עלמת השמים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
עלמת השמים

עלמת השמים

4.3 כוכבים (3 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

רחלי דור רפפורט

רחלי דור רפפורט היא סופרת ועורכת ספרות, ביוגרפית יצירתית, דוקטורנטית במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר־אילן ומוסמכת מהמחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. מחברת הספרים שפת החטא (הוצאת דביר ומכון הקשרים באוניברסיטת בן גוריון),  עלמת השמים (כנרת זמורה דביר), ארווין (הקיבוץ המאוחד), גיבור בעל כורחו (הוצאת יד ושם והמכון לחקר השואה בברית המועצות) ועוד. מנחה ומרצה לכתיבה ספרותית וביוגרפית במסגרות תרבותיות ואקדמיות.

תקציר

בליל 12 באוגוסט, 2006 ניצבה קרן טנדלר על אדמת לבנון והביטה בשני טורי החיילים היוצאים מבטן המסוק. היה זה הלילה האחרון בחייה של המכונאית המוטסת, הצעירה והמוכשרת. הלילה שחָרץ את סופה של מלחמת לבנון השנייה.
 
רחלי דור רפפורט ליקטה פרט לפרט כדי להבין מי היתה קרן טנדלר ומה התרחש בלילה ההוא. היא דיברה עם מפקדי חיל האוויר בעבר ובהווה, מכונאים מוטסים וטייסים, חברים של קרן למכללה ולנבחרת השחייה, ועם בני משפחתה. מתוך שלל העדויות התמקדה בשבעה קולות מרכזיים ובנתה רשומון מופלא, שובר לב, ביקורתי, מרתק וחשוב על ליל מלחמה ועל אישה נחושה, עדינה, מיוחדת במינה. גיבורה. 
 
עלמת השמים מספר את סיפורה של קרן טנדלר, המכונאית המוטסת הראשונה במערך היסעור, שבמשך כל שירותה הצבאי – סדיר ומילואים – ניהלה מאבק לקידום נשים, ואת סיפורו האפל של הלילה האחרון בחייה. 
 
במהלך כפול מציירת דור רפפורט את דמותה של קרן ואת דמותם של האנשים המתארים אותה, את שיאי חייה וחייהם, את אסונה ואת אסונם. הפרק האחרון על חילוצה של קרן מלבנון מסופר מנקודות המבט הרבות, רבות מספור, ומתאר את גבורתה ואת גבורתם של כל מעגלי השכול. 
 
רב־סמל ראשון קרן טנדלר, 2006-1979. 

פרק ראשון

פתיח
מה יכולים אנו לדעת על הזולת?
 
השער הגדול ביותר בקיוטו, העיר העתיקה ביפן, נקרא רשומון. המילה היפנית רשומון, מקורה בסינית עתיקה. "רשו" — חומה, "מון" — שער, ורשומון הוא שער בקיר או בחומה, פתח רחב לכניסה וליציאה. בספרות, רשומון הוא סיפור רב־קולי, זוויות ראייה שונות לתופעה אחת.
 
וב"עלמת השמים" אספתי שמונה השתקפויות ומבטים על ליל מלחמה אחד, טיסה אחת ואישה אחת. שמונה מסעות אל אנשים ונשים שהקיפו את קרן טנדלר — בחייה ובלכתה.
 
קרן בחרה בדרך לא סלולה, לא הלכה בשבילים המוכרים. היא היתה המכונאית המוטסת הראשונה במערך מסוקי היסעור, לחמה למען זכויות נשים, והיתה החיילת היחידה שנפלה במלחמת לבנון השנייה. הטיסה שממנה לא שבה השפיעה על רבים, מהם הכירו זה את זה, מהם נפגשו רק אחרי נפילתה. זהו סיפורה של קרן וזהו גם סיפורם.
 
