מפץ
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉

עוד על הספר

  • הוצאה: ספרי ניב
  • תאריך הוצאה: ינואר 2020
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 89 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 29 דק'

אחיקם ציפקיס

אחיקם ציפקיס, יליד 1993, בנימינה.
מ"פ במילואים.
בוגר בית הספר הגבוה לאומנויות הבמה "בית צבי".
שחקן, יוצר ומעכשיו גם משורר.

תקציר

מחר אתפוצץ.
נראה לי, מקווה.
הדרך מחורבנת,
אבל היה שווה.
לצאת מעצמי
ולהיכנס אליי –
בעוביי.
לפגוש את השדים
שמתרוצצים ומכרסמים
כל חלקה טובה
שאף פעם לא הייתה בי.
מחר אתפוצץ.
ואז אֶבָּנֶה.
מקווה.
 
אחיקם ציפקיס, בספר ביכוריו, מנפץ את ליבו לרסיסים. עבורו. עבורנו.
לאחר מכן, אוסף ומגיש לנו בברכת שנחייה ונודה על הזמן הזה.
בכתיבה חכמה, מלוטשת ופוצעת, המושפעת להפליא מן המקורות, נכתבו השירים, וכולם כבסיס לדבר הבא הטוב שעוד עתיד לבוא.
אחיקם ציפקיס, יליד 1993, בנימינה.
מ"פ במילואים.
בוגר בית הספר הגבוה לאומנויות הבמה "בית צבי".
שחקן, יוצר ומעכשיו גם משורר.

פרק ראשון

הוֹ רוֹמֵיאוֹ
 
 
הוֹ רוֹמֵיאוֹ
צֵא אֶל הַגְּזוּזְטְרָה
כָּאן יוּלְיָה
אֲהוּבָתְךָ.
הַכְּבָר שָׁתִיתָ
רֶקַח פְּרֵדָה?
כְּבָר נָעַצְתִּי בִּי
לַהַב הַבְּגִידָה.
אֵיךְ יָכֹלְתִּי?
אֵיךְ יָכֹלְתָּ אַתָּה!
הוֹ רוֹמֵיאוֹ.
לָמָּה
מַרְקוּצְיוֹ הֶעֱדַפְתָּ -
עַל מָרוּתוֹ,
עַל קוּצוֹ,
וַאֲנִי, יוּלְיָה,
אֲהוּבָתְךָ,
לֹא זָנִיתִי, לֹא גָּנַבְתִּי,
לְבַסּוֹף נִזְנַחְתִּי.
הוֹ רוֹמֵיאוֹ,
אֵיךְ יָכֹלְתָּ.
צֵא אֶל הַגְּזוּזְטְרָה.
בְּבַקָּשָׁה...
אַעֲמִיד פְּנֵי חוֹלֶפֶת
וְלוּ לִתֵּן בְּךָ מַבָּט.
הוֹ רוֹמֵיאוֹ,
מַדּוּעַ שְׁעָתֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה,
לְגוֹם תַּרְעֶלֶת נִדּוֹנָה?
מַדּוּעַ זֹאת, שֵייקְסְפִּיר,
יַא בֵּן זוֹנָה.

אחיקם ציפקיס

אחיקם ציפקיס, יליד 1993, בנימינה.
מ"פ במילואים.
בוגר בית הספר הגבוה לאומנויות הבמה "בית צבי".
שחקן, יוצר ומעכשיו גם משורר.

עוד על הספר

  • הוצאה: ספרי ניב
  • תאריך הוצאה: ינואר 2020
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 89 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 29 דק'
מפץ אחיקם ציפקיס
הוֹ רוֹמֵיאוֹ
 
 
הוֹ רוֹמֵיאוֹ
צֵא אֶל הַגְּזוּזְטְרָה
כָּאן יוּלְיָה
אֲהוּבָתְךָ.
הַכְּבָר שָׁתִיתָ
רֶקַח פְּרֵדָה?
כְּבָר נָעַצְתִּי בִּי
לַהַב הַבְּגִידָה.
אֵיךְ יָכֹלְתִּי?
אֵיךְ יָכֹלְתָּ אַתָּה!
הוֹ רוֹמֵיאוֹ.
לָמָּה
מַרְקוּצְיוֹ הֶעֱדַפְתָּ -
עַל מָרוּתוֹ,
עַל קוּצוֹ,
וַאֲנִי, יוּלְיָה,
אֲהוּבָתְךָ,
לֹא זָנִיתִי, לֹא גָּנַבְתִּי,
לְבַסּוֹף נִזְנַחְתִּי.
הוֹ רוֹמֵיאוֹ,
אֵיךְ יָכֹלְתָּ.
צֵא אֶל הַגְּזוּזְטְרָה.
בְּבַקָּשָׁה...
אַעֲמִיד פְּנֵי חוֹלֶפֶת
וְלוּ לִתֵּן בְּךָ מַבָּט.
הוֹ רוֹמֵיאוֹ,
מַדּוּעַ שְׁעָתֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה,
לְגוֹם תַּרְעֶלֶת נִדּוֹנָה?
מַדּוּעַ זֹאת, שֵייקְסְפִּיר,
יַא בֵּן זוֹנָה.