לצייר להם כבשה?

מבוא

 

 

כיצד היה נראה עולמנו אילו גרענו ממנו את הנכסים הרוחניים והגשמיים שהשיג האדם בתבונתו ובעמל כה רב במשך מאות בשנים? עצמו את העיניים ונסו בדמיונכם "להפשיט" מהסביבה שאתם חיים בה את החשמל, התקשורת האלקטרונית, המחשב והאינטרנט, נתיבי התחבורה ואמצעי התחבורה הממונעים, הדפוס, התרופות, אמצעי הבישול ואביזרים לנוחות האדם כמו משקפיים או מכשיר שמיעה. אם תעשו כן יקל עליכם לראות בעיני רוחכם את תנאי חייכם ואיכותם אילו חייתם בעבר הרחוק, לדוגמה, בימי הביניים. אכן זה היה עולם שונה לחלוטין מהעולם המוכר לנו כיום. עם זאת, מוזר הדבר, אפשר להבחין בעולם הזה בגורמים ובמסגרות שנשארו עמנו עד היום, כמעט בלא שינוי.

 

אכן יש מספר מצומצם מאוד של מסגרות כאלה. אחת מהן, בעלת כושר שרידות גבוה במיוחד, היא מסגרת בית הספר. למרבה ההפתעה, למרות התהפוכות האדירות בכל תחומי החיים השתנו מבנה בית הספר, תפקודו ודרכי התנהלותו רק באזורי השוליים החברתיים. בימים עברו, בתקופות שבהן הייתה החברה יציבה והשינויים בה אטיים, ייתכן שהייתה חשיבות לתפקיד המשמר של בית הספר ולקיבעונו. אך קשה להבין מדוע קפא בית הספר על שמריו בחמש מאות השנים האחרונות, שבהן התחוללו תמורות מרחיקות לכת במדעים, בטכנולוגיה, בצורות המשטר, בכלכלה ובמחשבה האנושית. מהם הכוחות שמנעו מבית הספר להתאים את עצמו לתמורות ולתנאים החדשים? שאלה זו חשובה מכיוון שהתאמת בית הספר לתמורות שהוזכרו לעיל היא בעלת חשיבות מכרעת בחינוך דור העתיד, בעיצוב דמותו וערכיו ובפיתוח הפוטנציאל היצירתי שבו. פוטנציאל זה, והדרכים שבהן בית הספר יכול אולי להמריצו ולטפחו הם נושאו העיקרי של הספר שלפניכם.

 

ספרים רבים נכתבו על היצירתיות ועל היותה סגולה אנושית מיוחדת. רובם מסתיימים בהמלצות על דרכים לטיפוח היצירתיות הנגזרות מתפיסתו של הכותב או מהגדרותיו את המושג. כמעט כל תפיסה של יצירתיות מושתתת על הנחות בנוגע לתנאים האידיאליים שבהם היא תוכל לפרוח ולהתעצם, ולעתים נדירות יותר גם על מחקר ועל בדיקות אמפיריות המפרטות כיצד מתגלה היצירתיות בהקשרים שונים. מיעוטם של הספרים והמאמרים העוסקים ביצירתיות דן גם בסוגיית תפקידיו האפשריים של בית הספר בטיפוחה, אם כי רבים מאלו שמביעים עמדה בעניין זה חוששים שההתנסות במוסדות החינוך והאקלים השולט בהם כיום הם בעיקר גורמים הבולמים ומעכבים את הלומדים בהם מלבטא את היצירתיות שלהם.

 

