ואיך ייראה המחר שלך?
ואיך נראה המחר שלך?
האם צפוי בכל חלקיו?
האם מפתיע?
האם יהיה בו דבר-מה חדש?
האם יהיה בו מעוף?
או שמא החלמה איטית?
טום
טום,
הילד שֶׁהָיִיתָ,
הנער שצמחת
וְאָבַדְתָּ
בעומק התהום.
תכול עיניים,
תכול המים,
טום.
תום.
פשטות הקו מהות העכשיו
פשטות.
קו נקי,
ישיר,
חודר למרכז ההוויה,
בסיסי,
משיל מעצמו
כל יומרה.
מהות הכאן ועכשיו,
בהירות.
הלוואי שיכולתי לדבוק בפשטות.
זווית ראייה
במבט מן הקרקע אל על,
פני השטח בעלי עומק תלת-ממדי
והעננים נראים כשטוחים.
במבט
מן השמיים ומטה,
העננים בעלי עומק תלת-ממדי
והקרקע נראית כשטוחה.
העולם
קבוע ותמידי הוא,
רק זווית הראייה משתנה.
מפגשים
הכול אישי.
אישי שלי,
אישי שלך,
הכול אישי.
תפיסת המציאות שלי.
האמונות האישיות שלי.
העמדה האישית שלי.
ההיסטוריה האישית שלי.
פוגשת את...
תפיסת המציאות שלך.
האמונות האישיות שלך.
העמדה האישית שלך.
ההיסטוריה האישית שלך.
גם אם מכסים זאת
במסכות שונות לכאורה.
וכך מתלהטת תגובה.
יום הזיכרון לחללי צה"ל
נעתקה הנפש
שם אחרי שם,
סיפור אחר סיפור,
דמעה אחר דמעה,
מילות מגש הכסף.
חיים ומתים.
נקעה הנפש.
ולו היה גן עדן
ולו היה גן עדן
היה צרוף כמארג מדמעה בדמעה.
ולו היה גן עדן
היה רצוף בזיכרונות ובסיפורי גבורה.
ולו היה גן עדן
היה עטוף בִּדְאָבַת הכאב.
ולו היה גן עדן.
רחוק במרחק הגעגוע
האין-סופי
והבלתי מושג.
האם זוהי משמעותו של גן עדן?
התיישבות
וברבות השנים
יציקת בטון ומלט
בונה בניינים.
האופק אינו
נראה אופק.
והיופי
כבר אינו עוצר נשימה.
והטבע נסוג לו
לכדי איים
בודדים,
ומצמח
סוג מהדהד
של שממה.
כרוניקה של דיכאון
כרוניקה של דיכאון
ידוע מראש.
גל מגיע וסוחף אותך
ומטביע אותך
מטה-מטה
אל המצולות.
קרקעית בֻּצָּה
בולעת אותך
לקרבה.
החושך עוטף,
עייפות משתלטת.
חוסר אונים,
חוסר כוחות.
נראה כי גם לקרקעית
יש אין-סוף.
ואז גל בהיר
שוטף אותך אל על.
ונדמה כי לא היה...
עד לפעם הבאה.
