ירוקים זועקים

פתח דבר

 

 

בראשית פברואר 1950, כחצי שנה לאחר סיומה של מלחמת העצמאות, נפתחה במוזיאון תל אביב תערוכה בנושא תכנון ארצי מרחבי בישראל. התערוכה, פרי יוזמתו של האדריכל אריה שרון, ראש אגף התכנון במשרד ראש הממשלה, הציגה את תוכניות הפיתוח העתידי של ישראל, ובהן קליטת עלייה, הקמת ערים חדשות וכן עבודות ייעור והקמת פארקים גדולים. עם אלפי המבקרים בתערוכה נמנו גם אנשי קיבוץ אלונים מעמק יזרעאל, ששמחו לגלות בה שיער האלונים הטבעי שמצפון לקיבוצם מיועד להישמר ואף להיות מוכרז כ"שטח מוגן". אולם במהלך השבועות הבאים, גילו לאכזבתם אנשי הקיבוץ שחברת הבנייה קרת, שעסקה בפיתוח היישוב הסמוך טבעון, החלה בעקירת עצי אלון רבים כדי להכשיר את הקרקע להקמת 200 יחידות דיור חדשות.

 

מופתעים וזועמים שלחו חברי הקיבוץ מכתב אל ראש הממשלה, "החבר דוד בן־גוריון" (כך במקור), ודרשו את התערבותו הדחופה לשם עיכוב העבודות שעושה חברת קרת, וזאת בשל איכותו הטבעית של היער:

 

יער האלונים אשר מסביב לנקודתנו עומד בפני כליה, בחלקו הגדול והיפה. אין אנו רואים לעצמנו, במצב זה, דרך אחרת, אלא לפנות אליך. השכונה "טבעון" של חברת "קרת" מתרחבת ומתפשטת בכוון צפון־מזרח [...] שטח זה יכלול בתוכו חלק חשוב של יער האלונים, אשר מצפון לקיבוצנו. יער זה הנו יחיד במינו בארץ. הוא שריד מיער אלונים קדום, שהשתרע בשטחים נרחבים של הגליל התחתון, הרי אפרים ושפלת החוף. "אלון התבור", העץ השולט ביער זה, משוה לו צורה אופיינית (יער גבוה ומרווח, המכונה יער־פרק) ומיחד אותו, בהרכב החי והצומח שלו, מכל שאר חורשות וחלקות יער בארץ.1

 

מן המכתב לא נפקד גם ההקשר הפוליטי, בדמות אזכורו של סכסוך קרקעות מקומי בין יהודים וערבים:

 

כן נוסיף, כי בחלק מן היער, כ-120 דונם, נעשה על ידינו (עפ"י הוראות הקק"ל) בשנת 1940/1 דילול, וניטעו עצי אורן. ערביי קוסקוס טבעון התנכלו לנטיעה זו, כלכל מעשי התישבותנו, ואנו בצענוה תוך קטטות קשות. השתילים נעקרו ע"י הערבים ונשתלו על ידינו מחדש - בשנית ובשלישית. העצים גדלו - ועתה יעקרו לצרכי השכונה.

 

הפנייה לראש הממשלה הניעה את אריה שרון, ראש אגף התכנון, להודיע לקק"ל ש"נצטווינו ע"י ראש הממשלה באפן מיוחד לדאוג לשמירת יער האלונים [...] נבקשכם לעשות כמיטב יכולתכם לשמירת היער". במקביל פנו אנשי הקיבוץ אל אנשי הוועדה להגנת הטבע,2 שהסבירו אף הם לקק"ל ש:

 

היות והיער אינו מספר גדול של עצים בודדים, כי אם חברה אורגנית המבוססת על שווי משקל ויחסי גומלין בין כל הקומפוננטים הלוקחים חלק בהרכבה, ובנין בתים בין העצים כמוהו כהריסה גמורה [...]. מתוך הרגשת אחריות לשלמותם של נכסי הטבע היקרים של ארצנו, אנו פונים אליך שוב בבקשה למצוא דרך לשמירת חלקות היער שלא נפגעו עדיין בשלמותן [...] בשלב זה רצוי מאוד לקבוע ועדה של אנשי יעור וטבע שתבקר במקום ותקבע מה אפשר עוד לעשות להצלת היער מבלי לפגוע במידה רבה באינטרסים ההתיישבותיים של המקום.