גישתנו העקרונית בספר הזה היא שבית הספר היסודי והתיכון אינם חייבים לדכא את גילויי היצירתיות של התלמידים והמורים. אנו מעזים להציע שדרך שינוי של כמה הבנות וריסון עמדות ופרקטיקות חינוך המונעות חשיבה ולמידה יצירתית נוכל להיות עדים לגילויי יצירתיות בכיתות הלימוד הרגילות. אנו מודעים לכך שגישה זו נוגדת גישות לעומתיות וחתרניות, שחוקרי יצירתיות לא מעטים מחזיקים בהן. חוקרים אלו מאשימים את בית הספר בחטאים ובמחדלים רבים, וכורכים את ההצלחות של יוצרים ושל אנשים מוכשרים במיוחד ביכולתם לפעול כנגד בית הספר או מחוצה לו. לעומת זאת, ניסיוננו בעבודה עם מורים ועם תלמידים בבתי הספר הציבוריים מוכיח שלא אפסו הסיכויים להמרצת היצירתיות גם בכיתה הרגילה. יש בידינו לא מעט הוכחות לכך שניתן לשכנע את הצוות החינוכי שאין לוותר על טיפוח היצירתיות, ולו מכיוון שהיצירתיות יוצרת תשתית הכרחית לכל הבנה עמוקה ומקנה אפשרות לכל לומדת ולומד להפנים ולהבין את הנלמד בדרכם הייחודית. כדי להבהיר את השקפתנו בנוגע למחלוקת בדבר האפשרות להמריץ את היצירתיות בתוך בית הספר או מחוצה לו נדון בראש ובראשונה בדרך שבה חוקרים, הוגי דעות ומחנכים תופסים את היצירתיות. ההנחה הראשונה שלנו היא שכדי לחזק את ידי המחנכים המאמינים שבכוחם לטפח את היצירתיות בכיתתם יש להציג טווח רחב ככל האפשר של משמעויותיה, שמהן יבחרו את הנראות להם ביותר. אחרי שנדון במגבלות של כמה מההגדרות הנפוצות נציע דרך אחרת להתבונן ביצירתיות, דרך חדשה למיפוי גבולותיה ואפיוניה העיקריים, שקראנו לה "הנהרה דיאלקטית". אף שאנו מודעים לכך שמורים ואנשי מעשה בחינוך נרתעים מלדון במשמעויות התיאורטיות של מושגים שלדעתם אינם קשורים קשר ישיר לעשייתם, אנו מאמינים שאין מנוס מכך אם אכן אנחנו מעוניינים לדייק ולזהות את אפיוני ההוראה והלמידה המעודדים הפעלה של חשיבה יצירתית וחשיבה ביקורתית ולדעת להבחין בין שתי דרכי חשיבה אלו.

 

בהמשך הספר נפנה את מבטנו אל ההורים או המורים החפצים להתמסר להמרצת היצירתיות אצל ילדיהם או תלמידיהם. לשם כך נעסוק בשאלות כגון: אילו הזדמנויות עשויות להתאים במיוחד להפעלת חשיבה יצירתית? מהן תכונות הילד היצירתי ואיך הן נתפסות על ידי המבוגרים? ואילו שינויים יש לערוך בתכניות הלימוד, בהתנסויות הלומדים ואולי גם בכמה תכונות מבניות בסיסיות של המוסד החינוכי כדי להיות מסוגלים להניף את דגל היצירתיות?

 

ואולם בטרם נדון בניסיונות היסטוריים ובמאמצי החוקרים להגדיר את היצירתיות כתכונה אנושית חשובה, דומה שיש צורך לבחון כיצד תכונה זו עשויה לתרום לחיינו ולאיכות הלמידה של תלמידינו. רק אחר כך יהיה מקום לברר לעצמנו אם בית הספר הוא המקום המתאים ביותר לטפחה ולהמריצה.

 

אין ספק שניתן לייחס תמורות רבות שחלו בעולמנו, ולפי דעות שונות גם את מה שמכונה "קִדמה אנושית" בתחומי התרבות, האמנות, הטכנולוגיה והמדע, ליכולת של יחידים וקבוצות לשנות את ההבנות שלנו בנוגע למציאות ולחשוב על נושאים שונים בדרך רעננה ולא מקובלת. אין כמעט אפשרות לתאר את מכלול ההמצאות והתשתיות המעשירות את עולמנו ומעצבות את סדר יומנו בלי להיזכר בתרומות מרשימות של ממציאים, אמנים, פילוסופים, סופרים, מדענים ואנשי רוח, ולא פחות מכך אומנים וטכנאים, שפיתחו והעשירו את המורשת התרבותית המדעית והטכנולוגית המצטברת. תכנית הלימודים שבעזרתה מלמדים את מקצועות הלימוד בבתי הספר במקומות שונים בעולם משקפת כמה מהתרומות האלה. אחת השליחויות שנוטל על עצמו כל דור של מבוגרים היא לשמר את המורשת התרבותית והמדעית של הדורות הקודמים וללמד את דור התלמידים הנוכחי להכיר ולהוקיר את פועלם של בני הדורות שקדמו לו. אלא שלעתים שוכחים שהכוונה היא, בין היתר, לא להסתפק בהישגי העבר אלא להעצים ולפתח את מה שקיים ולתכנן ולממש רעיונות, תוצרים ותשתיות רוחניות וחומריות שיאפשרו להמשיך את הקיום האנושי על רבדיו השונים ולהעשיר אותו.

