נפלאות הטיפשות

הקדמה

 

 

שנים רבות עסקתי בתחום החשיבה ובדרכים לפיתוחה. יום בהיר אחד גיליתי כי הטיפשות היא בעצם מעין תמונת ראי לחשיבה שיטתית נכונה. כלומר, כדי לבסס עמדה על הטיפשות, יש צורך להנגיד מולה את החוכמה, משום שלא נוכל לדעת שאדם הוא חכם אם אין מולו אדם טיפש.

 

כשהתובנה הזאת לנגד עיני יצאתי למסע לחקר הטיפשות, מצויד בכלים של חוקר, מורה ומטפל בתחום הפסיכולוגיה החינוכית. כיוון שתחום התמחותי הוא האדם היחיד ולא ארגונים, התמקדתי בטיפשותו של היחיד מהזווית הפסיכולוגית, מתוך מגמה להבין ולא לשפוט.

 

להפתעתי, מצאתי מעט מאוד חומר מדעי בנושא. מתברר, למשל, שאין ערך "טיפשות" באנציקלופדיה העברית. באפריל 2018 נכנסתי למאגר APA PsycNET , שהוא מאגר מדעי מרכזי בתחום הפסיכולוגיה, וביקשתי את כל מה שנכתב על טיפשות בכותרות של מאמרים בכל השנים. קיבלתי בסך הכול 60 כותרים, חלקם סקירות ספרים וחלקם תקצירי הרצאות, ומשנת 2000 נמצאו בסך הכול 20 כותרים מכל הסוגים.

 

לצורך השוואה, אם מבקשים כותרים שהמושג "חרדה" מופיע בהם, מקבלים 51,339 כותרים. אם מבקשים כותרים שהמושג "מוסר" מופיע בהם, מקבלים 14,791 כותרים. המסקנה היא אפוא שהמושג "טיפשות" כמעט שאינו נמצא בשימוש מדעי וכמעט שלא נחקר.

 

פניתי לדמויות ששימשו לי השראה, כגון חכמי חלם, דון קישוט, הברון מינכהאוזן, טיל אולנשפיגל והחייל האמיץ שווייק, ולספרים כגון הספר המצחיק והאבסורדי של ג'וזף הלר, "מלכוד 22 " (הלר, 2008) והספר המעניין והמשעשע של נורמן דיקסון, "הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא" (דיקסון, 1979) שקיבלתי במתנה ממשרד הביטחון.

 

לצורך כתיבת הספר קראתי שוב את ספרה הידוע של ברברה טוכמן (2015), "מצעד האיוולת", על מנהיגים הבוחרים בחלופה העומדת בניגוד לאינטרסים שלהם עצמם. צחקתי מספרו של ארסמוס (תשכ"ו), "שבחי הסיכלות" — נאום סאטירי מבריק של אלת הטיפשות, המסביר את עליונות הטיפשות ומעביר ביקורת על החברה ועל הכנסייה. לדעת ארסמוס, הטיפשות היא יסוד החיים האנושיים, ויש לקבל אותה בהבנה מכיוון שרמייה עצמית, יוהרה, אשליה ועיוורון ממתיקים את חיי האדם שבדרך כלל הם קודרים ומרים. נהניתי מאוד גם מספרה של אביטל רונאל (2006), "טיפשות", המנתחת את הטיפשות מנקודת מבט פילוסופית־ספרותית.

 

הספרים לא סיפקו לי את הזווית הפסיכולוגית של האדם כיחיד מורכב. בלא מחקרים וספרות רלוונטית על טיפשותו של היחיד, הלכתי לראיין אנשים ולשוחח עמם. תחילה ביקשתי לקבל סיפורים אישיים על מעשים טיפשיים או החלטות טיפשיות. הנשאלים היו מסויגים ונבוכים לספר על טיפשותם. לכן ביקשתי מאנשים שיספרו על טיפשותם של אחרים ולא על זו שלהם. לא הגדרתי למרואיינים מה זו טיפשות, אלא ניסיתי למצוא מכנה משותף לסיפורים שלהם.

