בסרטים עלילתיים הבמאי הוא אלוהים.
בסרטים תיעודיים אלוהים הוא הבמאי.
אלפרד היצ'קוק
שוגר ביץ', סנט לוסיה,
מדינות מזרח הקריביים
גרו פיטון
מטעי ז'אלוזי
29 במרץ, 2007
הדם היה בעיה.
ידעתי את זה ברגע שהרגשתי אותו ניתז על פני. הוא פרץ מאזור קו השיער שלו ונזל על לסתו וטפטף על סלע הגרניט, בהתחלה בכתמים אדומים אקראיים, כמו טיפות גשם ראשונות לפני המבול, ובהמשך בזרם רציף, כאילו מישהו התקין ברז בפצע שעשיתי לו בראש. זאת היתה טעות בשיקול הדעת ובאסטרטגיה, וחבל, כי עד עכשיו כל מה שעשיתי היה מושלם.
שניות אחדות לפני כן דרכו סוליותיהן הרכות של נעלַי בבוץ בעיקול האחרון של הטיפוס המפרך על ההר. כל המערכות שלי היו מתודלקות היטב באדרנלין, ובזכותו עליתי כמעט בלי להתאמץ.
האנדורפינים יעשו לי טוב. אני אצטרך את כוחותיהם המלאכיים והמחזקים כדי לרדת אחר כך מההר באותה מהירות שבה עליתי. כדי להרוג מישהו צריך שלמות, תזמון ומזל. קיוויתי שכל השלושה היו איתי בערב הזה.
ראיתי אותו. הוא עמד על קצה המצוק עם הפנים לנוף. השמש השוקעת הטילה לכיווני את צלליתו, כמו פנתר שחור מצויר על האדמה. הוא עמד ליד השמיכה שהוא פרש על הסלע. בקבוק שמפניה ושני גביעים חיכו בצד. ברקע התקרבה השמש לקו האופק והטילה את זוהרה על מי הקריביים השקטים, ששלוותם הופרעה רק על ידי סירה שמפרשה המשולש התנפח ברוח הערב הקלה.
שלושים מטר. נפילה ישירה, ומים רדודים למרגלות ההר. אין מצב שהים יספוג את נפילתו במידה שתציל אותו. וידאתי את זה ביום שלפני. השקעתי מחשבה רבה בערב הזה. חוץ מעומק המים, חישבתי גם כמה זמן ייקח לי לטפס למצוק ולחזור לבקתה שלי.
תכננתי את המסלול חזרה דרך אתר הנופש. הבאתי בחשבון אירועים לא צפויים, חובה בכל אסטרטגיה טובה. והחשוב מכול, חישבתי כמה זמן אשהה איתו על ראש המצוק. לא הרבה.
מהמקום שבו עמדתי נסתר בצמחייה פסעתי צעדים אחדים בשקט לכיוונו, עד שהייתי במרחק נגיעה ממנו. אבל המגע הפיזי יהיה מוגבל בערב הזה. מגע פיזי ישאיר רמזים וסיבים וראיות פורנזיות.
כלי הנשק אִפשר לי לשמור על מרחק בטוח. הרמתי אותו, חיכיתי שנייה בשיא התנופה עם ידי גבוה מעל ראשי, ובתנועה מהירה הורדתי אותו על הגולגולת שלו. המגע היה חזק. מכה ישירה שהוא לא ציפה לה וככל הנראה אפילו לא הרגיש אותה.
מעבר למידע המהיר שהועבר מקצה הסינפסות לכל הנוירונים במערכת העצבים המרכזית שלו, הוא בטח לא הרגיש שום דבר. שום כאב, שום סבל. אלא אם כן, כמובן, הוא עדיין היה בהכרה כשעף למטה. השתדלתי לא לחשוב על זה יותר מדי.
ידעתי מיד שהמכה שהנחַתי עליו היתה חזקה מדי. המטרה שלי היתה רק להמם אותו ולנטרל את יכולתו להגן על עצמו. אבל עוצמת המכה כמעט הרגה אותו. הוא שלח את ידו לראשו בתנועה רפלקסיבית ונפל על ברכיו. חיכיתי לראות מה יקרה.
הוא קלט את הדם שטפטף על הסלע ואסף מספיק כוחות כדי לנסות לעמוד על רגליו. לפני שהספיק להסתובב, הנעל שלי חברה לאחורי מכנסיו, והוא נעלם מעבר למצוק. לא שמעתי אותו נוחת על המים. לא העזתי להתקרב לקצה ולבדוק מחשש שמישהו ראה את גופו נופל לים כמו צנחן שהמצנח שלו לא נפתח, וירים את ראשו למקור הנפילה ואז יראה אותי בראש המצוק.
בדקתי את השטח וניסיתי לבדוק מה אפשר לעשות כדי לכפר על הפשלה. הדם יספר סיפור שונה מזה שקיוויתי ליצור. ההחלטה נפלה בשבריר שנייה. לא היתה שום דרך להסתיר את סימני ההרג על המצוק. אבל נתזי הדם על פני דרשו טיפול מיידי.
במבט נוסף גיליתי שהדם הגיע גם לחזה שלי ולכף ידי השמאלית. הבחנתי בעוד כתמי דם על כלי הנשק שלי. טעות מצערת — שלא היתה הכרחית ושלהיטות היתר שלי היתה האשמה היחידה בה. לא היתה לי שום אפשרות לפתור את כל הבעיות האלה.
