גברת מארצ'טי הזמנית
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
גברת מארצ'טי הזמנית
הוספה למועדפים

גברת מארצ'טי הזמנית

כוכב אחד (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

כריסטיאנו מארצ'טי מציע נישואים למאהבתו לשעבר, אליס פייפר, אבל לעסקה יש תאריך תפוגה. יש לו שישה חודשים למלא אחר התנאים בצוואה של סבתו. אבל לכריסטיאנו יש גם תוכנית נוספת - לנקום באליס על שסירבה לאותה הצעה לפני שבע שנים!
 
אליס זקוקה לביטחון הכלכלי שאויבה מציע לספק לה, אבל כל מפגש הופך להיות טעון ומפתה יותר. אליס חושפת את הגבר שנמצא תחת החזות הקשוחה והקרה ונתקלת בבעיה חדשה - האם היא תוכל להיחלץ מההסכם ולהיות יותר מגברת מארצ'טי הזמנית?

פרק ראשון

1
 
הדבר הראשון שמשך את תשומת ליבה של אליס היה המכתב שעל שולחנה. היה משהו במעטפה הרשמית ובחותם המוזהב שקישט אותה שגרם לאליס להצטמרר. מכתבים מעורכי דין גרמו לה תמיד לחשוש. היא בחנה את המכתב מקרוב וראתה שהגיע מחברה איטלקית. מה לה ולאיטליה?
היא הרימה את המכתב וכמעט השתנקה כשראתה שהבול והחותמת היו ממילאנו.
כריסטיאנו מארצ'טי גר במילאנו...
אצבעותיה של אליס החלו לרעוד בהתרגשות. הוא בוודאי לא... נפטר? היא החלה להתנשם במהירות. הרעד התפשט מידיה ולשאר חלקי גופה.
אוי לא, אוי לא, אוי לא. 
איך היא פספסה את הודעת התקשורת? כשמישהו בסדר גודל כזה נפטר תמיד שומעים על כך. הם דיווחו על כל דבר אחר שהוא עשה. הם דיווחו על הנשים הזוהרות שהקיפו אותו. הם כתבו על בתי המלון שקנה והפך למגורי בוטיק יוקרתיים. אירועי הצדקה. מועדוני הלילה. כריסטיאנו לא היה יכול להחליף חולצה מבלי שזה ידווח לפחות בצהובון אחד.
אליס פתחה את המעטפה, היא לא הצליחה לפענח דבר. מוחה הוצף בזיכרונות שהעלימה. זיכרונות שהדחיקה במשך שבע שנים. היא סירבה לעסוק בזיכרונות האלו כי הם הובילו רק לחרטה. היא אחזה במסמך והתיישבה כהכנה לפיק הברכיים שיתקוף אותה.
אבל רגע אחד... 
זה לא היה כריסטיאנו שנפטר. זאת היתה סבתו, ולנטה מארצ'טי. האישה שלצד סבו, אנזו, גידלה אותו מגיל אחת עשרה כאשר איבד את הוריו ואת אחיו הגדול בתאונת דרכים.
אליס בהתה בנייר המכתבים המעוטר. המסמך הנוטריוני מנה אותה בתור אחת מהיורשות של גברת מארצ'טי המנוחה. למה שסבתו של כריסטיאנו תזכיר אותה בצוואה שלה? אליס פגשה בה רק פעמים ספורות. ולנטה מארצ'טי היתה חריפה ולוחמנית. היא ניחנה בחוש הומור קודר וזוג עיניים תככניות. היא התחברה אליה בקלות וקינאה בכריסטיאנו על שזכה לסבתא כל כך חביבה ומעניינת. היא חשבה עליה פעמים רבות מאז.
יכול להיות שסבתו של כריסטיאנו השאירה לה משהו קטן בשביל לסמל את החברות שלהן, אולי תכשיט או ציור. אליס תמיד התפעלה מאוד מהווילה שלה בסטרסה. היא החלה לעיין במסמך וליבה החל לטפס במעלה גרונה. היו שם כל כך הרבה מונחים משפטיים... למה עורכי דין ניסו להישמע תמיד כאילו הם מנסחים מילון?
"מישהו הגיע כדי לפגוש אותך, אליס." מייגן, העוזרת של אליס במכון היופי, קראה לה מחדר המבואה.
אליס הציצה בשעון. "התור הראשון הוא רק בעשר. קלרה אוברטון ביטלה את הטיפול שלה. אני חושבת שאחד מילדיה חולה."
מייגן חייכה ודיברה בלחישה, "זה גבר."
היו לאליס כמה מטופלים גברים שהגיעו אליה בעיקר בשביל טיפולי שעווה וגבות, אבל משהו גרם לה לחשוב שהוא לא היה אחד מהם. היא יכלה להרגיש את זה בעצמותיה. בדם שלה. בדופק שלה. היא הרגישה כאילו סכנה מיידית וברורה היתה נוכחת. היה לה חוש פנימי שהזהיר אותה ממה שעומד להתרחש. זאת היתה תחושה ישנה שהצליחה לשכוח. היא הזדקפה ואז החליטה שהיא מעדיפה לשבת. היא לא בטחה היום ברגליים שלה, במיוחד לא אם עמדה לפגוש בכריסטיאנו מארצ'טי אחרי כל הזמן הזה. "תגידי לו שאגיע עוד עשר דקות."
"את יכולה להגיד לי בעצמך."
אליס ראתה את כריסטיאנו עומד בכניסה לחדר הטיפול. עיני השוקולד שלו מעלות בה נשכחות. היא לא הצליחה להתגבר על ההבדל שבין האדם ובין אינספור התמונות שראתה בכל העיתונים.
היא לא הצליחה למצוא את הקול שלה. הוא פיקד על החדר. הוא הקרין סמכותיות והמשרד שלה כשהוא עמד בו הרגיש כמו קופסת ממחטות. הכתפיים שלו היו כל כך רחבות שהוא בטח היה יכול להניף בולדוזר או שניים. הבטן שלו היתה כל כך קשה שהיא יכלה לרקוד עליה בעקבים מבלי להשאיר סימן. שערו היה שחור עורב והיה משוך בעדינות לאחור.
"שלום, כריסטיאנו, מה מביא אותך לסלון היופי של אליס? טיפול שעווה? עיצוב גבות? מהפך אישיות?"
אליס ידעה שלהתגרות בו היה מסוכן, אבל זה לא עצר אותה. זה היה מנגנון ההגנה שלה. ציניות במקום רגש. היא העדיפה ללעוג לו ולפגוע בו במקום להראות לו כמה הנוכחות שלו ערערה אותה. הוציאה אותה מאיזון. היא הרגישה כאילו עולמה המסודר התהפך והתנועע כמו רעשן מראקאס מקסיקני. הקירות נהיו קרובים יותר ויותר. הרצפה התעוותה כמו היתה גלים על פני הים. האוויר היה טעון חשמלית ואליס נעשתה מודעת לכל פעימה של ליבה. לכל שערה קטנה שעל עורה.
הוא הביט בה כאילו חיפש אחר משהו שאיבד מזמן. הוא נראה חמור סבר ומעט מאיים. בעבר הוא שידר הרבה יותר עדינות ורוך, אולי אפילו אהבה.
אהבה שהיא הטיחה בפרצוף שלו.
"את גרמת לה לעשות את זה?" הוא שאל בטון צורב ומאשים. 
אליס ייצבה את ידיה על ירכיה. היא הסתירה אותן תחת השולחן כדי שכריסטיאנו לא ידע כמה היא רועדת. "אני מניחה שאתה מתכוון לסבתא שלך?"
משהו הבזיק בעיניו. מרירות. כעס. משהו שהיא לא היתה ערוכה לקראתו. אבל היא הרגישה אותו הדבר. היא הרגישה כיצד הדם שלה התחיל לבעבע. כל הזיכרונות הארוטיים האלו התחילו להגיח ולעלות על פני השטח. "היית בקשר איתה במהלך שבע השנים האחרונות?" הוא שאל באופן שהזהיר אותה מפני התחכמויות.
