סבא רן במצב מסוכן

פרק ראשון: האיש על הספסל

 

 

לפני שאתחיל בסיפור המעשה אקדים ואומר ואזהיר, כי זהו סיפור על סבא לגמרי לא רגיל. סבא שכזה, עם כשרון גדול להסתבך, ולפעמים להיכנס למצבים קצת מפחידים. אז אם אתם מעט מפחדים, אמליץ את הספר לסגור ולחכות כמה שנים... ואם לא- פשוט תמשיכו לקרא.

 

״תני חיבוק ממי״ אמר סבא רן והניף את ידיו באוויר. זה היה באחר הצהריים של אחד הימים הארוכים בחופש הגדול, וסבא שימש כבייביסיטר לנכדה ״לשעה שעתיים״ עם אפשרות לעוד משמרת או שתיים. הוא גר בדירה גדולה בקומה השביעית, עם מרפסת ומעלית וגם חניה צמודה ועוד כמה שבועות יחגוג יומולדת שמונים וארבע.

 

סבא הניח את מקל ההליכה בצד והתיישב לו בכיסא הנדנדה האהוב עליו, עם כוס מים ושלל כדורים בצבעים שונים לבליעה, ומולו על הכורסה נשכבה יונית נכדתו עם האייפון שלה בידה.

 

יונית כבר ילדה גדולה, עשתה בת מצווה בשנה שעברה. היא תלמידה מצטיינת, אוהבת חברים וטיולים ותמיד תשמח לבקר גם את הורי ההורים.

 

״ממוש, תרימי את הטלפון, הטלפון מצלצל״ אמר סבא רן באיטיות. יונית לא שמעה צלצול של טלפון, ומיד הבינה את הבדיחה ״סבא, זה משחק חדש בטלפון. תראה יש כאן בית שעולה באש וצריך לכבות אותו כמה שיותר מהר, הנה תלחץ כאן.״

 

״וואו, הוא ממש עושה קולות של שריפה!״ ״ואני חשבתי שטלפון יודע רק לצלצל וזהו זה...״ אמר סבא רן בחיוך.

 

הוא הרכיב את משקפי הקריאה שלו והתחיל במשימת כיבוי השרפות, אבל הוא כל הזמן נפסל ולא הצליח להישאר במשחק.

 

עברו דקות ארוכות בביתו של סבא רן, ויונית שהספיקה לאכול במבה, לשחק קצת במחשב, לראות כמה דקות טלוויזיה, לצייר, ולסיים סיפור קצר שכתבה לעצמה, החלה להשתעמם מהסיפור הזה. בא לה הרפתקה.

 

״תגידי״ אמר סבא לפתע ״הטלפון שלך יודע לעשות גם ריח של שריפה?״ יונית רחרחה באפה ונזכרה בפופקורן שסבא התחיל לחמם לה לפני רבע שעה, והפך עכשיו לקבוצת פחמים קטנה ושחורה בתוך שקית, עם עשן שהתפזר לו בחדר וגרם לסירחון נורא.

 

סבא קם מכיסא הנדנדה, לקח במהירות את המקל והלך לעבר המטבח. יונית הסתכלה מהצד והבינה, איך לומר, שקצב הליכתו של סבא דומה יותר לצב מאשר לארנב. ואם תחכה שיעשה עוד צעד אחד, כל הבית יתמלא בעשן...

 

היא הפסיקה את החימום במהירות, השליכה את שקית הפופקורן וחייכה לסבא.

 

״זה בסדר, אתה יכול לשבת״ היא אמרה.

 

״רק תפתחי את כל הדלתות והחלונות שיצא העשן״ אמר סבא רן באיטיות הרגילה.

 

 

 

בחוץ החל להחשיך ויונית שוב משועממת וגם עוד במבה לא עוזרת. טאקי ושחמט כבר נמאס, ולשחק מחבואים או תופסת עכברים עם סבא, זו בעיה. כי סבא מתחבא תמיד על כסא הנדנדה...

 

יונית בייאושה הוציאה לימונדה מהמקרר ויצאה למרפסת להתאוורר. לפני שהספיקה לשבת היא קלטה בזווית עינה נצנוץ של אור בגג של הבניין הגבוה ממולה.

 

״סבא, בוא תראה, יש פה משהו מנצנץ על הגג בבניין הגבוה שמולנו״

 

״אני בא, אני בא״ אמר סבא רן.

 

יונית המשיכה להסתכל ופתאום קלטה ״סבא, יש שם מישהו עם משקפת שוכב על הגג״ אמרה בתמיהה.

