ערות בחיי היומיום
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ערות בחיי היומיום
מכר
מאות
עותקים
ערות בחיי היומיום
מכר
מאות
עותקים

ערות בחיי היומיום

5 כוכבים (4 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

סטיבן פולדר

סטיבן פולדר הוא בעל תואר דוקטור לביולוגיה מולקולרית, וכתב ארבעה עשר ספרים. המייסד של עמותת "תובנה", בה הוא משמש כמורה בכיר, ומתרגל מדיטציה לפי המסורת הבודהיסטית מאז שנת 1976. הוא מלמד קורסים במדיטציה ודהרמה בודהיסטית ברחבי הארץ, ועוסק ביישום דרך הדהרמה למען שינוי חברתי.

תקציר

התרבות המערבית של ימינו מושפעת במידה הולכת וגוברת מאופני חשיבה ולימוד שמקורם בתורה הבודהיסטית, כגון מדיטציית מיינדפולנס (mindfulness). החשיבה הבודהיסטית חדרה לתחומי הפסיכולוגיה, הבריאות והחינוך, ואפילו לתחומים כגון עסקים ופוליטיקה. 
ד"ר סטיבן פולדר, העוסק בתרגול ובהוראת מדיטציה כבר למעלה מעשרים שנה, הוא אחד המורים המובילים בתחום זה בישראל. בספר שלפניכם הוא פורש מגוון דרכים שבהן ערות יכולה להיטיב עמנו בחיי היומיום: החל מהתמודדות עם עייפות, מחלה, הזדקנות, מצבי מתח, חרדה או קונפליקט, עבור בקבלת החלטות והכרעות מוסריות, וכלה בשאלות של משמעות, הגשמה רוחנית ואלוהות. 
למרות שהחשיבה והלימוד הבודהיסטיים הולידו ספרות ענפה בשפה האנגלית, עד כה פורסמו בשפה העברית רק מעט ספרים בנושא זה, ורובם עוסקים בתורה הבודהיסטית באופן תיאורטי משהו. הספר שלפניכם הוא חלוצי במובן זה – מדובר, ככל הנראה, בספר היחיד בעברית שמוביל את קוראיו בשבילֵי התורה עצמה, פורש בפניהם דרכים מעשיות לחולל שינוי אמיתי בחייהם, ומזמין אותם להתעורר ולגלות את קסמו של כל רגע ורגע.
ספר זה מציע לנו להתפכח מהאשליות המנהלות את חיינו, ולהבין שסרט הקולנוע המסעיר אותנו הוא רק תמונות המוקרנות על מסך. ספר זה הוא פריין של ארבעים שנות תרגול והוראה של החוכמה הבודהיסטית, ונועד להיות שימושי, ידידותי ומהנה לקריאה עבור המתעניינים בדרך זו.
 
"מלא בחוכמה והשראה ומחייה את הלב." (ג'ק קורנפילד, מחבר רב המכר "דרך הלב")
 
"ערות בחיי היומיום הוא ספר מעורר שמחה. בפרקים קצרים, הנוגעים בפנים מגוונים של החיים, מצליח סטיבן להעביר הגות ומעשה ביופי, בישירות ובעומק. אחד הספרים היפים שקראתי בתחום הוראת הבודהיזם. אני ממליץ עליו בחום רב." (פרופסור יעקב רז, החוג ללימודי מזרח אסיה, אוניברסיטת תל אביב)

פרק ראשון

הקדמה
 
 
בילדותי הרגשתי שהחיים הם דבר מסתורי. קראתי ספרי פנטזיה, בדמיוני נטוו עולמות וראיתי קסם בכל דבר: החל מצמיחת התפוחים על העצים וריח הלילך שהפרפרים ואני הרחנו יחדיו, ועד האופן בו אנשים שלא הכרתי התהלכו ברחובות לונדון.
 
הייתה רק בעיה אחת: ידעתי שיום אחד אצטרך להיות מבוגר וכל הקסם הזה ייעלם. המחשבה הזו הייתה ממש מבעיתה. נראה היה שהמבוגרים תמיד דואגים או לחוצים, תמיד חסר להם משהו (בעיקר כסף), לעתים קרובות הם עצבניים או מתגוננים, עסוקים כל יום או עייפים מדי, ובאופן כללי חיים את חייהם כמו על טייס אוטומטי. מלבד זאת היה נדמה שהם מתלוננים ללא הרף על מיחושים גופניים ועל אומללות ונזקקים לתרופות, לרופאים או לטיפול פסיכולוגי רק כדי להמשיך לצעוד.
 
