גריי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
גריי
מכר
אלפי
עותקים
גריי
מכר
אלפי
עותקים
4.4 כוכבים (102 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • שם במקור: Gray
  • תרגום: ארז וולק
  • הוצאה: עם עובד
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2019
  • קטגוריה: מתח ופעולה, פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 342 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 42 דק'

לאוני סוואן

לאוני סוואן נולדה ב-1975 לא הרחק ממינכן. היא למדה פילוסופיה, פסיכולוגיה וספרות אנגלית במינכן ובברלין. שני הרומנים הראשונים שלה היו לרבי־מכר למשך שבועות רבים מיד עם הופעתם ותורגמו עד כה ל-25 שפות. כיום לאוני סוואן מחלקת את זמנה בין אנגלייה לגרמניה.
 
 
 

תקציר

ד"ר אוגוסטוס הָף, מרצה ועמית מחקר באחד הקולג'ים הידועים של קיימברידג , נקלע למצב בעייתי אחד הסטודנטים שלו נפל מגג הקפלה של קינגס קולג ומת. האם זאת רק תאונה טרגית או שמא מעשה רצח? אוגוסטוס משער שמדובר ברצח, שכן המנוח לא היה טלית שכולה תכלת, נהפוך הוא. רצח בקיימברידג – קריית הקולג‘ים, מגדל השן של כל האוניברסיטאות – הוא דבר שהדעת אינה סובלת, ועל כן אוגוסטוס מקבל עליו את המשימה לחפש את הרוצח, בעזרתו של גריי, התוכי של המנוח. אבל מתברר שהתוכי הוא ציפור קולנית וקשקשן לא קטן, ועל כן בתחילה אוגוסטוס הולך בחקירותיו מדחי אל דחי. ואולם כעבור זמן מה גריי שואל את השאלות הנכונות, ואוגוסטוס נוכח שרק בעבודה משותפת יוכלו שניהם לפתור את מקרה הרצח הזה, אגוז קשה במיוחד לפיצוח.

לאוני סוואן חיברה את "גלְֶנקְִיל" ואת "גאר". הספרים ראו אור בספרייה לעם, התקבלו באהבה רבה ונהיו רבי מכר.

פרק ראשון

פרולוג ראשון: למעלה
 
הוא קרוב כל כך לשמיים, והשמיים נפלאים, קטיפתיים ועשירים ושחורים כקסת דיו. מתחת להם צפים עננים כמו פרות ים עצלות, מופזים בזיו העיר שמתחתיו.
 
קיימברידג'. מצודת המדע. אור באפלה.
 
נהר. עיר. כמה פרות. הרבה אקדמאים. מבוך של קולג'ים. מבוך של ידע ושל בּוּרוּת.
 
כל כך הרבה עבר.
 
כל כך הרבה עתיד — אילו רק היה אפשר לתפוס אותו.
 
ברגע הנוכחי, מצבו של העתיד דווקא די רעוע.
 
הוא עומד ברִיק, ארבעים מטר מעל לפני הקרקע, לחוץ אל מגדל כנסייה, רגליו תחובות בזיז צר עד גיחוך, זרועותיו פרושות כצלב. כפות ידיו לופתות שני ורדים עשויים מאבן. לחי ימין נוגעת באבן מחוספסת.
 
קרירה כל כך. ישנה כל כך. אדישה כל כך.
 
הוא הצליח במשימה שלו. אבל מה עכשיו?
 
מה שבמבט מלמטה נראה לא מסובך, מתברר עכשיו במבט שני כתובעני מבחינה טכנית. עליו לעבור משטח אבן חלק כדי להגיע לזיז צר מתחתיו. הוא מתמתח בין שני ורדי האבן ומגשש בזהירות ברגל שמאל.
 
עכשיו לראשונה מתברר לו לאיזה גובה טיפס מעל פני הקרקע. גובה קטלני.
 
ידיו לחות מזיעה. הוא זורק עוד מבט למטה, אל הרחבה שבחזית הקפלה ומעל לקולג'ים ולגנים. מאחור, במרחק, הנהר, פס מתנוצץ.
 
רחוק כל כך. עמוק כל כך. קטן כמו צעצוע.
 
משב רוח מלטף את לחיו כמו נשיקה.
 
הוא כבר כמעט שם! ממש לא רחוק!
 
התמתחות, אחיזה — זה הכול.
 
אבל לפני כן עליו להרפות מאחד מוורדי האבן, להתמתח בחלל האוויר ולשים את כל מבטחו בבליטת אבן יחידה, ביד יחידה. ריח לא נעים מגיע לאפו. משב של ריקבון. הוא שמע שקורה שיונים נקלעות לחללים שבמגדל, מתות שם ומרקיבות. בית קברות מפואר ליונים, אולי רק כמה סנטימטרים מראשו, מעבר לאבן הצהובה, העתיקה. מוות וניוון. דורות של נוצות אפורות. דורות של עצמות דקיקות, חיוורות. אין לו שום חשק להיעשות לאחת העצמות. הוא מוכרח לחזור אל החיים!
 
הוא מותח את ידו, עוד ועוד, ולמרות זאת לא מצליח להגיע אל הזיז המושיע. בזהירות הוא מרפה את אחיזת יד שמאל. זה נותן לו מעט יותר מרחב תמרון, ולבסוף הוא מרגיש אבן מתחת לאצבעות השלוחות — ראשית רק את הקרירות, ואז גם לחות ומרקם.
 
