איך להכניס הומור ליום-יום שלך

עולם התקשורת, או: איפה אנחנו נמצאים? 

 

 

ב-20-15 השנים האחרונות העולם עבר מהפכה בכל מה שקשור לטכנולוגיה — הטלפונים החכמים, ערוץ 2, ערוצי הלוויין, הכבלים והאינטרנט, שהוא מהפכה טכנולוגית בפני עצמה. בגלל השינוי הזה אנחנו נחשפים לכמות עצומה של תכנים: פרסומות, תוכניות טלוויזיה, אתרים באינטרנט, מאמרים, מערכונים, שירים, תוכניות בסלולרי וכו'. 

רוב התכנים הם תכנים קריאטיביים; תכנים שעבדו עליהם אנשי יצירה — אנשי שיווק, מפרסמים, תסריטאים כותבים, יוצרים עורכי תוכניות וכו'. בגלל החשיפה הרבה הזו, אם אנחנו רוצים להציג משהו מרענן, להפתיע ולחדש לאנשים, להיות מקוריים ולעמוד בקצב — אנחנו צריכים היום להיות יצירתיים פי ארבעה יותר מאשר בעבר. הקצב מהיר מאוד. 

לדוגמה, כשהייתי ילד, הייתי רואה משהו בערוץ הראשון בלילה, מחכה לספר את זה למוחרת לחבר בבית הספר, מגיע בבוקר ומספר לו, והוא היה מופתע, מכיוון ששמע את זה בפעם הראשונה.

היום, אם אני אצפה במשהו ב-23:00 בלילה, עד שאגיע לבית ספר למוחרת בבוקר, תלמיד ממוצע יוכל להיחשף לתוכן הזה כבר חמש-עשרה פעמים — בשידורים חוזרים, ב-HOT VOD, בתגובות בפייס, בכתבות באינטרנט, בשידורים לתוך הטלפון הנייד, בציוצים, בוואטסאפ, במסרונים וכו'.

וזה נכון לא רק בתחום של יצירה. אתה רוצה להתחיל עם בחורה? פעם היה מספיק שהיית זורק לה איזה משפט נחמד ששמעת איפשהו: "תגידי, אבא שלך גנן?" קנית אותה! הפלת אותה מהרגליים! "יואו, הוא מחמיא לי, הוא אומר שאני פרח".

היום זה לא יעבוד. אם תגיד לבחורה "תגידי, אבא שלך גנן?" ואת הפאנץ' "לא? אז איך יצא לו פרח כזה יפה?" הבחורה תסתכל עליך במבט של "בן כמה אתה? שמונים וחמש? אתה לא נראה", ופשוט תמשיך בדרכה.

היום כל ההתחלות הבנאליות האלו כבר שחוקות. יש מאמרים העוסקים בדרך להתחיל עם בחורות, מאמנים אישיים, קורסים, קואוצ'רים וסדנאות התפתחות אישית. היו תוכניות טלוויזיה שעסקו בשאלה איך להתחיל עם בחורות. 

יש אתרים באינטרנט שאפשר למצוא בהם משפטי פתיחה. גם בסדרות טלוויזיה בחורים מתחילים עם בחורות עם משפטי פתיחה שנונים וחזקים יותר מאלו. בחורות כבר מכירות את כל משפטי ההתחלה הפשוטים והבנאליים. 

חוץ מזה, מישהו יודע כמה פניות בחורה שנמצאת באתר היכרויות מקבלת בממוצע? מחקרים הראו שבחורה ממוצעת (ממוצעת!) מקבלת שלושים פניות ביום! כלומר אם אתה רוצה שבחורה תשים לב לפנייה שלך, אתה צריך להיות יותר יצירתי ויותר שנון, גם בהודעות וגם במה שאתה כותב בכרטיס, מעשרים ותשעה אחרים, וזה רק באותו היום (כמובן חשוב גם להיראות טוב, אבל זה שייך לספר אחר לגמרי). 

אני לא מדבר רק על בחורות. בכל מה שקשור בתקשורת בין-אישית, אם אתה רוצה להצליח, 

אם אתה רוצה שהמוכר בחנות יעשה לך הנחה על הג'ינס, 

אם אתה רוצה שהקהל יקשיב לך בהרצאות, 

אם אתה רוצה שהבוס בעבודה ישים אליך לב,

אם אתה רוצה להבריז מאירוע משפחתי ועדיין לצאת בסדר, 

אתה חייב להיות יותר יצירתי ויותר מקורי מאנשים אחרים, בוודאי ובוודאי אם אתה רוצה להשתמש בהומור מול אנשים, ולהצחיק אנשים שרגילים לקבל קטעי הומור, מערכונים ובדיחות באופן קבוע ובמהירות של לחיצת כפתור. 

