ילדי קדם

מבוא

 

 

הוּא הָיָה אוֹמֵר: בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדּוֹף, בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בֶּן שִׁשִּׁים לַזִקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, בֶּן שְׁמוֹנִים לַגְּבוּרָה, בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ, בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם.

 

משנה, מסכת אבות ה, כא

 

 

 

חקר ילדים ויַלדוּת באתרים ארכיאולוגיים

 

המחקר המתואר בספר זה בוחן לראשונה את התרבות החומרית של הילדים באתרים ארכיאולוגיים בארץ ישראל למן האלף השני ועד האלף הראשון לפנה"ס. כפי שניווכח, תרבותם החומרית של הילדים מאירה באור חדש את מקומם בחברות ובתרבויות שונות. כך למשל, אנו יכולים להבין את היחס של החברה לילדים, את מקומם של ילדים במִדרג החברתי - הן המשפחתי והן הכללי - ואת המאפיינים שאפשר לשייכם ליַלדוּת. עד היום היה ידוע מעט מן המעט על הימצאות ילדים באתר ארכיאולוגי זה או אחר ועל השפעתם על הממצאים שבו. אולם אין ספק באשר להיותם של ילדים קבוצה חברתית מרכזית בלא מעט אתרים ארכיאולוגיים שנחפרו ונחקרו. קרוב לוודאי שזיהוי מקומם של הילדים באתר וההבנה שממצאים שונים שייכים לילדים יגדילו את סיכויינו להבין את האתר הארכיאולוגי. אם נצליח להתחקות אחר סימני הדרך שהותירו אחריהם הילדים ונזהה שרידים לפעילותם, נוכל לעמוד על מקומם ותפקידם של הילדים בעבר בפרט, ונוכל להעשיר את הבנתנו באשר לתרבות החומרית בתקופתם בכלל.

 

התקופות הנבחנות במחקר זה נפרשות על פני כאלף וחמש מאות שנה (2000-586 לפנה"ס - תקופת הברונזה התיכונה ב', תקופת הברונזה המאוחרת ותקופת הברזל), וזאת כדי ליצור פרספקטיבה של מסגרת זמן רחבה ורצף ארוך דיו, וכדי שיהיה אפשר להבחין בתופעות קצרות הטווח כמו גם בתופעות ארוכות הטווח. במחקר יידונו וייבחנו ממצאים ואתרים, תוך כדי התמקדות באזורי המגורים ובמרחב הביתי.

 

אך כיצד נלמד על ילדי קדם? כאן באים לעזרנו הארכיאולוגיה, החושפת את נדבכי העבר, והממצאים הנחשפים באתרים. הנחת היסוד המתבקשת היא שילדים תמיד היו מרכיב דמוגרפי משמעותי ברחבי העולם ובמרבית אתרי היישוב (כפרים, ערים וכדומה). על כן, סביר להניח שהם השאירו עקבות באתרים הארכיאולוגיים והותירו אחריהם עדות חומרית (הממצאים המתגלים באתרים אלה). הילדים של פעם אומנם אינם יכולים לספר לנו את קורותיהם, אך הממצאים שהותירו מלמדים אותנו רבות עליהם. נשאלת השאלה אם נשכיל להבין את הממצאים ולפרשם נכונה.

 

המחקר הנוכחי אינו בבחינת טבולה ראסה. לא מעט מחקרים כבר נכתבו על נושא זה, אך רבים מהם נועדו לשרת מטרות אחרות לגמרי, והם משקפים כמובן נקודות מבט שונות. כך למשל, נקודת המבט של מחקרים רבים היא מגדרית. מחקרים רבים שנעשו בידי גברים משקפים נקודת מבט אנדרוצנטרית,01 כלומר העבר והחברה האנושית נבחנים כשבמרכזם הגברים. לעומת זאת, חוקרות נשים (שעד העשורים האחרונים היו מיעוט, כמובן) מציגות את נקודת המבט הנשית. והילדים? הם בעצם נזנחו. דוגמה לנקודת המבט הקשורה לכותב או לכותבת המחקר אפשר למצוא במחקרה של מארי בייקר (Baker), 1 שבו התבקשו ילדים לכתוב חיבור ולתאר בו כיצד נראו, לדעתם, החיים בעבר. בחיבוריהם, ילדים הם שניצבו במרכז המחשבה והעשייה, והסיפורים סופרו מנקודת מבטם. מכך אפשר להסיק שנקודת המבט יכולה לשנות את השתקפותה של המציאות.

 

01 אנדרוצנטרית (androcentric) - נקודת מבט המתמקדת בגבר ומדגישה את זווית הראייה הגברית.

 

במאה השנים האחרונות חלו שינויים רבים באורחות חייהן של משפחות בעולם המערבי המפותח. שינויים אלה התרחשו בראש ובראשונה בעקבות השיפור הניכר בטיב המזון ובהרגלי ההיגיינה האישית. תמותת התינוקות הצטמצמה בעשרות אחוזים, עבדות ילדים כמעט נעלמה, החינוך התרחב לכלל שכבות האוכלוסייה, ובכלל זה חל שיפור ניכר ביחסה של החברה לנשים ולילדים. בד בבד, חל שינוי בגישה המחקרית; במרוצת שנות השישים של המאה העשרים גבר הדיון במחקר האקדמי בנושאים הקשורים לילדים ולעולמם, בייחוד כאשר אחדים מהחוקרים נוכחו לדעת שחסר ידע רב בתחום זה, שהוא מהאושיות של כל תרבות אנושית, ושאי־אפשר להתעלם מכך. ועם זאת, גם לאחר שחל שינוי מחשבתי במחקרים העוסקים במגדר ובמשפחה, במקומם החברתי של שוכני הבית ובחלוקת תפקידיהם, רק לעיתים רחוקות אנו מוצאים מחקרים שבהם ילדים הם גורם העומד בפני עצמו.2

 

החוקרת הראשונה שראתה בילדים נושא אנתרופולוגי שיש לתת עליו את הדעת, בנפרד מהעיסוק המחקרי במשפחה, הייתה האנתרופולוגית מרגרט מיד (Mead‏).3 היא הבינה שכדי לחקור את נושא היַלדוּת והילדים יש לפתח תאוריות ומתודות חדשות. בעקבות מחקריה החלו לחקור את היחס שבין ההתפתחות הביולוגית של האדם לבין מיקומו של הילד בחברה. ואולם יש לציין שכיום מחקריה של מיד נראים אנכרוניסטיים ומתנשאים (מיד טענה שיש אומנם לכל התינוקות יכולת מוּלדת דומה, אך בה בעת הוסיפה שאין לתינוקות הנולדים וחיים בחברות פרימיטיביות כל סיכוי להגיע להישגיהם של תינוקות בחברה המערבית־המודרנית). עם זאת, אין ספק שמחקריה של מִיד נחשבו פורצי דרך מעצם התמקדותם בילדים כנושא מחקר הנבדל מנושאי מחקר אחרים העוסקים בסביבה ובחברה. שכן כאמור, המחקרים האתנוגרפיים והאנתרופולוגיים עד זמנה של מיד לא התמקדו בילדים, אלא נסבו לרוב על המשפחה או על החברה, ובין היתר נזכרו בהם גם ילדים.