 

״אני בא, הנה אני בא״ אמר סבא והמשיך ״הנצנוץ שראית הוא כנראה החזר אור מהמשקפת של האיש.״

 

״אבל מי זה, ומה הוא עושה שם?״ יונית הסתכלה לכיוון האיש על הגג וניסתה להבין על מה הוא מתצפת עם המשקפת.

 

המשקפת כוונה מגג הקומה העשירית של הבניין ממול, למטה לכיוון הרחוב. אבל לא היה ברור לאן בדיוק. ״סבא, בוא תראה! איפה אתה?״

 

היא הסתכלה אחורה וראתה את סבא מזדחל עם המקל לכוון המרפסת באיטיות. כשהגיע, הסתכל לכיוון הגג, שלף את משקפיו, כיווץ את עיניו, חשב לרגע ואמר

 

״אני לא רואה כלום בחושך!״

 

״אולי יש לך משקפת?״ שאלה יונית ״כך נוכל לראות אותו טוב יותר.״

 

״יש משקפת, אבל היא נמצאת בחדר שלי ושל סבתא, אני לא יכול להביא אותה עכשיו.״

 

בטח, חשבה יונית, עד שסבא ילך לחדר, וגם יחזור, האיש עם המשקפת לבטח יעלם ״סבא, מה יש שם בפינה של הרחוב, מול חנות הפיצוחים? נראה לי שהאיש עם המשקפת מסתכל לשם.״

 

״אהה, שום דבר מיוחד, יש שם סניף של בנק״ סבא ויונית הסתכלו אחד על השנייה ואמרו ביחד ״סניף של בנק!״ האיש כנראה מנסה לשדוד את הבנק!

 

״אני אלך להתקשר למשטרה״ אמר סבא והסתובב חזרה לדירה.

 

״אולי אני אלך, זה יהיה יותר מהיר״ אמרה יונית.

 

״לא, לא, זה בסדר, הטלפון ליד כיסא הנדנדה. עדיף שאת תמשיכי להסתכל״ אמר סבא. יונית נשארה במרפסת והמשיכה להסתכל על האיש עם המשקפת ועל הרחוב. היא ראתה כמה אנשים הולכים ברחוב ונעלמים לרחובות צדדיים, מכוניות באו וחלפו, אדם אחד ישב על ספסל ואישה מבוגרת עמדה מול הכספומט בסניף הבנק ומשכה כסף.

 

לאחר כמה דקות יונית הבחינה שהאיש עם המשקפת מוציא מכשיר סלולארי ומתקשר.

 

״סבא, בוא תראה האיש מתקשר למישהו״ אמרה יונית בהתרגשות.

 

״רגע, רגע, אני מנסה להשיג את המשטרה״ שמעה יונית את סבא מסלון הבית

 

״התקשרתי בטעות למגן דוד אדום מתוך הרגל, עכשיו אני מתקשר למשטרה״ יונית הסתכלה למטה לרחוב והבחינה שהאיש שיושב על הספסל, עונה לשיחה בטלפון הסלולארי שלו. היא הבינה שהאיש עם המשקפת והאיש על הספסל מדברים ביניהם. לא עברו כמה שניות והאיש על הספסל סגר את הטלפון, קם והתקדם בצעד מהיר לכיוון אותה אישה שהכניסה עכשיו לתיקה את הכסף שהוציאה מהכספומט ועמדה ללכת לדרכה.

 

לפני שיונית הספיקה לצעוק ״סבא, בוא תרא...״ האיש על הספסל, שכבר לא היה על הספסל, תפס בתיקה של האישה ומשך בחוזקה. האישה ניסתה לאחוז בתיק ונפלה על הרצפה. הגנב ברח במהירות ונעלם תוך שהיא צועקת לעברו, אך היא הייתה לבד ברחוב ואף אחד לא שמע אותה. נראה היה שהאיש עם המשקפת וידא שלא יהיה אף אחד ברחוב בשעת הגנבה, מלבד האישה המסכנה.

 

יונית לא האמינה למראה עיניה ״סבא, תגיד למשטרה שיש כאן שני אנשים שמשתפים פעולה. אחד מתצפת והשני, האיש על הספסל, גונב את הכס...״ בעודה מדברת היא העיפה מבט על האיש עם המשקפת. הוא עדיין היה על הגג עם המשקפת ומכשיר הסלולאר, אבל הפעם למרבה ההפתעה, המשקפת לא הייתה מכוונת לרחוב, המשקפת הייתה מכוונת ליונית!