 

אולם למרות ההנחיות והבקשות, אושרה באוגוסט 1950 התוכנית הסופית לפיתוח מזרחה של טבעון,3 השטח הופקע והחלו עבודות הפיתוח בשטח. שמונה מאנשי הקיבוץ, שזעמו על כך שדרישותיהם כמעט לא נענו כלל, הקימו גרעין פעולה שהחל לחבל מדי יום ביסודות המבנים, לעקור יתדות סימון ולהפריע במכוון לעבודות הסלילה של כביש הגישה לאתר הבנייה. את סיבת מאבקם, שעיקרו שמירת הצביון הכפרי של קיבוצם, ניסחו באופן ברור:

 

בין מחנה אלונים לבין המדרונים, המיועדים לבניה, מפריד רק ואדי צר. בחרנו בצורת חיים מסויימת. איננו רוצים לוותר עליה, ולא נוכל לקיימה כאשר נהיה מוקפים ישוב עירוני [...] אין זה מתקבל על דעתנו , כי יש הכרח לבנות בתים במרחק של מטרים אחדים מבית הקברות שלנו, בו קבורים חברים אשר נפלו בכבשם את המקום הזה. לפי מיטב הכרתנו לא התחשבו בנו ובדרישותינו, יתר על כן: לא היתה לפניתנו תשומת לב. אנו רואים את המצב שנוצר כחמור ביותר ולא עלינו לבד תחול האחריות להתפתחות העלולה לבוא.

 

במקביל פנתה מזכירות הקיבוץ לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה להוצאת צו מניעה זמני נגד חברת קרת, ואף הגישו תביעה בטענה שזו לא קיימה הבטחתה לבצע עבודות הגנה נגד סחף הקרקע שעלול לפגוע בבתי הקיבוץ.4 פעולות החבלה שביצעו המפגינים הביאו למעצר משטרתי של שמונה מהם, לאחר קטטות ומאבק פיזי בשטח.

 

במהלך החודשים הבאים החריפו אנשי הקיבוץ את מאבקם, שכן גשמי החורף המחישו בשטח (לשני הצדדים) את בעיית הגברת סחף הקרקע כתוצאה מעקירת העצים. מפקד משטרת מחוז חיפה התריע על הצפוי במברק בהול למטה הארצי בירושלים (מובא כלשונו):

 

הסכסוך בין אלונים וחברת קרת מחריף מאוד והמשך העבודה במקום ע"י קרת יגרור מצב חמור ולפי הערכות תהיה שם קטטה רצינית מלווה בפצועים ואסירים. אני רוצה למנוע בכל מחיר שמוש בכח של המשטרה שבודאי לא יצטמצם רק באסירים ויזכיר לכולם [את] סכסוכי קוסקוס טבעון. אני מבקש מאוד לזמן את כל הגורמים על מנת לנסות למצוא פתרון כל שהוא בדרך שלום ולחסוך אי נעימות כל כך גדולה לכל הצדדים. אני מדגיש הענין דחוף".

 

מוצא מן הקונפליקט נראה רק לאחר שח"כ אברהם הרצפלד (מפא"י), שעמד גם בראש הארגון המשפיע "המרכז החקלאי", התייצב לצד אנשי הקיבוץ והפעיל לחץ על יוסף וייץ, מראשי קק"ל [שגיאות הכתיב במקור]:

 

בהמשך לשיחתנו מהבוקר, הנני רואה להכרח שעוד היום תודיע טלגרפית ל"קרת" לא להמשיך בעבודה, ושהענין הוא בטיפולך [...] נראה לי שזה לטובת שני הצדדים, שהמדרונים הללו לא ישמשו כשטח בניה. הקק"ל יכולה בכבוד ובגאווה לשמור על הדיסטאנץ הנדרש מצד אלונים, ביחוד כשהמדרונים הללו מיוערים וממלאים תפקיד גבול טבעי לשני הישובים ומשמשים אותם כאחד כשטח שיפור ציבורי.

 

בתום שבועות מספר מאמצי התיווך של ח"כ הרצפלד נשאו פרי. חברת קרת והקק"ל חתמו על הסכם ולפיו תצומצם הבנייה כך שהמדרונות המזרחיים של טבעון יישארו ללא פיתוח, וכמו כן שלא יבוצעו עוד עקירות עצים. אנשי קיבוץ אלונים הפסיקו את מחאתם וראו בכך הישג. כך הסתיים המאבק הסביבתי הציבורי הראשון במדינת ישראל. בחודשים הבאים תידרש הועדה להגנת הטבע למאבק ציבורי גדול ומוכר יותר, שעיקרו צמצום שטחי הייבוש של ימת החולה. יהיה זה המאבק המכונן שיביא להקמת הארגון הסביבתי הציבורי הראשון בישראל, ובין הוותיקים בעולם - החברה להגנת הטבע. במהלך השנים הבאות יקומו ארגוני סביבה רבים נוספים, אשר לצד עשרות התארגנויות מקומיות ואזוריות יובילו מאבקים סביבתיים שעתידים לעצב, פשוטו כמשמעו, את המרחב הטבעי והנוף של ישראל כפי שאנו מכירים אותו כיום.