בקיץ 2018, 12 שנים לאחר מותה, עמד נדב טנדלר בצל עצי בית העלמין הצבאי וספד לאחותו קרן. אוזני נלכדה כשאמר: "העיר נראית אחרת לגמרי מאז שקרן נפלה, או שזה אני."
 
זמן רב חיפשתי את אותו "אני", זה שיוכל לספר לי על קרן, להפיח ולו לרגע חיים בדמותה המצולמת או המוקלטת, סובבת ושערה מתבדר ברוח או נופל מעורפה אל הסרבל, או זה שיפרש את צליל קולה בשידור חי. איך תופסים דמות שרצה נגד הרוח? שאלתי את עצמי, מהו אותו "אני" שבנה את קרן, שחי בתוכה, ואיפה אמצא אותו?
 
חיפשתי את קרן בגַף הטכני ובבטן היסעור, בתל נוף ובקריה, בתל אביב וברחובות, מול מכונאי מוטס ומול מפקד החַיִל, חיפשתי אותה בברֵכה שבה התאמנה בשחייה, בספרים ובספריות, חיפשתי בין קירות חדרי. התחלתי להבין כי כדי לראות את קרן כדמות שלמה, ז'אן דארק מודרנית, לוחמת, עלי להקשיב למי שהלכו אחריה, בחייה ובמותה, ולבחור באלה שהיעדרה ונפילתה הסיטו אותם מנתיבם, שהאני שלה ושלהם התקמטו יחד, אחריה.
 
כשנדב תיאר את העיר משתנה ואותו, את האני שלו, הבנתי שכתב היד מוכן.
 
קרן נמצאת בכל אחת מהדמויות המספרות עליה, בכל ציטוט מקדים או כזה המופיע בין המילים, קרן נמצאת בין כוחם וכישוריהם של חבריה לחיל האוויר, בין הכשרתם להכשרתה, בין דרכם של חבריה ובני משפחתה ובין דרכה. וחסרונה העז, לכתה מהם, כך, בכל יום מחדש, מדגישים את היעלמו של "אני" בלתי נתפס, המתממש בעיר, בזולת ובאני המשתנה כשאדם נופל. לרגע קרן ישְנה, לרגע קרן איננה.
 
 
הארה על השפה
 
שפתה של קרן, כשפתם של מרבית הדוברים בכתב היד, שואבת את מושגיה מעולם הטיסה. זוהי שפה צבאית־אווירית הנוטה לקיצור, לראשי תיבות בשמות תואר ובתפקיד ולז'רגון תעופה אמריקאי. זהו עולם מבצעי של טייסת ועת מלחמה. מילון המושגים האווירי לשפה נמצא בסוף כתב היד.
 
רחלי דור רפפורט
 
 
על קרן
ריואנה טנדלר
* * *
 
בת ריואנה ודן. נולדה ביום ה' בתשרי תש"ם (26.9.1979) ברחובות, אחות בכורה לנדב. למדה בבית הספר היסודי "יבניאלי" ובחטיבת הביניים והתיכון "מכללת אורט רחובות". קרן ניחנה בחוש טכני מפותח וכשעלתה לכיתה י', התקבלה למגמת תיב"מ (תכנון וייצור באמצעות מחשב). קרן ושתי חברותיה למגמה היו הבנות היחידות בכיתה של ארבעים בנים, אך הדבר לא הפריע להן כלל; היא ראתה את עתידה בחיל האוויר. כשבכיתה י"א הוחלט לבטל את מחנה הגדנ"ע, קרן הצליחה לשכנע את מנהל בית הספר לקיימו בכל זאת. החשיבות שבתרומה לכלל עמדה בראש מעייניה והדריכה את חייה; נושא השירות הצבאי קסם לה מאוד והיא רצתה למלא בצבא תפקיד משמעותי.
 