כמו עור של קרפדה.
 
עכשיו, כשהגיע לבטח למקום אחיזה חדש, הוא יכול להתמתח, ואז רגל שמאל...
 
אבל אז... רִיק!
 
הרגל מחליקה מהזיז.
 
יד שמאל חותרת באַיִן.
 
יד ימין נשלחת נואשות לפנים — ונאחזת בריק.
 
"רוצח!" שואג קול, כמו במרחק גדול.
 
"רוצח! רוצח! רוצח..."

לאוני סוואן

לאוני סוואן נולדה ב-1975 לא הרחק ממינכן. היא למדה פילוסופיה, פסיכולוגיה וספרות אנגלית במינכן ובברלין. שני הרומנים הראשונים שלה היו לרבי־מכר למשך שבועות רבים מיד עם הופעתם ותורגמו עד כה ל-25 שפות. כיום לאוני סוואן מחלקת את זמנה בין אנגלייה לגרמניה.
 
 
 

סקירות וביקורות

כמו תוכי רן בן-נון ביקורת העורך 30/05/2024 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

  • שם במקור: Gray
  • תרגום: ארז וולק
  • הוצאה: עם עובד
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2019
  • קטגוריה: מתח ופעולה, פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 342 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 42 דק'

סקירות וביקורות

כמו תוכי רן בן-נון ביקורת העורך 30/05/2024 לקריאת הביקורת המלאה >
גריי לאוני סוואן
פרולוג ראשון: למעלה
 
הוא קרוב כל כך לשמיים, והשמיים נפלאים, קטיפתיים ועשירים ושחורים כקסת דיו. מתחת להם צפים עננים כמו פרות ים עצלות, מופזים בזיו העיר שמתחתיו.
 
קיימברידג'. מצודת המדע. אור באפלה.
 
נהר. עיר. כמה פרות. הרבה אקדמאים. מבוך של קולג'ים. מבוך של ידע ושל בּוּרוּת.
 
כל כך הרבה עבר.
 
כל כך הרבה עתיד — אילו רק היה אפשר לתפוס אותו.
 
ברגע הנוכחי, מצבו של העתיד דווקא די רעוע.
 
הוא עומד ברִיק, ארבעים מטר מעל לפני הקרקע, לחוץ אל מגדל כנסייה, רגליו תחובות בזיז צר עד גיחוך, זרועותיו פרושות כצלב. כפות ידיו לופתות שני ורדים עשויים מאבן. לחי ימין נוגעת באבן מחוספסת.
 
קרירה כל כך. ישנה כל כך. אדישה כל כך.
 
הוא הצליח במשימה שלו. אבל מה עכשיו?
 
מה שבמבט מלמטה נראה לא מסובך, מתברר עכשיו במבט שני כתובעני מבחינה טכנית. עליו לעבור משטח אבן חלק כדי להגיע לזיז צר מתחתיו. הוא מתמתח בין שני ורדי האבן ומגשש בזהירות ברגל שמאל.
 
עכשיו לראשונה מתברר לו לאיזה גובה טיפס מעל פני הקרקע. גובה קטלני.
 
ידיו לחות מזיעה. הוא זורק עוד מבט למטה, אל הרחבה שבחזית הקפלה ומעל לקולג'ים ולגנים. מאחור, במרחק, הנהר, פס מתנוצץ.
 
רחוק כל כך. עמוק כל כך. קטן כמו צעצוע.
 
משב רוח מלטף את לחיו כמו נשיקה.
 
הוא כבר כמעט שם! ממש לא רחוק!
 
התמתחות, אחיזה — זה הכול.
 
אבל לפני כן עליו להרפות מאחד מוורדי האבן, להתמתח בחלל האוויר ולשים את כל מבטחו בבליטת אבן יחידה, ביד יחידה. ריח לא נעים מגיע לאפו. משב של ריקבון. הוא שמע שקורה שיונים נקלעות לחללים שבמגדל, מתות שם ומרקיבות. בית קברות מפואר ליונים, אולי רק כמה סנטימטרים מראשו, מעבר לאבן הצהובה, העתיקה. מוות וניוון. דורות של נוצות אפורות. דורות של עצמות דקיקות, חיוורות. אין לו שום חשק להיעשות לאחת העצמות. הוא מוכרח לחזור אל החיים!
 
הוא מותח את ידו, עוד ועוד, ולמרות זאת לא מצליח להגיע אל הזיז המושיע. בזהירות הוא מרפה את אחיזת יד שמאל. זה נותן לו מעט יותר מרחב תמרון, ולבסוף הוא מרגיש אבן מתחת לאצבעות השלוחות — ראשית רק את הקרירות, ואז גם לחות ומרקם.
 
כמו עור של קרפדה.
 
עכשיו, כשהגיע לבטח למקום אחיזה חדש, הוא יכול להתמתח, ואז רגל שמאל...
 
אבל אז... רִיק!
 
הרגל מחליקה מהזיז.
 
יד שמאל חותרת באַיִן.
 
יד ימין נשלחת נואשות לפנים — ונאחזת בריק.
 
"רוצח!" שואג קול, כמו במרחק גדול.
 
"רוצח! רוצח! רוצח..."