"לא. למה לי?" אליס הביטה בו בעלבון, "דחיתי את ההצעה שלך, זוכר?"
הוא חשק את שיניו בעוצמה כזאת שזוויות פיו הלבינו. "אז למה היא הזכירה אותך בצוואה שלה?"
אז הוא לא ידע על הצוואה של סבתו עד לאחרונה? יכול להיות שהיא הסתירה מפניו את התוכניות שלה? מעניין... "אין לי מושג." אליס השיבה. "פגשתי אותה רק פעמים ספורות ולא שמרנו על שום קשר מאז."
הוא החווה לעבר הצוואה שנחה על השולחן. "אני יכול להציץ?"
 אליס הביטה בו בחשש. "התכוונתי לקרוא אותה לפני שהתפרצת למשרד שלי."
הוא הביט בעיניה בעיניים קשות, שיכלו להתיך את אספקת השעווה החודשית שלה. "תני לי לסכם את זה בשבילך. את עתידה לרשת חצי מהבעלות על הווילה של סבתי בסטרסה בתנאי שתסכימי להינשא לי ולחיות לצידי למשך לפחות שישה חודשים. את גם צפויה לקבל סכום נכבד ישר אחרי ההכרזה על האירוסין שלנו. אבל אנחנו לא יכולים לחכות יותר מחודש אחרי ההכרזה."
אליס הרגישה כאילו ספגה מהלומה לחזה. להיות אשתו? 
היא גיששה אחר המסמך, מדפדפת בחרדה ומחפשת אישור לדבריו של כריסטיאנו.
אירוסין במשך חודש ונישואים במשך שישה? 
היא מצאה את המילים והרגישה כאילו היא חווה התקפת אסטמה. היא הרגישה כאילו מישהו השתמש בליבה כשק חבטות. היא לא זכרה שראתה את המילה נישואים כשרפרפה במסמך קודם לכן. למעשה, היא לא הספיקה לקרוא כמעט דבר ממנו לפני שכריסטיאנו צץ. למה היא לא טרחה להתאפר לפני העבודה היום? למה היא לא לבשה את המדים החדשים שלה והחליטה לדבוק בסט הישן והמוכתם הזה?
אבל הוא צדק. זה הופיע שם. שחור על גבי לבן.
אליס היתה עתידה לרשת את בית הנופש של ולנטה מארצ'טי על חופי אגם מאג'ורה. התנאי היה להינשא לכריסטיאנו ולהישאר נשואה לו למשך לפחות שישה חודשים.
שישה חודשים? אפילו שש שניות יהיו די והותר. כמובן נותר הסעיף השני, לפיו היה עליהם להיות מאורסים לא יותר מחודש. איך היא החליטה על מסגרת הזמן הזאת? אליס נבוכה כשהניחה את הדפים בידיים רועדות על השולחן. לפחות הוא לא היה יכול לדעת מה מתחולל בתוך ראשה.
אשתו? 
לחיות לצידו? 
היא בילתה סוף שבוע בלתי נשכח בווילה של סבתו. זאת היתה הפעם הראשונה שכריסטיאנו התוודה בפניה על אהבתו. היא לא אמרה את המילים בחזרה מכיוון שלא בטחה ברגשותיה. היא תמיד היתה צעד מאחוריו בנוגע למערכת היחסים שלהם. היא חשבה שזה רומן קצר שלא ישרוד מעבר לחופשה שלה באירופה, והוא החליט שזאת מערכת יחסים לכל דבר. היא כבר תכננה לשוב לאנגליה ולהקים את סלון היופי שלה, אבל כריסטיאנו רצה שהמעבר יישאר קבוע.
קבוע במובן של נישואים וילדים.
אליס תמיד התנגדה לרעיון הנישואים. במיוחד בשביל עצמה. אמא שלה עברה את החוויה שלוש פעמים וסיימה בכל פעם עם אותן התוצאות: עוני, אומללות והשפלה. היא סיפרה לכריסטיאנו רק מעט על הרקע שלה. לא הרבה, אבל יותר ממה שסיפרה לכל אחד אחר. זה רק הכעיס אותה עוד יותר כשהוא העז להציע לה נישואים. הוא התעקש לעשות את זה בציבור, מה שרק העלה את סף החרדה שלה.
היהירות שלו גרמה לדמה לרתוח. איך הוא העז לחשוב שהיא תגיד כן? רק משום שהיה עשיר כקורח והביע רצון לבלות את שארית חייו איתה? כמה זמן האהבה הזאת היתה מחזיקה? מערכת היחסים שלהם היתה קצרה ורוויה בתשוקה. אליס לא יכלה לקוות שהתשוקה הזאת תישאר לטווח הארוך.
אילו כריסטיאנו באמת אהב אותה, הוא היה מקבל את הסירוב שלה ומתפשר על סידור פחות רשמי מנישואים. אנשים חיו יחדיו במשך שנים מבלי להזדקק לרשמיות של מוסד הנישואים. נישואים לא עזרו למסד את מערכת היחסים. נדמה היה שהם תרמו רק לדיכוי האישה והבטחת מקומה בבית. זאת היתה מלכודת שנועדה להכריח אותה להישאר עם הילדים.
אבל כריסטיאנו נותר מסורתי בליבו. למרות כל התחכום והמודרניות שלו, הוא רצה אישה וילדים בזמן שהוא בונה את האימפריה שלו. הוא הציב בפניה אולטימטום. הוא ניסה לשלוט בה. הוא ניסה להכריח אותה להסכים לעשות מה שהוא רצה.
נישואים או כלום.
אליס החליטה לסיים את מערכת היחסים שלהם באותו הרגע. היא טסה בחזרה לאנגליה בלי שום כוונה לפגוש אותו שוב. טוב, אולי זה לא היה נכון לחלוטין. היתה בה תקווה קטנה לקבל התנצלות לבבית ובקשה לנסות שוב, אבל זה לא קרה. הוא לא באמת אהב אותה. הוא לא אהב אותה מספיק בשביל להילחם  למענה. לא מספיק בשביל להתפשר.
היא לא באמת הציעה שום פשרה, אבל עדיין.
אליס הביטה שוב בעיניו. "אתה לא באמת מתכוון לעשות את זה, נכון?"
כריסטיאנו חייך במסתורין. "למה לא? זה בדיוק מה שסבתא רצתה. מי אני שאזלזל בבקשה האחרונה שלה?"
אליס קימטה את מצחה בדאגה. "ומה אם אני לא מסכימה?"
"לי?" הוא משך בכתפיו בחוסר עניין. "שום דבר. אני אאבד כמה מניות בחברה, הן יעברו לקרוב משפחה אחר."
אליס תהתה כמה חשובות היו המניות האלו באמת. אולי הגישה הקלילה והאגבית הזו היתה הדרך שלו להסתיר את מה שבאמת הניע אותו? אולי זה היה חשוב מספיק בשביל להינשא למישהי שהוא שונא? מה לגבי הווילה של סבתו? זה היה בית הילדות שלו. הוא בילה שם שנים חשובות לצד סבו וסבתו. למה הוא לא ניסה לערער על הצוואה? למה שיסכים לחלוק את הווילה ועוד עם אליס? היא לחלחה את שפתיה. "אז למה שתרצה להינשא למישהו שלא מעוניין להינשא לך?"
הוא שלח לעברה מבט קודר ואליס הצטמררה קלות. "את יודעת למה."
אליס זקפה גבה וניסתה להתעלם מהחום היוקד שמילותיו עוררו בליבתה הנשית. "נקמה, כריסטיאנו? חשבתי שאתה אדם מתורבת."
"אני מוכן לנהוג בהיגיון."
אליס צחקה בלעג. היגיון לא היה בלקסיקון שלו, למיטב ידיעתה. הוא ראה את העולם בשחור ולבן ולא ידע מה משמעות המילה פשרה. הוא מאס בכל מי שלא נכנע לו. מצד שני, פשרה בהחלט לא היתה המילה האהובה עליה... "הגיוני באיזה מובן?"
