ברית דמים

פרק 1

 

 

סוּר־טְרוֹנְדֶלָג, נורווגיה

יום רביעי

 

 

ענפיהם של האורנים הגבוהים כרעו תחת משקל הקרח. כשנשברו, הם השמיעו קולות נפץ שהדהדו ברחבי היער כמו יריות.

 

בכל פעם שנשמע קול כזה, אנשי הצוות הקטן ללוחמה בטרור משירות הביטחון של משטרת נורווגיה, הידוע בשם PST, עצרו את התקדמותם וקפאו במקומם.

 

עברו שניות — מדי פעם אפילו דקות שלמות — עד שהרגישו בטוחים דיים להמשיך לנוע.

 

איש לא ציפה שהסערה תהיה קשה כל כך. הקרח כיסה הכול וכמעט לא אִפשר לצעוד על האדמה המשופעת.

 

כמה מאנשי הצוות רצו לחכות, אבל ראש הצוות פקד עליהם להמשיך. התקיפה חייבת לקרות הלילה.

 

הם קיבלו גיבוי מיחידת FSK, פוֹרְסְוָוארֶטְס סְפֶּסִיאל־קוֹמַנְדוֹס. גם המפקד שלהם לא ממש השתוקק לתקוף מטרה בתנאים האלה, אבל הוא בחן את המודיעין והגיע למסקנה זהה.

 

שני הזרים, שנשלחו ממטה ארגון האמנה הצפון־אטלנטית ברגע האחרון ונכפו על אנשי הצוות על ידי ממשלת נורווגיה, לא קיבלו זכות הצבעה. האמריקאי אומנם נראה כמי שיכול להסתדר בכוחות עצמו, וכנראה עשה זאת פעמים רבות, אבל הם לא ידעו דבר על הרקע שלו או על האישה שאיתו. לכן לא קיבלו השניים שבאו ממטה נאט״ו כלי נשק כלשהם. אף לא אחד מהנורווגים רצה לחטוף כדור בגב.

 

מכשירי קשר מוצפנים מצוידים באוזניות הולָכת עצם קישרו אותם עם חדר המבצעים של ה-PST. הם הרכיבו משקפי ראיית לילה פנורמיים מהדגם החדיש ביותר ונשאו מגוון כלי נשק, מרובי הקלר וקוך 416 ו-MP5 ועד לדור הבא של אקדחי גלוק 17 ו-USP טקטי. הצוות שלהם היה אחד המצוידים והמאומנים ביותר שהמדינה שלחה למשימות פנימיות של לוחמה בטרור.

 

היעד שלהם היה בקתה מרופטת באזור מרוחק ומיוער בצפיפות. היה לה גג ארוך מכוסה בעשב, שמתוכו בקעה ארובה חבוטה. עצי הסקה חתוכים לעונה שלמה היו מסודרים בערימה בחוץ.

 

אפילו אם מזג האוויר לא היה נעשה כה גרוע, תצפית מכלי טיס בלתי מאויש קונבנציונלי הייתה חסרת תועלת. העצים הצפופים, בשילוב עם הרוחות המקפיאות ששרקו באזור, מנעו גם את השימוש בנָנוֹ־רחפן שנשאו אנשי ה-FSK. לא נותרה להם ברירה אלא להיכנס 'על עיוור'.

 

בשעה שעשו את דרכם בזהירות דרך היער, הוטחו בצוותים משבים של שלג וקרח שדמו לשברי זכוכית.

 

חמש מאות המטרים האחרונים היו הגרועים ביותר. הבקתה נבנתה בגיא רחב. כמה מאנשי הצוות איבדו בירידה את אחיזתם בקרקע — אחדים יותר מפעם אחת.

 

בשל העצים לא מצאו צלפי ה-FSK שום עמדה להתמקם בה. לא היו קווי ראייה ישירים, והם נאלצו להתקרב לבקתה יותר מכפי שרצו. מרגע לרגע המשימה נראתה כמו טעות.

 

מפקד ה-PST התעלם מהחשש שהתפשט בין הטורים והמשיך הלאה.

 

במרחק שלוש מאות מטר מהבקתה הם הצליחו להבחין באור בוקע מאחורי התריסים המוגפים.

 

ממרחק מאתיים מטר הם הריחו את עשן העצים העולה מהארובה.

 

כשנותרו להם מאה מטרים, ניתן הסימן לעצור. איש לא זז.

 

משהו היה לא תקין. כולם הרגישו בזה. הדופק בלבבות עלה. האחיזה בכלי הנשק התהדקה.

 

ואז פרץ תוהו ובוהו.