 

יונית קצת נבהלה. היא יכלה לשמוע את סבא מהחדר השני אומר משהו על כך שהמשטרה לא מגיעה כל זמן שלא דווח על אירוע פלילי. אבל היה לה קשה להתרכז בדבריו. היא ראתה את האיש עם המשקפת מדבר בסלולאר. היא הבינה שהאיש עם המשקפת ראה אותה והוא לא יאהב את העובדה שהיא ראתה אותם בשעת פעולה.

 

יונית נכנסה במהירות לבית ״סבא, האיש עם המשקפת ראה אותי״ אמרה ״והוא מתקשר בסלולאר שלו.״

 

״הוא בטח מתקשר לשותף שלו״ אמר סבא רן והמשיך ״ויכול מאוד להיות שהשותף בדרך לכאן. זה מאוד...״ סבא ויונית הפנו מבטם הצידה לעברו של האיש על הספסל שעמד ממש מולם ״...זה מאוד מסוכן״ השלים סבא את המשפט.

 

יונית קפאה על מקומה. האיש על הספסל נראה קצת מפחיד. הוא היה הרבה יותר גדול ממה שהתרשמה כשצפתה בו מהמרפסת. היא נזכרה שהיא פתחה את כל הדלתות כדי להוציא את העשן של הפופקורן השרוף אבל שכחה לסגור את דלת הכניסה וכך האיש נכנס לתוך הבית ללא הפרעה. מה הוא יעשה עכשיו? היא חשבה לעצמה, האם הוא ינסה להרוג אותנו? ״ז...זה האיש על ה....סס...פסל״ אמרה יונית לסבא בפחד.

 

 

 

״לא עשות רעש״ אמר האיש בקול עבה ובמבטא גרוזיני כבד. הוא שלף כמה אזיקוני פלסטיק מהכיס והחל לקשור את סבא לכיסא הנדנדה.

 

״הוא צודק״ אמר סבא ״אין טעם לצעוק או לעשות רעש. שבי כאן על הכיסא לידי ותני לו לקשור אותך״ סבא חייך קלות ליונית וגם הגניב לה קריצה מהירה. יונית התיישבה על הכיסא והאיש על הספסל קשר גם אותה.

 

כשסיים את הקשירה שלף מכיסו את הנייד, התקשר ושאל ״בוס להרוג אותם? מה אומר?״ הוא חייך חיוך רחב וחשף כמה שיני זהב ״טוב בוס, אני הורג לאט לאט, אין בעיה.״

 

יונית וסבא הסתכלו אחד על השנייה. ״לא לצעוק״ אמר סבא בלחש והאיש המגודל מיהר אל המטבח, סגר את כל החלונות ואת דלת המרפסת, כיבה את כל האורות ואמר ״לא תדאגו, זה ייקח רק כמה דקות וזה הכול״ הוא פתח את הגז במטבח והשאיר אותו דולק, חייך שוב חיוך רחב והסתלק.

 

 

 

״נראה לי״ אמר סבא ״שהוא רצה לבשל חביתה אבל לא היו לו ביצי חופש אז הוא הלך לחפש תרנגולת אצל השכנה למטה״ אמר וחייך. יונית לא נראתה משועשעת כלל וכלל ״אנחנו קשורים כאן בחושך, והגז פתוח ועוד מעט לא נוכל לנשום, ואין מי שיציל אותנו! מה אתה לא מבין?״ אמרה בכעס.

 

״ממוש, אל תדאגי, אין בכלל בעיה״ אמר סבא ״סבתא סיה ישנה בחדר השני. אני חושב שהגיע הזמן להעיר אותה.״

 

״מה, סבתא בבית?״

 

״כן, זאת הסיבה שביקשתי ממך לא לצעוק. אם היינו מעירים אותה, האיש על הספסל היה קושר גם אותה ואז היינו באמת בצרה.״

 

יונית לא חיכתה עוד שנייה ולא שאלה עוד שאלה. היא פשוט צעקה ״סבתאאאא״ במלוא גרונה.

 

״סבתא לא שומעת כל כך טוב״ אמר סבא רן ״והיא מאוד אוהבת לישון. כשאני צריך להעיר אותה זה בדרך כלל בחיבוקים ובנשיקות״ המשיך ואמר.

 

״אולי היא תתעורר מהריח״ אמרה יונית ״יש כאן ריח חריף של גז שהולך וגובר.״

 

״לא, לא, לא״ אמר סבא. ״סבתא תתרנית היא לא מריחה שום דבר. אין סיכוי״

 

״אולי ננסה לצעוק ביחד...״ אמר סבא, וכך שניהם צעקו ״סבתאאא, סבתאאאאאא״ עד שקירות הבית רעדו.