הוא הביט שוב בעיניה. "לא נממש את הנישואים."
לא...? אליס קיוותה שפניה לא שידרו את ההלם שחשה. היא חשה מושפלת. הרומן שלהם היה מלא תשוקה ותאווה. אליס לא פגשה אף גבר שגרם לה להרגיש כמו כריסטיאנו. מגעו היה צרוב לעד על גופה. היא לא הצליחה להתגבר עליו ולמעשה לא יצאה לדייט כבר במשך שנה. היא חזרה הביתה והתקלחה במשך שעה אחרי הפגישה ההיא.
"אתה מדבר על הנישואים האלה כמו על עובדה מוגמרת," אמרה. "אמרתי את זה לפני שבע שנים ואחזור על זה כעת. אני לא מתכוונת להתחתן איתך."
"שישה חודשים. רק חצי שנה ואז תזכי בבעלות משותפת על וילת יוקרה. את יכולה למכור את החצי שלך או לשמור אותו. הבחירה היא שלך."
הבחירה לא היתה שלה. היא הוכרחה להינשא לגבר שכבר לא אהב אותה. גבר שלא באמת אהב אותה אי פעם. הוא רק רצה לשלוט בה וזה בדיוק מה שהוא רצה לעשות גם עכשיו. איזו דרך טובה יותר היתה לו להעניש אותה על חוסר הרצון להינשא לו?
היא לא תסכים לעשות את זה. לא. לא. לא. 
היא לא תסכים להיות אשתו. לא בזמן שהוא ממשיך בחייו ושוכב עם כל מי שהוא פוגש. הוא ידע כמה היא שנאה לראות את אמה אחרי שנבגדה על ידי בעליה. זה היה אחד הדברים שכבשו אותה. הוא האמין במונוגמיה. הוא לפחות טען כך.
אבל מה עם התוכנית העסקית שלך? 
אליס הפכה לבעלת שם בתחום איפור הכלות. הבחורה ששנאה את מוסד הנישואים היתה אחראית לאיפור של כלות מכל רחבי לונדון. היומן שלה היה מלא חודשים לפני עונת החתונות. זה הפך להיות מקור ההכנסה הכי טוב שלה. היא תכננה להרחיב את העסק ולשכור מקום גדול יותר כי הסלון שברחוב צ'לסי נהיה קטן מדי בשביל להתמודד עם נפח העבודה שלה.
זה היה החלום שלה במשך חודשים. שנים, למעשה. הדבר היחיד שעצר בעדה היה ההלוואה הענקית שתיאלץ לקחת על עצמה בשביל לשלם על הרכוש. היא פחדה מחובות, פחדה מספיק בשביל שלא תישן כהלכה. היא זכרה את העוני המחפיר של ילדותה. לא היה להם מספיק כסף לאוכל, בגדים, חשמל. אמא שלה נותרה חסרת כול כשהיתה בין מערכות יחסים.
היא יכלה לשכור עוד עסק כמו שעשתה עם הסלון הנוכחי, אבל פירוש הדבר יהיה שתהיה נתונה לחסדיו של בעל הנכס. שכר הדירה יוכל לטפס ללא התראה והנכס יוכל להימכר במפתיע. היא עבדה כל כך קשה בשביל להקים את העסק, והכול יכול להתמוטט בכל רגע.
תוכלי למכור את הווילה אחרי חצי שנה ולחיות מבלי לצבור שום חובות במשך שארית חייך. 
אליס השתעשעה במחשבה. העסק שלה היה המשימה שלה. התינוק שלה. ההתפתחות שלו לאורך השנים היתה מספקת מאוד. היא הפכה אותו לאחד מהסלונים המבוקשים ביותר באזור. בני מלוכה וסלבריטאים היו בין לקוחותיה הקבועים והיא נודעה בזכות הסטנדרטים והאיכות הגבוהה שחתרה אליהם. החלום שלה היה להקים ספא יוקרה אמיתי.
כישלון לא בא בחשבון.
לא אחרי שהשתמשה בקריירה שלה כסיבה להימנע מנישואים לכריסטיאנו. היא הציבה את הקריירה שלה מעל הכול: מערכות יחסים, חגים, בילויים, אפילו חברויות. היא היתה מוכנה להקריב הכול בשביל העבודה.
אבל היא לא יכלה להינשא לכריסטיאנו בשביל לפתור את הבעיה. זה רק ייצור בעיה גדולה יותר.
אליס הזדקפה מהכיסא ודיברה בהחלטיות. "קיבלתי את ההחלטה שלי. עכשיו תסלח לי, יש לי עסק לנהל."
הוא הביט בה כאילו חיכה לרגע שבו קור רוחה יאזל. "את יוצאת עם מישהו? זאת הסיבה שאת מסרבת?"
כמה יהיר הוא? גבר במעמדו לא היה יכול לדמיין מה הסיבה שלשמה אישה כמוה תסרב להינשא לו. היה לו הכול. הוא היה נאה, עשיר, היו לו מכוניות יוקרה ובתי נופש אקזוטיים. אליס הצטערה שלא היה לה מאהב להטיח בפניו. היא שקלה להמציא אחד, אבל ידעה שהוא יזהה את הבלוף שלה. הוא לא יצטרך לערוך מחקר מעמיק מאוד בשביל לגלות שחיי החברה שלה היו מצומצים ביותר. העבודה היתה כל חייה כעת.
"אני יודעת שקשה לך להאמין שמישהי תוכל לסרב לך, בהתחשב במראה וב...נכסים שלך, אבל אני לא מתכוונת לוותר על עצמי בשביל לזכות בירושה שלא ביקשתי ושאני לא זקוקה לה."
הוא שמר על פני פוקר. "התכוונתי למה שאמרתי, אליס. אלו יהיו נישואים רק במובן הרשמי של המילה."
אף אחד לא הגה את שמה כמוהו. המבטא האיטלקי שלו שינה את הדגש. הוא קרא לה א- ליס. הצליל היה כמו ליטוף איטי ונעים. היא הרגישה כאילו ידו החמה והגברית ליטפה את הבסיס של גבה. היא הביטה בידיו כשחשבה עליהן.
תפסיקי. תפסיקי עכשיו. 
אבל היא לא הצליחה לשעות לבקשתו של החלק ההגיוני שבמוחה. הידיים הרחבות והחזקות שלו טיילו על כל חלק בגופה. האצבעות הארוכות והשזופות שלו הביאו אותה לאורגזמה הראשונה בחייה. הן גילו את כל האזורים הארוגניים שבגופה ועינגו אותה בעונג שזעזע את היותה. היא יכלה לחוש בהד של אותם הרגעים כעת, רק בגלל הנוכחות שלו. היא נשמה את האוויר שהוא נשם כרגע. הגוף שלה נזכר בעונג שהסב לו בעבר.
אליס גררה את מבטה מעלה והביטה בעיניו. לעזאזל. הוא ידע. הוא ידע מה היא מרגישה. הוא ידע מה ההשפעה שלו. היא ידעה שהוא גם חושב על הרגעים האלו שבהם התנפצה לרסיסים בזרועותיו. היא ראתה את זה בעיניו האפלות.
הוא תחב יד אל כיס הדש שלו ושלף ממנו כרטיס ביקור. הוא הניח את הכרטיס על יד הצוואה של סבתו. "אלו הפרטים שלי למקרה שתשני את דעתך. אני אהיה בלונדון למשך השבוע הקרוב. יש לי עניינים לטפל בהם."
אליס התעלמה במופגן מהכרטיס. "אני לא מתכוונת לשנות את דעתי, כריסטיאנו."
אני  לא. אני לא . אני לא. 
כריסטיאנו חייך בציניות. "נחיה ונראה..."
נחיה ונראה? 
