פרולוג: כוכבים
לילה. אני שוכבת במיטה של הוריי על גג בית ילדותי, בהוד השרון. מעליי שמיים שחורים מנוקדים בכוכבים. אימא ואבא שלי לא אהבו לישון תחת תקרה. הם העדיפו את השמיים הפתוחים והוציאו את מיטותיהם אל גג הבית. שתי מיטות סוכנות מתקפלות שקיבלנו במרכז הקליטה ברעננה כשעלינו לארץ. המיטות על הגג היו למרכז החיים שלנו.
ביום אני תלמידת תיכון. ספורטאית, פעילה במועצת התלמידים, בתנועת נוער, תלמידה במגמה הריאלית בתיכון מוסינזון. אבל בלילות... יש לי חיים סודיים שאף אחד אינו שותף להם. קהילה שלמה של חברים אינטימיים ששובים את ליבי ואת דמיונותיי. הם עצומים, הם רותחים, הם קפואים, הם נראים, הם נסתרים, הם מסתחררים, הם מתפשטים, הם מתכווצים, הם קורנים, הם דוממים — וליבי שייך להם. גופי שוכב על המיטה שעל הרצפה שעל פני כדור הארץ, אך נפשי יוצאת למסעות מסתורין סביב כוכבים, כוכבי לכת, חורים שחורים, ננסים לבנים ואבק בין־פלנטרי. שעות על שעות אני שוכבת ומדמיינת את עצמי מרחפת, חסרת משקל, בתוך ריק.
הדממה העמוקה מתנגנת באוזניי כמו מוזיקה עדינה, ואני מרחפת כמעין אורחת במסיבה שארגנתי לכבודי. מסיבה שבה הדממה היא המוזיקה, והאורחים הם עצמים גלקטיים שאדישים למסיבה שבמוחי. כוכב סיריוס חולף על פני אנדרומדה בדממה, כוכב הצפון שומר מרחק מחור שחור שעובר במקום. הפליאדות משתעשעות בתופסת בין הכוכבים שבחגורה של אוריון. כולם חוגגים בדממה את עצם היותם מסתורין.
פתאום אני רואה ארנב לבן לבוש מקטורן, מסתחרר בלי שליטה אל עבר חור שחור עצום.
״מה אתה עושה כאן?" אני שואלת אותו בפליאה.
״אני? אני מסיפור אחר..." הוא עונה ומתפוצץ מצחוק.
״אליס?" קולו של אחי הצעיר ג'ייסון עולה באוזניי.
אני אוספת את נפשי ובמהירות האור שותלת אותה שוב בתוך גופי ששוכב על מיטת הגג בבית הוריי.
״הבאתי לך תה", אומר ג'ייסון ומתיישב על המיטה. אני מתרוממת ומתיישבת לידו.
״אחי, אני חייבת להגיע לשם. אני חייבת להגיע לחלל החיצון".
״אחותי, לא כדאי לך. קר שם. בודד שם. שחור שם".
״אבל אני פשוט חייבת לראות את זה במו עיניי, ולא מכאן. לא מתוך הכדור הכחול, לא מתוך המקום שבו כוח המשיכה מושך את הגוף ואת הלב שלנו למטה. אני חייבת לטייל בין הכוכבים, אחי! אני רצינית. אפילו כתבתי מכתב לנאסא בארצות הברית. אני רוצה להיות אסטרונאוטית".
״כן, אימא סיפרה לי. אני מקווה שזה לא יהיה כמו עם האופנוע שלך".
״מה זאת אומרת?"
״רצית אופנוע. כולם אמרו לך שזה מטורף, שזה לא מתאים לילדה בת שש עשרה, שאת לא יכולה לנסוע מהוד השרון לאימוני כדורסל ברמת השרון לבד על אופנוע..."
״אבל יש לי אופנוע!"
״זה בדיוק מה שאני אומר. אני יודע שאם תרצי להיות אסטרונאוטית, את תהיי. אני מעדיף אותך כאן".