 

המוּדעות הגוברת לצורך לבחון פנים נוספות של העבר האנושי, בין היתר בעקבות מיד, היא שהובילה להתפתחותו של תחום המִגדר במחקר ההיסטורי, הסוציולוגי, האתנוגרפי והארכיאולוגי,4 כמו גם למחקרים על נושאים מסוימים הקשורים לילדים כגון צעצועים או מערכת היחסים בין ילדים להוריהם. מחקרים אלה עסקו בילדים הן כמרכיב אחד מכלל מרכיבי המחקר והן כמרכיב עיקרי. כמו כן ראוי לציין שנעשו מחקרים הקשורים לילדים בתחומים שונים כגון גאוגרפיה,5 אתנוגרפיה,6 סוציולוגיה,7 פסיכולוגיה,8 אנתרופולוגיה,9 וכן מחקרים על ילדוּת בתקופות היסטוריות שונות,10 התורמים אף הם כל אחד בדרכו להבנת התמונה הרחבה.

 

בעקבות המחקר האנתרופולוגי ובהשראתו התפתח תחום המחקר העוסק בארכיאולוגיה של ילדים. בתחום זה נעשו מחקרים על ממצאים כגון צלמיות וכלים מיניאטוריים מאתרים ארכיאולוגיים, שהם, לדעת החוקרים, צעצועי ילדים. אך מחקרים אלה אינם מבקשים ללמוד מהממצאים על נושא היַלדוּת ואינם מנסים לחקור נושא זה או להסיק מסקנות על החברה ועל מקום הילד בתוכה, אלא מסתפקים בניסיון להסביר את הממצא עצמו. כלומר נקודת מבטם היא התמקדות בממצא.11 מחקרים אחרים אף רואים בילדים מחוללי "אי־סדר" המשנים את תמונת התרבות החומרית.12 במידה מסוימת הילדים נתפסים כאורחים בלתי קרואים באתר הארכיאולוגי, שכן הם נחשבים כמשתמשים לא טיפוסיים ובלתי צפויים של התרבות החומרית, ולכן גם כמי שעשויים לשנות את התמונה המצטיירת מן הממצא "באתרו" (in situ).02

 

02 in situ - ממצא ארכיאולוגי שנמצא באתרו המקורי, כלומר שלא הוזז או הועבר מהמקום שבו התגלה לראשונה.

 

מחקרים ארכיאולוגיים שנעשו בשנים האחרונות בתחום המגדר והמשפחה עוסקים ברובם בתאוריות המדגישות את החשיבות של גילוי עקבותיהם של ילדים באתרים ארכיאולוגיים ובממצאים.13 מחקרים אלה טוענים שאין להתעלם מנוכחותם של הילדים בכל תחומי החיים. בכך הם מרחיבים את הדיון בנושא המגדרי וטוענים שפרשנות נכונה של המכלול הארכיאולוגי דורשת הבנה של כלל המשתתפים בקבוצה החברתית, ובכלל זה הילדים. מחקרים אחרים, שנעשו במרוצת השנים האחרונות, עוסקים בנושאים נקודתיים כגון משחקי ילדים,14 הקרבת ילדים, המתת ילדים וקבורות ילדים.15 גם מחקרים ארכיאולוגיים העוסקים במשק הבית משלבים מחקר על ילדים.16 תרומה נוספת לדיון תורמים מחקרים על חוקים מהמזרח הקדמון ומהמקרא הקשורים למשפחה ולילדים17 או מחקרים על שירי ערש אכדיים.18

 

לדברי החוקרת ג'ואנה סופר דרוונסקי (Sofaer Derevenski), 19 במחקרים על אוכלוסיות העבר נפקד מקומן או חלקן של נשים קודם להופעת הפמיניזם. רק עם הופעתו גברה המוּדעות במחקרים אלה לקיומן של הנשים, ואז גם החל הדיון על תפקידיהן ומעמדן ועל החלוקה המגדרית בחברה שבה חיו. בדומה לכך, סופר דרוונסקי טוענת שהמחקר כיום ממעט להקדיש תשומת לב לנושא הילדים. כך למשל, רק כאשר בוחנים צעצועים נדרשים גם לעניין הילדים. אבל עולמם של הילדים אינו מסתכם בצעצועים ותו לא. ראוי לבחון גם את תרומתם למשק הבית ואת חלקם במטלות הבית. סופר דרוונסקי מייחסת חשיבות רבה לנוכחותם של ילדים שחיו ופעלו באתרים ארכיאולוגיים, וטוענת שמן הראוי למצוא דרכים לאתר אותם ולהבחין בהם.

 

עיון זריז בתרבות החומרית בימינו ובעבר הקרוב מלמד שחברות אנושיות נוהגות לייצר שפע של מוצרים בשביל ילדים ובגללם. הייצור ההמוני הזה הוא שאילץ היסטוריונים וארכיאולוגים להודות, גם אם בחצי פה, שילדים אכן היו נוכחים במכלול הארכיאולוגי של תקופות קדומות, ואף על פי כן הם לא ראו לנכון לעסוק בתרבות החומרית שלהם. חפצים של ילדים שהתגלו באתרים שונים הוזכרו רק בהקשר של כלים, מעשה ידי ההורים, שניסו באמצעותם להנחיל ערכים לילדיהם. חפצים אלה לא נתפסו כ"אמירה" של הילדים עצמם. ילדים לא נחשבו גורמים פעילים בשיח החברתי וגם לא בעיצוב המכלול הארכיאולוגי. ילדים גם לא נחשבו כמי שצורכים חפצים של מבוגרים או משתמשים בהם. אבל ילדים היו ללא ספק גורם פעיל בחברה, ויַלדוּת הייתה שלב בחייהם של כל בני האדם, כפי שנראה בהמשך. אם כן, ילדים לא היו בבחינת מבוגרים קטנים, אלא הייתה להם זהות מובחנת, והם גם החזיקו בראיית עולם ובסדר עדיפויות משלהם. כל אלה מן הראוי שייחקרו במלוא הרצינות.