 

במקביל לראיונות הסתכלתי על העולם סביבי כדי לחפש את הטיפשות. וכמו שאמר אברהם מסלאו, ההוא מסולם הצרכים, אדם שיש לו פטיש מחפש רק מסמרים. פניתי אם כן לעיתונים, לסרטים ולתוכניות טלוויזיה שונות. חשבתי שאמצא טיפשים רבים סביבי, אולם כאשר הפעלתי חשיבה ביקורתית, גיליתי שכלל לא פשוט להגדיר טיפשות. כאשר התאמצתי להגדיר טיפשות ויצרתי הבחנה בינה ובין תופעות קרובות לה, כמו מוגבלוּת שכלית התפתחותית או בורוּת, מצאתי לשמחתי כי כמעט שאין טיפשים, אך יש ויש מעשים טיפשיים.

 

הרעיון לשם הספר בא מהסרט נפלאות התבונה (A Beautiful Mind, 2002) בשעה שציפיתי בו בפעם השלישית. הסרט, שזכה בארבעה פרסי אוסקר ושני פרסי גלובוס הזהב מגולל את סיפור חייו של המתמטיקאי ג'ון נאש, חתן פרס נובל לכלכלה, שבמשך מרבית חייו סבל מסכיזופרניה. המילה 'נפלאות' יכולה להיות מוסברת בעברית גם כמסתורין, ומכאן גם עניינו של ספר זה העוסק במסתורין, במורכבות, ובניגודים של הטיפשות.

 

מרטין בובר אמר כי לכל מסע יש יעד נסתר, שהנווד אינו מודע לו. ואכן, היעד האמיתי של הספר לא התגלה לי אלא בסוף המסע, כאשר גיליתי את הנזקים העצומים שגורמים מעשים טיפשיים. מטרתו העיקרית של הספר היא אפוא למנוע ולצמצם את המעשים הטיפשיים, לחשוף את מקומות המסתור של הטיפשות ואת מופעיה הציבוריים, כגון תאונות דרכים, תאונות עבודה ותאונות ירי וכן מריבות טיפשיות הגורמות לקרעים בין בני משפחה או חברים טובים; שכן אין לקבל את הטיפשות כמו את מזג האוויר או כעובדת חיים במשיכת כתף סטואית, אלא יש לנסות לצמצם אותה ואת נזקיה.

 

הספר נכתב בסוגת המדע השימושי, והוא מיועד לכל הקוראים, אולם יש בו גם פוטנציאל ליצירת שפה משותפת בין חוקרים מאבחנים ומטפלים בתחום הטיפשות. אני מאמין בפוטנציאל האנושי ללמוד להשתנות ולסתור את טענתו של פרידריך שילר (1942), שבמחזהו "הבתולה מאורליאן" הצהיר: "נגד הטיפשות אפילו האלים נאבקים לשווא."

 

מבנה הספר

הספר בנוי משלושה חלקים. בחלק הראשון מוצגים מאפייני הטיפשות, בחלק השני מוצגים גורמי הטיפשות, ואילו החלק השלישי מראה כיצד ניתן למנוע ולצמצם את הטיפשות.

 

בחלק הראשון מוצגים מספר מאפיינים מרכזיים של הטיפשות. מודגש שהטיפשות אינה תכונה, ויש להתמקד במעשים הטיפשיים. בחלק זה אביא דוגמאות לכך שהטיפשות עשויה להיות מצחיקה או להניב רווחים, אך אראה גם שלרוב היא גורמת נזקים כבדים. ככלל, כדי להחליט אם מעשה הוא טיפשי, יש להיכנס לנעליו של האדם בעת שנעשה המעשה, לבדוק אם הוא תפקד מתחת לרף התבונה שלו בתחום מסוים, ואם היתה לו אפשרות בחירה. הדגש על הבחירה מוביל למסקנה שמעשיהם של אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית או עם הפרעה נפשית ושל קשישים עם דמנציה אינם טיפשיים, משום שאין להם אפשרות בחירה.