למה הוא התכוון? אליס לא הספיקה לשאול אותו. הוא פנה ועזב את המשרד שלה, מותיר אחריו את ניחוח הבושם שלו, לימון עם רמז של עור עשיר. נחיריה עקצצו בעונג ושאר גופה התאווה להצטרף.
מייגן נראתה מוכת הלם כשחזרה אל החדר. "אלוהים! לא סיפרת לי שאת מכירה את כריסטיאנו מארצ'טי! לא זיהיתי אותו בהתחלה. הוא הרבה יותר יפה מהתמונות שבמגזינים. כמעט התעלפתי כשהוא חלף על פניי במסדרון. מה הוא רצה? הוא מתכוון לבוא לכאן בשביל טיפולי יופי? אני יכולה לטפל בו? בבקשה? בבקשה?"
אליס לא התכוונה לספר על מערכת היחסים שלהם למייגן, אפילו אם מייגן היתה העובדת הכי טובה שלה. היחידה שתטפל בו, אם בכלל, היא אליס. היא השתוקקה לקחת דלי של שעווה רותחת ולמחוק לו את החיוך הזחוח מהפרצוף. "הוא לא לקוח. פגשתי אותו לפני כמה שנים. הוא רק קפץ כדי להגיד שלום."
"פגשת אותו? כאילו, יצאת איתו?"
אליס לא ענתה. מייגן הסמיקה ונשכה את שפתה. "סליחה, לא הייתי צריכה לשאול את זה. אני יודעת כמה את קנאית לפרטיות של לקוחות מפורסמים. הוא פשוט כל כך יפה ואף פעם לא ראיתי אותך עם אף אחד. תהיתי אם זה היה בגלל–"
"את יכולה ללכת להכין את החדר ללקוח הבא שלי?" אליס אמרה. "יש לי ניירת דחופה."
מייגן הנהנה ועזבה. אליס נשפה באיטיות. אליס אמרה לעצמה במשך שבע שנים שהיא קיבלה את הבחירה הנכונה. קריירה במקום נישואים. במקום ילדים. חירות במקום משפחה. היא היתה נחרצת לגבי ההחלטה שלה. כעת היתה בהישג ידה דרך להגשים את ההצלחה שהשתוקקה לה נואשות.
שישה חודשים של נישואים.
נישואים במובן הרשמי.
היא התבוננה בכרטיס הביקור שלו. הוא כאילו אתגר אותה להסכים.
תעשי את זה. תעשי את זה. 
אליס לקחה את הכרטיס וקרעה אותו לעשרות חתיכות ואז השליכה אותן אל פח האשפה. הן צנחו מטה כמו חופן של קונפטי. היא קיוותה שזה לא ניבא את הבאות.
 
כריסטיאנו היה מוזג לעצמו משקה חריף אם היה נוהג לשתות, אבל מותם של הוריו ואחיו בתאונת דרכים כאשר היה בן אחת עשרה גרם לו להיזהר מאוד מהשימוש באלכוהול. הם נהרגו בגלל נהג שיכור, וכריסטיאנו היה קפדן מאוד לגבי צריכה מועטה של המשקה. הוא הרגיש כאילו מישהו חתך אותו לאורך הבטן. הוא לא היה ערוך לראות את אליס פייפר שוב. הנוכחות שלה הציפה אותו במרירות. הוא לא הבין איך הצליח להסתיר אותה, אבל הוא הצליח.
ועם זאת הוא הרגיש אותה. אלוהים, הדם שלו רתח, הלב שלו הלם. האדרנלין והתאווה הציפו אותו כשראה אותה שוב.
הוא גמע אותה כאילו מצא נווה מדבר. הגישה הקרירה והאגבית שלה כלפיו, המבט התכול הצונן שלה. היא הביטה בו במורד אפה האריסטוקרטי כאילו זחל מתוך מערה קדומה וגרר אחריו זרועות קוף שעירות. הגוף שלה נותר צעיר וחטוב, כמו שתמיד היה. שערה היה על הגבול שבין בלונדיני לכסוף וגבותיה היו כהות ומודגשות מטבען. עורה החלבי גרם לו להשתאות כל פעם חדש אל מול יופיה.
הדחייה שספג ממנה עדיין צרבה וכאבה. הזמן לא עזר לו. התשוקה שחווה לצידה לא דמתה לשום דבר אחר בחייו. הוא רצה לבנות את העתיד שלו איתה. הוא רצה משפחה. הוא האמין שזאת היתה האהבה שהוריו חלקו, אותה האהבה שהיתה לסבו ולסבתו לפני שסבו נפטר. סבו נפטר כמה חודשים לפני שפגש את אליס והוא היה מודע מתמיד לחשיבותה של המשפחה. זה היה כל מה שחשב עליו. הוא רצה להקים משפחה כדי להחליף את זאת שאיבד. הוא הרגיש מוכן. הוא היה בן עשרים ושבע והצליח להתבסס כלכלית הודות לעסק המלונאות שירש מהוריו. הוא היה מוכן לשלב הבא בחייו.
אבל אליס לא אהבה אותו. היא אף פעם לא אמרה את המילים, אך הוא שיטה בעצמו והאמין שהרגישה כמוהו. כמה תמים הוא היה. היא רק רצתה רומן נוצץ עם זר אירופאי ואקזוטי. משהו להשוויץ בו מול החברות שלה.
מה היתה חושבת סבתא שלו? היא פגשה את אליס רק פעמים ספורות. מה היה הרעיון שמאחורי הצוואה המשונה שלה? למה להוריש לה נתח מרכוש ששווה מליונים בתנאי של נישואים? שום דבר מזה לא היה הגיוני בעיניו.
הוא קיווה שזה לא היה תכסיס שידוכי מעבר לקבר. סבתו ידעה שהוא שינה את דעתו לגבי התמסדות. הוא היה פוטר את שאלותיה בצחוק כל פעם ששאלה על הנינים שיכלה לצפות להם. היא תמיד היתה ביקורתית כלפי סגנון החיים הנהנתני שלו, אבל הוא לא הסכים לאפשר לאף אחד להגיד לו כיצד לחיות את חייו.
לאף אחד.
סבתו היתה מאוכזבת מאוד כאשר מערכת היחסים עם אליס הסתיימה. אבל הוא סירב לדבר איתה על זה. הוא התקשה מספיק בהתמודדות עם האכזבה שלו, ולא היה יכול לשאת גם את האכזבה שלה. היא למדה להפסיק להזכיר את שמה של אליס והוא היה משתתק ונעלם כל פעם שהעלתה את הנושא. למה היא התעקשה להשיב אותה לחייו?
הוא היה עתיד לאבד חלקים נרחבים מהחברה המשפחתית לבן דוד שלא היה מעורב בחייו. הוא ידע שבן דודו, רוקו, ימכור את המניות ברגע שיחוש במחסור של מזומנים. זה בטח יקרה אחרי עוד ערב בקזינו. כריסטיאנו העדיף להתחתן עם האויב הנורא ביותר שלו ולא לתת לכך לקרות. הוא האשים את עצמו על שלא שיתף את סבתו בהרגלי המחיה הבזבזניים של רוקו. הוא לא רצה להכביד עליה בחודשיה האחרונים.
כעת זה היה מאוחר מדי.
הצוואה נכתבה והוא היה מוכרח לשכנע את אליס פייפר להינשא לו.
אליס לא באמת היתה אויבת. היא היתה טעות מהעבר שלו. היא היתה כישלון צורב שלא אהב לזכור. הוא מחק אותה מדעתו וכל פעם שעלתה במוחו, הוא גירש אותה ממחשבותיו. הוא המשיך לחיות את חייו כאילו היא אף פעם לא היתה חלק מהם. כאילו היא לא היתה החוויה המינית הכי טובה בחיים שלו. גופו פעם ועקצץ במשך שעות אחרי ששכבו. הוא העמיד פנים שלא נישק את שפתיה הרכות. כאילו הוא לא הרגיש את הפה שלה סביבו, מענג ונותן.