 

היות שילדים הם מרכיב דמוגרפי מרכזי בכל תרבות אנושית, מובן שאינם נעדרים מההקשר הארכיאולוגי,20 ואי־אפשר להתעלם מהשפעתם על התרבות החומרית באתרים ארכיאולוגיים. לפיכך על הארכיאולוגים להכיר בתרומתם למכלול הארכיאולוגי, בין שהם מסוגלים לאתר אותם ובין שאינם מסוגלים לכך. מחקר על ילדים באמצעות ממצאים ארכיאולוגיים דורש אפוא פיתוח של תאוריות וגישות מתודולוגיות חדשות. אלה תאפשרנה לארכיאולוגים ללמוד על ילדים כחלק פעיל בתרבות העבר, במקום לראות בהם חפצים, אובייקטים או גורם המפריע למכלול הארכיאולוגי או לחיי המבוגרים. אדרבה, זיהוי נוכחותם, מקומם ותפקידיהם של הילדים בעבר יכול להעשיר את הפרשנות שלנו בכל הקשור לילדים באתר הארכיאולוגי ובחברה בכלל.

 

 

 

המודל המחקרי

 

כיצד ראוי אפוא לחקור את התרבות החומרית של ילדים? אתרים רבים בארץ נחפרו ונחקרו בידי ארכיאולוגים שנקטו שיטות שונות של חפירה ומחקר וניסו לענות על מגוון של שאלות מחקר. בדוחות החפירה ובמאמרים השונים כמעט אין מידע על פעילות הילדים באתרים אלה. כאמור, רבים מהמחקרים על אזורי מגורים באתרים ארכיאולוגיים שונים מציינים שלכל היותר היו באתר ילדים, אך אינם מפרטים מעבר לכך. שאלות כמו למשל, "היכן גדלו?", "מה למדו?", "איפה שיחקו?" וכדומה (לכל היותר נמצא קְביעוֹת שילדים אלה קרוב לוודאי גדלו ושהו במחיצת אימם) נותרות ללא מענה. ההיסטוריון מרק בלוך כתב: "הטקסטים או המסמכים הארכיאולוגיים, גם הבהירים מכול למראית עין, שדעתנו נוחה מהם ביותר, אינם מדברים מאליהם, אלא אם כן נדע לדובב אותם".21 לפיכך יש לחפש את סימני הדרך הרלוונטיים שיצביעו על פעילותם של הילדים. רק כאשר נדע מה הם הסימנים שילדים מותירים אחריהם, נוכל לזהותם באתרים. היינו צריך לדובב את הממצאים הארכיאולוגיים. אך כיצד?

 

ברור לכול שילדים אכן גדלו באותם האתרים, שכן במקום שחיות בו משפחות, חיים גם ילדים. אך האומנם לא הותירו אחריהם עקבות? ייתכן שהעדות נמצאת שם, אך טרם מצאנו אותה. כדי לענות על כך, יש צורך לבנות מודל ארכיאולוגי דינמי וגמיש, שיהיה אפשר לחזור וליישם את עקרונותיו על מגוון של תקופות, אזורים, תרבויות ומעמדות, וכן יהיה אפשר לבחון באמצעותו שוב ושוב כל תוצאה ושחזור. במודל מעֵין זה ראוי שהבחינה תיעשה מן הכלל אל הפרט, מה"מַקרו למִקרו". לפיכך מתבקש למצוא תחילה מכנה משותף רחב דיו לילדים ולילדות ממגוון של אזורים, תקופות ותרבויות, ולאחר מכן לנסות להחיל מידע זה, כולל התובנות העולות ממנו, על התקופות והתרבויות שספר זה עוסק בהן. מן הראוי לקבוע מכנה משותף על סמך מכלול של מחקרים הלקוחים ממדעי הסוציולוגיה, מדעי החינוך, מדעי הפסיכולוגיה וכדומה העוסקים בילדים; להסתמך על מחקרים אתנוגרפיים שנערכו בחברות שונות; להיעזר במידע שנאסף על תקופות שיש להן תיעוד היסטורי, כמו תעודות כתובות, תיאורים אומנותיים וממצאים ארכיאולוגיים; וכן להיעזר במקורות כתובים וחזותיים ובממצאים חומריים מאזורים שונים בתקופה הנדונה. סביר להניח שלאחר שיימצא מכנה משותף רחב דיו - ה"מַקרו", היינו המחקר על הכלל - יהיה אפשר להחיל את המידע הזה על התקופות והתרבויות הנדונות - ה"מִקרו". אז יהיה אפשר גם לחזור ולתור את האתרים השונים, לבחון את הממצאים הרלוונטיים ולהסיק מהם מסקנות על החברה, הכלכלה והריבוד החברתי בתקופות הנדונות.

 

לצורכי המחקר השתמשתי במקורות כתובים, בסיפורים ובתיאורים רלוונטיים (על מקורות אלה ארחיב בהמשך), ומתוכם דליתי מידע על ילדים, מנהגיהם, לבושם, חינוכם, משחקיהם ופחדיהם, כמו גם על יחס החברה אליהם. המקרא אף הוא יכול ללמד על ילדים, הגם שחלקים ניכרים ממנו נכתבו ונערכו לאחר תקופת הברזל, ועדיין אפשר ללמוד ממנו על הלכי הרוח בתקופות שונות. פסקי דין וחוקים שנשתמרו ממקורות שונים, הן מהמקרא והן ממסופוטמיה, בעיקר חוקי המשפחה מנוּזִי03 וחוקי חמורבי04 הנוגעים למשפחה ולילדים, משמשים אף הם מקור לא אכזב למידע, וכן גם כתובות וחוזים שונים ממצרים וממסופוטמיה, שמוזכרים בהם ילדים כ"צד" או כחלק ממחויבות המבוגרים כלפיהם. מקורות נוספים כוללים מכתבים וסיפורים הנוגעים לילדים, כמו שירים, שירי ערש לילדים (מן השירה השוּמרית והאכדית) ולחשים שנשתמרו במסורות ובתרבויות שונות. מקור חשוב אחר מצוי בתיאורים חזותיים של ילדים בציורים ובתבליטים על קברים, בעיטורי חפצים, על אסטלות ועל קירות מקדשים. מתיאורים אלה אפשר ללמוד על לבושם של ילדים, על משחקיהם וצעצועיהם, על מקומם ומעמדם בחברה וכן על אירועים שונים שבהם השתתפו.

 

03 נוזי - עיר ראשית בממלכת מִיתַני, שנמצא בה ארכיון תעודות מהמאות החמש עשרה עד הארבע עשרה לפנה"ס.

 

04 חמורבי - מלך בבל בשנים 1792-1750 לפנה"ס.