כולנו רוצים לפרוק את העול המכביד שאנו סוחבים לאורך חיינו. עול זה יכול להיות פנימי, בדמות חרדה, אומללות, חוסר שקט או שיפוטיות. לעתים נדמה שהעול הוא חיצוני, כאשר איננו מקבלים את מה שאנו רוצים, כאשר מתעוררים קשיים ביחסים עם אנשים הקרובים לנו או אם גופנו בוגד בנו ואנו נעשים חולים. אבל גם הקשיים החיצוניים מצויים למעשה בתודעתנו, שכן החיים משתנים ללא הרף ואין לנו שליטה כמעט על המתרחש. אך אנו יכולים לשלוט על האופן בו אנו מתמודדים עם השינויים. נדמה שהעול נדבק אלינו והופך לחלק מאתנו. לא ניתן להיפטר ממנו באמצעות תקווה למצב טוב יותר בעתיד, לא באמצעות חשיבה על אודותיו, וגם הכחשתו או ניסיונות לדמיין שנפטרנו ממנו לא יעזרו. אנו זקוקים למשהו אחר. במילותיו של אלברט איינשטיין: "לא ניתן לפתור בעיות באמצעות החשיבה שיצרה אותן." אנו זקוקות לעזרה, משום שהמועקה טבועה כה עמוק בנפשנו עד שכאשר אנו מנסות לשטוף אותה נגלה שאנו רוחצות במים מלוכלכים.
 
לכן מדיטציה ותרגול רוחני הם חשובים. הם נוגעים ופועלים ברובד העמוק ביותר בתוכנו ובאופן שבו אנו חווים את עצמנו ואת העולם מרגע לרגע. אז קורה משהו יוצא מגדר הרגיל. אנו מגלים שעצם טִבענו הוא שלֵו, שמח ומחובר, אלא שלא יכולנו לראות זאת בגלל האמונות, הסיפורים, הזיכרונות, המיתוסים וההרגלים אשר העיבו עליו. כאשר אנו מגלים כי העננים המכסים על תודעתנו כלל אינם ממשיים, בוקע אור השמש וחושף לעינינו מציאות רחבה, המתפרשת מעֵבר לגבולות המוכרים לנו. מתברר שהעולם הוא יותר ממה שחשבנו.
 
אנו מגלים גם שקסם הילדות לא פג. הקסם הזה הוא דרך הטבע, אשר נעלמה מעינינו בגלל שכבות רבות של מבנים ודפוסים מנטליים שהתקבעו בתודעתנו. אם רק נקלף אותן מעט נמצא שמחה, שקט ואהבה. אז נוכל להביט במציאות בעיניים פקוחות ולקבל אותה בברכה על כל מרכיביה. נוכל למצוא אינטימיות וחמימות בקשרים שלנו עם עצמנו ועם אחרים, בין אם הם קרובים אלינו ובין אם הם זרים. נוכל לחיות חיים רחבי אופקים ומלאי חוכמה, יצירתיות והשראה.
 
האם זה נשמע כמו תיאור אוטופי ודמיוני? אין מדובר כאן אלא בשינוי התפיסה שלנו את עצמנו ואת המציאות הסובבת אותנו. אנו מסוגלות ללמוד לטפח מבט חדש על המציאות ובכך לשנות את חיינו. בכך בדיוק עוסק ספר זה.
 
המאמרים בספר סוקרים היבטים שונים של חיי היומיום ומתארים שינויים רדיקליים שיכולים להתרחש באופן בו אנו חווים את קיומנו. המסע הפנימי המתואר כאן אינו התרחקות מהעולם, אין זו דרך שתמנע מאתנו להצליח ולהגשים את שאיפותינו. נהפוך הוא: זהו מסע להגשמה עצמית אמיתית בעולם המערבי העסוק בו אנו חיים.
 
זו הזדמנות לספר מעט על חיי, כדוגמה לאפשרויות הגלומות במסע זה. המסע שלי פנימה החל בשנות השישים, כאשר למדתי באוניברסיטת אוקספורד. נסעתי בטרמפים להודו, חקרתי את התרבות הפסיכדלית בארצות הברית ובאנגליה, ועם זאת הייתי מחויב באופן עמוק לחקירה פנימית, שקירבה אותי לחיים ועוררה בי רוח של יצירתיות ועשייה. אף כי בחרתי לעסוק במחקר רפואי והשלמתי דוקטורט בתחום הביולוגיה המולקולרית, תמיד שמרתי על נקודת מבט רחבה, ובעזרת תרגול מדיטציה וראיית החיים כמגרש משחקים גדול וחופשי הצלחתי לחולל שינויים של ממש. כתבתי ארבעה עשר ספרים על בריאות ורפואה הוליסטית, פרסמתי כארבעים מאמרים מדעיים, ייסדתי ארגונים לרפואה הוליסטית באנגליה ואף ייעצתי לכמה חברות תרופות גלובליות. כאשר עברתי לגור בישראל לקחתי חלק בהקמת היישוב כליל, שהוא אחד היישובים האקולוגיים היפים ביותר בארץ, ומהווה כיום את ביתם של למעלה מ-500 אנשים. מאז הקמתי ואני מנהל פרויקטים המנסים להביא תיקון וריפוי אל הפער הקיים בין יהודים ישראלים לפלסטינים. ייסדתי את עמותת תובנה, הארגון הגדול ביותר בישראל להוראת הדהרמה1 באמצעות מדיטציית ויפאסנה (מיינדפולנס) וללימוד ברוח הבודהיזם. לאורך השנה אני מלמד מאות רבות של תלמידים ברחבי הארץ, ולמרות זאת יש לי זמן ואנרגיה לשמש סבא שמח ומסור לנכדיי ואף לגדל לעצמי מזון וצמחי מרפא.
 