כריסטיאנו לא התכוון להניח לאליס לחדור שוב אל מחשבותיו. הוא יעמיד פנים שהדברים התנהלו בדיוק כפי שרצה. היה לו נוח לגרום לה לחשוב שהוא משתוקק לענוד טבעת על האצבע שלה. בכל מקרה, הימנעות לא היתה דרך טובה להתמודד עם דחייה. יכול להיות שההתמודדות הזאת תסיים את העינוי.
אמנם אליס הביטה בו בחוסר עניין וסירבה. אבל זה לא היה הסוף. 

עוד על הספר

גברת מארצ'טי הזמנית מלני מילבורן
1
 
הדבר הראשון שמשך את תשומת ליבה של אליס היה המכתב שעל שולחנה. היה משהו במעטפה הרשמית ובחותם המוזהב שקישט אותה שגרם לאליס להצטמרר. מכתבים מעורכי דין גרמו לה תמיד לחשוש. היא בחנה את המכתב מקרוב וראתה שהגיע מחברה איטלקית. מה לה ולאיטליה?
היא הרימה את המכתב וכמעט השתנקה כשראתה שהבול והחותמת היו ממילאנו.
כריסטיאנו מארצ'טי גר במילאנו...
אצבעותיה של אליס החלו לרעוד בהתרגשות. הוא בוודאי לא... נפטר? היא החלה להתנשם במהירות. הרעד התפשט מידיה ולשאר חלקי גופה.
אוי לא, אוי לא, אוי לא. 
איך היא פספסה את הודעת התקשורת? כשמישהו בסדר גודל כזה נפטר תמיד שומעים על כך. הם דיווחו על כל דבר אחר שהוא עשה. הם דיווחו על הנשים הזוהרות שהקיפו אותו. הם כתבו על בתי המלון שקנה והפך למגורי בוטיק יוקרתיים. אירועי הצדקה. מועדוני הלילה. כריסטיאנו לא היה יכול להחליף חולצה מבלי שזה ידווח לפחות בצהובון אחד.
אליס פתחה את המעטפה, היא לא הצליחה לפענח דבר. מוחה הוצף בזיכרונות שהעלימה. זיכרונות שהדחיקה במשך שבע שנים. היא סירבה לעסוק בזיכרונות האלו כי הם הובילו רק לחרטה. היא אחזה במסמך והתיישבה כהכנה לפיק הברכיים שיתקוף אותה.
אבל רגע אחד... 
זה לא היה כריסטיאנו שנפטר. זאת היתה סבתו, ולנטה מארצ'טי. האישה שלצד סבו, אנזו, גידלה אותו מגיל אחת עשרה כאשר איבד את הוריו ואת אחיו הגדול בתאונת דרכים.
אליס בהתה בנייר המכתבים המעוטר. המסמך הנוטריוני מנה אותה בתור אחת מהיורשות של גברת מארצ'טי המנוחה. למה שסבתו של כריסטיאנו תזכיר אותה בצוואה שלה? אליס פגשה בה רק פעמים ספורות. ולנטה מארצ'טי היתה חריפה ולוחמנית. היא ניחנה בחוש הומור קודר וזוג עיניים תככניות. היא התחברה אליה בקלות וקינאה בכריסטיאנו על שזכה לסבתא כל כך חביבה ומעניינת. היא חשבה עליה פעמים רבות מאז.
יכול להיות שסבתו של כריסטיאנו השאירה לה משהו קטן בשביל לסמל את החברות שלהן, אולי תכשיט או ציור. אליס תמיד התפעלה מאוד מהווילה שלה בסטרסה. היא החלה לעיין במסמך וליבה החל לטפס במעלה גרונה. היו שם כל כך הרבה מונחים משפטיים... למה עורכי דין ניסו להישמע תמיד כאילו הם מנסחים מילון?
"מישהו הגיע כדי לפגוש אותך, אליס." מייגן, העוזרת של אליס במכון היופי, קראה לה מחדר המבואה.
אליס הציצה בשעון. "התור הראשון הוא רק בעשר. קלרה אוברטון ביטלה את הטיפול שלה. אני חושבת שאחד מילדיה חולה."
מייגן חייכה ודיברה בלחישה, "זה גבר."
היו לאליס כמה מטופלים גברים שהגיעו אליה בעיקר בשביל טיפולי שעווה וגבות, אבל משהו גרם לה לחשוב שהוא לא היה אחד מהם. היא יכלה להרגיש את זה בעצמותיה. בדם שלה. בדופק שלה. היא הרגישה כאילו סכנה מיידית וברורה היתה נוכחת. היה לה חוש פנימי שהזהיר אותה ממה שעומד להתרחש. זאת היתה תחושה ישנה שהצליחה לשכוח. היא הזדקפה ואז החליטה שהיא מעדיפה לשבת. היא לא בטחה היום ברגליים שלה, במיוחד לא אם עמדה לפגוש בכריסטיאנו מארצ'טי אחרי כל הזמן הזה. "תגידי לו שאגיע עוד עשר דקות."
"את יכולה להגיד לי בעצמך."
אליס ראתה את כריסטיאנו עומד בכניסה לחדר הטיפול. עיני השוקולד שלו מעלות בה נשכחות. היא לא הצליחה להתגבר על ההבדל שבין האדם ובין אינספור התמונות שראתה בכל העיתונים.
היא לא הצליחה למצוא את הקול שלה. הוא פיקד על החדר. הוא הקרין סמכותיות והמשרד שלה כשהוא עמד בו הרגיש כמו קופסת ממחטות. הכתפיים שלו היו כל כך רחבות שהוא בטח היה יכול להניף בולדוזר או שניים. הבטן שלו היתה כל כך קשה שהיא יכלה לרקוד עליה בעקבים מבלי להשאיר סימן. שערו היה שחור עורב והיה משוך בעדינות לאחור.
"שלום, כריסטיאנו, מה מביא אותך לסלון היופי של אליס? טיפול שעווה? עיצוב גבות? מהפך אישיות?"
אליס ידעה שלהתגרות בו היה מסוכן, אבל זה לא עצר אותה. זה היה מנגנון ההגנה שלה. ציניות במקום רגש. היא העדיפה ללעוג לו ולפגוע בו במקום להראות לו כמה הנוכחות שלו ערערה אותה. הוציאה אותה מאיזון. היא הרגישה כאילו עולמה המסודר התהפך והתנועע כמו רעשן מראקאס מקסיקני. הקירות נהיו קרובים יותר ויותר. הרצפה התעוותה כמו היתה גלים על פני הים. האוויר היה טעון חשמלית ואליס נעשתה מודעת לכל פעימה של ליבה. לכל שערה קטנה שעל עורה.
הוא הביט בה כאילו חיפש אחר משהו שאיבד מזמן. הוא נראה חמור סבר ומעט מאיים. בעבר הוא שידר הרבה יותר עדינות ורוך, אולי אפילו אהבה.
אהבה שהיא הטיחה בפרצוף שלו.
"את גרמת לה לעשות את זה?" הוא שאל בטון צורב ומאשים. 
אליס ייצבה את ידיה על ירכיה. היא הסתירה אותן תחת השולחן כדי שכריסטיאנו לא ידע כמה היא רועדת. "אני מניחה שאתה מתכוון לסבתא שלך?"
משהו הבזיק בעיניו. מרירות. כעס. משהו שהיא לא היתה ערוכה לקראתו. אבל היא הרגישה אותו הדבר. היא הרגישה כיצד הדם שלה התחיל לבעבע. כל הזיכרונות הארוטיים האלו התחילו להגיח ולעלות על פני השטח. "היית בקשר איתה במהלך שבע השנים האחרונות?" הוא שאל באופן שהזהיר אותה מפני התחכמויות.
"לא. למה לי?" אליס הביטה בו בעלבון, "דחיתי את ההצעה שלך, זוכר?"
הוא חשק את שיניו בעוצמה כזאת שזוויות פיו הלבינו. "אז למה היא הזכירה אותך בצוואה שלה?"