 

בחיפוש אחר מכנה משותף כללי לילדים - כלומר אחר אותם הדברים הקשורים לתרבות החומרית של ילדים באשר הם - שיהיה אפשר להסיק ממנו על העבר, סייעו בידי מחקרים על תרבותם החומרית של ילדים בתקופות מאוחרות יותר (מהתקופה הרומית ואילך, וכן מהמאה השש עשרה ועד ימינו), שמהן נותרו שרידים רבים ומשמעותיים יותר. הסתייעתי גם במחקרים שנעשו בתחומים שונים (כמו חינוך, סוציולוגיה, פסיכולוגיה ואדריכלות) לשם בדיקת מקומם של ילדים בחברה ולזיהוי ההשפעות של הממצאים החומריים עליהם. כמו כן נעזרתי במחקרים אתנוגרפיים, אתנו־ארכיאולוגיים וסוציולוגיים, שתרמו אף הם לביאור הנושא. מיותר לציין שחקרתי גם ממצאים מאתרים ארכיאולוגיים, ממצאים שאינם מיוחסים לילדים, בניסיון לראותם באור חדש ולמצוא את הקשר שלהם לילדים.

 

ראוי לציין שעקבות ועדויות שהותירו אחריהם הילדים נמצאו לא רק בממצאים החומריים, אלא גם במקומות שבהם חיו הילדים - בבית. בהקשר זה ראיתי לנכון לשאול כיצד נהגו להגן על הבית מפני פגיעתם של הזאטוטים. ולהפך, כיצד הגנו על הפעוטות מפני הסכנות האורבות להם בבית ובסביבתו (ובכלל זה כלי חרס, כלי מטבח חדים, מקומות מסוכנים - תנור, מדרגות לקומה שנייה, בורות וכדומה). בתוך כך בדקתי גם את מקומות הקבורה של הילדים ואת מנחות הקבורה שהונחו לצידם (בהם כלים עם זיקה לילדים), וכן את מיקום הקברים, שיש בו כדי ללמד על יחס החברה לילדיה (על כל אלה ארחיב בהמשך).

 

המודל המחקרי שבניתי התפרס על פני תקופות שונות, הסתמך על כיווני מחקר ותחומי ידע מגוונים והציע מכנה משותף רחב הכולל בין היתר הלכי רוח וממצאים חומריים הקשורים לילדים. לאחר מציאתו של מכנה משותף זה, ראיתי לנכון להחיל אותו על אתרים ארכיאולוגיים בארץ ישראל. הבחירה להתמקד באזורי המגורים ובמרחב הביתי התבססה על מחקרים שונים,22 שלפיהם העבירו הילדים את רוב זמנם במרחב הביתי או בסביבתו הקרובה, אף על פי שנמצאו גם ממצאים המעידים על נוכחותם במרחבים ציבוריים כגון מקדשים, אזורי תעשייה ושווקים.

 

 

 

 

 

רקע היסטורי

בטרם נצלול אל העבר בחיפושינו אחר הילדים, ראוי להתוודע, ולו במעט, לתקופות שבהן נעסוק. התקופות הנדונות בספר זה מתפרסות על פני כאלף וחמש מאות שנה, החל בתקופת הברונזה התיכונה ב' (2000-1560 לפנה"ס), המשך בתקופת הברונזה המאוחרת (1560-1200 לפנה"ס) וכלה בתקופת הברזל (1200-586 לפנה"ס). כאמור, רוחב יריעה זה נועד לתת פרספקטיבה של מסגרת זמן רחבה ולאפשר לנו להבחין הן בתופעות קצרות הטווח והן בתופעות ארוכות הטווח.

 

 

 

תקופת הברונזה התיכונה ב' (2000-1560 לפנה"ס)

 

בראשיתה של תקופת הברונזה התיכונה ב' ניכרה התחדשות בתרבות העירונית בארץ ישראל (לאחר שזו פסקה בסוף האלף השלישי לפנה"ס), ולאחריה נרשמה תקופה של פריחה תרבותית־מסחרית. בתקופה זו נבנו היישובים לפי מערך מִדרגי (הייררכי) המבוסס על כוח כלכלי ופוליטי. מערך זה היה מבוסס על מערכות מסחר מפותחות שבהן התנהל מסחר הן בחומרי גלם והן במוצרים מוגמרים, וכל אזור התאפיין במוצרים ייחודיים לו. בכל אזור היו מרכזי ייצור, כפרים וחוות, כמו גם מרכזי מסחר בסדרי גודל שונים, וכן ערי מסחר או נמל. בכל אזור שכזה שלטה העילית החברתית המקומית בכוח האדם, במשאבים ובמרכזי הייצור. ערי הנמל הצטיינו בכוח הכלכלי הרב ביותר; הן שימשו לא רק כערי מסחר עם שווקים ענפים, אלא גם שלטו, מתוקף מיקומן, בכלל מערכות המסחר, ועל כן גם במערך היישובי והכלכלי של היישובים בפנים הארץ. התחדשותה של התרבות העירונית הייתה מלווה בגידול מסיבי של האוכלוסייה, והדבר השפיע על האדריכלות והתכנון העירוני. כדי לטפל במצוקת הצפיפות נעשו בתוך הערים שינויים כגון בניית קירות משותפים המחברים בין בתים והוספת חלוקות פנימיות בתוך מבנים. בו בזמן נהרסו אזורים בנויים כדי לפנות מקום לטובת בנייתם של מוסדות כגון ארמונות ומקדשים. ביישובים אחדים אף היו שהתיישבו מחוץ למערכות הביצור (שבאותה העת כללו חפיר, חלקלקה, חומה, מגדלים, שערים ועוד). בד בבד הוקמו גם יישובים חדשים, מאורגנים ומבוצרים.23

 

 

 

תקופת הברונזה המאוחרת (1560-1200 לפנה"ס)

 

לפי הגישה המסורתית, תחילתה של תקופת הברונזה המאוחרת בגירוש ההִיקסוס05 ממצרים בידי יַעחְמס הראשון.06 רק מימיו של המלך המצרי תְחוּתמס השלישי07 ואילך שלטה מצרים ישירות על ארץ ישראל. בתקופת הברונזה המאוחרת א' נרשמה ירידה דמוגרפית בקרב האוכלוסייה המקומית וצפיפות היישובים קָטנה, כפי הנראה בשל העלייה בשיעור האוכלוסייה הנוודית והנוודית למחצה,08 ואילו בתקופת הברונזה המאוחרת ב' ניכרה חזרה לעירוניות.

 

05 היקסוס - שושלת שליטים כנענים ששלטה במצרים בשנים 1750-1550 לפנה"ס.

 

06 יעחמס הראשון - מייסד השושלת הי"ט. מלך בשנים 1580-1546 לפנה"ס.

 

07 תחותמס השלישי - שלט בשנים 1479-1426 לפנה"ס.

 

08 קבוצה הנודדת בהתאם לעונות השנה ומְצאי המרעה ומתיישבת זמנית באזורים עשירי מרעה.

