רוחות של נייר
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
רוחות של נייר
מכר
מאות
עותקים
רוחות של נייר
מכר
מאות
עותקים

רוחות של נייר

4.2 כוכבים (5 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: פברואר 2020
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 390 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 30 דק'

תקציר

רייצ‭'‬ל,‭ ‬אחותה‭ ‬של‭ ‬גרייס,‭ ‬נעלמה‭ ‬לפני‭ ‬שנים.‭ ‬גרייס‭ ‬חושדת‭ ‬שהאחראי‭ ‬להיעלמותה‭ ‬של‭ ‬אחותה‭ ‬הוא‭ ‬קרל‭ ‬פלדמן,‭ ‬צלם‭ ‬מצליח‭ ‬שזוכה‭ ‬מרצח‭ ‬של‭ ‬אישה‭ ‬אחרת‭ ‬וכעת‭ ‬הוא‭ ‬איש‭ ‬זקן‭ ‬שחי‭ ‬לבד‭ ‬במוסד‭ ‬סיעודי‭ ‬וזיכרונו‭ ‬בוגד‭ ‬בו.‭ ‬גרייס‭ ‬נחושה‭ ‬לגלות‭ ‬מה‭ ‬עלה‭ ‬בגורלה‭ ‬של‭ ‬רייצ‭'‬ל‭, ‬ולשם‭ ‬כך‭ ‬היא‭ ‬רוקמת‭ ‬תוכנית‭ ‬מסוכנת:‭ ‬היא‭ ‬מתחזה‭ ‬לבתו‭ ‬של‭ ‬קרל‭ ‬ולוקחת‭ ‬אותו‭ ‬למסע‭ ‬בן‭ ‬עשרה‭ ‬ימים‭ ‬ברחבי‭ ‬טקסס,‭ ‬בין‭ ‬האתרים‭ ‬שבהם‭ ‬נעלמו‭ ‬נערות‭ ‬נוספות‭ ‬והמקומות‭ ‬שבהם‭ ‬צולמו‭ ‬כמה‭ ‬מתמונותיו‭ ‬המפורסמות‭ ‬ביותר,‭ ‬וזאת‭ ‬במטרה‭ ‬לנסות‭ ‬לעורר‭ ‬את‭ ‬זיכרונו‭ ‬ולגרום‭ ‬לו‭ ‬להתוודות‭.‬ 

קרל‭ ‬לא‭ ‬מאמין‭ ‬לאישה‭ ‬הצעירה‭ ‬שטוענת‭ ‬שהיא‭ ‬בתו.‭ ‬והוא‭ ‬גם‭ ‬טוען‭ ‬שהוא‭ ‬לא‭ ‬זוכר‭ ‬אם‭ ‬רצח‭ ‬שורה‭ ‬של‭ ‬נשים‭ ‬צעירות. ‬אבל‭ ‬הוא‭ ‬יוצא‭ ‬לטיול, ‬וסיבותיו‭ ‬עימו‭.‬ 

במהלך‭ ‬המסע‭ ‬גרייס‭ ‬מגלה‭ ‬שהיא‭ ‬לא‭ ‬באמת‭ ‬יודעת‭ ‬מי‭ ‬מבין‭ ‬שניהם‭ ‬שולט‭ ‬במצב:‭ ‬האם‭ ‬זיכרונו‭ ‬של‭ ‬קרל‭ ‬באמת‭ ‬בוגד‭ ‬בו‭ ‬‮–‬‭ ‬או‭ ‬שאולי‭ ‬היא‭ ‬הכניסה‭ ‬את‭ ‬עצמה‭ ‬למלכודת,‭ ‬והיא‭ ‬לבדה‭ ‬במסע‭ ‬עם‭ ‬רוצח‭ ‬סדרתי‭ ‬מסוכן‭.‬

רוחות‭ ‬של‭ ‬נייר‭ ‬הוא‭ ‬מותחן‭ ‬פסיכולוגי‭ ‬מצמרר‭ ‬שאי‭ ‬אפשר‭ ‬לעזוב‭ ‬אפילו‭ ‬לרגע,‭ ‬שעוסק‭ ‬בחיפוש‭ ‬אחר‭ ‬תשובות‭ ‬ובניסיון‭ ‬לברוח‭ ‬מהן‭ ‬בכל‭ ‬מחיר.‭ ‬ ספרה‭ ‬הקודם‭ ‬של‭ ‬ג‭'‬וליה‭ ‬היבֶּרלין, "‬סוזן‭ ‬שחורת‭ ‬העין‭,'"‬ היה‭ ‬לרב–מכר‭ ‬בינלאומי‭ ‬וראה‭ ‬אור‭ ‬בעברית‭ ‬בהוצאת‭ ‬כתר‭.‬

פרק ראשון

פעם
 
 
כשהייתה בת שתים־עשרה נפלה אחותי לתוך קבר.
 