קרן חיבבה ציור, בעיקר ציורי אופנה. היא היתה שחיינית מקצועית במסגרת "מכבי" ב"ווייסגל" רחובות ובקבוצת "מאסטרס" יפאורה שבעיר, השתתפה בתחרויות וזכתה במדליות רבות. היא היתה מלאת מרץ, עסוקה. בגיל חמש וחצי התחילה לשחות. למדה מאביה להחליק על הקרח. היתה ילדה פעילה מאוד, שבקושי ישנה. רצתה לבלוע את החיים. לשחות. לרוץ. לבלות עם חברים. כשגדלה קצת, היתה מוקפת בנים. היא רצתה לעשות דברים. היתה לה יכולת והיא הרגישה שהיא יכולה לממש אותה.
 
קרן סיימה את בחינות הבגרות כשהיא בת שבע־עשרה וחצי. בראשית יולי 1997 יצאה לטירונות מוקדמת ולאחר מכן המשיכה לכיתות י"ג־י"ד ב"מכללת אורט". בשנת 1999 סיימה את לימודיה וזכתה בתואר "הנדסאית מכונות". מיד בתום הלימודים התגייסה לחיל האוויר ונשלחה לקורס ממ״סניקים בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה. הקורס ארך ארבעה חודשים ובסיומו הוצבה קרן בטייסת מסוקי היסעור שבבסיס חיל האוויר תל נוף, שם שימשה כמכונאית קרקע. התפקיד שמילאה קרן מילא את עולמה והיא נהנתה מכל רגע. בשנת 2000, במסגרת תפקידה, נבחרה בידי מפקדיה למשימת כיבוי שרפות ביוון ולא היתה מאושרת ממנה. בעת שהותה שם, התראיינה ל"גלי צה"ל" וזכתה לכיסוי תקשורתי בעיתונות היוונית.
 
במהלך שירותה עברה קרן בהצלחה כמה מבחנים קשים, והצלחה זו דירבנה אותה להתקבל לקורס מכונאים מוטסים — המקצוע שעליו חלמה. מפקדיה עודדו אותה והמליצו על שליחתה למבדקי התאמה לתפקיד. קרן יצאה לטירונות בנים "רובאי 7" ולאחר מכן לגיבוש, מסוג הגיבושים שנעשים לצורך מיון לקורס טיס. את כולם עברה בהצלחה ומיד עם כניסתה לשירות הקבע, בינואר 2001, הוחלט לשלוח אותה לקורס הנכסף. בקורס מכונאים מוטסים היתה קרן הבת היחידה אך עובדה זו לא מנעה ממנה להשיג ציונים גבוהים מאלו של הבנים. הקורס נמשך כשמונה חודשים ובסופו קיבלה כנפי מכונאי מוטס וכן "צ'ופרה" בקורס צניחה. בסיום הקורס נשלחה להסמכה בטייסת וגם כאן השיגה את הציונים הגבוהים ביותר.
 
קרן היתה המכונאית המוטסת הראשונה בטייסת היסעורים. לאחר ההסמכה חזרה לטייסת 114 — "מובילי הלילה" — וזו הפכה לאהבת חייה. היא הצטיינה בתפקידה והשתתפה במבצעים רבים, בארץ ובחו"ל, שעל רובם לא ניתן לספר; הדחף ההתנדבותי והרצון לתרום הניעו אותה שוב ושוב. וכך העיד סגן אלוף יורם, ראש תחום מטוסים בבסיס תל נוף שפיקד על קרן ושהמליץ על יציאתה לקורס: "במהלך תקופת הפיקוד על קרן מצאתי נגדת בוגרת, מסורה, מקצועית, לויאלית ואכפתית. קרן נרתמה לכל משימה, בכל מקום ובכל זמן. מעבר לנושא המקצועי ותפקידה הצבאי קרן תרמה מזמנה החופשי להדרכה והכוונה של בני נוער באזור מגוריה. לאחר שהתרשמתי מיכולותיה ובגרותה, המלצתי עליה ליציאה לקורס מכונאים מוטסים במסוק 'יסעור', מסוק מורכב מאוד מבחינה אחזקתית ובעל כשירויות רבות ומורכבות בחיל. את הקורס סיימה קרן בהצטיינות יתרה והיתה ליחידה במערך היסעור שתפקדה כמכונאית מוטסת, ומבין שלוש בנות שזכו לתפקיד זה בחיל האוויר בכלל. מבין כל תפקידיה שימשה קרן לאחרונה גם בתפקיד הממונה על ההדרכה בגף שבו הכשירה והדריכה טכנאים זוטרים וותיקים".
 