 

על אופייה של תקופת הברונזה המאוחרת ישנן שתי פרשנויות מרכזיות המנוגדות זו לזו. האחת טוענת שהאזור ידע פריחה תרבותית וחומרית. לפי פרשנות זו, תקופת הברונזה המאוחרת מצטיירת כשיא ההתפתחות התרבותית בארץ, וביטוייה הם תרבות חומרית עשירה ותלים גדולים ומרשימים. ואילו הפרשנות האחרת טוענת שהאוכלוסייה בתקופה זו הייתה ענייה וחלשה ועמדה על סף חורבן תרבותי. לפי פרשנות זו, מן המחקרים הדמוגרפיים וההיסטוריים מצטיירת תמונה של משבר יישובי חריף, דעיכה דמוגרפית ועלייה חדה בפעילות של רועים נוודים וחבורות שוליים בעקבות הלחץ הכלכלי הגובר של השלטון המצרי. עם זאת, על סמך הכתובים (מארכיון אל עמארנה וממקורות מצריים אחרים מתקופת הברונזה המאוחרת), יש לראות בערים אלה - אף על פי שהיו קטנות בהרבה מהערים בתקופת הברונזה התיכונה - ערי מדינה ששלטו על אזורים נרחבים ובעצם היו מדינות לכל דבר. מבחינה מדינית־טריטוריאלית נחלקה הארץ ל-17-18 ערי מדינה ראשיות, ולצידן ערי מדינה קטנות ועצמאיות למחצה. השליטה בערים אלה הייתה נתונה בידי העילית החברתית, שמנתה 10-25 אחוזים לערך מכלל האוכלוסייה. האוכלוסייה העירונית הידלדלה, מקצתה הוגלתה למצרים. היו שנשלחו לעבודות מס או לשירות צבאי אצל השליטים המצרים, אחרים ברחו מאימת השלטון אל מחוץ למערכת והפכו לנוודים או לנוודים למחצה. דלדול האוכלוסייה העירונית, שהייתה בבחינת משאב אנושי לשליטים המקומיים, הגביר את הלחץ על האוכלוסייה הנותרת. השלטון המקומי, בניסיונותיו לשמר את כוחו ואת סמכותו לנוכח תהליכי ההידרדרות הפוליטית, הכלכלית והדמוגרפית, הגביר עוד יותר את השימוש בסממנים חיצוניים, דוגמת מוצרי מותרות. כך, נוסף על חובות השירות אצל השליטים המצרים, נפל על כתפיה של האוכלוסייה המקומית גם עול מיסים ועבודות כפייה שנועדו למימון חיי הראוותנות של השליטים העירוניים. לכל אלה התווסף עול נוסף בדמות אותם התושבים שברחו אל מחוץ למסגרות החברה והגבירו אף הם את הלחץ באמצעות פשיטות למטרות שוד וביזה.24

 

 

 

תקופת הברזל (1200-586 לפנה"ס)

 

נהוג לחלק את תקופת הברזל לשתי תקופות: תקופת הברזל א' (1200-1000 לפנה"ס) ותקופת הברזל ב'-ג' (1000-586 לפנה"ס) המסתיימת עם חורבן בית המקדש הראשון. בתקופת הברזל א' התרחשו אירועים ששינו את המצב הדמוגרפי בארץ; הארץ עדיין הייתה נתונה תחת השלטון המצרי, אך בד בבד החלה חדירת הגל הראשון של גויי הים לאזור, כולל התיישבותם לאורך החוף הארצישראלי, וכן החלה להתגבש הזהות הישראלית באתרי ההתנחלות09 שבאזור ההר המרכזי. בתקופה זו קשה לראות בארץ ישראל חטיבה אחת בעלת מאפיינים דומים, שכן היא בעצם נחלקה לתרבויות נבדלות: באזור השפלה ובמישור החוף הדרומי - גויי הים (שאף הם היו מורכבים מכמה יחידות תרבותיות שונות זו מזו, בהן הפלשתים, הדֶנְן והתֶ‏'כֶּר); במרכז הארץ ובעיקר בעמקים - הכנענים; באזור החוף הצפוני - הפיניקים; בשדרת ההר המרכזי - הישראלים (ויש המכנים אותם ה"פרה־ישראלים"). כל אחת מהתרבויות האלה התאפיינה במערכת דמוגרפית ייחודית, שונה מאלה של האחרות.25

 

09 אתרי ההתנחלות - אתרים חדשים שהוקמו באזור שדרת ההר המרכזית של הארץ. התיישבה בהם קבוצת אנשים בעלת תרבות חומרית נפרדת וצורת בנייה עירונית המתאפיינת בבתים פרטיים בעלי סגנון דומה, בשונה מהבתים בשאר אזורי הארץ. בעבר ייחסו את האתרים האלה לתקופת ההתנחלות של השבטים, אך כיום יש הטוענים שהמתיישבים באתרי ההתנחלות הם אלה שיהיו בהמשך ל"ישראלים". יש הטוענים שראשית ה"ישראליות", היינו ה"פרה־ישראליות", החלה כבר בסוף תקופת הברונזה המאוחרת.

 

בשנים האחרונות ניטש ויכוח בקרב החוקרים על כרונולוגיית חלקה הראשון של תקופת הברזל ב' (תקופת הברזל ב'1). בתקופה הנדונה חולקה הארץ לממלכות אחדות שהיו בעצם גם תרבויות שונות - ממלכת ישראל, ממלכת יהודה, פלשת והחוף הפיניקי. במרוצת תקופה זו, שהייתה עירונית באופייה, גדלה בהדרגה אוכלוסיית הארץ, וכפועל יוצא מכך גדלו גם היישובים במידה ניכרת. אם כן, הגם שהתרבות החומרית של תקופה זו יכולה להצטייר כ"ירידה תרבותית", אפשר גם לראות בה תרבות חומרית יעילה ושימושית.26

 

 

 

 

 

המקורות למחקר

עד כה סקרתי בקצרה את הרקע ההיסטורי במטרה להגדיר את גבולות המקום והזמן של ספר זה. כעת עליי להידרש למקורות ששימשו אותי לצורך המחקר. כאמור, המודל המחקרי בעצם הכתיב לי את החיפוש אחר מחקרים מתחומים שונים. היה עליי להבין כיצד חיו ילדים בעבר, שכן כדי למצוא חפץ שילדים השתמשו בו או הכינו אותו, יש לוודא תחילה שהם אכן עשו זאת. אך כיצד אדע שהילדים הם שהשתמשו בכלים האלה או הכינו אותם, ולא המבוגרים? כיצד אדע איך חינכו את הילדים ובאילו כלים השתמשו לשם כך? בחיפוש אחר תשובות לשאלות אלה ואחרות, השימוש במקורות מידע מגוונים מתחומי מחקר שונים תרם להרחבת הזירה המחקרית. ואילו שילוב ידע ממקורות שונים סייע לי בחיפוש אחר הילדים ובתשובה לשאלה: האם הייתה להם תרבות חומרית נפרדת?