 

 

הבסיס להומור שלך

 

כפי שכתבתי בפרק הקודם, במציאות התקשורתית של היום הקצב מהיר מאוד, וכדי לגרום לבנאדם מולך להגיב בצחוק על תוכן, צריך להתאמץ הרבה יותר מאשר בעבר.

אפתח בסיפור אישי. לפני כעשר שנים ירדתי לסיני עם שני חברים טובים. הגענו לחוף טרבין המוכר. למזלנו זה היה חודש מאי, ולכן החוף לא היה עמוס ומפוצץ. פחות אנשים — הרבה יותר נעים.

בערב יצאנו מהחדרים לעבר החוף וישבנו מול הים. במרחק של כמה מטרים מאיתנו ישבה קבוצה של בחורות, ששרו לעצמן כל מיני שירים. חברים שלי די חששו ליצור עימן קשר. הם אמרו: "הן בחורות שנראות טוב (שזה נכון), הן לא ידברו איתנו". 

אמרתי: "אין בעיה, אני אקח יוזמה". ניגשתי לקבוצת הבחורות ואמרתי: "שמעתן מה קרה בחוף ממול? כריש כמעט נגס במישהו!"

כולן ענו: "באמת?!"

אמרתי: "לא, אבל הייתי צריך להפסיק אתכן איכשהו, אתן מזייפות ברמות! חבר שלי עם אטמים".

הן צחקו והציעו לי ולחבריי להצטרף אליהן, והעברנו ערב מהנה ומטורף עד השעות הקטנות של הלילה.

הסיפור הוא סיפור אמיתי אחד לאחד, והסיבה שהחלטתי לפתוח בו את הספר שלי היא שמהניסיון שלי בשנים האחרונות למדתי שהומור פותח דלתות, ובכל כך הרבה תחומים!

אבא של הקומיקאי ג'רי סיינפלד עבד במכירות מדלת לדלת. לפני שהוא ביצע מכירה, ראשית הוא היה מצחיק את הלקוחות שלו. ג'רי שאל אותו פעם למה הוא עושה את זה.

אביו אמר לו: "ברגע שתצחיק מישהו — הוא יעשה כל מה שתבקש!" (אולי הוא קצת הגזים, אבל ממש קצת).

מהניסיון שלי, בכל סוג של תקשורת, לא משנה באיזה תחום, אם תצליח להעלות חיוך על פניו של האדם מולך — הוא ישתדל למענך הרבה יותר. בדוק.

אתה רוצה שהמוכר בחנות ישתדל לעשות לך הנחה?

אתה רוצה לקבל טלפון מבחורה? 

אתה רוצה שהקהל ששומע אותך יחכה בכיליון עיניים למשפט הבא שיצא 

לך מהפה?

אתה רוצה שהלקוחות שלך ימשיכו לבוא אל העסק ולקנות ממך מוצר 

או שירות?

הומור בהחלט יעשה את העבודה!

תרגילון סטנד-אפ

קחו לעצמכם כמה דקות וחשבו: אם הייתי חיה — איזו חיה הייתי?

דגשים שלי:

לא לתת תשובה מצחיקה — אלא אמיתית.

נסו לכתוב שתי חיות:

אחת שמתאימה לאופי. לדוגמה: ירון — נמלה, כי אני חרוץ כמו נמלה (וצנוע).

אחת שמתאימה לתכונה פיזית שלכם. לדוגמה: ירון — ג'ירפה, כי אני גבוה.

מה מטרת התרגיל? ואיך זה יעזור לכם לחשוב יותר מצחיק? 

בפרק הבא.

 

 

ההתחלה 

 

בפרק הקודם ביקשתי מכם לקחת לעצמכם כמה דקות ולכתוב: אם הייתי 

חיה — איזו חיה הייתי, על פי תכונות אופי ותכונות פיזיות.