 

בחלק השני מוצגים הגורמים למעשים טיפשיים, כגון שמירה על ערך העצמי ועל כבוד עצמי, עצלות התבונה ושימוש בתהליכי חשיבה ובהיסקים לא יעילים, בחירה להיכנס למצבי לחץ בלוויית רגשות כמו כעס, בושה ואשמה, נטילת סיכונים מיותרים עקב התמכרויות שונות, אומץ וגבורה שנכשלו במבחן התוצאה, גיל ההתבגרות המועד למעשים טיפשיים, בורות מרצון, בעיות בקשב ובזיכרון, נאיביות, עצלות השליטה במצבי חיים שונים והיסחפות אחר ההמון.

 

בחלק השלישי מוצגות דרכים להימנע מטיפשות או לצמצמה ככל האפשר כפועל יוצא של הגורמים שפורטו בחלק השני: אימוץ אמונות נכונות, הגברת השליטה העצמית, שתיקה והקשבה פעילה, שימוש ברפלקסיה ובחשיבה שיטתית וכן טיפים להימנעות מלחץ ומכעס.

 

למרות המבנה ההגיוני של הספר, כל פרק עומד בפני עצמו, וניתן לקרוא את הפרקים לפי הסדר שתבחרו. אני מקווה שהצלחתי להתנתק מהניסוחים המדעיים שבהם אני מורגל ולהבליט את הרעיונות המרכזיים. השתדלתי להרבות בסיפורים, באנקדוטות ובדוגמאות, לקרב אתכם הקוראים לנושא וליצור עניין — ובכך לחזק את ההסברים ואת המסקנות שיגיעו בעקבותיהם.בחלק הראשון מוצגים מספר מאפיינים מרכזיים של הטיפשות.

 

מודגש שהטיפשות אינה תכונה, ויש להתמקד במעשים הטיפשיים. בחלק זה אביא דוגמאות לכך שהטיפשות עשויה להיות מצחיקה או להניב רווחים, אך אראה גם שלרוב היא גורמת נזקים כבדים. ככלל, כדי להחליט אם מעשה הוא טיפשי, יש להיכנס לנעליו של האדם בעת שנעשה המעשה, לבדוק אם הוא תפקד מתחת לרף התבונה שלו בתחום מסוים, ואם היתה לו אפשרות בחירה. הדגש על הבחירה מוביל למסקנה שמעשיהם של אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית או עם הפרעה נפשית ושל קשישים עם דמנציה אינם טיפשיים, משום שאין להם אפשרות בחירה.

 

בחלק השני מוצגים הגורמים למעשים טיפשיים, כגון שמירה על ערך העצמי ועל כבוד עצמי, עצלות התבונה ושימוש בתהליכי חשיבה ובהיסקים לא יעילים, בחירה להיכנס למצבי לחץ בלוויית רגשות כמו כעס, בושה ואשמה, נטילת סיכונים מיותרים עקב התמכרויות שונות, אומץ וגבורה שנכשלו במבחן התוצאה, גיל ההתבגרות המועד למעשים טיפשיים, בורות מרצון, בעיות בקשב ובזיכרון, נאיביות, עצלות השליטה במצבי חיים שונים והיסחפות אחר ההמון.

 

בחלק השלישי מוצגות דרכים להימנע מטיפשות או לצמצמה ככל האפשר כפועל יוצא של הגורמים שפורטו בחלק השני: אימוץ אמונות נכונות, הגברת השליטה העצמית, שתיקה והקשבה פעילה, שימוש ברפלקסיה ובחשיבה שיטתית וכן טיפים להימנעות מלחץ ומכעס.

 

למרות המבנה ההגיוני של הספר, כל פרק עומד בפני עצמו, וניתן לקרוא את הפרקים לפי הסדר שתבחרו. אני מקווה שהצלחתי להתנתק מהניסוחים המדעיים שבהם אני מורגל ולהבליט את הרעיונות המרכזיים. השתדלתי להרבות בסיפורים, באנקדוטות ובדוגמאות, לקרב אתכם הקוראים לנושא וליצור עניין — ובכך לחזק את ההסברים ואת המסקנות שיגיעו בעקבותיהם.