 

 

 

מקורות כתובים

 

המקרא הוא מקור מידע חשוב מאין כמותו, בהיותו ספר קדוש ליהדות, לנצרות ולאסלאם ומקור של סמכות חברתית ייחודית.27 אין זה ספר זיכרון או היסטוריה בלבד, אלא ספר דת, ספר הנחיה, מדריך המשקף דרכי חיים ואמונה. זהו אוסף המכנס בתוכו סיפורים, חוקים, שירה, נבואה, פילוסופיה והיסטוריה. המקרא הוא אפוא מקור חשוב למידע, שאין לו אח ורע, על ישראל הקדום; המקרא מכיל בתוכו גם אמיתות היסטוריות על תקופות שונות ומלמד על הלכי רוח, דרכי מחשבה ואירועים שונים. אחת הבעיות העיקריות בראיית המקרא כמקור המכיל אמיתות היסטוריות היא שאלת זמן כתיבתו, שכן ברור כי נכתב במהלך פרקי זמן ארוכים ולא בהכרח ברצף. יש אומרים שהוא נכתב מאות שנים לאחר התרחשותם של המאורעות המתוארים בו, ולא כל החוקרים מסכימים פה אחד בעניין תאריך הכתיבה והעריכה של הספרים המרכיבים אותו, ואף לא בדבר הכרונולוגיה היחסית של כתביו (האם החומש חובר בימי הממלכה המאוחדת [מאה עשירית לפנה"ס] או בימי ממלכת יהודה וממלכת ישראל [במאות העשירית עד השמינית לפנה"ס]? האם החיבורים הם מאוחרים ונכתבו לאחר חורבן ממלכת ישראל [722 לפנה"ס] או שמא נאספו ונערכו בעת גלות בבל ושיבת ציון בידי כוהנים וסופרים [במאות השישית עד החמישית לפנה"ס], ואולי אף מאוחר עוד יותר?). המקרא עוסק בעניינים ציבוריים הנוגעים לכלל האומה בהיסטוריה של ישראל. אך יש לזכור שבחיים הציבוריים השתתפו לרוב רק גברים, ואילו הֵדיו של "הקול הנשי" נשמעו רק לעיתים רחוקות, לרוב בהתבטאויות נשותיהם של אישי ציבור שדעתן נשמעה. לעיתים אפשר גם לקרוא בין השורות כיצד הכתיבו נשים אלה מהלכים (במצוות שרה גירש אברהם את הגר; רבקה שכנעה את יעקב לרמות את יצחק; וכדומה). שירים קדומים נכתבו בידי נשים, וייתכן ששיר השירים הוא יצירה נשית. גם מקומן של נשים מנהיגות כגון דבורה, יעל ואסתר לא נפקד. ואולם בשל הגישה האנדרוצנטרית במקרא מעט מאוד דוּבר על עניינים הנוגעים לחיי האישה ולצרכיה. בספרי זה המקרא משמש אותי כמקור המתאר הלכי רוח, אמונות והשקפות עולם שמקורן קדום. תיארוך הכתבים אינו משמעותי בהקשר זה, שכן כוחו של המקרא אינו בהיותו מקור היסטורי, אלא בהיותו מקור פילוסופי־חברתי שלבטח משקף תפיסות עולם רבות שנים.

 

המקורות החוץ־מקראיים28 הם כל המקורות הכתובים שאינם מופיעים או כלולים במקרא, אך הם כתובים במקומות ובאופנים שונים ומגוונים: בכתובות הכתובות על חרסים או מסותתות במבנים או במצבות. מקורות אלה נכתבו ברובם בידי אנשים מן העילית החברתית, סופרו בדרך כלל מנקודת מבטם ותיארו מצבים חברתיים שלא רווחו בקרב מרבית האוכלוסייה, שאם לא כן לא היו נכתבים כלל. יש לזכור שאסטלות, כתובות על מבנים ציבוריים, מסמכים רשמיים וכדומה נכתבו כדי להשיג מטרה מסוימת או כדי לשקף רעיון עם ערך מוסף, וצריך להיות מודע לכך. ככלל, רצוי לבחון כל מקור המספר ומתאר מקרה, לבדוק מהי מטרתו, מהו מועד כתיבתו, היכן התרחש ומה היו הנסיבות הפוליטיות־חברתיות בזמן כתיבתו ובמקום שבו התרחש. ואף אם לא ניתן להסיק מסקנה ישירה מהכתוב, בדרך כלל אפשר ללמוד ממנו על הלך רוח מסוים באותה העת. כך למשל, בספרות החוכמה המצרית מתקופת השושלת הי"ח מזהירים את הגבר מפני האישה ומציגים אותה כמי שתפקידה מסתכם בטיפול בילדים בלבד. אם כן, יש מקום לשאול מה מטרת הכתוב במקור זה? האם ייתכן שאנו עדים לניסיון לשנות גישות חברתיות, לצמצם את כוחן הרב של הנשים ולהצר את צעדיהן? ולמי בעצם מיועד הכתוב?

 

 

 

מקורות חזותיים

 

מידע רב אפשר להפיק גם ממקורות חזותיים־אומנותיים - תבליטים, ציורים ופסלים.29 המידע הגלום במקורות אלה אינו אמין בהכרח, שכן האומנות בתקופות הקדומות התנהלה על פי מוסכמות נוקשות. היא נועדה בעיקר לעיטור מקדשים וקברים, ולכן הייתה שמרנית מאוד באופייה ונעשתה מתוך שמירה על גבולות וסייגים ולפי כללי יצירה ברורים וחד־משמעיים. כאמור, יצירות אומנות המעטרות מקדשים וארמונות נועדו, כמו הכתובות שעליהם, למטרות תעמולה, להאדרת שם המלך, השליט או האל, לתפארת מורשתו ולהצגת אמונותיו, כוחו ויכולתו ליישב עניינים הדורשים טיפול. אם כן, קודם לניסיון לפרש חפץ אומנותי ולייחס לו מעמד של ראָיה לכל דבר, יש להביא בחשבון את הסיבות להיווצרותו ולחקור למי ולְמה היה מיועד מלכתחילה.