אז הוא לא ידע על הצוואה של סבתו עד לאחרונה? יכול להיות שהיא הסתירה מפניו את התוכניות שלה? מעניין... "אין לי מושג." אליס השיבה. "פגשתי אותה רק פעמים ספורות ולא שמרנו על שום קשר מאז."
הוא החווה לעבר הצוואה שנחה על השולחן. "אני יכול להציץ?"
 אליס הביטה בו בחשש. "התכוונתי לקרוא אותה לפני שהתפרצת למשרד שלי."
הוא הביט בעיניה בעיניים קשות, שיכלו להתיך את אספקת השעווה החודשית שלה. "תני לי לסכם את זה בשבילך. את עתידה לרשת חצי מהבעלות על הווילה של סבתי בסטרסה בתנאי שתסכימי להינשא לי ולחיות לצידי למשך לפחות שישה חודשים. את גם צפויה לקבל סכום נכבד ישר אחרי ההכרזה על האירוסין שלנו. אבל אנחנו לא יכולים לחכות יותר מחודש אחרי ההכרזה."
אליס הרגישה כאילו ספגה מהלומה לחזה. להיות אשתו? 
היא גיששה אחר המסמך, מדפדפת בחרדה ומחפשת אישור לדבריו של כריסטיאנו.
אירוסין במשך חודש ונישואים במשך שישה? 
היא מצאה את המילים והרגישה כאילו היא חווה התקפת אסטמה. היא הרגישה כאילו מישהו השתמש בליבה כשק חבטות. היא לא זכרה שראתה את המילה נישואים כשרפרפה במסמך קודם לכן. למעשה, היא לא הספיקה לקרוא כמעט דבר ממנו לפני שכריסטיאנו צץ. למה היא לא טרחה להתאפר לפני העבודה היום? למה היא לא לבשה את המדים החדשים שלה והחליטה לדבוק בסט הישן והמוכתם הזה?
אבל הוא צדק. זה הופיע שם. שחור על גבי לבן.
אליס היתה עתידה לרשת את בית הנופש של ולנטה מארצ'טי על חופי אגם מאג'ורה. התנאי היה להינשא לכריסטיאנו ולהישאר נשואה לו למשך לפחות שישה חודשים.
שישה חודשים? אפילו שש שניות יהיו די והותר. כמובן נותר הסעיף השני, לפיו היה עליהם להיות מאורסים לא יותר מחודש. איך היא החליטה על מסגרת הזמן הזאת? אליס נבוכה כשהניחה את הדפים בידיים רועדות על השולחן. לפחות הוא לא היה יכול לדעת מה מתחולל בתוך ראשה.
אשתו? 
לחיות לצידו? 
היא בילתה סוף שבוע בלתי נשכח בווילה של סבתו. זאת היתה הפעם הראשונה שכריסטיאנו התוודה בפניה על אהבתו. היא לא אמרה את המילים בחזרה מכיוון שלא בטחה ברגשותיה. היא תמיד היתה צעד מאחוריו בנוגע למערכת היחסים שלהם. היא חשבה שזה רומן קצר שלא ישרוד מעבר לחופשה שלה באירופה, והוא החליט שזאת מערכת יחסים לכל דבר. היא כבר תכננה לשוב לאנגליה ולהקים את סלון היופי שלה, אבל כריסטיאנו רצה שהמעבר יישאר קבוע.
קבוע במובן של נישואים וילדים.
אליס תמיד התנגדה לרעיון הנישואים. במיוחד בשביל עצמה. אמא שלה עברה את החוויה שלוש פעמים וסיימה בכל פעם עם אותן התוצאות: עוני, אומללות והשפלה. היא סיפרה לכריסטיאנו רק מעט על הרקע שלה. לא הרבה, אבל יותר ממה שסיפרה לכל אחד אחר. זה רק הכעיס אותה עוד יותר כשהוא העז להציע לה נישואים. הוא התעקש לעשות את זה בציבור, מה שרק העלה את סף החרדה שלה.
היהירות שלו גרמה לדמה לרתוח. איך הוא העז לחשוב שהיא תגיד כן? רק משום שהיה עשיר כקורח והביע רצון לבלות את שארית חייו איתה? כמה זמן האהבה הזאת היתה מחזיקה? מערכת היחסים שלהם היתה קצרה ורוויה בתשוקה. אליס לא יכלה לקוות שהתשוקה הזאת תישאר לטווח הארוך.
אילו כריסטיאנו באמת אהב אותה, הוא היה מקבל את הסירוב שלה ומתפשר על סידור פחות רשמי מנישואים. אנשים חיו יחדיו במשך שנים מבלי להזדקק לרשמיות של מוסד הנישואים. נישואים לא עזרו למסד את מערכת היחסים. נדמה היה שהם תרמו רק לדיכוי האישה והבטחת מקומה בבית. זאת היתה מלכודת שנועדה להכריח אותה להישאר עם הילדים.
אבל כריסטיאנו נותר מסורתי בליבו. למרות כל התחכום והמודרניות שלו, הוא רצה אישה וילדים בזמן שהוא בונה את האימפריה שלו. הוא הציב בפניה אולטימטום. הוא ניסה לשלוט בה. הוא ניסה להכריח אותה להסכים לעשות מה שהוא רצה.
נישואים או כלום.
אליס החליטה לסיים את מערכת היחסים שלהם באותו הרגע. היא טסה בחזרה לאנגליה בלי שום כוונה לפגוש אותו שוב. טוב, אולי זה לא היה נכון לחלוטין. היתה בה תקווה קטנה לקבל התנצלות לבבית ובקשה לנסות שוב, אבל זה לא קרה. הוא לא באמת אהב אותה. הוא לא אהב אותה מספיק בשביל להילחם  למענה. לא מספיק בשביל להתפשר.
היא לא באמת הציעה שום פשרה, אבל עדיין.
אליס הביטה שוב בעיניו. "אתה לא באמת מתכוון לעשות את זה, נכון?"
כריסטיאנו חייך במסתורין. "למה לא? זה בדיוק מה שסבתא רצתה. מי אני שאזלזל בבקשה האחרונה שלה?"
אליס קימטה את מצחה בדאגה. "ומה אם אני לא מסכימה?"
"לי?" הוא משך בכתפיו בחוסר עניין. "שום דבר. אני אאבד כמה מניות בחברה, הן יעברו לקרוב משפחה אחר."
אליס תהתה כמה חשובות היו המניות האלו באמת. אולי הגישה הקלילה והאגבית הזו היתה הדרך שלו להסתיר את מה שבאמת הניע אותו? אולי זה היה חשוב מספיק בשביל להינשא למישהי שהוא שונא? מה לגבי הווילה של סבתו? זה היה בית הילדות שלו. הוא בילה שם שנים חשובות לצד סבו וסבתו. למה הוא לא ניסה לערער על הצוואה? למה שיסכים לחלוק את הווילה ועוד עם אליס? היא לחלחה את שפתיה. "אז למה שתרצה להינשא למישהו שלא מעוניין להינשא לך?"
הוא שלח לעברה מבט קודר ואליס הצטמררה קלות. "את יודעת למה."
אליס זקפה גבה וניסתה להתעלם מהחום היוקד שמילותיו עוררו בליבתה הנשית. "נקמה, כריסטיאנו? חשבתי שאתה אדם מתורבת."
"אני מוכן לנהוג בהיגיון."
אליס צחקה בלעג. היגיון לא היה בלקסיקון שלו, למיטב ידיעתה. הוא ראה את העולם בשחור ולבן ולא ידע מה משמעות המילה פשרה. הוא מאס בכל מי שלא נכנע לו. מצד שני, פשרה בהחלט לא היתה המילה האהובה עליה... "הגיוני באיזה מובן?"
הוא הביט שוב בעיניה. "לא נממש את הנישואים."