קרן אהבה את המסוקים ואת התעופה, את האדרנלין הזורם בשעת המבצעים ואת הווי הטייסת. בטיולים שערכה בארץ ובעולם הקפידה ללבוש את חולצת הטייסת, בגאווה ניכרת. בשנת 2002 יצאה לטיול בחו"ל ועד לאיי גלפגוס הגיעה.
 
בראשית שנת 2005, לאחר ארבע שנות קבע בטייסת היסעורים, החליטה קרן לפרוש מהשירות הצבאי לטובת לימודי משפטים ב"מכללה למנהל". היא תיכננה להתמחות בדיני תעופה ואת שנה א' סיימה בהצטיינות. למרות הלימודים הקשים והתובעניים קרן לא התנתקה לרגע מהטייסת ומתפקידה כמכונאית מוטסת וכך, בתקופה שבין ינואר 2006 ליולי 2006, עשתה 50 ימי מילואים. לרוב ימי המילואים התנדבה, ומפקדיה ידעו שבכל עת שתיקרא תגיע לשירות. הודות למסירותה וליעילותה התקבלה בחופשת הקיץ שבסוף שנת הלימודים הראשונה למילואים בתנאי קבע והיתה אמורה להמשיך בכך עד לתחילת שנת הלימודים הבאה, בסתיו 2006.
 
במהלך שירות המילואים פרצה מלחמת לבנון השנייה. במהלך הלחימה נדרשה הטייסת של קרן לבצע טיסות מבצעיות בתחומי לבנון וקרן דרשה להשתתף בטיסות אלה; תחילה התנגדו מפקדיה לכך ואיפשרו לה להשתתף אך ורק בטיסות מבצעיות שבוצעו בתחומי ישראל, אך קרן עמדה בתוקף על רצונה ללחום כמו כולם ובדרישה זו הלכה עד למפקד הטייסת. לבסוף, ניאות זה לצרפה אליו לטיסה מבצעית בלבנון שיצאה לדרכה ב־11 באוגוסט 2006.
 
למחרת, קרן השתתפה במבצע ההנחתה הגדול של לוחמים בעומק דרום לבנון, עודדה את הלוחמים וסייעה להם בשעת הטיסה וזכתה מהם לשבחים רבים. לאחר הנחתת הכוח, כשלושים שניות לאחר שהמריא מחדש, נפגע מסוק היסעור מטיל שירה החיזבאללה. באירוע זה מצאה קרן את מותה והיא בת עשרים ושבע. עמה נפלו חבריה לצוות, רב־סרן סמי בן נעים, רב־סרן ניסן שלו, סרן דניאל גומז ורב־סמל מתקדם רון משיח. ביום י"ט באב תשס"ו (12.8.2006) נפלה קרן בקרב בדרום־לבנון.
 
רב סמל ראשון
 
קרן טנדלר
 
חיל אוויר
 
בת 27 בנופלה
 
מקום מנוחתה בית העלמין הצבאי רחובות
 
 

רחלי דור רפפורט

רחלי דור רפפורט היא סופרת ועורכת ספרות, ביוגרפית יצירתית, דוקטורנטית במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר־אילן ומוסמכת מהמחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. מחברת הספרים שפת החטא (הוצאת דביר ומכון הקשרים באוניברסיטת בן גוריון),  עלמת השמים (כנרת זמורה דביר), ארווין (הקיבוץ המאוחד), גיבור בעל כורחו (הוצאת יד ושם והמכון לחקר השואה בברית המועצות) ועוד. מנחה ומרצה לכתיבה ספרותית וביוגרפית במסגרות תרבותיות ואקדמיות.

