אליס מילר
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אליס מילר
מכר
מאות
עותקים
אליס מילר
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

אליס מילר

4.2 כוכבים (5 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • הוצאה: עם עובד
  • תאריך הוצאה: ינואר 2020
  • קטגוריה: ביוגרפיה
  • מספר עמודים: 381 עמ' מודפסים
אליס מילר עלתה לישראל מדרום אפריקה בגיל שש וגדלה בהוד השרון, שיחקה כדורסל בקבוצת רמת השרון תחת המאמנת אורנה אוסטפלד. בשנת 1994, בעת שהייתה סטודנטית לאווירונאוטיקה בטכניון במסגרת העתודה האקדמית, עתרה לבג"ץ כנגד משרד הביטחון וכנגד צה"ל, בעניין אי קבלתה למיונים לקורס טיס.
 
בעקבות עתירתה נתקלה מילר ביחס מזלזל ושוביניסטי אפילו מנשיא המדינה, עזר ויצמן, שאמר לה: "תשמעי מיידלע, את ראית פעם גבר סורג גרביים? ראית פעם אישה כירורגית או מנצחת על תזמורת? נשים לא מסוגלות לעמוד בלחצים הדרושים מטייסי קרב".
 
עתירתה של מילר נתקבלה על ידי בג"ץ, אולם היא עצמה לא עברה את שלב המיונים ולכן לא התקבלה לקורס הטיס.
 
מילר סיימה תואר ראשון בהנדסה ושימשה כקצינה בחיל האוויר ותפקידה האחרון בחיל היה מפקדת גף מבנה וייצור בבסיס שדה דב. במהלך השירות הצבאי למדה לתואר שני במינהל עסקים לאחר שחרורה ניהלה, יחד עם בעלה, חברת קיאקים ורפטינג בהודו. כיום משמשת סמנכ"ל מחקר ופיתוח בחברה המקימה בריכות שחיה בטכנולגייה המאפשרת להפחית את כמות הכלור במים.

תקציר

היא הייתה צעירה, חצופה ונחושה כאשר עתרה לבג"ץ שהפך אותה לסמל המאבק לשוויון זכויות לנשים בישראל. בזכות מאבקה הנחוש חויב צה"ל לראשונה לפתוח את שערי קורס הטיס היוקרתי גם לנשים.
 
במסע החיים המופלא שאליס מילר חולקת עם הקוראים, מצויים כל המרכיבים של סיפור מתח טוב. כזה שגורם לנו להרים את הראש מהדף ולשאול את עצמנו שאלות עמוקות על מהות החיים. הספר נע מישראל להודו דרך אפריקה, ארגוני ביון, הנדסת חלל, תעתועי מציאוּת ובית על גדת נהר.
ספרה הקצבי והסוחף מספק הצצה אל תוך נפש שאינה מקבלת את החיים כמובנים מאליהם ואינה מפסיקה לשאול שאלות אישיות וחברתיות נוקבות.
 
זהו סיפורה הלא ייאמן של אישה שמבחינתה השמיים אינם הגבול, אישה שמתנהלת בעולם דרך הלב ואינה נותנת למוסכמות, לגבולות ולמציאוּת לקלקל את החלומות שלה.

פרק ראשון

פרולוג: כוכבים
 
 
לילה. אני שוכבת במיטה של הוריי על גג בית ילדותי, בהוד השרון. מעליי שמיים שחורים מנוקדים בכוכבים. אימא ואבא שלי לא אהבו לישון תחת תקרה. הם העדיפו את השמיים הפתוחים והוציאו את מיטותיהם אל גג הבית. שתי מיטות סוכנות מתקפלות שקיבלנו במרכז הקליטה ברעננה כשעלינו לארץ. המיטות על הגג היו למרכז החיים שלנו.
 
ביום אני תלמידת תיכון. ספורטאית, פעילה במועצת התלמידים, בתנועת נוער, תלמידה במגמה הריאלית בתיכון מוסינזון. אבל בלילות... יש לי חיים סודיים שאף אחד אינו שותף להם. קהילה שלמה של חברים אינטימיים ששובים את ליבי ואת דמיונותיי. הם עצומים, הם רותחים, הם קפואים, הם נראים, הם נסתרים, הם מסתחררים, הם מתפשטים, הם מתכווצים, הם קורנים, הם דוממים — וליבי שייך להם. גופי שוכב על המיטה שעל הרצפה שעל פני כדור הארץ, אך נפשי יוצאת למסעות מסתורין סביב כוכבים, כוכבי לכת, חורים שחורים, ננסים לבנים ואבק בין־פלנטרי. שעות על שעות אני שוכבת ומדמיינת את עצמי מרחפת, חסרת משקל, בתוך ריק.
 
