פרולוג
קיארה
בני פלקון עמדו להרגיש מרומים. קורבן בתולה עמד להימסר לידי המפלצות בלאס וגאס תמורת הבטחה לשלום. מעולם לא קיבלתי הזדמנות להיות בתולה. הבחירה הזאת נגזלה ממני. נקרעה ממני בכאב.
פחד מר ודוקר שרט בחזי בשעה שבעלי הוביל אותי אל חדרנו למשך הלילה וסגר את הדלת בפני הפנים המחייכות של אחיו. נינו שיחרר אותי ומייד יצרתי מרחק בינינו והתקרבתי אל המיטה.
שש שנים חלפו, אבל הזיכרונות המשיכו להעיר אותי בלילה. פחדתי להיות קרובה לגבר, כל גבר, ובמיוחד לגבר הזה — בעלי.
עמדתי במרחק צעדים ספורים מהמיטה ועיניי סקרו את הסדינים הלבנים — סדינים שבני משפחתי ציפו לראות מוכתמים בדמי בבוקר.
דם שלא יופיע שם.
התקרבתי למיטה. בפעם הראשונה הופיע דם, גם בפעם השנייה ובפעם השלישית. המון דם, כאב, אימה ותחנונים. אז לא הציגו את הסדינים. עוזרת הבית שלנו, שמעולם לא נחלצה לעזרתי, ניקתה אותם.
לא אתחנן הלילה. זה לא עצר את האיש שהתעלל בי לפני שנים רבות.
זה לא יעצור את בעלי.
הכרתי את הסיפורים. ראיתי אותו בכלוב.
הנחמה היחידה שלי הייתה שהטלתי ספק אם הוא יוכל לשבור אותי יותר מכפי שכבר נשברתי לפני שנים.