פקד קולומבוס חוקר

תעלומת השנקל

"ובכן, קולומבוס, מה קורה? דיברתי הרגע עם רותי ממחלקת כוח אדם והיא טוענת שעדיין לא מסרת את הטפסים. אם לא תעביר את כל הניירת עד מחר לא תוכל להשתתף ב'מתקדם'."
סגן-ניצב שלמה מואטי, מפקדו הישיר של פקד נח קולומבוס, כיוון בדבריו ל"קורס קצינים מתקדם". קורס חשוב מאוד לכל קצין המתכנן לעצמו קריירה משטרתית מפוארת.
"החלטתי להירשם לקורס רק בשנה הבאה," אמר קולומבוס למורת רוחו של מפקדו. "עלמה טסה בקרוב לאמסטרדם ואני לא רוצה להשאיר את עמנואל לשלושה חודשים אצל הסבא והסבתא."
"אני חושב שאתה מגזים," אמר מואטי והניח את אקדחו במגירה. "תהיינה לך הזדמנויות רבות לפגוש את עמנואל, ותוכלו לבלות יחד בכל סוף שבוע. חבל לפספס את הקורס, שבכלל לא בטוח אם ייפתח בשנה הבאה. אם תעבור את הקורס בהצלחה תוכל בתוך שנתיים להיות מפקד תחנה."
"אני לא בטוח שזה מה שאני רוצה," אמר קולומבוס ומשך בכתפיו, "אם לומר את האמת. אני לא להוט לפקד על אחרים. אני נהנה מאוד ממה שאני עושה היום. לקבל לידי תיקי חקירה מלאי תעלומה ולפענח אותם - זה מבחינתי האתגר המקצועי המופלא ביותר. אם יוטל עלי תפקיד פיקודי יהיה לי מאוד..."
צפצוף חד בסלולרי קטע את דבריו. הוא הציץ וראה שאשתו עלמה שלחה לו מסרון. לשון ההודעה היתה: "חסרה לי הגדרה למילה בת שש אותיות שמתחילה באות קו"ף ומסתיימת באות מ"ם."
לעלמה קולומבוס היה מקצוע מיוחד במינו - היא חיברה תשבצים שהתפרסמו מדי שבוע במוסף החידות בעיתון. לעתים שיתפה את בעלה בניסיונותיה למצוא הגדרות מעניינות, כשם שלעתים היה הוא מצרף אותה לסיעור מוחות משותף בניסיון לפצח תעלומות.
"אם יוטל עליך תפקיד פיקודי יהיה לך מאוד מה?" דרש מואטי לדעת.
"אני חושש שיהיה לי מאוד משעמם."
"אתה חושב שהתפקיד שלי משעמם?" שאל מואטי כמעט בעלבון.
"חס וחלילה," מיהר קולומבוס להבהיר את דבריו, "אני רק אומר שלכל אחד יש תפקיד שהכי מתאים לו. לך מתאים להיות מפקד ולי מתאים לפענח תעלומות."
 

באותו רגע הקישה רינה צור, מזכירתו של מואטי, על הדלת ופתחה אותה קמעה. "קולומבוס," היא אמרה בלחש, "יש כאן אמא וילד שממתינים. אתה רוצה לקבל אותם?"

"שבו בבקשה," סימן פקד נח קולומבוס אל עבר שני המושבים שמולו, "במה אוכל לסייע?"
"שמי שושנה לוין," אמרה הגברת שהתיישבה, "וזה בני עדו. לבן שלי קרה משהו מוזר ורציתי לדווח על כך. עדו," חייכה אל בנה בגאווה, "לומד בכיתה ב' והוא ילד חרוץ ואחראי. השכנים שלנו מקומה שלוש טסו בחנוכה לחו"ל ועדו קיבל מהם מפתח. בכל יום הוא האכיל למענם את הדגים ובתמורה שילמו לו עשרים שקלים."
"יפה מאוד," שיבח פקד קולומבוס את עדו הצעיר וסיפר: "כאשר הייתי בגילך קנו לי הורי אקווריום עם שלושה דגי זהב. אני זוכר שהם הזהירו אותי שלא לתת להם יותר מדי אוכל מפני שאכילת יתר עלולה להזיק לדגים."
"נכון," אמר עדו, "גם לי אמרו לא לתת יותר מדי אוכל."
שושנה, אשר חששה לבטל את זמנו היקר של קצין החקירות בשיחה ממושכת על הרגלי התזונה של הדגים, הפנתה את השיחה בחזרה לנתיבה המקורי: "כאשר עדו הלך הבוקר לבית הספר, הוא פגש אדם בלתי-מוכר שפנה אליו והציע עסקה מפתה: תמורת כל שקל שעדו יעביר לידיו, הוא היה מוכן לתת לו מטבע של שני שקלים. עדו הסכים וחזר הביתה עם ארבעים שקלים."
"נשמע לא רע בכלל," העיר החוקר.
"זו לכאורה עסקה מצוינת," הודתה שושנה והעבירה שקית ובתוכה מטבעות לחוקר שישב מולה, "אבל אני חייבת לומר שהעניין מעורר בי תחושה לא טובה."
"זה באמת נשמע קצת משונה," הסכים קולומבוס והציץ בשקית שהוגשה לו. "האם אלו ארבעים השקלים שקיבל עדו?"
"בדיוק כך."

פקד נח קולומבוס הוציא מן השקית מטבע ובחן אותו היטב משני צדדיו. בעודו מתבונן במטבע שאל את עדו: "איפה בדיוק פגשת את הטיפוס הזה?"
"זה היה בדרך לבית הספר."
ואמו של עדו הוסיפה, "ברחוב ארלוזורוב, קרוב לכיכר עם הדגלים."
 

"אתה זוכר איך האיש הזה נראה?"
"הוא היה גבוה וכפוף. היתה לו אספלנית, כלומר פלסטר, על האף, והוא הרכיב משקפי שמש בעלי זגוגיות עגולות."
"האם הוא הציע עסקאות כאלה גם לחבריך?" שאל החוקר.
"כן, אבל רק לי היה כסף כי החברים שלי לא האכילו דגים."
קולומבוס הוציא מן המגירה זכוכית מגדלת וקירבהּ אל המטבע.
"אולי כדאי לשלוח את המטבע למעבדה לזיהוי פלילי," הציעה שושנה.
"זה לא יהיה נחוץ," פסק קולומבוס, והוסיף: "צדקת, גברתי, תחושת הבטן שלך היתה מדויקת. עדו נפל קורבן למעשה נוכלות. אני מבטיח לפעול מיד כדי לעצור את הברנש המפוקפק."
הוא ביקש מעדו עוד כמה פרטים מזהים ושלח ניידת לחפש אחר החשוד ולהביאו לחקירה.

התדעו מה עורר את חשדו של פקד קולומבוס?