הדממה העמוקה מתנגנת באוזניי כמו מוזיקה עדינה, ואני מרחפת כמעין אורחת במסיבה שארגנתי לכבודי. מסיבה שבה הדממה היא המוזיקה, והאורחים הם עצמים גלקטיים שאדישים למסיבה שבמוחי. כוכב סיריוס חולף על פני אנדרומדה בדממה, כוכב הצפון שומר מרחק מחור שחור שעובר במקום. הפליאדות משתעשעות בתופסת בין הכוכבים שבחגורה של אוריון. כולם חוגגים בדממה את עצם היותם מסתורין.
 
פתאום אני רואה ארנב לבן לבוש מקטורן, מסתחרר בלי שליטה אל עבר חור שחור עצום.
 
״מה אתה עושה כאן?" אני שואלת אותו בפליאה.
 
״אני? אני מסיפור אחר..." הוא עונה ומתפוצץ מצחוק.
 
״אליס?" קולו של אחי הצעיר ג'ייסון עולה באוזניי.
 
אני אוספת את נפשי ובמהירות האור שותלת אותה שוב בתוך גופי ששוכב על מיטת הגג בבית הוריי.
 
״הבאתי לך תה", אומר ג'ייסון ומתיישב על המיטה. אני מתרוממת ומתיישבת לידו.
 
״אחי, אני חייבת להגיע לשם. אני חייבת להגיע לחלל החיצון".
 
״אחותי, לא כדאי לך. קר שם. בודד שם. שחור שם".
 
״אבל אני פשוט חייבת לראות את זה במו עיניי, ולא מכאן. לא מתוך הכדור הכחול, לא מתוך המקום שבו כוח המשיכה מושך את הגוף ואת הלב שלנו למטה. אני חייבת לטייל בין הכוכבים, אחי! אני רצינית. אפילו כתבתי מכתב לנאסא בארצות הברית. אני רוצה להיות אסטרונאוטית".
 
״כן, אימא סיפרה לי. אני מקווה שזה לא יהיה כמו עם האופנוע שלך".
 
״מה זאת אומרת?"
 
״רצית אופנוע. כולם אמרו לך שזה מטורף, שזה לא מתאים לילדה בת שש עשרה, שאת לא יכולה לנסוע מהוד השרון לאימוני כדורסל ברמת השרון לבד על אופנוע..."
 
״אבל יש לי אופנוע!"
 
״זה בדיוק מה שאני אומר. אני יודע שאם תרצי להיות אסטרונאוטית, את תהיי. אני מעדיף אותך כאן".
אליס מילר עלתה לישראל מדרום אפריקה בגיל שש וגדלה בהוד השרון, שיחקה כדורסל בקבוצת רמת השרון תחת המאמנת אורנה אוסטפלד. בשנת 1994, בעת שהייתה סטודנטית לאווירונאוטיקה בטכניון במסגרת העתודה האקדמית, עתרה לבג"ץ כנגד משרד הביטחון וכנגד צה"ל, בעניין אי קבלתה למיונים לקורס טיס.
 
בעקבות עתירתה נתקלה מילר ביחס מזלזל ושוביניסטי אפילו מנשיא המדינה, עזר ויצמן, שאמר לה: "תשמעי מיידלע, את ראית פעם גבר סורג גרביים? ראית פעם אישה כירורגית או מנצחת על תזמורת? נשים לא מסוגלות לעמוד בלחצים הדרושים מטייסי קרב".
 
עתירתה של מילר נתקבלה על ידי בג"ץ, אולם היא עצמה לא עברה את שלב המיונים ולכן לא התקבלה לקורס הטיס.
 
מילר סיימה תואר ראשון בהנדסה ושימשה כקצינה בחיל האוויר ותפקידה האחרון בחיל היה מפקדת גף מבנה וייצור בבסיס שדה דב. במהלך השירות הצבאי למדה לתואר שני במינהל עסקים לאחר שחרורה ניהלה, יחד עם בעלה, חברת קיאקים ורפטינג בהודו. כיום משמשת סמנכ"ל מחקר ופיתוח בחברה המקימה בריכות שחיה בטכנולגייה המאפשרת להפחית את כמות הכלור במים.