הספר הזה הוא גם מדריך "עשה זאת בעצמך", אשר צמח מתוך ניסיון חיי. מקובצים בו חיבורים ומאמרים שונים, אשר חלקם מבוססים על שיעורים שלימדתי ברטריטים שונים לאורך השנים. נושאיהם מגוונים מאוד: מהתמודדות עם רגשות ועד להתנהלות כספית, מקסמה של מדיטציית המיינדפולנס ועד להרהור באלוהות, מנושאים יומיומיים ועד לתפיסת המוחלט. אני רואה את הידע הבודהיסטי כבאר עמוקה, אשר ממנה ניתן לשאוב תבונה אינסופית, אך ספר זה אינו מדריך בודהיסטי. המאמרים מכוונים לגישוש ולחקירה. הם אינם אקדמיים, פילוסופיים או פואטיים, אלא ממזגים את האלמנטים הללו וכתובים מתוך הלך רוח המבקש להנביע תובנה ולעורר את האמת הפנימית. אלו מילים בעלות כוח משחרר, הנובעות ממודעות מעמיקה ומובילות אותנו אליה.
 
כל מאמר הוא עצמאי ועוסק בנושא, רעיון או שאלה מסוימים בנוגע לחיינו. אפשר וכדאי לקרוא את המאמרים השונים כפי שנכתבו — באופן ספונטני; לבחור בכל פעם את המאמר המתאים לאותו רגע.
 
הפיסות המרכיבות את הספר נועדו להיות כוכבים זעירים, אשר אינם מסנוורים אך אורם בהיר דיו בכדי להפיג את החשכה המוחלטת של שמי הלילה ולהוות מצפן המצביע על הדרך לעבר מקומות נשכחים, בהם אנו מייחלים לבקר. מי מאתנו לא שמע אי־פעם את לחישותיה של איכות מסתורית, הנמצאת מעבר לשגרה היומיומית, מעבר למאבקי החיים ולהרגלי החשיבה שלנו? כולנו חווינו את עוצמתם של ההרים, את מרחב השמים הנפרשים עד האופק, רגעים מפעימים של אהבה, מגע בלתי צפוי ומעצים של קדושה. הספר מציע תזכורות לרגעים כאלה, החושפים בפנינו את הפוטנציאל שלנו ואת טבענו האנושי האמיתי.
 
החלק הראשון הוא כללי ומבואי. פרקיו מהווים מעין חלון הפונה פנימה וגם החוצה, אשר דרכו ניתן להביט במציאות היומיום שלנו, לבחון אותה ולהכשיר את הקרקע לשינוי באמצעות הרהור בחיים מיטיבים והרמוניים.
 
החלק השני עוסק במקורות, בשיטות ובכיווניו של המסע לעבר תובנה ושחרור. לאיזה ציוד נזדקק על מנת לטפס על ההר?
 
החלק השלישי מתבונן בנוף ממעוף הציפור, ובו ייתכן ונגלה כי ההר הוא בסך הכול תלולית, והנוף הוא למעשה אנחנו.
 
הספר פונה לגברים ולנשים כאחד, ובגלל מגבלות השפה העברית נכתב בלשון זכר ובלשון נקבה לסירוגין.

סטיבן פולדר

סטיבן פולדר הוא בעל תואר דוקטור לביולוגיה מולקולרית, וכתב ארבעה עשר ספרים. המייסד של עמותת "תובנה", בה הוא משמש כמורה בכיר, ומתרגל מדיטציה לפי המסורת הבודהיסטית מאז שנת 1976. הוא מלמד קורסים במדיטציה ודהרמה בודהיסטית ברחבי הארץ, ועוסק ביישום דרך הדהרמה למען שינוי חברתי.