היינו שתי ילדות לבדנו בבית קברות ריק, ומצבות ישנות בצבצו לכל כיוון מתוך האדמה. גם העשב מת, ונצבע בצבע קש כמו שערה של אחותי. אני זוכרת היטב את הפרפור האיום בחזי ואת קצות אצבעותיה, שבקושי ליטפו את שלי כשהושטתי את ידי הקטנה למטה בניסיון למשוך אותה החוצה. היה זה קבר טרי שנכרה זה עתה, והוא חיכה.
 
היא התגלגלה מצחוק בתוך הבור.
 
הייתי בת חמש.
 
אחותי אהבה לשוטט בבית הקברות ההוא בוֶותרפוֹרד שבטקסס. פיטר פן נקבר שם, אך על המצבה שלו נחקק השם מרטין האלידיי. והיה שם קבר של אדם בשם ג'ימי אליזבת, וקבר נוסף של אישה בשם סוֹפרוֹניָה, שזה סוג של עש מאנגליה ומין של שושן סגול וגם דמות שהמציא צ'רלס דיקנס. אחותי סיפרה לי את כל זה. היא התכוונה לקרוא לבתה הבכורה סוֹפרוֹניָה, ולכנות אותה בקיצור סוֹפרי או פְרוֹניָה.
 
היו שם מאות קברים. מיליוני עצמות נחו מתחת לרגלינו, כשעשינו גלגלונים בין שורות של מצבות.
 
המוות חטף אותה כמו חלום בליל קיץ. זו הכתובת שנחרטה בכתב מחובר על אחת מהמצבות הלבנות והעתיקות. אינני זוכרת את שאר הכתובת אף שאחותי קראה אותה בקול רם בכל ביקור.
 
רצתי חזרה לביתה של סבתא כמעט קילומטר כדי להזעיק עזרה.
 
אחותי טיפסה מתוך הקבר בכוחות עצמה, והיא אפילו לא נשרטה.
 
אני נזכרת באותו היום וחושבת לעצמי, זה הרגע שבו היא קוללה. כי כשהייתה בת תשע־עשרה היא פשוט נעלמה, כאילו צנח לו לאסוֹ מבין העננים וחטף אותה כהרף עין.
 
ועכשיו אני יודעת: זה היום שבו התחלתי לפחד.

עוד על הספר

  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: פברואר 2020
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 390 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 30 דק'
רוחות של נייר ג'וליה היברלין
פעם
 
 
כשהייתה בת שתים־עשרה נפלה אחותי לתוך קבר.
 
היינו שתי ילדות לבדנו בבית קברות ריק, ומצבות ישנות בצבצו לכל כיוון מתוך האדמה. גם העשב מת, ונצבע בצבע קש כמו שערה של אחותי. אני זוכרת היטב את הפרפור האיום בחזי ואת קצות אצבעותיה, שבקושי ליטפו את שלי כשהושטתי את ידי הקטנה למטה בניסיון למשוך אותה החוצה. היה זה קבר טרי שנכרה זה עתה, והוא חיכה.
 
היא התגלגלה מצחוק בתוך הבור.
 
הייתי בת חמש.
 
אחותי אהבה לשוטט בבית הקברות ההוא בוֶותרפוֹרד שבטקסס. פיטר פן נקבר שם, אך על המצבה שלו נחקק השם מרטין האלידיי. והיה שם קבר של אדם בשם ג'ימי אליזבת, וקבר נוסף של אישה בשם סוֹפרוֹניָה, שזה סוג של עש מאנגליה ומין של שושן סגול וגם דמות שהמציא צ'רלס דיקנס. אחותי סיפרה לי את כל זה. היא התכוונה לקרוא לבתה הבכורה סוֹפרוֹניָה, ולכנות אותה בקיצור סוֹפרי או פְרוֹניָה.
 
היו שם מאות קברים. מיליוני עצמות נחו מתחת לרגלינו, כשעשינו גלגלונים בין שורות של מצבות.
 
המוות חטף אותה כמו חלום בליל קיץ. זו הכתובת שנחרטה בכתב מחובר על אחת מהמצבות הלבנות והעתיקות. אינני זוכרת את שאר הכתובת אף שאחותי קראה אותה בקול רם בכל ביקור.
 
רצתי חזרה לביתה של סבתא כמעט קילומטר כדי להזעיק עזרה.
 
אחותי טיפסה מתוך הקבר בכוחות עצמה, והיא אפילו לא נשרטה.
 
אני נזכרת באותו היום וחושבת לעצמי, זה הרגע שבו היא קוללה. כי כשהייתה בת תשע־עשרה היא פשוט נעלמה, כאילו צנח לו לאסוֹ מבין העננים וחטף אותה כהרף עין.
 
ועכשיו אני יודעת: זה היום שבו התחלתי לפחד.