בחרתי בבעיה הדחופה ביותר — הדם שכיסה אותי — והחלטתי על פתרון. הפניתי את גבי לשמש השוקעת ולדם על המצוק והתחלתי לרדת בריצה מההר, בבוץ ובצמחייה, במורד המדרגות שנבנו מסלעים ובמבוק, בקו ישר לבקתה.
גרו פיטון
המצוק
29 במרץ, 2007
ג'וליאן קרייסט סיים את הטיפוס לפסגת הגרו פיטון בנקודה הדרומית ביותר של מדינת האי סנט לוסיה בפחות משלושים דקות. ההעפלה לפסגת ההר היתה חוויית תיירות פופולרית, הוא וחבריו עשו את זה אתמול.
אבל הערב הגביה ג'וליאן רק עד מצוק סוּפְרִיֶיר, אזור שהוא מצא ביום הקודם והחליט שיהיה המקום המושלם לצפות בו בשקיעה. הטיפוס לא היה מסובך, רק ללכת בעקבות השביל המתפתל סביב בסיס ההר. החלק הקשה ביותר היה קטע תלול עם מדרגות שנבנו על ידי מקומיים מסלעים ובמבוק לחצייה נוחה של הערוץ העמוק.
מטיילים שצלחו את האתגר האמיתי היחיד בדרך למצוק סופרייר, נהנו מהמשך טיפוס קליל ושלֵו על שביל עפר, שמדי פעם נשקפו ממנו מימי הקריביים ומטעי ז'אלוזי. נוף מרהיב ליווה אותו לאורך המסלול כולו, אבל כשג'וליאן הגיע לסלע השטוח של המצוק, הוא ידע שהוא בחר את התפאורה המושלמת לערב שתכנן.
הוא הסיר את תרמיל הגב מכתפיו ופרש את השמיכה שהביא על משטח הסלע בראש המצוק. לרגליו היה פרוש הנוף למפרץ הפיטון, שבו, בעוד כארבעים דקות, תרד השמש לאט מהשמים הכחולים ונטולי העננים ותשקע בקו האופק.
הוא הציץ בשעונו. כדי לכפר על מעשיו, הכול חייב להיות מושלם כשהיא תגיע. הוא כמעט הרס הכול היום. הוא האשים אותה שלא בצדק, כשלמעשה הוא זה שהסתיר דברים ממנה. אבל הוא יפצה אותה על כך הערב. הוא הוציא שני גביעי שמפניה מהתיק וחלץ את הפקק מבקבוק שמפניה וֶו קְלִיקוֹ יֶלוֹ לייבל.
הפקק עף בקשת ונעלם מעבר למצוק. בטנו צנחה כשעיניו עקבו אחרי מעופו של הפקק. בפעם העשרים מאז שהחל לטפס על ההר הכניס ג'וליאן את ידו לכיס, לגעת ולוודא שזה עוד שם.
אחרי שהכול היה מוכן עמד ג'וליאן ליד השמיכה והסתכל על השמש השוקעת. סירה שמפרשה הססגוני היה מלא רוח חצתה את המפרץ. לימינו הוא ראה את שוגר ביץ' ואת האנשים שהתאספו לצפות בשקיעה מהחוף. אם היה מקום יפה מזה בעולם, הוא עדיין לא ראה אותו.
הוא שמע זרד נשבר מאחוריו ותהה איך הצליחה להגיע למצוק מבלי שיחוש בה מתקרבת. עוד בטרם הספיקה המחשבה להניע את שריריו בתגובה, גל של זעזוע טלטל את כל גופו. זה התחיל מהראש, הלם מהיר שעצר את הזמן ועיכב את תנועותיו, כמו שחייה בשמן. רק טפטוף הדם בשערו ועל אוזנו מיקם את מוחו בהווה.
הוא נגע בנקודה בראשו שבה התחיל גל הזעזוע, והצליח לשלוח את ידיו קדימה כשברכיו קרסו. מתנוחתו זו הוא ראה את הדם נוטף על הסלע, כמו צייר שמטפטף צבע על בד. השמש הדגישה באורה את ידו הימנית, שאצבעותיה נראו כמו שיני קלשון אדומות השייכות למישהו אחר.
הוא הצליח בקושי לעמוד על רגליו ולעשות כמה צעדים כושלים, שניים קדימה ואחד הצדה, בניסיון להסתובב. דחיפה חזקה — נעל שבעטה בגבו התחתון - הטילה את צווארו לאחור והעיפה אותו מעבר לקצה המצוק. הוא הרגיש את בטנו מתהפכת שוב, בשידור חוזר של מעוף הפקק. תמונות מעוותות של ההר והצמחייה מילאו את שדה ראייתו שלוש שניות שלמות לפני שהים הגיע ובלע אותו.
למעלה, על מצוק סופרייר הגבוה, השמש השוקעת האירה את הדם והטילה את צלליותיהם של בקבוק שמפניה ושני גביעים על סלע הגרניט. הצללים נמתחו למלוא אורכם, שלושה עצמים דוממים ששואבים את כל התאורה הנגדית של צלליותיהם מאורה החזק של השמש, עד ששעה מאוחר יותר הם נמוגו והתמוססו בחשכה.