 

אחת היכולות המרכזיות שמסבירה את התהוות מאגר הרעיונות, השיטות והתוצרים האנושיים היא היכולת האנושית להפעיל את הדמיון. זה כושרו של האדם לחזות בעיני רוחו מצבים ותסריטי חשיבה ופעולה אפשריים שאינם מצויים בהווה ולממשם במוצרים, באמירות או בתכניות שניתן לשתף בהם בני אדם אחרים. קשה לתאר תכנית לימודים בהוראת מדעים, במתמטיקה או בספרות שאינה מתייחסת לתרומה וליצירתיות שגילו יוצרים דגולים ואנשים שדמיונם וכושר היצירה שלהם שינו את הבנתנו את המציאות. עם זאת, למרבה הצער, דוגמאות מעבודתם מוצגות לרוב לתלמידים כעובדות מוגמרות שאין לערער עליהן. אזכור של תרומה פורצת דרך לא תמיד גורר אחריו אישור ותמריץ לבחון את מלוא משמעותה או להבין כיצד היא נוצרה. יש בכך משום החמצה, מכיוון שהמהפכות המדעיות והתרבותיות שהונעו על ידי דרכי חשיבה מקוריות של יוצרים מן העבר אינן נתפסות לרוב על ידי כותבי תכניות הלימוד והמורים כמקפצה אפשרית או כהזדמנות לגילוי יצירתיות וחשיבה עצמאית אצל הלומדים. ייתכן שהדבר נובע מהנחה מובלעת שהמדען פורץ הדרך סיים את המלאכה ואין עוד צורך לחשוב עליה בדרך חדשה ומקורית, או מהשקפה פסימית עוד יותר שאין סיכוי שהתלמיד בכיתה יוכל להתמודד עם קשיים שעליהם התגברו גיבורי התרבות והמדע. והלוא את הפליאה שהתעוררה אצל היוצר ואת ההשערות שהעלה ניתן לנצל כדי ללמוד שיעור בהטלת ספק. השאלות שהעסיקו אנשים בדורות קודמים, הדרכים שבהן הגיעו לפתרונות, האופנים שבהם מומשו רעיונות ראשוניים - כל אלו מוצגים כידע משומר וכבוש. על פי רוב, התלמידים מתבקשים רק לזכור ולשנן את הידע הזה ולחזור ולהעיד על קיומו בזיכרונם בשעת הבחינה.

 

מצב עניינים זה, שלהבנתנו מתאר את המתרחש במערכות חינוך רבות בעולם, חוטא למשימות ולאתגרים שבית הספר היה יכול ליטול על עצמו אילו היה מודע יותר לאינטרסים וליכולות של מוריו ותלמידיו. אלו גם אלו יכולים לפתח תפיסות ופרשנויות המתאימות לאישיותם ולחפש שבילים עצמאיים שבהם ישיגו הבנות בעלות משמעות אגב ניצול היתרונות הצפונים בהפעלת דמיון וחשיבה יצירתית. עוד נטען שבעולם מורכב ותזזיתי ובמציאות שבה אירועים בלתי צפויים מכתיבים לא אחת את סדר היום מוטלת על בית הספר האחריות להכין את התלמידים להתמודדות עם עמימות ועם הלא נודע. במציאות כזו, שאין בה ביטחון תעסוקתי ולעתים אפילו הקיום הפיזי אינו מובטח בה ומה שהיה אינו מנבא בהכרח את מה שיהיה, חייבים לגייס חשיבה יצירתית, ולו מכיוון שהיא עשויה לשמש אחד הכלים החשובים ביותר להישרדות ולפיתוח הון תרבותי כלכלי ואנושי.

 

לכאורה אין צורך להכביר מילים על חשיבות תרומתם של אנשים הבונים את החברה ומפתחים את הציוויליזציה, ועד כמה ההמצאות והרעיונות שהם מעלים תלויים ביכולתם לחשוב בדרכים יצירתיות. עם זאת, ייתכן שמניית כמה מהסיבות העיקריות להזדקקות ליצירתיות בתקופתנו תוכל להסביר את חשיבותה גם למי שעדיין אינו משוכנע בכך.