לא...? אליס קיוותה שפניה לא שידרו את ההלם שחשה. היא חשה מושפלת. הרומן שלהם היה מלא תשוקה ותאווה. אליס לא פגשה אף גבר שגרם לה להרגיש כמו כריסטיאנו. מגעו היה צרוב לעד על גופה. היא לא הצליחה להתגבר עליו ולמעשה לא יצאה לדייט כבר במשך שנה. היא חזרה הביתה והתקלחה במשך שעה אחרי הפגישה ההיא.
"אתה מדבר על הנישואים האלה כמו על עובדה מוגמרת," אמרה. "אמרתי את זה לפני שבע שנים ואחזור על זה כעת. אני לא מתכוונת להתחתן איתך."
"שישה חודשים. רק חצי שנה ואז תזכי בבעלות משותפת על וילת יוקרה. את יכולה למכור את החצי שלך או לשמור אותו. הבחירה היא שלך."
הבחירה לא היתה שלה. היא הוכרחה להינשא לגבר שכבר לא אהב אותה. גבר שלא באמת אהב אותה אי פעם. הוא רק רצה לשלוט בה וזה בדיוק מה שהוא רצה לעשות גם עכשיו. איזו דרך טובה יותר היתה לו להעניש אותה על חוסר הרצון להינשא לו?
היא לא תסכים לעשות את זה. לא. לא. לא. 
היא לא תסכים להיות אשתו. לא בזמן שהוא ממשיך בחייו ושוכב עם כל מי שהוא פוגש. הוא ידע כמה היא שנאה לראות את אמה אחרי שנבגדה על ידי בעליה. זה היה אחד הדברים שכבשו אותה. הוא האמין במונוגמיה. הוא לפחות טען כך.
אבל מה עם התוכנית העסקית שלך? 
אליס הפכה לבעלת שם בתחום איפור הכלות. הבחורה ששנאה את מוסד הנישואים היתה אחראית לאיפור של כלות מכל רחבי לונדון. היומן שלה היה מלא חודשים לפני עונת החתונות. זה הפך להיות מקור ההכנסה הכי טוב שלה. היא תכננה להרחיב את העסק ולשכור מקום גדול יותר כי הסלון שברחוב צ'לסי נהיה קטן מדי בשביל להתמודד עם נפח העבודה שלה.
זה היה החלום שלה במשך חודשים. שנים, למעשה. הדבר היחיד שעצר בעדה היה ההלוואה הענקית שתיאלץ לקחת על עצמה בשביל לשלם על הרכוש. היא פחדה מחובות, פחדה מספיק בשביל שלא תישן כהלכה. היא זכרה את העוני המחפיר של ילדותה. לא היה להם מספיק כסף לאוכל, בגדים, חשמל. אמא שלה נותרה חסרת כול כשהיתה בין מערכות יחסים.
היא יכלה לשכור עוד עסק כמו שעשתה עם הסלון הנוכחי, אבל פירוש הדבר יהיה שתהיה נתונה לחסדיו של בעל הנכס. שכר הדירה יוכל לטפס ללא התראה והנכס יוכל להימכר במפתיע. היא עבדה כל כך קשה בשביל להקים את העסק, והכול יכול להתמוטט בכל רגע.
תוכלי למכור את הווילה אחרי חצי שנה ולחיות מבלי לצבור שום חובות במשך שארית חייך. 
אליס השתעשעה במחשבה. העסק שלה היה המשימה שלה. התינוק שלה. ההתפתחות שלו לאורך השנים היתה מספקת מאוד. היא הפכה אותו לאחד מהסלונים המבוקשים ביותר באזור. בני מלוכה וסלבריטאים היו בין לקוחותיה הקבועים והיא נודעה בזכות הסטנדרטים והאיכות הגבוהה שחתרה אליהם. החלום שלה היה להקים ספא יוקרה אמיתי.
כישלון לא בא בחשבון.
לא אחרי שהשתמשה בקריירה שלה כסיבה להימנע מנישואים לכריסטיאנו. היא הציבה את הקריירה שלה מעל הכול: מערכות יחסים, חגים, בילויים, אפילו חברויות. היא היתה מוכנה להקריב הכול בשביל העבודה.
אבל היא לא יכלה להינשא לכריסטיאנו בשביל לפתור את הבעיה. זה רק ייצור בעיה גדולה יותר.
אליס הזדקפה מהכיסא ודיברה בהחלטיות. "קיבלתי את ההחלטה שלי. עכשיו תסלח לי, יש לי עסק לנהל."
הוא הביט בה כאילו חיכה לרגע שבו קור רוחה יאזל. "את יוצאת עם מישהו? זאת הסיבה שאת מסרבת?"
כמה יהיר הוא? גבר במעמדו לא היה יכול לדמיין מה הסיבה שלשמה אישה כמוה תסרב להינשא לו. היה לו הכול. הוא היה נאה, עשיר, היו לו מכוניות יוקרה ובתי נופש אקזוטיים. אליס הצטערה שלא היה לה מאהב להטיח בפניו. היא שקלה להמציא אחד, אבל ידעה שהוא יזהה את הבלוף שלה. הוא לא יצטרך לערוך מחקר מעמיק מאוד בשביל לגלות שחיי החברה שלה היו מצומצים ביותר. העבודה היתה כל חייה כעת.
"אני יודעת שקשה לך להאמין שמישהי תוכל לסרב לך, בהתחשב במראה וב...נכסים שלך, אבל אני לא מתכוונת לוותר על עצמי בשביל לזכות בירושה שלא ביקשתי ושאני לא זקוקה לה."
הוא שמר על פני פוקר. "התכוונתי למה שאמרתי, אליס. אלו יהיו נישואים רק במובן הרשמי של המילה."
אף אחד לא הגה את שמה כמוהו. המבטא האיטלקי שלו שינה את הדגש. הוא קרא לה א- ליס. הצליל היה כמו ליטוף איטי ונעים. היא הרגישה כאילו ידו החמה והגברית ליטפה את הבסיס של גבה. היא הביטה בידיו כשחשבה עליהן.
תפסיקי. תפסיקי עכשיו. 
אבל היא לא הצליחה לשעות לבקשתו של החלק ההגיוני שבמוחה. הידיים הרחבות והחזקות שלו טיילו על כל חלק בגופה. האצבעות הארוכות והשזופות שלו הביאו אותה לאורגזמה הראשונה בחייה. הן גילו את כל האזורים הארוגניים שבגופה ועינגו אותה בעונג שזעזע את היותה. היא יכלה לחוש בהד של אותם הרגעים כעת, רק בגלל הנוכחות שלו. היא נשמה את האוויר שהוא נשם כרגע. הגוף שלה נזכר בעונג שהסב לו בעבר.
אליס גררה את מבטה מעלה והביטה בעיניו. לעזאזל. הוא ידע. הוא ידע מה היא מרגישה. הוא ידע מה ההשפעה שלו. היא ידעה שהוא גם חושב על הרגעים האלו שבהם התנפצה לרסיסים בזרועותיו. היא ראתה את זה בעיניו האפלות.
הוא תחב יד אל כיס הדש שלו ושלף ממנו כרטיס ביקור. הוא הניח את הכרטיס על יד הצוואה של סבתו. "אלו הפרטים שלי למקרה שתשני את דעתך. אני אהיה בלונדון למשך השבוע הקרוב. יש לי עניינים לטפל בהם."
אליס התעלמה במופגן מהכרטיס. "אני לא מתכוונת לשנות את דעתי, כריסטיאנו."
אני  לא. אני לא . אני לא. 
כריסטיאנו חייך בציניות. "נחיה ונראה..."
נחיה ונראה? 
למה הוא התכוון? אליס לא הספיקה לשאול אותו. הוא פנה ועזב את המשרד שלה, מותיר אחריו את ניחוח הבושם שלו, לימון עם רמז של עור עשיר. נחיריה עקצצו בעונג ושאר גופה התאווה להצטרף.
מייגן נראתה מוכת הלם כשחזרה אל החדר. "אלוהים! לא סיפרת לי שאת מכירה את כריסטיאנו מארצ'טי! לא זיהיתי אותו בהתחלה. הוא הרבה יותר יפה מהתמונות שבמגזינים. כמעט התעלפתי כשהוא חלף על פניי במסדרון. מה הוא רצה? הוא מתכוון לבוא לכאן בשביל טיפולי יופי? אני יכולה לטפל בו? בבקשה? בבקשה?"