 

***

 

מרתק להתבונן ממרחק של כמעט שבעה עשורים על המאבק הסביבתי הראשון בישראל, ולראות בו מאפיינים שעתידים להופיע ברוב המאבקים הסביבתיים שהתקיימו כאן, ובהם: המתח המובנה בין שימור לפיתוח, ההולך ומחריף עם העלייה בצפיפות האוכלוסין; הקשר החיוני בין שמירת טבע לבין חשיבות מערכת התכנון; הפער בין המידע שנמסר לתושבים לבין המציאות (תערוכת התכנון מול העבודות בשטח); יוזמה של מאבק מצד מספר קטן של אקטיביסטים שהצליחו להביא לשינוי המיוחל (גרעין הפעולה של הקיבוץ), תוך כדי מאבק בגורמים חזקים (קק"ל, חברת קרת); הקשר הנדרש בין שמירת טבע וסביבה לבין יצירת לובי פוליטי (ח"כ הרצפלד); הלימה בין המאבק האקולוגי (מניעת עקירת עצים נדירים, מניעת סחף) למאבק החברתי־תרבותי (שמירה על צביון הקיבוץ); תופעת הנִמְבִּ"י ("נגד מיקום בחצרי" - דרישת אנשי הקיבוץ להרחיב את טבעון לאזור אחר).

 

אלה הם הנושאים שבהם יעסקו הפרקים הבאים, שיציגו את סיפורם של אותם פעילים וארגונים ירוקים, מאפייניהם ומניעיהם לפעולה הסביבתית. הספר מבוסס על עבודת מחקר לתואר דוקטור שערכתי במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים בין השנים 2009-2013. המחקר נשען על עשרות ראיונות עומק שקיימתי עם פעילי סביבה, אנשי מקצוע בתחום התכנון ומקבלי החלטות, וחלק מהם מובאים בספר כלשונם. ליבת המחקר עסקה בסיבת קיומם של רוב ארגוני הסביבה, כלומר יוזמה והובלה של מאבקים ציבוריים בסוגיות סביבתיות. הספר, כמו המחקר שעליו הוא נשען, אינו מתיימר להציג מתכון להצלחה של מאבק סביבתי בישראל, אלא להתמקד ביחסי הגומלין בין השחקנים השונים (ארגוני הסביבה, יזמים, גורמי ממשל, מקבלי החלטות, אקדמיה, ציבור) מתוך מטרה להציג תובנות ביחס לאפקטיביות המאבקים, מיקומם והשפעתם על החברה הישראלית.

 

הספר נחלק לשלושה שערים: בשער הראשון, בפרק 1, תובא סקירה של התפתחות התנועה הסביבתית בישראל מראשית ימי המדינה ועד ימינו. פרק זה יראה את אופן השתנות השיח הסביבתי כפי שבא לידי ביטוי במאבקים השונים, מנושאי שמירת טבע מובהקים (אקולוגיה של החי והצומח וכן פגיעות נופיות), עבור לסוגיות סביבתיות טכניות ומדעיות הנוגעות במישרין לאיכות החיים של האדם, בעיקר במרחב העירוני - זיהום אוויר, מטרדי רעש, זיהום מים וקרקע, מפגעי חומרים מסוכנים וכדומה - ועד לדילמות העכשוויות הקשורות לנושאים חברתיים וכלכליים, המגולמים במושג קיימות (Sustainability).

 

פרק 2 מציג את המאבק המוצלח מאמצע שנות ה-60 של המאה ה-20, שמטרתו הייתה לחנך מחדש את הציבור כדי שיפסיק לקטוף פרחי בר. אירוע מכונן זה, אשר לו מקום מיוחד בהיסטוריה הסביבתית של ישראל, היה למודל עבור זירות אחרות שביקשו להמחיש שניתן לחולל שינוי התנהגותי בציבור הרחב. פרק 3 יציג כמה מודלים תיאורטיים המסייעים לניתוח והבנה של האקטיביזם הסביבתי, מבחינת אפיון המאבקים, הארגונים ומידת האפקטיביות שלהם.