 

״בוקר טוב״ נראתה סבתא סיה יוצאת מחדר השינה מפוהקת. ״ישנתי המון זמן, למה אתם לא מעירים אותי?״ אמרה והוסיפה ״מה קרה, למה אתם כאן בחושך?״

 

״סבתא מהר, את חייבת לשחרר אותנו, אנחנו קשורים ו... ״

 

״מה?״ אמרה סבתא. ״אנחנו קשורים והגז פתוח״ אמרה יונית.

 

״מה?״ חזרה ושאלה סבתא ״אין לי זמן להסביר״ אמרה יונית בכעס ״את חייבת לשחרר אותנו!״

 

״מה?״ אמרה סבתא שוב ״אני לא שומעת כלום, שכחתי לשים את מכשיר השמיעה שלי, רגע אני הולכת להביא אותו״ אמרה והסתובבה בחזרה לחדר ״אבל למה אתם יושבים בחושך?״ אמרה סבתא והושיטה את ידה לכיוון מתג ההפעלה של המנורה.

 

״לא, סבתא!״ צעק סבא, ״הפעלת נורה כשיש גז באוויר עלולה לגרום לניצוץ שיביא לשרפה״ בעודו אומר את אילו המילים, נשמע פיצוץ והמטבח החל להישרף באש.

 

האש אחזה במהירות בווילון שמעל הכיור ומשם החלה לשרוף את הארונות.

 

 

 

האש האירה את החדר וסבתא סיה הבחינה מיד בבעלה ובנכדתה הקשורים לכיסאות בסלון הבית. המרחק בין המטבח לסלון לא היה גדול. היא פעלה מהר. היא רצה לכיוון של יונית וניסתה לשחרר את אזיקוני הפלסטיק אך ללא הועיל. הם היו חזקים וצמודים מידי. האש התפשטה כבר לשולחן האוכל והעשן כיסה את כל הדירה. יונית החלה להשתעל ״סבתא מהר!״ היא צעקה ״סבא מה עושים?״

 

״אנחנו צריכים סכין לחתוך את אזיקוני הפלסטיק״ אמר והחל להשתעל מחוסר אויר

 

״אבל הסכינים במטבח״ אמרה יונית ״אנחנו צריכים למצוא משהו אחר שחותך״ אמרה והמשיכה להשתעל. האש החלה לאחוז בקצות השטיח הפרסי אשר במרכזו ישבו סבא ויונית.

 

״סבתא, תשברי את הוואזה עם הפרחים שמונחת על השולחן ותשתמשי בשברי הזכוכית!״ אמרה יונית והרגישה את החום של האש מתחיל להיות בלתי נסבל. היא הרגישה שהיא הולכת להישרף באש.

 

סבתא, שלא שמעה את יונית, הצליחה לפתוח אזיקון אחד עם מפתח שמצאה, אך זה לא הספיק. היא ממש הרגישה חסרת אונים.

 

״פתח את הפה!״ צעקה לפתע סבתא. יונית וסבא הסתכלו אחד על השנייה מבעד לעשן בחוסר הבנה מוחלט.

 

״סבא, פתח את הפה!״ צעקה שוב סבתא. היא ניגשה לסבא והוציאה במהירות את שיניו התותבות. תוך שניות היא הצליחה לנסר את האזיקונים של סבא שהיה קרוב יותר לאש. לאחר שסיימה ניגשה ליונית וניסרה עם השיניים של סבא את האזיקונים שנשארו. יונית קפצה מיד ממקומה ורצה לדלת הכניסה. כשפתחה את הדלת יכלה לנשום טוב יותר. היא הסתכלה לאחור לבדוק שסבא וסבתא באים איתה.

 

״אוי, סבא כל כך איטי, אין סיכוי שהוא יצליח להימלט מהאש״ חשבה יונית ״וגם מקל ההליכה שלו נשרף״ היא הסתכלה אחורה לעבר הלהבות וראתה את סבא עומד ולא זז, כאילו ידע שלא יוכל להציל את עצמו מהאש, ואת סבתא עומדת לפניו כשגבה מופנה אליו כאילו החליטה שהיא נשארת איתו בתוך הלהבות...

 

יונית הסתכלה שוב ולא האמינה שהם ויתרו ולא יאבקו על חייהם. היא רצתה לעזור אך ידעה שאין ביכולתה לעשות דבר.