אליס לא התכוונה לספר על מערכת היחסים שלהם למייגן, אפילו אם מייגן היתה העובדת הכי טובה שלה. היחידה שתטפל בו, אם בכלל, היא אליס. היא השתוקקה לקחת דלי של שעווה רותחת ולמחוק לו את החיוך הזחוח מהפרצוף. "הוא לא לקוח. פגשתי אותו לפני כמה שנים. הוא רק קפץ כדי להגיד שלום."
"פגשת אותו? כאילו, יצאת איתו?"
אליס לא ענתה. מייגן הסמיקה ונשכה את שפתה. "סליחה, לא הייתי צריכה לשאול את זה. אני יודעת כמה את קנאית לפרטיות של לקוחות מפורסמים. הוא פשוט כל כך יפה ואף פעם לא ראיתי אותך עם אף אחד. תהיתי אם זה היה בגלל–"
"את יכולה ללכת להכין את החדר ללקוח הבא שלי?" אליס אמרה. "יש לי ניירת דחופה."
מייגן הנהנה ועזבה. אליס נשפה באיטיות. אליס אמרה לעצמה במשך שבע שנים שהיא קיבלה את הבחירה הנכונה. קריירה במקום נישואים. במקום ילדים. חירות במקום משפחה. היא היתה נחרצת לגבי ההחלטה שלה. כעת היתה בהישג ידה דרך להגשים את ההצלחה שהשתוקקה לה נואשות.
שישה חודשים של נישואים.
נישואים במובן הרשמי.
היא התבוננה בכרטיס הביקור שלו. הוא כאילו אתגר אותה להסכים.
תעשי את זה. תעשי את זה. 
אליס לקחה את הכרטיס וקרעה אותו לעשרות חתיכות ואז השליכה אותן אל פח האשפה. הן צנחו מטה כמו חופן של קונפטי. היא קיוותה שזה לא ניבא את הבאות.
 
כריסטיאנו היה מוזג לעצמו משקה חריף אם היה נוהג לשתות, אבל מותם של הוריו ואחיו בתאונת דרכים כאשר היה בן אחת עשרה גרם לו להיזהר מאוד מהשימוש באלכוהול. הם נהרגו בגלל נהג שיכור, וכריסטיאנו היה קפדן מאוד לגבי צריכה מועטה של המשקה. הוא הרגיש כאילו מישהו חתך אותו לאורך הבטן. הוא לא היה ערוך לראות את אליס פייפר שוב. הנוכחות שלה הציפה אותו במרירות. הוא לא הבין איך הצליח להסתיר אותה, אבל הוא הצליח.
ועם זאת הוא הרגיש אותה. אלוהים, הדם שלו רתח, הלב שלו הלם. האדרנלין והתאווה הציפו אותו כשראה אותה שוב.
הוא גמע אותה כאילו מצא נווה מדבר. הגישה הקרירה והאגבית שלה כלפיו, המבט התכול הצונן שלה. היא הביטה בו במורד אפה האריסטוקרטי כאילו זחל מתוך מערה קדומה וגרר אחריו זרועות קוף שעירות. הגוף שלה נותר צעיר וחטוב, כמו שתמיד היה. שערה היה על הגבול שבין בלונדיני לכסוף וגבותיה היו כהות ומודגשות מטבען. עורה החלבי גרם לו להשתאות כל פעם חדש אל מול יופיה.
הדחייה שספג ממנה עדיין צרבה וכאבה. הזמן לא עזר לו. התשוקה שחווה לצידה לא דמתה לשום דבר אחר בחייו. הוא רצה לבנות את העתיד שלו איתה. הוא רצה משפחה. הוא האמין שזאת היתה האהבה שהוריו חלקו, אותה האהבה שהיתה לסבו ולסבתו לפני שסבו נפטר. סבו נפטר כמה חודשים לפני שפגש את אליס והוא היה מודע מתמיד לחשיבותה של המשפחה. זה היה כל מה שחשב עליו. הוא רצה להקים משפחה כדי להחליף את זאת שאיבד. הוא הרגיש מוכן. הוא היה בן עשרים ושבע והצליח להתבסס כלכלית הודות לעסק המלונאות שירש מהוריו. הוא היה מוכן לשלב הבא בחייו.
אבל אליס לא אהבה אותו. היא אף פעם לא אמרה את המילים, אך הוא שיטה בעצמו והאמין שהרגישה כמוהו. כמה תמים הוא היה. היא רק רצתה רומן נוצץ עם זר אירופאי ואקזוטי. משהו להשוויץ בו מול החברות שלה.
מה היתה חושבת סבתא שלו? היא פגשה את אליס רק פעמים ספורות. מה היה הרעיון שמאחורי הצוואה המשונה שלה? למה להוריש לה נתח מרכוש ששווה מליונים בתנאי של נישואים? שום דבר מזה לא היה הגיוני בעיניו.
הוא קיווה שזה לא היה תכסיס שידוכי מעבר לקבר. סבתו ידעה שהוא שינה את דעתו לגבי התמסדות. הוא היה פוטר את שאלותיה בצחוק כל פעם ששאלה על הנינים שיכלה לצפות להם. היא תמיד היתה ביקורתית כלפי סגנון החיים הנהנתני שלו, אבל הוא לא הסכים לאפשר לאף אחד להגיד לו כיצד לחיות את חייו.
לאף אחד.
סבתו היתה מאוכזבת מאוד כאשר מערכת היחסים עם אליס הסתיימה. אבל הוא סירב לדבר איתה על זה. הוא התקשה מספיק בהתמודדות עם האכזבה שלו, ולא היה יכול לשאת גם את האכזבה שלה. היא למדה להפסיק להזכיר את שמה של אליס והוא היה משתתק ונעלם כל פעם שהעלתה את הנושא. למה היא התעקשה להשיב אותה לחייו?
הוא היה עתיד לאבד חלקים נרחבים מהחברה המשפחתית לבן דוד שלא היה מעורב בחייו. הוא ידע שבן דודו, רוקו, ימכור את המניות ברגע שיחוש במחסור של מזומנים. זה בטח יקרה אחרי עוד ערב בקזינו. כריסטיאנו העדיף להתחתן עם האויב הנורא ביותר שלו ולא לתת לכך לקרות. הוא האשים את עצמו על שלא שיתף את סבתו בהרגלי המחיה הבזבזניים של רוקו. הוא לא רצה להכביד עליה בחודשיה האחרונים.
כעת זה היה מאוחר מדי.
הצוואה נכתבה והוא היה מוכרח לשכנע את אליס פייפר להינשא לו.
אליס לא באמת היתה אויבת. היא היתה טעות מהעבר שלו. היא היתה כישלון צורב שלא אהב לזכור. הוא מחק אותה מדעתו וכל פעם שעלתה במוחו, הוא גירש אותה ממחשבותיו. הוא המשיך לחיות את חייו כאילו היא אף פעם לא היתה חלק מהם. כאילו היא לא היתה החוויה המינית הכי טובה בחיים שלו. גופו פעם ועקצץ במשך שעות אחרי ששכבו. הוא העמיד פנים שלא נישק את שפתיה הרכות. כאילו הוא לא הרגיש את הפה שלה סביבו, מענג ונותן.
כריסטיאנו לא התכוון להניח לאליס לחדור שוב אל מחשבותיו. הוא יעמיד פנים שהדברים התנהלו בדיוק כפי שרצה. היה לו נוח לגרום לה לחשוב שהוא משתוקק לענוד טבעת על האצבע שלה. בכל מקרה, הימנעות לא היתה דרך טובה להתמודד עם דחייה. יכול להיות שההתמודדות הזאת תסיים את העינוי.
אמנם אליס הביטה בו בחוסר עניין וסירבה. אבל זה לא היה הסוף.