 

השער השני פורש את סיפורם של שישה מאבקים סביבתיים משפיעים מהעשור הראשון של המאה ה-21, משלושה סוגים: בפרק 4 יוצג מאבק מקומי נקודתי - מאבקם של תושבי צורן לסגירת מתקן השידור הלל ומאבקם של תושבי שכונות דרום ירושלים לביטול כביש ולהקמה של פארק המסילה במקומו. פרק 5 יתאר שני מאבקים משולבים, אשר בהם היה שיתוף פעולה יעיל בין התארגנות מקומית לבין ארגונים ארציים ותיקים (המקרים של ההתנגדות להקמת יישוב חדש בשם מיכל ברכס הגלבוע והמאבק של תושבי נס ציונה נגד הפיתוח למגורים שהיה מתוכנן בגבעות הכורכר ממערב לעיר. הסוג השלישי, שיוצג בפרק 6, הוא מאבקים ארציים רחבי היקף שהיו לנקודת מפנה מבחינת השפעותיהם על התפיסה הסביבתית בציבור ובממסד: תוכנית ספדי במערב ירושלים וכלובי הדגים באילת. תיאור המקרים נשען על סיפורם של הפעילים והארגונים שהיו שותפים לו והוא מאפשר להיחשף לתפיסת עולמם, מניעיהם ויעדי המאבק.

 

השער השלישי, מבקש לפרוש את היריעה לדיון בדבר משמעות האקטיביזם הסביבתי כפי שמתבטא בשלושה היבטים אקטואליים. פרק 7 יעסוק בפעילותם של ארגוני הסביבה במערכת התכנון הממשלתית, במיוחד ברמה הארצית, ויציג את מעמדם המתחזק בזירה זו. שילובם של נציגי ארגוני הסביבה כמעט בכל מוסדות התכנון, החל בשנת 2002 שבה נחקק חוק ייצוג הארגונים שעניינם שמירה על איכות הסביבה, מייצר תועלת רבה לאפקטיביות הפעולה שלהם, אך מציב לא אחת גם דילמות מקצועיות ואתיות. פרק 8 יעסוק בתופעת ה-NIMBY (Not In My Back Yard, ובתרגום העברי - נִמְבִּ"י, "נגד מיקום בחצרי"), ולפיה ציבור או ארגון מתנגד לפיתוח כלשהו בסמיכות לאזור מגוריו ומפעיל לחץ להקימו במקום אחר רחוק ככל שניתן. תופעה זו הולכת ומתרחבת בעשור האחרון והיא מעוררת יצרים רבים, שכן היא כרוכה בשאלות ערכיות של צדק חלוקתי, צדק סביבתי, הגינות ציבורית והוגנות בחלוקת טובין ציבורי.

 

הפרק האחרון יציג את הממד הפוליטי של הסוגיה הסביבתית בישראל (אקו־פוליטיקה), ויראה את הפער בין המודעות הסביבתית הגבוהה יחסית ברמה המקומית (ציבור פעיל ברמת היישוב, ראשי רשויות שזיהו את הסוגיה הסביבתית כמנוף אלקטורלי) למודעות הנמוכה לנושאים סביבתיים ברמה הארצית, אשר בה העניין הסביבתי עדיין נתפס כנישה מגזרית וכתחום עיסוק שולי המעסיק קבוצות מסוימות בלבד. יש לקוות שספר זה, על התיאורים והתובנות שבו, יהווה פתח להיכרות מעמיקה יותר של הנושא הסביבתי בכלל והיבטיו החברתיים והפוליטיים ארוכי הטווח בפרט.

 

 

סְבִיבָתָנוּת (Environmentalism): תפיסת עולם הדוגלת בהגנה על הסביבה ובכללה צמצום זיהום האויר ומניעת זיהום מקורות המים, מניעת זיהום הקרקע, דאגה לאיזון האקולוגי ומשאבי הטבע, פיתוח תקנים וחקיקה לשמירה על איכות הסביבה, חינוך סביבתי, בנייה בת קיימה, עידוד המודעות לסביבה ועוד. לסְבִיבָתָנוּת היבטים חברתיים, כלכליים ופוליטיים. האדם העוסק בתחום הסְבִיבָתָנוּת הוא סְבִיבָתָן.

 

(הגדרת האקדמיה ללשון העברית, 2012)