עוד על הספר

עלמת השמים רחלי דור רפפורט
פתיח
מה יכולים אנו לדעת על הזולת?
 
השער הגדול ביותר בקיוטו, העיר העתיקה ביפן, נקרא רשומון. המילה היפנית רשומון, מקורה בסינית עתיקה. "רשו" — חומה, "מון" — שער, ורשומון הוא שער בקיר או בחומה, פתח רחב לכניסה וליציאה. בספרות, רשומון הוא סיפור רב־קולי, זוויות ראייה שונות לתופעה אחת.
 
וב"עלמת השמים" אספתי שמונה השתקפויות ומבטים על ליל מלחמה אחד, טיסה אחת ואישה אחת. שמונה מסעות אל אנשים ונשים שהקיפו את קרן טנדלר — בחייה ובלכתה.
 
קרן בחרה בדרך לא סלולה, לא הלכה בשבילים המוכרים. היא היתה המכונאית המוטסת הראשונה במערך מסוקי היסעור, לחמה למען זכויות נשים, והיתה החיילת היחידה שנפלה במלחמת לבנון השנייה. הטיסה שממנה לא שבה השפיעה על רבים, מהם הכירו זה את זה, מהם נפגשו רק אחרי נפילתה. זהו סיפורה של קרן וזהו גם סיפורם.
 
בקיץ 2018, 12 שנים לאחר מותה, עמד נדב טנדלר בצל עצי בית העלמין הצבאי וספד לאחותו קרן. אוזני נלכדה כשאמר: "העיר נראית אחרת לגמרי מאז שקרן נפלה, או שזה אני."
 
זמן רב חיפשתי את אותו "אני", זה שיוכל לספר לי על קרן, להפיח ולו לרגע חיים בדמותה המצולמת או המוקלטת, סובבת ושערה מתבדר ברוח או נופל מעורפה אל הסרבל, או זה שיפרש את צליל קולה בשידור חי. איך תופסים דמות שרצה נגד הרוח? שאלתי את עצמי, מהו אותו "אני" שבנה את קרן, שחי בתוכה, ואיפה אמצא אותו?
 
חיפשתי את קרן בגַף הטכני ובבטן היסעור, בתל נוף ובקריה, בתל אביב וברחובות, מול מכונאי מוטס ומול מפקד החַיִל, חיפשתי אותה בברֵכה שבה התאמנה בשחייה, בספרים ובספריות, חיפשתי בין קירות חדרי. התחלתי להבין כי כדי לראות את קרן כדמות שלמה, ז'אן דארק מודרנית, לוחמת, עלי להקשיב למי שהלכו אחריה, בחייה ובמותה, ולבחור באלה שהיעדרה ונפילתה הסיטו אותם מנתיבם, שהאני שלה ושלהם התקמטו יחד, אחריה.
 
כשנדב תיאר את העיר משתנה ואותו, את האני שלו, הבנתי שכתב היד מוכן.
 
קרן נמצאת בכל אחת מהדמויות המספרות עליה, בכל ציטוט מקדים או כזה המופיע בין המילים, קרן נמצאת בין כוחם וכישוריהם של חבריה לחיל האוויר, בין הכשרתם להכשרתה, בין דרכם של חבריה ובני משפחתה ובין דרכה. וחסרונה העז, לכתה מהם, כך, בכל יום מחדש, מדגישים את היעלמו של "אני" בלתי נתפס, המתממש בעיר, בזולת ובאני המשתנה כשאדם נופל. לרגע קרן ישְנה, לרגע קרן איננה.
 