 

 

 

מחקרים אנתרופולוגיים

 

אנתרופולוגיה,30 ובעיקר תת־התחומים אתנוגרפיה, אתנו־ארכיאולוגיה ותאוריות מגדר, מספקים כלים חיוניים להבנת החברה ולבניית מודלים חברתיים שבהם גם לפְּרט שמור מקום של כבוד. הנחת היסוד בתחום זה היא שחברות מסוימות דומות לחברות אחרות. במחקרים אתנו־ארכיאולוגיים בוחנים חברות בנות ימינו מנקודת מבט ארכיאולוגית, מנסים למצוא קשר בין התנהגויות חברתיות לבין תרבות חומרית, וכן בודקים כיצד התנהגות מסוימת משפיעה על הממצאים שהארכיאולוגים עשויים למצוא. מחקרים בין־תרבותיים מלמדים אותנו לזהות דפוסי התנהגות וכללים של חברות שונות ולהקיש מהם על מקומו של הפרט בהן. השוואות אתנוגרפיות יכולות לעזור לחוקרים להשתחרר מתפיסות עולם שהתקבעו במהלך חייהם, הנובעות מתרבותם ומהדרך שבה הם רואים את עולם הילדים בכלל ואת ילדוּתם שלהם בפרט. לעיתים מחקרים אתנוגרפיים מספקים דוגמאות ממשיות של פעילויות שונות, ולפיהן אפשר לבנות מודלים חברתיים וכלליים. עם זאת, המודלים צריכים להתבסס על אנלוגיות רבות שיספקו את המידע החסר הדרוש. אחת הבעיות הכרוכות בבחירת תוצאות של מחקרים אתנוגרפיים לצורך בניית מודל היא שמחקרים אלה מכילים ברובם מידע חלקי בלבד על מרכיביה של החברה הנחקרת, שכן כאמור, המחקרים האלה נעשו ברובם על ידי גברים, רובם בעלי גישה אנדרוצנטרית. כך למשל, ברבות מהחברות המסורתיות החוקר (בהיותו גבר זר) אינו רשאי להתקרב אל הנשים והילדים של אותה החברה, לא כל שכן לחקור אותם. כמו כן, במחקרים רבים חשוב לבחון אם ההתרחשות המתוארת במחקר היא בגדר מנהג קבוע או שמא מדובר באירוע חד־פעמי. שכן על פי רוב החוקר אינו מתעד ומתאר את מה שנחשב בעיניו מובן מאליו, אלא אם כן ציפה לדבר מה שונה לחלוטין. חשוב לא פחות לבדוק אם ההתרחשות עצמה תועדה בידי החוקר או שמא תוארה בידי מושא המחקר.

 

 

 

שילוב מקורות

 

כאן מתבקש לשאול: האם אפשר בכלל להסיק מסקנות נחרצות ממחקר אנתרופולוגי, ממחקר העוסק בתקופה אחרת או ממסמכים שאינם לקוחים מהאתר הארכיאולוגי הנחקר? וגם, האם חובה עלינו להצטמצם אך ורק לדיון במקום מסוים בזמן מסוים? האם השלכה מתרבות אחרת או מזמן אחר שונה בהרבה מההשלכה שאנו עושים, בלי לחשוב עליה כלל, מחיי היום־יום שלנו, מנקודת המבט שלנו? האם בשל כך אנו שוללים דברים קיימים ואיננו רוצים לראותם? והאם אנחנו ביקורתיים יתר על המידה? שהרי יש לזכור כי לא לכל התנהגות שהייתה מקובלת בעבר ככל הנראה יש מקבילה גם כיום. הארכיאולוגים מזהים מבנים וחפצים, ובאמצעות אנלוגיה הם משווים אותם לממצאים מאתרים אחרים, וכן משווים אותם לחפצים המתועדים במסמכים היסטוריים ולחפצים מודרניים. הם גם בודקים את התיעוד האתנוגרפי של חברות מסורתיות ומודרניות כדי למצוא אנלוגיות והקבלות לממצא הארכיאולוגי. כדי להימנע מהשוואות שאינן נכונות עליהם להשתמש בכמה סוגי אנלוגיות:31

 

* אנלוגיה ישירה - זו האנלוגיה שנעשית ברוב המקרים וכוללת ניסויים. אשר על כן הסבירות של תוצאותיה גבוהה ולכן מרבים להשתמש בה;

 

* אנלוגיה תהליכית - אנלוגיה המתמקדת בתהליכי site formation (תהליך היווצרות האתר), כלומר בוחנת כיצד נקברים ממצאים באתר ובאילו תהליכים מדובר. באנלוגיה זו משתמשים בדרך כלל לשם השוואה בין תרבויות רבות; בוחנים את התרבויות האלה מן ההיבט האתנוגרפי ובוחרים מכנה משותף רחב ככל האפשר. זוהי האנלוגיה המקובלת ביותר במחקר כיום;

 

* אנלוגיה קוגניטיבית - אנלוגיה המתמקדת בתהליך ההכרתי, בהיבטים הסמליים של התרבות החומרית ובתפקידה של האידאולוגיה ככוח מניע בחברה;

 

* שילוב של שלושת סוגי האנלוגיות - אנלוגיות על בסיס אתנוגרפי - שנעשה לצורך השוואה בין ממצאים ולשם הנחת הנחות בדבר פעילותם של בני התרבויות הנחקרות.

 

 

 

במחקר המוצג בספר זה השתמשתי רבות בשילוב של שלוש האנלוגיות, שכן השילוב של אתנו־ארכיאולוגיה, אתנוגרפיה ואנתרופולוגיה עם השימוש במקורות היסטוריים יכול ללמדנו רבות על משק הבית והבית בעולם הקדום. באמצעות מבנה הבית על הממצאים המתגלים בו אפשר לשחזר ולהבין כיצד נראה הבית בעבר ואילו פעילויות התרחשו בו. השוואות בין־תרבותיות ובין־אזוריות משמשות לבחינת מכלולים ודפוסים על־אזוריים. הדמיון בין אזורים מעיד על אוניברסליות מסוימת ויכול ללמד על חברות שונות עם מכנה משותף. השימוש בהשוואות מעין אלה אף יכול לסייע לנו להשתחרר מהתפיסות צרות האופקים של תרבותנו אנו, בייחוד מהתפיסות המערביות הקשורות לילדים.32 עם זאת, ישנם גם חוקרים הטוענים שיש להגביל השוואות אתנוגרפיות ולהחיל אותן רק על החברות הסמוכות לאתר הארכיאולוגי, שכן חברות אלה נמצאות באותו מרחב אקולוגי, גאוגרפי ומסורתי, ויש בהן אותם חומרי גלם.33 לעניות דעתי, אם לא נשלים בעצמנו את פערי המידע, אם לא נציע פרשנות ונשליך ממקור אחד למקור אחר, אזי לא נלמד ולא נרחיב את הידע שלנו. לעיתים ראוי להשתחרר מדעות קדומות, לדלות גם מהמידע הרחב יותר, הכלל־אזורי והכמעט בין־לאומי, כדי ללמוד ולו מעט על המקרה הפרטי. לשם כך נועד ספר זה, המציג מחקר ראשוני באופיו ומנסה לראשונה ליצור מודל מחקרי שיסייע במציאת התרבות החומרית של ילדים. לפיכך אם על סמך האנלוגיות השונות יימצא שבחברות שונות בתקופות שונות התנהגו ופעלו באותו האופן או חשבו באותה הדרך, אזי אין מניעה להסיק מכך שזה היה המצב גם בזמנים אחרים ובמקומות אחרים. הכול, כמובן, בתנאי שנבחן ונבדוק היטב את הממצאים, ולא נבטל לחלוטין התנהגויות ודרכי חשיבה אחרות שאינן כְּשֶלנו.