סקירות וביקורות

מלחמת השחרור 'ערות בחיי היומיום', שקנה לו אחיזה מוצדקת בטבלת רבי המכר, מתעקש להזכיר שאתיקה ומוסר הם חלק בלתי נפרד מהתעוררות רוחנית

"אם זה לא נכון ולא מועיל אל תגיד את זה. אם זה נכון אבל לא מועיל אל תגיד את זה. אם זה לא נכון אבל זה מועיל אל תגיד את זה. אם זה נכון ומועיל, תמצא את הזמן המתאים".

מילותיו אלו של הבודהה, המובאות בליבו של 'ערות בחיי היומיום', תקפות בוודאי גם לגבי רשימה זו, שכן, נכונה או לא, מועילה או לא, נופלת בול בטיימינג או לא - סביר שאינה תורמת לקריאה המרכזית של הספר, והיא "לחיות באופן מלא ברגע הזה". זהו הרעיון המרכזי מאחורי תרגול ה"מיינדפולנס" (קשיבות) ההולך וצובר פופולריות, וניתן להבינו היטב בעזרת דוגמה מעוררת הזדהות זו: "אנו שוטפים כלים במטבח וממהרים לסיים כדי שנוכל לקרוא ספר חשוב ורוחני על בודהיזם", בעוד שההתעוררות ממתינה לנו בשטיפת הכלים עצמה: במגע המים על עורנו, בצליל זרימתם, בקרקוש הצלחות, בהוויה.

בואו נודה - אמירות מסוג זה עשויות לעורר צונמי של סרקזם והתנגדות. הלא ניתן לטעון, במידה רבה של צדק, שעצם הקריאה להתעוררות, לנוכחות בקיום הזה, שמורה לאלו שהקיום היטיב איתם; שההמלצה "לבשל את מזוננו בעצמנו מחומרי גלם פשוטים וטבעיים כגון גרגירים וירקות" תקפה רק עבור נשים בגיל העמידה מאזור כיכר רבין שלובשות כותנה טבעית בהירה; שהעם ברמי לוי וכדאי לחפש אותו שם; שהקריאה לשיפור עצמי ומודעות היא פריבילגית מיסודה, וככל שהיא מדברת על "החיים עצמם", היא למעשה מנותקת מהם. או במילים אחרות: כשהכיבוש משחית - מה הטעם בריטריט?

סטיבן פולדר - מייסד ומורה בכיר בעמותת 'תובנה' להוראת הדהרמה, מנחה סדנאות ויפאסנה ופעיל שלום - מתמודד יפה עם ההתנגדויות האלו. מי שציפה למדריך רוחני המציע כלים להתבוננות פנימית מסוגרת, יקבל כאן סטירת לחי מרעננת: 'ערות בחיי היומיום' משוקע עד צוואר בחיי היומיום הישראליים ובהתחבטויות המוסריות העולות מהם - השליטה בעם אחר, תפיסת העליונות של היהודי, השואה כבסיס הפאסיבי-אגרסיבי שעליו מונח סלע קיומנו ועוד. לאורך הספר כולו, גם במקומות בלתי צפויים, מטפטף פולדר את עמדותיו, ומזכיר שהעיסוק באתיקה ובמוסר הוא חלק בלתי נפרד מהתעוררות רוחנית: "נדרש אומץ לב על מנת לפעול ברגישות מוסרית. כך קורה למשל בסכסוך בין שני עמים, כאשר אלה המנסים לפעול למען פיוס ושלום עלולים לגלות שבני עמם רואים אותם כבוגדים", מביא פולדר סוגיות בוערות, בשילוב הסותר לכאורה של נחישות ועדינות האופייני לכתיבתו. בפרק העוסק בחשיבותן של מילים, בוחר פולדר להזכיר את "כוח מילותיו של פוליטיקאי המלבה את רגשותיהם של מיליוני אנשים, זורע חוסר ביטחון ופחד מפני אויב דמיוני או מציאותי ומסית לאלימות". הוא בטח מתכוון לנסראללה. "אם ישראל תכוון לשלום, יהיה זה בלתי אפשרי עבורה לגזול אדמה ומים מהפלסטינים, להתיישב בשטחיהם ולבנות חומת בטון על אדמתם ובין כפריהם", מעז פולדר לתהות על כוונות העומק של ישראל ומזכיר שהשלום אינו מתחיל בתוכי, אלא באמפתיה שלי לאחר.