עוד על הספר

  • הוצאה: עם עובד
  • תאריך הוצאה: ינואר 2020
  • קטגוריה: ביוגרפיה
  • מספר עמודים: 381 עמ' מודפסים
אליס מילר אליס מילר
פרולוג: כוכבים
 
 
לילה. אני שוכבת במיטה של הוריי על גג בית ילדותי, בהוד השרון. מעליי שמיים שחורים מנוקדים בכוכבים. אימא ואבא שלי לא אהבו לישון תחת תקרה. הם העדיפו את השמיים הפתוחים והוציאו את מיטותיהם אל גג הבית. שתי מיטות סוכנות מתקפלות שקיבלנו במרכז הקליטה ברעננה כשעלינו לארץ. המיטות על הגג היו למרכז החיים שלנו.
 
ביום אני תלמידת תיכון. ספורטאית, פעילה במועצת התלמידים, בתנועת נוער, תלמידה במגמה הריאלית בתיכון מוסינזון. אבל בלילות... יש לי חיים סודיים שאף אחד אינו שותף להם. קהילה שלמה של חברים אינטימיים ששובים את ליבי ואת דמיונותיי. הם עצומים, הם רותחים, הם קפואים, הם נראים, הם נסתרים, הם מסתחררים, הם מתפשטים, הם מתכווצים, הם קורנים, הם דוממים — וליבי שייך להם. גופי שוכב על המיטה שעל הרצפה שעל פני כדור הארץ, אך נפשי יוצאת למסעות מסתורין סביב כוכבים, כוכבי לכת, חורים שחורים, ננסים לבנים ואבק בין־פלנטרי. שעות על שעות אני שוכבת ומדמיינת את עצמי מרחפת, חסרת משקל, בתוך ריק.
 
הדממה העמוקה מתנגנת באוזניי כמו מוזיקה עדינה, ואני מרחפת כמעין אורחת במסיבה שארגנתי לכבודי. מסיבה שבה הדממה היא המוזיקה, והאורחים הם עצמים גלקטיים שאדישים למסיבה שבמוחי. כוכב סיריוס חולף על פני אנדרומדה בדממה, כוכב הצפון שומר מרחק מחור שחור שעובר במקום. הפליאדות משתעשעות בתופסת בין הכוכבים שבחגורה של אוריון. כולם חוגגים בדממה את עצם היותם מסתורין.
 
פתאום אני רואה ארנב לבן לבוש מקטורן, מסתחרר בלי שליטה אל עבר חור שחור עצום.
 
״מה אתה עושה כאן?" אני שואלת אותו בפליאה.
 
״אני? אני מסיפור אחר..." הוא עונה ומתפוצץ מצחוק.
 
״אליס?" קולו של אחי הצעיר ג'ייסון עולה באוזניי.
 
אני אוספת את נפשי ובמהירות האור שותלת אותה שוב בתוך גופי ששוכב על מיטת הגג בבית הוריי.
 
״הבאתי לך תה", אומר ג'ייסון ומתיישב על המיטה. אני מתרוממת ומתיישבת לידו.
 
״אחי, אני חייבת להגיע לשם. אני חייבת להגיע לחלל החיצון".
 
״אחותי, לא כדאי לך. קר שם. בודד שם. שחור שם".
 
״אבל אני פשוט חייבת לראות את זה במו עיניי, ולא מכאן. לא מתוך הכדור הכחול, לא מתוך המקום שבו כוח המשיכה מושך את הגוף ואת הלב שלנו למטה. אני חייבת לטייל בין הכוכבים, אחי! אני רצינית. אפילו כתבתי מכתב לנאסא בארצות הברית. אני רוצה להיות אסטרונאוטית".
 
״כן, אימא סיפרה לי. אני מקווה שזה לא יהיה כמו עם האופנוע שלך".
 
״מה זאת אומרת?"
 
״רצית אופנוע. כולם אמרו לך שזה מטורף, שזה לא מתאים לילדה בת שש עשרה, שאת לא יכולה לנסוע מהוד השרון לאימוני כדורסל ברמת השרון לבד על אופנוע..."
 
״אבל יש לי אופנוע!"
 
״זה בדיוק מה שאני אומר. אני יודע שאם תרצי להיות אסטרונאוטית, את תהיי. אני מעדיף אותך כאן".