 

סיבה אחת מהותית לשימוש בחשיבה יצירתית כבר הוזכרה לעיל, והיא התלות של רעיונות חדשים, הבנות מדעיות, פיתוחים טכנולוגיים ויצירות אמנות ביכולת היצירה והדמיון שמגלים יחידים וקבוצות. כמעט בכל תחום מותנים ההישגים ביכולת של האדם למצוא רעיונות פוריים ולהירתם לפעולות וליוזמות שעשויות להשפיע על המציאות. הרצון לתרום מוּנע מהשאיפה לשפר ולבנות מציאות טובה יותר (גם אם בדיעבד התמורות והחידושים אינם ממלאים את כל הציפיות). אנשים שמחדשים מנסים להבין תופעות ולפצח קשיים בלתי צפויים שצצים חדשות לבקרים בדרכים שלא היו אפשריות קודם לכן. הם פועלים בדרכים מגוונות, שלא פעם מעוררות אצל אחרים תמיהה או הסתייגות, כדי לשפר את ההרגשה ואת נסיבות הקיום האנושי של אנשים רבים יותר. די להיזכר בכמה תגליות רפואיות כדי להבין כיצד קישור בין תופעות גופניות או פיתוח תרופה חדשה עשויים להקל את סבלם של החולים ולפתור בעיות שבעבר נראו בלתי פתירות. אף שישנם לא מעט נביאי זעם הטוענים שלא כל המצאה מבשרת קדמה ועתיד האנושות לוט בערפל, מעטים יטענו שנסיבות החיים או ההבנות האנושיות והאפשרויות הפתוחות בפני בני האדם לא השתפרו במאות השנים האחרונות.

 

סיבה שנייה להזדקקות ליצירתיות היא שכיום - למרות ההישגים האדירים ברפואה, בטכנולוגיה, ובתחומי חיים רבים - עדיין נותרו בעיות רבות בלתי פתורות. רבות מהן לא ניתן לפתור בדרכים ובשיטות הידועות והמוכרות לנו. גם הסיבה להופעת כמה מן הבעיות האלה לא תמיד בהירה וברורה. לדוגמה, עדיין ישנה מחלוקת בשאלה אם ההתחממות הגלובלית והכחדת כמה ממיני בעלי החיים בים וביבשה נובעים ממעשי האדם ומפיתוח יתר של משאבי הטבע המוגבלים, או שהן תוצאה של תהליכים טבעיים שלאדם אין שליטה או השפעה ישירה עליהם. נוסף על כך, בין הסבורים שהאדם בעל השפעה מכרעת על המתרחש ניטש ויכוח בשאלה אם ההתערבות האנושית בעולם והניצול הלא אחראי של המשאבים המוגבלים הגיעו לנקודת אל־חזור או שעדיין ניתן לתקן ולשפר את המצב. להצעת פתרונות יצירתיים שמור תפקיד מכריע בהתמודדות עם בעיות כאלה, מפני שלמרבה המזל האדם הוא בעל יכולות לפתור בעיות רבות, ולעתים אפילו להחזיר את הגלגל לאחור, ויכולות אלו מוזנות בין השאר מחשיבה מקורית ומרעיונות לא שגרתיים.

 

סיבה שלישית לנחיצותה של חשיבה יצירתית, הקשורה במקצת לסיבות הקודמות, היא שרבים מהאירועים הבלתי צפויים ובהם אסונות המתרחשים בעולם כיום דורשים להיערך מראש על ידי "חשיבה מחוץ לקופסה", המניעה תכנון ארוך טווח ובניית תשתיות מתאימות. כמה מהאירועים הלא צפויים האלה ייעשו נשלטים או סבילים יותר כאשר יימצאו דרכים לנבא מראש את הופעתם ולמנוע כמה מנזקיהם. זה המצב כאשר מדובר ברעידות אדמה, בהתפרצות של הרי געש, בשיטפונות ובסופות ובפגעי טבע אחרים. כיום לא מעט מהאיומים האלה ניתנים לניבוי חלקי ודרכי התפשטותם זוכות להבנה כלשהי, גם אם אין דרך למונעם לחלוטין. לעתים מה שנדרש הוא להפיק לקחים בנוגע למה שהתרחש בעבר או קורה בהווה כדי לחשוב על דרכי מניעה או הימלטות מאסונות כאלה בעתיד.