 

כאן המקום לומר, שישנם מיקרים בהם אנשים נקלעים למצבים קשים. ולא כל הסיפורים מסתיימים בסוף טוב כמו באגדה. ובקשר לסיפור שלנו, גם הוא יגיע במהרה לסיומו. פשוט תמשיכו לקרא.

 

 

 

סבא עמד כשהלהבות מסביבו וסבתא עם גבה אליו כופפה ברכיה עד שנגעו ברצפה, וסבא בתנועה קלה כרך ידיו סביב צווארה ובעודה חוזרת למצב עמידה, תפסה את רגליו והרימה אותן לצד גופה. וכך בתנוחה הידועה בשמה ״שק קמח״ הניפה סבתא את סבא על גבה, ורצה איתו מחוץ לדירה.

 

כשהגיעו שלושתם לקומת הקרקע נישק סבא רן בעורפה וצעק לה באוזנה ״לא סתם התחתנתי איתך לפני 65 שנה.״ וסבתא המשיכה לשאת את סבא מחוץ לבניין וחייכה ״אני ממש לא שומעת אותך...״ אמרה.

 

 

 

באותה דקה הגיעה כבאית ושני כבאים כיוונו את סילוני המים לקומה השביעית שם היה מוקד השריפה. יונית התחבקה עם סבתא חיבוק ארוך וחם. ״סבא, הפעם הצלחת להישאר במשחק״ אמרה יונית וחייכה. וסבא ליטף את שערות ראשה וחייך חזרה חיוך גדול בלי אף שן אחת לרפואה.

 

 

 

כמה ימים אחר כך זומנו השלושה למסור עדות בתחנת המשטרה.

 

הם נכנסו לחדרו של קצין המשטרה. הוא הציג עצמו וביקש לשמוע את כל מה שקרה. יונית סיפרה על האיש עם המשקפת והאיש על הספסל ועל הגנבה והשרפה, וקצין המשטרה הקשיב בריכוז ואמר ״עברתם טראומה גדולה״ והוסיף ״אני שמח שאתם בריאים ושלמים.״ סבתא סיה שקנתה מכשיר שמיעה חדש הודתה לקצין, וסבא חייך חיוך מלא שיניים תותבות, שניקנו לפי מידות.

 

״אני רוצה לעדכן אתכם״ הוסיף הקצין, שאנחנו יודעים את זהותם של הפושעים. הם שני אחים הידועים למשטרה וביצעו פשעים רבים. אבל לצערנו אין לנו הוכחות נגדם. לא מצאנו תביעות אצבעות כי הבית נשרף, ובחקירה שלהם הם מודים רק בעובדה שנולדו לאותם הורים.

 

״יכול להיות שאוכל לעזור״ אמרה יונית ושלפה את האייפון שלה. ״בזמן שהייתי במרפסת צילמתי בוידאו את האיש על הספסל בזמן שגנב את כספה של האישה.״ ״מצוין!״ אמר קצין המשטרה והפעיל את הסרטון ״ניתן לזהות את האיש. כך נוכל להאשים אותו בבית המשפט על עבירה של גנבה ופגיעה פיסית באשה שנפלה.״ בסרטון נראה האיש על הספסל גונב מהאישה, ואז התמונה נעלמה אך הסרטון לא הגיע לסופו.

 

״כנראה שהכנסתי את האייפון לכיס בלי להפסיק את ההקלטה״ אמרה יונית. והאייפון המשיך להסריט עד המקום בו נשמע המשפט עם המבטא ״טוב בוס, אני הורג לאט לאט, אין בעיה.״

 

״כל הכבוד יונית!״ אמר קצין המשטרה. ״אני חושב שיש לך עתיד כסוכנת במשטרה. עכשיו נוכל להאשים אותו גם בניסיון להרוג סבא וילדה!״

 

״וואו, כל הכבוד על ההקלטה!״ אמר סבא רן והוסיף ״ואני חשבתי שטלפון יודע רק לצלצל וזהו זה...״ יונית וסבא צחקו בקול גדול.

 

״הגיע הזמן ללכת״ אמר סבא ״הבית נשרף ולכן אני וסבתא נגור בזמן הקרוב בבית המלון, ושם גם נשמור מידי פעם על הנכדים.״

 

״יש לי הרגשה שגם בבית המלון תהיה הרפתקה לא קטנה״ חשבה יונית לעצמה.

 

בהחלט יכול להיות שהיא צדקה. על כך תקראו בפרק הבא.