'ערות בחיי היומיום' מחולק לשלושה חלקים (ועוד אחרית דבר יפה הכוללת ראיון שערך עמיר פריימן עם המחבר, ועוסק בדמותו של המורה הרוחני). הראשון משמש מעין מבוא וכולל תובנות הידועות בחלקן לכל מי שידו וליבו ריפרפו על מדף הבודהיזם וההתעוררות הרוחנית. החלק השני, הקרוי 'תרגול', נותן כלים למעוניינים להמשיך בדרך. שניהם נוגעים בסוגיות יומיומיות כמו כסף, מתח, תסכול, מחלות קשות, עבודה, קבלת החלטות, זקנה ומוות. החלק השאפתני והפילוסופי הוא החלק השלישי, הקרוי 'ראייה משחררת: הנוף הוא אנחנו'. כחלק מדיון תיאולוגי עומד בו פולדר על ההבדל בין התעלות - המניחה שיש משהו שהוא מעל לקיום ובכך, בעצם השאיפה אליו, יוצרת פיצול בין הקיום הפיזי לרוחני - לבין התעוררות - השהייה בתוך חוויית החיים עצמה. זו קריאה לביטול הדיכוטומיה בין המאמין לבין אלוהיו, בין הסובייקט המתפלל לאובייקט שלו, אך לא בהאדרת שני אלו או ביצירת הזדהות ביניהם, אלא בביטולם, שיתחיל בביטול העצמי, ומכאן יביא לביטול הרעיון האלוהי כנכס של אותו עצמי.

הספר הזה מתמיד ברשימות רבי המכר בזכות מלאה. כמו הערכים שהוא מטיף אליהם ("מטיף" היא ודאי המילה האחרונה שבה היה בוחר המחבר), הוא כתוב בראש ובראשונה בבהירות, בחמלה, ובצניעות - כפועל יוצא של אלו. 'ערות בחיי היומיום' יכול להיות ספר משנה חיים, אבל גם אמירות כאלה יש להשמיע בזהירות, שכן "תהיות אודות מידת הרוחניות שלי (יוצרות) אדם קטן ובעייתי".

שרון קנטור

פורסם במדור הספרות של "7 לילות"

שרון קנטור ידיעות אחרונות 28/07/2017 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

סקירות וביקורות

מלחמת השחרור 'ערות בחיי היומיום', שקנה לו אחיזה מוצדקת בטבלת רבי המכר, מתעקש להזכיר שאתיקה ומוסר הם חלק בלתי נפרד מהתעוררות רוחנית

"אם זה לא נכון ולא מועיל אל תגיד את זה. אם זה נכון אבל לא מועיל אל תגיד את זה. אם זה לא נכון אבל זה מועיל אל תגיד את זה. אם זה נכון ומועיל, תמצא את הזמן המתאים".

מילותיו אלו של הבודהה, המובאות בליבו של 'ערות בחיי היומיום', תקפות בוודאי גם לגבי רשימה זו, שכן, נכונה או לא, מועילה או לא, נופלת בול בטיימינג או לא - סביר שאינה תורמת לקריאה המרכזית של הספר, והיא "לחיות באופן מלא ברגע הזה". זהו הרעיון המרכזי מאחורי תרגול ה"מיינדפולנס" (קשיבות) ההולך וצובר פופולריות, וניתן להבינו היטב בעזרת דוגמה מעוררת הזדהות זו: "אנו שוטפים כלים במטבח וממהרים לסיים כדי שנוכל לקרוא ספר חשוב ורוחני על בודהיזם", בעוד שההתעוררות ממתינה לנו בשטיפת הכלים עצמה: במגע המים על עורנו, בצליל זרימתם, בקרקוש הצלחות, בהוויה.

בואו נודה - אמירות מסוג זה עשויות לעורר צונמי של סרקזם והתנגדות. הלא ניתן לטעון, במידה רבה של צדק, שעצם הקריאה להתעוררות, לנוכחות בקיום הזה, שמורה לאלו שהקיום היטיב איתם; שההמלצה "לבשל את מזוננו בעצמנו מחומרי גלם פשוטים וטבעיים כגון גרגירים וירקות" תקפה רק עבור נשים בגיל העמידה מאזור כיכר רבין שלובשות כותנה טבעית בהירה; שהעם ברמי לוי וכדאי לחפש אותו שם; שהקריאה לשיפור עצמי ומודעות היא פריבילגית מיסודה, וככל שהיא מדברת על "החיים עצמם", היא למעשה מנותקת מהם. או במילים אחרות: כשהכיבוש משחית - מה הטעם בריטריט?