 

סיבה רביעית לחשיבותה של החשיבה היצירתית היא יכולתה לתרום בניבוי משברים חברתיים פוליטיים וכלכליים מעשי ידי האדם. משברים כאלה קשה לנבא על סמך הבנה של התנהגות תקינה של מערכות כלכליות, ביטחוניות, חברתיות ולאומיות. לדוגמה, כמעט כל אזרח חרד להבטחת ערך חסכונותיו או הפנסיה שלו, שעלולות להתכלות בעקבות התמוטטות כלכלית. כמו כן, כיום מדינות רבות מתקשות להבטיח את ביטחון התושבים, בעיקר כאשר מתארגנות קבוצות חתרניות עוינות או כאשר קבוצות דתיות ופוליטיות קיצוניות מבקשות להפר את הסדר. היכולת לראות נכוחה ובזמן המתאים גורמי איום וסכנה, שמקצתם מוסתרים בכוונה, דורשת גם היא הפעלה של דמיון וחשיבה יצירתית כדי להקדים תרופה למכה וליזום תכניות מניעה מתאימות.

 

סיבה חמישית והחשובה מכול בעיני רבים לנחיצותה של החשיבה היצירתית היא הסיפוק האישי שרובנו מפיקים מפעילות יצירתית ומחשיבה יצירתית, בעיקר כאשר הן מניבות תוצרים חדשים שאנו גאים בהם ושמחים לשתף בהם אחרים. לא בכדי כמה פסיכולוגים, בהם מסלו (Maslow 1968), ברון (Barron 1995) ופירטו (Piirto 2005), רואים במימוש יצירתי של רעיונות על ידי כל אדם את פסגת הפעילות האנושית.

 

סיבה שישית, מעט שונה מן הסיבות שנמנו עד כה, לחשיבותה של החשיבה היצירתית נוגעת לעובדת היותנו צרכנים בלתי נלאים של רעיונות ושל תוצרים יצירתיים של אחרים. כמה מהחוקרים רואים בכך בעיה מכיוון שלדעתם תרבות הצריכה מחליפה את החשיבה ואת העשייה היצירתית. עם זאת, מתברר שהבידול בין צריכה ליצירה אינו מובהק כל כך: כאשר אנו מסוגלים ליהנות הנאה אסתטית מאוצרות אמנות או מתנאי חיים משופרים המבוססים על המצאות ועל מוצרים יצירתיים ועל הבנות וראיות עולם מקוריות של הוגי דעות, יוצרים ואמנים, אנו נטענים בעצמנו במקצת המטענים היצירתיים ותחושות העונג שאפיינו את יוצריהם ומאמצים לעצמנו אמות מידה איכותית להערכת תוצרים משובחים. מכאן שהעיסוק ביצירתיות אינו חייב להיות מוגבל רק לפעילות שתגרום לאדם לתכנן וליצור תוצרים מקוריים משל עצמו כמו כתיבה, ציור או יצירת כלים, אלא יש לתת בידו כלים לחוש פליאה, להעריך ולשפוט את המאמצים ואת התעוזה שהשקיעו אחרים כדי להפוך את חיינו לנוחים ומעניינים ואת סביבתנו לאסתטית או מאתגרת יותר.

 

