ילדת הפרפרים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ילדת הפרפרים
מכר
מאות
עותקים
ילדת הפרפרים
מכר
מאות
עותקים

ילדת הפרפרים

4 כוכבים (9 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • הוצאה: דני ספרים
  • תאריך הוצאה: פברואר 2020
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 264 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 24 דק'

נושאים

תקציר

נעמי, בלשית פרטית המתמחה באיתור ילדים שנעלמו, הבטיחה לעצמה שלא תיקח מקרה נוסף לפני שתמצא את אחותה הצעירה שנחטפה ביחד איתה לפני שנים רבות ומאז לא נודעו עקבותיה. לנעמי אין תמונה של אחותה, ואפילו לא שם. כל שיש לה הוא זיכרון עמום של שדה תותים בלילה בעת שנמלטה על חייה. החיפוש מוביל אותה אל שכונת עוני שבה ילדים חסרי בית משוטטים ברחובות בחיפוש אחר כסף, מזון וחברה. כשמתחילות להתגלות גופותיהן של ילדות רחוב בנהר הסמוך, נעמי לא מסוגלת לעמוד מנגד על אף הנדר שנדרה. את ליבה כובשת ילדה בת שתים עשרה בשם סיליה, שנמלטה מאביה האלים ומאמה המכורה לסמים, וכעת היא נותנת את אמונה רק בפרפרים שבדמיונה, השומרים את צעדיה ברחובות המסוכנים. ככל שהאימה גוברת, נעמי וסיליה מתקרבות ומוצאות זו בזו נחמה והדים לעברן הכואב. אך כאשר ילדת הפרפרים נעלמת אף היא, עברה של נעמי חוזר לרדוף אותה והיא יודעת שעליה למצוא הן את סיליה והן את אחותה האבודה על מנת להציל גם את עצמה.
 
רנה דנפלד היא מחברת ספרי מכר בינלאומית, עיתונאית וחוקרת. ספרה הקודם, ״מאתרת הילדים״, שבו אנו פוגשים לראשונה את נעמי, ראה אור גם הוא בהוצאת ״דני ספרים״ וזכה להצלחה גדולה ולביקורות מצוינות. היא מתגוררת בפורטלנד, אורגון, עם ילדי האומנה שלה.
 
"מותחן עוצר נשימה, ובה בעת רומן מרגש ומלא תקווה מאת רנה דנפלד המדהימה."  מרגרט אטווד, מחברת "סיפורה של שפחה"
 
"בכתיבה מסחררת ואמיצה, רנה דנפלד מתארת את חייהם של הילדים האבודים באופן חסר פשרות, מבלי לייפות את המציאות הקשה."  New York Times
 
"דנפלד מזכירה לנו שסיפור מצוין הוא הכלי הכי חזק שבעזרתו אנו מסוגלים להתייצב מול הדחפים האנושיים האפלים ביותר."  Washington Post

פרק ראשון

1
 
 
 
סיליה הבינה מייד שזה מקום רע.
 
הבית, שנראה נטוש, עמד באזור תעשייתי ליד סְקיד־רוֹאוּ, שכונת העוני, שם רציפי העמסה של סחורות כבדות בהקו מלחוּת ומסילות רכבת חצו את הרחובות ההרוסים. חלונות הבית היו מכוסים בלוחות עץ. מבעד לחרכים הציצו בדים, כנראה שמיכות. הדלת הקדמית הייתה כבדה ומכוסה בבריחים.
 
סיליה אספה בקבוקים למחזוּר כשהבחינה בבית הזה. הבתים הספורים שנותרו באזור היו על פי רוב ריקים. לא הבית הזה.
 
היא קפצה את אגרופיה בתוך כיסי ז'קט הג'ינס שלה ובחנה את הבית. שערה, מטונף ודביק אבל עדיין בוהק כנחושת, היה גזוז לתלתלים קצרים. היא אומנם הייתה רק בת שתים עשרה, אבל ידעה יותר מרבים. כך לפחות אמרה לעצמה. אבל עמוק בתוכה קינן פחד שמא היא לא יודעת מספיק.
 
צל נראה מתנועע מאחורי חלון המרתף המסוגר בלוחות עץ. סיליה קפאה על מקומה ואז הכריחה את עצמה לנשום. מישהו התבונן בה מבעד לזגוגית הקטנה. היא הרגישה את חום המבט. לרגע נדמה היה שמבטיהם מצטלבים.
 
סיליה נעלמה אל תוך עצמה. היא התרגלה לעשות את זה. היא הייתה מסוגלת לגרום לעצמה להיעלם בעודה עומדת שם, סתם עוד ילדת רחוב פרועה שאין לה עתיד.
 
סיליה, שלא האמינה בשום דבר אלא בעצמה ובפרפרים, ידעה שהפחדים הנוראיים ברחובות תמיד מתגשמים. אפשר ללמוד את זה בדרך הקשה, או להישמר. היא נסוגה, ואז חזרה בריצה לסקיד־רוֹאוּ. אבל היא עדיין הרגישה את העיניים האלה מבעד לחלון, קודחות בה במה שהיה אולי כעס — ואולי תקווה.

עוד על הספר

  • הוצאה: דני ספרים
  • תאריך הוצאה: פברואר 2020
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 264 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 24 דק'

נושאים

ילדת הפרפרים רנה דנפלד
1
 
 
 
סיליה הבינה מייד שזה מקום רע.
 
הבית, שנראה נטוש, עמד באזור תעשייתי ליד סְקיד־רוֹאוּ, שכונת העוני, שם רציפי העמסה של סחורות כבדות בהקו מלחוּת ומסילות רכבת חצו את הרחובות ההרוסים. חלונות הבית היו מכוסים בלוחות עץ. מבעד לחרכים הציצו בדים, כנראה שמיכות. הדלת הקדמית הייתה כבדה ומכוסה בבריחים.
 
סיליה אספה בקבוקים למחזוּר כשהבחינה בבית הזה. הבתים הספורים שנותרו באזור היו על פי רוב ריקים. לא הבית הזה.
 
היא קפצה את אגרופיה בתוך כיסי ז'קט הג'ינס שלה ובחנה את הבית. שערה, מטונף ודביק אבל עדיין בוהק כנחושת, היה גזוז לתלתלים קצרים. היא אומנם הייתה רק בת שתים עשרה, אבל ידעה יותר מרבים. כך לפחות אמרה לעצמה. אבל עמוק בתוכה קינן פחד שמא היא לא יודעת מספיק.
 
צל נראה מתנועע מאחורי חלון המרתף המסוגר בלוחות עץ. סיליה קפאה על מקומה ואז הכריחה את עצמה לנשום. מישהו התבונן בה מבעד לזגוגית הקטנה. היא הרגישה את חום המבט. לרגע נדמה היה שמבטיהם מצטלבים.
 
סיליה נעלמה אל תוך עצמה. היא התרגלה לעשות את זה. היא הייתה מסוגלת לגרום לעצמה להיעלם בעודה עומדת שם, סתם עוד ילדת רחוב פרועה שאין לה עתיד.
 
סיליה, שלא האמינה בשום דבר אלא בעצמה ובפרפרים, ידעה שהפחדים הנוראיים ברחובות תמיד מתגשמים. אפשר ללמוד את זה בדרך הקשה, או להישמר. היא נסוגה, ואז חזרה בריצה לסקיד־רוֹאוּ. אבל היא עדיין הרגישה את העיניים האלה מבעד לחלון, קודחות בה במה שהיה אולי כעס — ואולי תקווה.