סטיבן פולדר - מייסד ומורה בכיר בעמותת 'תובנה' להוראת הדהרמה, מנחה סדנאות ויפאסנה ופעיל שלום - מתמודד יפה עם ההתנגדויות האלו. מי שציפה למדריך רוחני המציע כלים להתבוננות פנימית מסוגרת, יקבל כאן סטירת לחי מרעננת: 'ערות בחיי היומיום' משוקע עד צוואר בחיי היומיום הישראליים ובהתחבטויות המוסריות העולות מהם - השליטה בעם אחר, תפיסת העליונות של היהודי, השואה כבסיס הפאסיבי-אגרסיבי שעליו מונח סלע קיומנו ועוד. לאורך הספר כולו, גם במקומות בלתי צפויים, מטפטף פולדר את עמדותיו, ומזכיר שהעיסוק באתיקה ובמוסר הוא חלק בלתי נפרד מהתעוררות רוחנית: "נדרש אומץ לב על מנת לפעול ברגישות מוסרית. כך קורה למשל בסכסוך בין שני עמים, כאשר אלה המנסים לפעול למען פיוס ושלום עלולים לגלות שבני עמם רואים אותם כבוגדים", מביא פולדר סוגיות בוערות, בשילוב הסותר לכאורה של נחישות ועדינות האופייני לכתיבתו. בפרק העוסק בחשיבותן של מילים, בוחר פולדר להזכיר את "כוח מילותיו של פוליטיקאי המלבה את רגשותיהם של מיליוני אנשים, זורע חוסר ביטחון ופחד מפני אויב דמיוני או מציאותי ומסית לאלימות". הוא בטח מתכוון לנסראללה. "אם ישראל תכוון לשלום, יהיה זה בלתי אפשרי עבורה לגזול אדמה ומים מהפלסטינים, להתיישב בשטחיהם ולבנות חומת בטון על אדמתם ובין כפריהם", מעז פולדר לתהות על כוונות העומק של ישראל ומזכיר שהשלום אינו מתחיל בתוכי, אלא באמפתיה שלי לאחר.

'ערות בחיי היומיום' מחולק לשלושה חלקים (ועוד אחרית דבר יפה הכוללת ראיון שערך עמיר פריימן עם המחבר, ועוסק בדמותו של המורה הרוחני). הראשון משמש מעין מבוא וכולל תובנות הידועות בחלקן לכל מי שידו וליבו ריפרפו על מדף הבודהיזם וההתעוררות הרוחנית. החלק השני, הקרוי 'תרגול', נותן כלים למעוניינים להמשיך בדרך. שניהם נוגעים בסוגיות יומיומיות כמו כסף, מתח, תסכול, מחלות קשות, עבודה, קבלת החלטות, זקנה ומוות. החלק השאפתני והפילוסופי הוא החלק השלישי, הקרוי 'ראייה משחררת: הנוף הוא אנחנו'. כחלק מדיון תיאולוגי עומד בו פולדר על ההבדל בין התעלות - המניחה שיש משהו שהוא מעל לקיום ובכך, בעצם השאיפה אליו, יוצרת פיצול בין הקיום הפיזי לרוחני - לבין התעוררות - השהייה בתוך חוויית החיים עצמה. זו קריאה לביטול הדיכוטומיה בין המאמין לבין אלוהיו, בין הסובייקט המתפלל לאובייקט שלו, אך לא בהאדרת שני אלו או ביצירת הזדהות ביניהם, אלא בביטולם, שיתחיל בביטול העצמי, ומכאן יביא לביטול הרעיון האלוהי כנכס של אותו עצמי.

הספר הזה מתמיד ברשימות רבי המכר בזכות מלאה. כמו הערכים שהוא מטיף אליהם ("מטיף" היא ודאי המילה האחרונה שבה היה בוחר המחבר), הוא כתוב בראש ובראשונה בבהירות, בחמלה, ובצניעות - כפועל יוצא של אלו. 'ערות בחיי היומיום' יכול להיות ספר משנה חיים, אבל גם אמירות כאלה יש להשמיע בזהירות, שכן "תהיות אודות מידת הרוחניות שלי (יוצרות) אדם קטן ובעייתי".

שרון קנטור

פורסם במדור הספרות של "7 לילות"

שרון קנטור ידיעות אחרונות 28/07/2017 לקריאת הסקירה המלאה >
ערות בחיי היומיום סטיבן פולדר
הקדמה
 
 
בילדותי הרגשתי שהחיים הם דבר מסתורי. קראתי ספרי פנטזיה, בדמיוני נטוו עולמות וראיתי קסם בכל דבר: החל מצמיחת התפוחים על העצים וריח הלילך שהפרפרים ואני הרחנו יחדיו, ועד האופן בו אנשים שלא הכרתי התהלכו ברחובות לונדון.
 