ננסה להרחיב מעט את העניין הגלום בשתי הסיבות האחרונות שמנינו. חשיבותה של היצירתיות בחיינו אינה רק משום הצורך והזכות של כל פרט לתרום למאגר התרבותי והמדעי המשותף לכולנו. ישנן לא מעט עדויות לכך שהיצירתיות שגילו אחרים מעשירה גם היא את משמעות חיינו הפנימיים. היא מפרה את דמיוננו ומאפשרת לנו להגיב לתוצרים ולרעיונות יצירתיים של אחרים וליהנות מהם. רבים מאתנו תרים אחרי הנאות אסתטיות חדשות ומסוגלים להתפעם ממבנים או ליהנות הנאה אסתטית ממוצרים אמנותיים המעידים על היצירתיות שהשקיעו בהם מהנדס, נגר, אדריכל או מעצב. באופן דומה רבים עדיין עשויים להתבשם מקריאת ספר טוב או מדבר שירה, ממופע יצירתי בתיאטרון או מסרט בדיוני המציג בפנינו עולמות קסומים, או לחלופין מסרט תיעודי החושף בפנינו בעיות שלא היינו מודעים לקיומן. ההנאות והחוויות האלה מותנות כמובן בקיום תנאים חברתיים ופוליטיים מתאימים וביכולתם של יוצרים ומתכננים לפעול בחופשיות ולהעלות רעיונות מפתיעים ורעננים שלא יוגבלו או יידחו על ידי צנזורה מכל סוג שהוא. כמו כן, מידת ההצלחה והאפשרות לגרום לאנשים להעריך תרומה של מדענים או של אמנים מותנית בקיומו של קהל שאוהד תרבות ומדע ומבין את ערכם. לשם כך דרושה קבוצת התייחסות שתעריך עשייה אמנותית, ודרושים אנשים המתלהבים מחידושים מדעיים וטכנולוגיים. רק כך תתאפשר תמיכה רחבה והכרה בחשיבות התרומות האינדיווידואליות והקבוצתיות האלה. וכאן נכנס החינוך לתמונה: בית הספר קובע במידה רבה מהן ההשפעות התרבותיות שאנו סופגים בנעורינו, בתקופה שבה מוטבעים בנו הרשמים הראשוניים ומעצבים את דמותנו כאדם בוגר, וההנחה היא שבבית הספר היסודי והתיכון ישנה הזדמנות פז לחוות את חדוות הגילוי, להתנסות בפתרון בעיות או בכתיבה יצירה ואמנותית וליהנות מחקירה מדעית. בימינו חוויות אלו מסתייעות גם בביקורים במוסדות אמנות ובמוזיאונים לאמנות ומדע וכן ביישומים דיגיטליים שונים. החשיפה למקורות כאלה עשויה להכשיר את הלבבות לקליטת רעיונות חדשניים וליכולתנו ליהנות הנאה אסתטית בעיקר כאשר היא נעזרת בהתערבות חינוכית הולמת, המלווה את ההתנסויות ומאפשרת לבני הנוער להבחין באופן ביקורתי בין חידושים משמעותיים ומועילים לרעיונות הזויים וחסרי ערך.

 

סיבה אחרונה שנציג כאן לצורך להקדיש מחשבה וזמן לטיפוח היכולות היצירתיות ולהכרה ביתרונותיהם, היא משבר היצירתיות המדומה או האמיתי, שלדעת כמה חוקרים והוגי דעות מאיים על עתיד האנושות. לעומת הסיבות הקודמות שהצגנו - שנבעו מצורכי הישרדות פיזית או קושי נפשי, מהאתגר שבחיפוש משמעויות חדשות ועניין בחיים או מהצורך לממש יכולות וכישורים חבויים - כאן מדובר באיום יסודי על כושרו של המין האנושי ובעיקר של בני הנוער לחשוב בדרך יצירתית.

 

הסיבה המיוחדת לדאגה היא שבארצות הברית מוטרדים בעת האחרונה ממה שהשבועון ניוזוויק מכנה "משבר היצירתיות". החשש ממשבר זה, שעלול לאיים על עתיד התרבות, המדע והטכנולוגיה, התעורר בעקבות מחקרים שהראו שבשלושים השנים האחרונות הציונים של תלמידים במבחני יצירתיות יורדים ללא הרף. לדוגמה, החוקרת קים (Kim 2011) מדווחת שמנת המשכל של צעירים אמריקאים הנמדדת במבחני אינטליגנציה הולכת ועולה במהלך השנים, אך ביצועיהם במבחני יצירתיות, שאמורים לייצג את יכולתם לפתור בעיות בדרכים מקוריות, דועכים מאז 1984. היא מסתמכת בקביעתה הפסימית על השוואה סטטיסטית של תוצאות ביצועי הנבחנים בני דורות שונים במבחן זהה הבודק יצירתיות, שפיתח פול תורנס בארצות הברית לפני למעלה משישה עשורים. מבחן זה נחשב לתאומו של מבחן ה-IQ ומכונה לעתים CQ, creativity quotient (Torrance 1962; 1976). בבתי ספר רבים בארצות הברית ביקשו מהתלמידים עם כניסתם לבית הספר ובאמצע לימודיהם להשתתף במבחן הזה. השוואת הביצועים של השנתונים השונים במבחן זה אפשרה לחוקרת לעקוב אחרי שינויים ברמת היצירתיות של בני אותו גיל מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת. מתברר שעד שנת 1984 עלו בהתמדה ציוני היצירתיות המתועדים, אולם באותה השנה חל מהפך, והביצועים החלו להידרדר. מאז כל שנתון חדש שמגיע לבית הספר בארצות הברית משיג ציונים נמוכים יותר במבחן זה מהשנתון שלפניו, וכיום הציונים מתקרבים לשפל של כל הזמנים.

