,״ ענתה בשקט, ״אני סטודנטית ומורה מחליפה. עכשיו הכול שונה, כי כשגומרים את בית הספר אין יותר מקובלים ולא מקובלים.״ המורה היססה, חייכה והוסיפה, ״בכל אופן לא כמו בבית הספר. ולא תאמינו, לפעמים בחיים דווקא מי שהיו הכי לא מקובלים בבית הספר נהיים מקובלים מאוד ומצליחים, ולהפך.״
 
לא הקשבתי עוד, כי הדברים שהמורה סיפרה העלו בי מחשבות. מעולם לא חשבתי מה קורה אחרי בית הספר עם כל המקובלוּת הזאת, מה קורה כשאין יותר כיתה ומסיבות וציונים וחבורות...
 
״ועוד לא אמרתי לכם ששמי טלילה,״ אמרה המורה המחליפה, וקולה התערבב עם המחשבות שלי. אחר כך כל ילד אמר את שמו ומה הוא הכי אוהב לעשות. חלק מהבנות המתחנפות אמרו שהן אוהבות ללמוד. אני לא זוכרת מה אמרתי, כי המורה ביקשה מאיתנו לכתוב סיפור קצר על מקובלים ולא מקובלים, ואני כל הזמן חשבתי על מה שקרה לי בשנה שעברה, כשגרנו בקיבוץ.

חנה ליבנה

חנה ליבנה נולדה וגדלה ב-1950 ביבנאל שבגליל התחתון. בעלת תואר בספרות עברית וייעוץ חינוכי מאוניברסיטת תל אביב. כתבה ספרים לילדים ולמבוגרים, וכן מספר שירים ומחזות. מנחה סדנאות כתיבה יוצרת לילדים ולמבוגרים. ליבנה זכתה בפרס זאב ובפרס פניה ברגנשטיין. נשואה ואם לשלושה ילדים. מתגוררת בהרצליה.

עוד על הספר

ארגון הלא מקובלים חנה ליבנה
פרק א
 
 
כשהמורה המחליפה שאלה, ״אז מי הילדים הכי מקובלים כאן, בכיתה?״ הבטנו בה בתימהון. המורה שלנו ואף מורה אחר לא שאלו אותנו מעולם שאלה כזאת. ובכלל, זה לא עניין של מורים, זה משהו רק שלנו, הילדים, ומבוגרים לא מתערבים בזה. שתקנו.
 
אבל אז גל אמרה, ״רונה הכי מקובלת, היא המלכה של הבנות ובכלל של כל הכיתה.״
 
״מה פתאום?״ צעק עומר מהספסל האחורי. ״לַבּנים אין מלכה וגם לא מלך, אנחנו לא מטומטמים!״ הבנים צחקו, והבנות התרגזו, והמורה המחליפה עם הקוקו החום והג›ינס הצמודים, שלא נראתה בכלל כמו מורה, אמרה, ״לא שאלתי אתכם כדי שתתחילו לריב. סתם עניין אותי, כי כשהייתי בגילכם, אצלנו דווקא היו מקובלים, אולי פעם אספר לכם.״
 
״את היית מקובלת?״ שאלה גל, שמעיזה בדרך כלל לשאול את מה שכולם רוצים.
 
״לא,״ אמרה המורה, ״ממש לא. הייתי, אני חושבת, הכי לא מקובלת.״
 
״אבל עכשיו את מורה,״ אמרתי אני.
 
״כן,״ ענתה בשקט, ״אני סטודנטית ומורה מחליפה. עכשיו הכול שונה, כי כשגומרים את בית הספר אין יותר מקובלים ולא מקובלים.״ המורה היססה, חייכה והוסיפה, ״בכל אופן לא כמו בבית הספר. ולא תאמינו, לפעמים בחיים דווקא מי שהיו הכי לא מקובלים בבית הספר נהיים מקובלים מאוד ומצליחים, ולהפך.״
 
לא הקשבתי עוד, כי הדברים שהמורה סיפרה העלו בי מחשבות. מעולם לא חשבתי מה קורה אחרי בית הספר עם כל המקובלוּת הזאת, מה קורה כשאין יותר כיתה ומסיבות וציונים וחבורות...
 
״ועוד לא אמרתי לכם ששמי טלילה,״ אמרה המורה המחליפה, וקולה התערבב עם המחשבות שלי. אחר כך כל ילד אמר את שמו ומה הוא הכי אוהב לעשות. חלק מהבנות המתחנפות אמרו שהן אוהבות ללמוד. אני לא זוכרת מה אמרתי, כי המורה ביקשה מאיתנו לכתוב סיפור קצר על מקובלים ולא מקובלים, ואני כל הזמן חשבתי על מה שקרה לי בשנה שעברה, כשגרנו בקיבוץ.