הייתה רק בעיה אחת: ידעתי שיום אחד אצטרך להיות מבוגר וכל הקסם הזה ייעלם. המחשבה הזו הייתה ממש מבעיתה. נראה היה שהמבוגרים תמיד דואגים או לחוצים, תמיד חסר להם משהו (בעיקר כסף), לעתים קרובות הם עצבניים או מתגוננים, עסוקים כל יום או עייפים מדי, ובאופן כללי חיים את חייהם כמו על טייס אוטומטי. מלבד זאת היה נדמה שהם מתלוננים ללא הרף על מיחושים גופניים ועל אומללות ונזקקים לתרופות, לרופאים או לטיפול פסיכולוגי רק כדי להמשיך לצעוד.
 
כולנו רוצים לפרוק את העול המכביד שאנו סוחבים לאורך חיינו. עול זה יכול להיות פנימי, בדמות חרדה, אומללות, חוסר שקט או שיפוטיות. לעתים נדמה שהעול הוא חיצוני, כאשר איננו מקבלים את מה שאנו רוצים, כאשר מתעוררים קשיים ביחסים עם אנשים הקרובים לנו או אם גופנו בוגד בנו ואנו נעשים חולים. אבל גם הקשיים החיצוניים מצויים למעשה בתודעתנו, שכן החיים משתנים ללא הרף ואין לנו שליטה כמעט על המתרחש. אך אנו יכולים לשלוט על האופן בו אנו מתמודדים עם השינויים. נדמה שהעול נדבק אלינו והופך לחלק מאתנו. לא ניתן להיפטר ממנו באמצעות תקווה למצב טוב יותר בעתיד, לא באמצעות חשיבה על אודותיו, וגם הכחשתו או ניסיונות לדמיין שנפטרנו ממנו לא יעזרו. אנו זקוקים למשהו אחר. במילותיו של אלברט איינשטיין: "לא ניתן לפתור בעיות באמצעות החשיבה שיצרה אותן." אנו זקוקות לעזרה, משום שהמועקה טבועה כה עמוק בנפשנו עד שכאשר אנו מנסות לשטוף אותה נגלה שאנו רוחצות במים מלוכלכים.
 
לכן מדיטציה ותרגול רוחני הם חשובים. הם נוגעים ופועלים ברובד העמוק ביותר בתוכנו ובאופן שבו אנו חווים את עצמנו ואת העולם מרגע לרגע. אז קורה משהו יוצא מגדר הרגיל. אנו מגלים שעצם טִבענו הוא שלֵו, שמח ומחובר, אלא שלא יכולנו לראות זאת בגלל האמונות, הסיפורים, הזיכרונות, המיתוסים וההרגלים אשר העיבו עליו. כאשר אנו מגלים כי העננים המכסים על תודעתנו כלל אינם ממשיים, בוקע אור השמש וחושף לעינינו מציאות רחבה, המתפרשת מעֵבר לגבולות המוכרים לנו. מתברר שהעולם הוא יותר ממה שחשבנו.
 
אנו מגלים גם שקסם הילדות לא פג. הקסם הזה הוא דרך הטבע, אשר נעלמה מעינינו בגלל שכבות רבות של מבנים ודפוסים מנטליים שהתקבעו בתודעתנו. אם רק נקלף אותן מעט נמצא שמחה, שקט ואהבה. אז נוכל להביט במציאות בעיניים פקוחות ולקבל אותה בברכה על כל מרכיביה. נוכל למצוא אינטימיות וחמימות בקשרים שלנו עם עצמנו ועם אחרים, בין אם הם קרובים אלינו ובין אם הם זרים. נוכל לחיות חיים רחבי אופקים ומלאי חוכמה, יצירתיות והשראה.
 
האם זה נשמע כמו תיאור אוטופי ודמיוני? אין מדובר כאן אלא בשינוי התפיסה שלנו את עצמנו ואת המציאות הסובבת אותנו. אנו מסוגלות ללמוד לטפח מבט חדש על המציאות ובכך לשנות את חיינו. בכך בדיוק עוסק ספר זה.
 
המאמרים בספר סוקרים היבטים שונים של חיי היומיום ומתארים שינויים רדיקליים שיכולים להתרחש באופן בו אנו חווים את קיומנו. המסע הפנימי המתואר כאן אינו התרחקות מהעולם, אין זו דרך שתמנע מאתנו להצליח ולהגשים את שאיפותינו. נהפוך הוא: זהו מסע להגשמה עצמית אמיתית בעולם המערבי העסוק בו אנו חיים.
 