 

כפי שנראה בפרקים הבאים, ייתכן שיש טעם לסייג את התוצאות מכיוון שהממצאים מבוססים על תפיסה מסוימת של מהות היצירתיות ועל מדידת ביצועים במשימות נייר ועיפרון. כמו כן, כפי שנסביר בהמשך הדברים, הציון במבחני היצירתיות מורכב לרוב מכמה תת־ציונים, ולא בכולם התגלתה ירידה. לכן המסקנה שלנו מתיאור המשבר היא שאולי המצב אינו כה גרוע כפי שנדמה מתוצאות המבחנים, וככל הנראה דרושים מדדים נוספים על המדדים הקיימים במבחני היצירתיות הנפוצים כדי להשתכנע שמדובר בדלדול אמיתי ביכולתם בני הדור הצעיר ליצור ולחשוב באופנים המפעילים את הדמיון.

 

כמה מהחוקרים והוגי הדעות המזהירים מפני דפוס של שחיקה בהישגים במבחני יצירתיות מנסים להצביע גם על גורמים אפשריים לתופעה, אלא שהקשר הזה אינו חד־משמעי. נראה שבדומה למקרה המקביל של ירידה בביצועים במבחני ההישגים הבין־לאומיים בהבנת הנקרא או במתמטיקה בכמה מדינות, גם במבחני היצירתיות לא קל להצביע על האחראים להידרדרות בביצועים במבחן. לדוגמה, לא ברור אם האינטרנט והחשיפה הרבה לאמצעי התקשורת, ובעיקר הטלוויזיה, שהחוקרת קים מפנה אליהם אצבע מאשימה, הם אכן האשמים האמיתיים במשבר הזה. אחרים נוטים לראות בכלים הממוחשבים וביישומים שהם מציעים דווקא מקור להופעת סוגי יצירתיות חדשים שלא היו ידועים עד כה (Gee 2005). אך גם מי שחושש מאובדן הכושר לחשוב בדרכים יצירתיות בקרב בני הדור הצעיר, וגם מי שאופטימי יותר וסבור שאפיקים חדשים לביטוי עצמי נסללים באמצעות הטכנולוגיה וכלי ההבעה המגוונים העומדים לרשותנו, בוודאי יסכימו שעצם הצורך להסתייע בדרכים יצירתיות ופעילוֹת (בניגוד לגישה צרכנית פסיבית) כדי להגיב לתופעות בלתי צפויות ולמצות את היכולות האנושיות הולך וגובר בימינו. כאמור, הסיבות לכך רבות, ומקצתן כבר מנינו.

 

עד כה הבאנו כמה נימוקים לחשיבות היצירתיות בחיינו בלא שהגדרנו במדויק למה אנו מתכוונים בדיוק במושג המעורפל הזה. בשני הפרקים הבאים ננסה להבהיר את המושג יצירתיות. תחילה נסכם בקצרה תפיסות נפוצות בספרות המחקר בנוגע למהות היצירתיות, נציג דרכים להגדירה ולמדוד את שיעורה, ולאחר מכן נתמקד בניסיון למפות מחדש את סוגי היצירתיות באמצעות מה שנכנה "הנהרה דיאלקטית". אנו מאמינים שהבנה תיאורטית של משמעות המושג וגבולותיו היא תנאי הכרחי ליכולת לזהותו ולהמריץ גילויים של הופעתו. עם זאת, כדי להמריץ גילויי יצירתיות בכיתה או בבית אין די בהבנה תיאורטית המנהירה במה מדובר, אלא דרושים תנאים נוספים, ועליהם נרחיב את הדיבור בשערים השני והשלישי של ספרנו. בשערים אלו נסקור את תרומתו האפשרית של בית הספר ואת מגבלותיו ובד בבד נעמוד על התכונות המזמנות או מעכבות תרומות יצירתיות, נתאר את הפוטנציאל היצירתי הגלום בתלמידים המבלים במוסד החינוכי שעות רבות מחייהם, נגדיר את התפיסות ודרכי ההפעלה שהמורים יכולים לאמץ כדי להמריץ את יצירתיות התלמידים ולהפעיל את דמיונם ונסיים בדוגמאות לשילוב משימות יצירתיות והזדמנויות לחשיבה מקורית בתכניות הלימודים הרגילות.