 

 

 

מבנה הספר

 

פרקי הספר בוחנים את הידע המחקרי הקיים בהיבטים שונים הקשורים לילדים וליַלדוּת בארץ ישראל בתקופת המקרא. בחרתי להשלים את החללים והפערים הקיימים באמצעות הצגת ההיבטים החומריים הקשורים לשלבי ההתפתחות והעיסוקים השונים של הילדים, מתוך התמקדות בארץ ישראל ובתרבויות שסביב לה בתקופות הנסקרות. בכל פרק עומדים לרשות הקוראים כלי המחקר (רעיוניים ומוחשיים) ששימשו אותי לבחינת ההיבטים החומריים של התרבויות, האתרים והמרחבים הארכיאולוגיים.

 

קודם לדיון בסוגיה זו או אחרת, ראיתי לנכון לפרוס לפני הקוראים יריעה תרבותית רחבה (רב־תקופתית וגאוגרפית) ככל האפשר, ולהעשיר את ידיעותיהם על סמך חִקרי מקרה אחדים. רק לאחר מכן התמקדתי בבחינת הסוגיות הנדונות. מטבע הדברים, במחקר מעין זה ישנם אלמנטים רב־תחומיים למכביר, ועל כן כולי תקווה שעלה בידי למצוא את האיזון הנכון בין מכלול האלמנטים לבין הרצון להגיש ולהנגיש לקוראים מחקר שהוא בראש ובראשונה ארכיאולוגי.

 

בפרק הראשון, ילדים ויַלדוּת, נדון בהגדרות השונות ל"ילדים" ול"יַלדוּת" דרך סקירה של הגדרות במקורות הקדומים ובתאוריות מודרניות; נבחן את מעמדם של הילדים ואת חשיבותם לבית ולקהילה; נדון במספרם המשוער של ילדים במשפחה בימי קדם ובגודלה המשוער של משפחה ממוצעת.

 

בפרק השני, היריון, לידה והרך הנולד, נבחן את הידוע לנו על ההיריון ועל פולחן ההיריון בעולם הקדום; נלמד אילו שיטות לידה היו מקובלות בחברות שונות ובתקופות שונות; ננסה להתחקות אחר הפולחן בעת הלידה ולאחריה וננתח סצנה של תיאור לידה מחורבת תימן (כּוּנתילת עגְ'רוּד). בפרק זה נעסוק גם בתינוק, בטקסים לקבלתו לחברה ובאמצעים המוכרים לנו גם כיום לגידולו ולחינוכו - המנשא והרעשן, וכן נלמד על האמצעים והשיטות להאכלת התינוק - ההנקה, המֵיניקוֹת וכּלֵי ההאכלה; נסקור את המעבר מינקות לילדות, לגיל הרך; נדון בתפקיד האם - כמחנכת הראשונה ובמנגנון החיקוי כאמצעי לחינוך.

 

בפרק השלישי, העיסוקים והפעילויות של הילדים, נעמוד על עיסוקיהם ופעילויותיהם של הילדים; נבחן את הקשר של עיסוקים ופעילויות אלה להיבטים מגדריים. כמו כן נתוודע לתופעת המדיום - ילדים המעבירים מסרים אלוהיים.

 

בפרק הרביעי, מרחבי המחיה של הילדים, נדון במשמעות של הבית - מרחב פיזי מעצב זהות, נלמד על הבית בתקופות הקדומות ונאתר את מרחבי המחיה של הילדים. לשם כך ניעזר במיפוי אזורי הפעילות ונתיבי התנועה בתוך הבית, בפריסה מחודשת של הממצאים ובמיפוי גרפי של מערך החדרים. מתוך אלה נלמד על הילדים בתוככי הבית ועל המרחבים המוגנים שלהם. בין היתר נבחן מודל שפיתחתי לזיהוי קווי הראייה בבית, קווים העוזרים לאם לשמור על קשר עין עם הילדים. נסקור את יישומן של השיטות שלעיל בבתי האתר תל נג'ילה מתקופת הברונזה התיכונה, בבתי שלושת המרחבים וארבעת המרחבים מתקופת הברזל, ביישובים הישראליים המתוחמים מתקופת הברזל א' ובבתי האתר תל אשקלון הפלשתית, אף הם מתקופת הברזל א'.

 

בפרק החמישי, חינוך, משחקים וצעצועים, נדון בחינוך הילדים, נעמוד על המשחק ועל חשיבותו לחינוך הילדים ועל משמעותם של צעצועים במשחקי ילדים; נכיר את המקום או את המקומות שבהם נהגו ילדים לשחק בצעצועים; נבחן כיצד הכינו צעצועים - כלים וחפצים מוקטנים, צעצועי צלמיות (זואומורפיות ואנתרופומורפיות), בובות נעות וצעצועים נעים במשיכת חוט, משחקי כדור ומשחקי גולות. נלמד כי ייתכן שחלק מצעצועים אלה, שהוכנו בידי ילדים, הוקדשו לאלים ובכך שימשו כחפץ מקשר - מדיום; נתוודע לטביעות אצבעות על כלים מוקטנים ונבחן את הכלים המוקטנים באתרים ארכיאולוגיים בארץ ישראל: תל בטש, תל מגידו ותל נג'ילה.

 

בפרק השישי, ילדים בשעת צרה ובעיתות מלחמה, נעסוק בילדים נטושים ובילדים מאומצים, בילדים בעיתות מלחמה, וכן בתופעות של מכירת ילדים ואכילת ילדים; נלמד על הקרבת ילדים ועל טיבהּ של הקרבה למולך; נייחד דיון מפורט למשמעות של אחיזת ילדים מעבר לחומה בתבליטי מלחמה מצריים ולפרשנויות השונות שאפשר לייחס לסצנה שכזו - העלאת הילדים לקורבן; הצגת הילדים לראווה כמחוות הכרה בפרעה או כמנחה לו; הצלת הילדים; או הוכחה משפטית לחוקיות של אימוץ הילדים בידי הכובש.

 

בפרק השביעי, "והילד איננו" - על מות ילדים, נלמד על תמותת תינוקות וילדים, על המתת תינוקות וילדים וכן על קבורת ילדים.