זו הזדמנות לספר מעט על חיי, כדוגמה לאפשרויות הגלומות במסע זה. המסע שלי פנימה החל בשנות השישים, כאשר למדתי באוניברסיטת אוקספורד. נסעתי בטרמפים להודו, חקרתי את התרבות הפסיכדלית בארצות הברית ובאנגליה, ועם זאת הייתי מחויב באופן עמוק לחקירה פנימית, שקירבה אותי לחיים ועוררה בי רוח של יצירתיות ועשייה. אף כי בחרתי לעסוק במחקר רפואי והשלמתי דוקטורט בתחום הביולוגיה המולקולרית, תמיד שמרתי על נקודת מבט רחבה, ובעזרת תרגול מדיטציה וראיית החיים כמגרש משחקים גדול וחופשי הצלחתי לחולל שינויים של ממש. כתבתי ארבעה עשר ספרים על בריאות ורפואה הוליסטית, פרסמתי כארבעים מאמרים מדעיים, ייסדתי ארגונים לרפואה הוליסטית באנגליה ואף ייעצתי לכמה חברות תרופות גלובליות. כאשר עברתי לגור בישראל לקחתי חלק בהקמת היישוב כליל, שהוא אחד היישובים האקולוגיים היפים ביותר בארץ, ומהווה כיום את ביתם של למעלה מ-500 אנשים. מאז הקמתי ואני מנהל פרויקטים המנסים להביא תיקון וריפוי אל הפער הקיים בין יהודים ישראלים לפלסטינים. ייסדתי את עמותת תובנה, הארגון הגדול ביותר בישראל להוראת הדהרמה1 באמצעות מדיטציית ויפאסנה (מיינדפולנס) וללימוד ברוח הבודהיזם. לאורך השנה אני מלמד מאות רבות של תלמידים ברחבי הארץ, ולמרות זאת יש לי זמן ואנרגיה לשמש סבא שמח ומסור לנכדיי ואף לגדל לעצמי מזון וצמחי מרפא.
 
הספר הזה הוא גם מדריך "עשה זאת בעצמך", אשר צמח מתוך ניסיון חיי. מקובצים בו חיבורים ומאמרים שונים, אשר חלקם מבוססים על שיעורים שלימדתי ברטריטים שונים לאורך השנים. נושאיהם מגוונים מאוד: מהתמודדות עם רגשות ועד להתנהלות כספית, מקסמה של מדיטציית המיינדפולנס ועד להרהור באלוהות, מנושאים יומיומיים ועד לתפיסת המוחלט. אני רואה את הידע הבודהיסטי כבאר עמוקה, אשר ממנה ניתן לשאוב תבונה אינסופית, אך ספר זה אינו מדריך בודהיסטי. המאמרים מכוונים לגישוש ולחקירה. הם אינם אקדמיים, פילוסופיים או פואטיים, אלא ממזגים את האלמנטים הללו וכתובים מתוך הלך רוח המבקש להנביע תובנה ולעורר את האמת הפנימית. אלו מילים בעלות כוח משחרר, הנובעות ממודעות מעמיקה ומובילות אותנו אליה.
 
כל מאמר הוא עצמאי ועוסק בנושא, רעיון או שאלה מסוימים בנוגע לחיינו. אפשר וכדאי לקרוא את המאמרים השונים כפי שנכתבו — באופן ספונטני; לבחור בכל פעם את המאמר המתאים לאותו רגע.
 
הפיסות המרכיבות את הספר נועדו להיות כוכבים זעירים, אשר אינם מסנוורים אך אורם בהיר דיו בכדי להפיג את החשכה המוחלטת של שמי הלילה ולהוות מצפן המצביע על הדרך לעבר מקומות נשכחים, בהם אנו מייחלים לבקר. מי מאתנו לא שמע אי־פעם את לחישותיה של איכות מסתורית, הנמצאת מעבר לשגרה היומיומית, מעבר למאבקי החיים ולהרגלי החשיבה שלנו? כולנו חווינו את עוצמתם של ההרים, את מרחב השמים הנפרשים עד האופק, רגעים מפעימים של אהבה, מגע בלתי צפוי ומעצים של קדושה. הספר מציע תזכורות לרגעים כאלה, החושפים בפנינו את הפוטנציאל שלנו ואת טבענו האנושי האמיתי.
 
החלק הראשון הוא כללי ומבואי. פרקיו מהווים מעין חלון הפונה פנימה וגם החוצה, אשר דרכו ניתן להביט במציאות היומיום שלנו, לבחון אותה ולהכשיר את הקרקע לשינוי באמצעות הרהור בחיים מיטיבים והרמוניים.
 
החלק השני עוסק במקורות, בשיטות ובכיווניו של המסע לעבר תובנה ושחרור. לאיזה ציוד נזדקק על מנת לטפס על ההר?
 
החלק השלישי מתבונן בנוף ממעוף הציפור, ובו ייתכן ונגלה כי ההר הוא בסך הכול תלולית, והנוף הוא למעשה אנחנו.
 
הספר פונה לגברים ולנשים כאחד, ובגלל מגבלות השפה העברית נכתב בלשון זכר ובלשון נקבה לסירוגין.