בהדרכות שונות שהעברתי שמתי לב שכמעט כל המשתתפים, אפילו בקבוצות גדולות, בחרו חיות שונות זה מזה, ואם בחרו באותה חיה — הסיבות היו 

שונות. לדוגמה:

אחד בחר דג — כי הוא חולה על הים.

אחת בחרה חתול — כי היא אוהבת חלב ושמלטפים אותה.

אחד בחר כלב — כי הוא נאמן.

אחד בחר כלב — כי כמו שכלב גר עם הבעלים, הוא עדיין גר עם ההורים.

אחד בחר יונה — כי הדירה שלו קטנה, כמו היונה שגרה בשובך (אהבתי מאוד).

התרגיל הזה מוביל אותנו לנקודה הראשונה והחשובה ביותר בהומור שלך: 

מי אני?!

בתחומי היצירה, ובעיקר בתחום הסטנד-אפ, חשוב מאוד שנקודת המוצא שלנו תהיה: מי אני?!

מי אני? אני שמן? אני רזה? אני נמוך? אני גבוה? אני דתי? אני חילוני? אני אתאיסט? יש לי שיער מתולתל? אני ג'ינג'י? אני בלונדינית? יש לי ש' שורקת? יש לי עין עצלה? יש לי קעקוע של דולפין על הכתף? יש לי אופנוע? אני נוסע באוטובוסים? אני אוהב לנהוג ברכב? אני נוסע במונית שירות? יש לי רישיון צלילה? בבעלותי חברה עם מאה וחמישים עובדים? או אני מובטל שגר אצל ההורים?

מי אני?

לעשות סטנד-אפ, או להיות בנאדם עם חוש הומור — זה לא לספר בדיחות, אלא זה לספר על החיים שלך — מזווית הומוריסטית.

שלום אסייג, במופע הראשון שלו, דיבר על כמה שהוא רזה: 

"אם הייתי לוקח אקמול — הייתה יוצאת לי בליטה מהגב".

יעקב כהן דיבר על הקיפוח במקום שממנו הוא בא. הוא סיפר שמגדל 

העמק הוא מקום לא מפותח, אין בו הרבה מקומות עבודה וכו'. זה המקום היחיד בארץ שבו במסטיק בזוקה אין עתידות. מקסימום כתוב: 

"לא יודעים מה יהיה איתך... אולי..."

עדי אשכנזי דיברה במופע שלה על זה שהיא נמוכה. היא אמרה שהיא יצאה עם מישהו גבוה ושאלה אותו: "איך מזג האוויר שם למעלה?" והוא ענה לה: "גשום",

וירק עליה.

עם יעקב כהן לא יצא לי להופיע, אבל עם עדי הופעתי כמה שנים טובות במסגרת המופע "תהלוכת הסטנדאפיסטים" של ה"דומינו גרוס". ההבדלים בין שניהם ברורים מאוד. כשיעקב כהן עולה לבמה, אתה רואה גבר בן חמישים, מרוקאי ועצבני, שמדבר על קיפוח, וכשעדי עולה לבמה אתה רואה בחורה צעירה תל-אביבית שמדברת על זוגיות.

שניהם שונים זה מזה בתכלית השינוי, אולם מה משותף לשניהם?

לכל אחד מהם יש מופע סטנד-אפ מצליח!

מה שחשוב לי שתיקחו מהפרק הזה הוא: 

בהומור שלכם השתמשו בתכונות ובמאפיינים שלכם.

לפעמים קטע או אפילו סגנון שעובד מעולה לקומיקאי אחד לא יתאים לקומיקאי אחר וזה בסדר. לכל אחד (כן, גם לך) יש ייחודיות ומאפיינים משלו: אם יש לך רעמת שיער, אם אתה קירח, אם יש לך משקפיים, אם את מדברת הרבה בטלפון, אם אתה גולש בים, אם אתה שחקן טניס או כדורגל, אם את הולכת לחדר כושר, אם יש לך מבטא, אם אתה אוהד של מכבי תל-אביב, 

אם אתה משחק במכבי תל-אביב, אם הספורט האהוב עליך הוא בדמינגטון,

אם אתה גר בפנטהאוז, או אם אתה גר בקרוון — זה הבסיס להומור שלך. השתמש בו.

זוהי כמובן רק ההתחלה של ההתחלה. מהיכן לשאוב עוד מקורות השראה, איך חושבים מצחיק, מה מרתק קהל — כל זאת ועוד בפרקים הבאים.