 
הארה על השפה
 
שפתה של קרן, כשפתם של מרבית הדוברים בכתב היד, שואבת את מושגיה מעולם הטיסה. זוהי שפה צבאית־אווירית הנוטה לקיצור, לראשי תיבות בשמות תואר ובתפקיד ולז'רגון תעופה אמריקאי. זהו עולם מבצעי של טייסת ועת מלחמה. מילון המושגים האווירי לשפה נמצא בסוף כתב היד.
 
רחלי דור רפפורט
 
 
על קרן
ריואנה טנדלר
* * *
 
בת ריואנה ודן. נולדה ביום ה' בתשרי תש"ם (26.9.1979) ברחובות, אחות בכורה לנדב. למדה בבית הספר היסודי "יבניאלי" ובחטיבת הביניים והתיכון "מכללת אורט רחובות". קרן ניחנה בחוש טכני מפותח וכשעלתה לכיתה י', התקבלה למגמת תיב"מ (תכנון וייצור באמצעות מחשב). קרן ושתי חברותיה למגמה היו הבנות היחידות בכיתה של ארבעים בנים, אך הדבר לא הפריע להן כלל; היא ראתה את עתידה בחיל האוויר. כשבכיתה י"א הוחלט לבטל את מחנה הגדנ"ע, קרן הצליחה לשכנע את מנהל בית הספר לקיימו בכל זאת. החשיבות שבתרומה לכלל עמדה בראש מעייניה והדריכה את חייה; נושא השירות הצבאי קסם לה מאוד והיא רצתה למלא בצבא תפקיד משמעותי.
 
קרן חיבבה ציור, בעיקר ציורי אופנה. היא היתה שחיינית מקצועית במסגרת "מכבי" ב"ווייסגל" רחובות ובקבוצת "מאסטרס" יפאורה שבעיר, השתתפה בתחרויות וזכתה במדליות רבות. היא היתה מלאת מרץ, עסוקה. בגיל חמש וחצי התחילה לשחות. למדה מאביה להחליק על הקרח. היתה ילדה פעילה מאוד, שבקושי ישנה. רצתה לבלוע את החיים. לשחות. לרוץ. לבלות עם חברים. כשגדלה קצת, היתה מוקפת בנים. היא רצתה לעשות דברים. היתה לה יכולת והיא הרגישה שהיא יכולה לממש אותה.
 
קרן סיימה את בחינות הבגרות כשהיא בת שבע־עשרה וחצי. בראשית יולי 1997 יצאה לטירונות מוקדמת ולאחר מכן המשיכה לכיתות י"ג־י"ד ב"מכללת אורט". בשנת 1999 סיימה את לימודיה וזכתה בתואר "הנדסאית מכונות". מיד בתום הלימודים התגייסה לחיל האוויר ונשלחה לקורס ממ״סניקים בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה. הקורס ארך ארבעה חודשים ובסיומו הוצבה קרן בטייסת מסוקי היסעור שבבסיס חיל האוויר תל נוף, שם שימשה כמכונאית קרקע. התפקיד שמילאה קרן מילא את עולמה והיא נהנתה מכל רגע. בשנת 2000, במסגרת תפקידה, נבחרה בידי מפקדיה למשימת כיבוי שרפות ביוון ולא היתה מאושרת ממנה. בעת שהותה שם, התראיינה ל"גלי צה"ל" וזכתה לכיסוי תקשורתי בעיתונות היוונית.
 
במהלך שירותה עברה קרן בהצלחה כמה מבחנים קשים, והצלחה זו דירבנה אותה להתקבל לקורס מכונאים מוטסים — המקצוע שעליו חלמה. מפקדיה עודדו אותה והמליצו על שליחתה למבדקי התאמה לתפקיד. קרן יצאה לטירונות בנים "רובאי 7" ולאחר מכן לגיבוש, מסוג הגיבושים שנעשים לצורך מיון לקורס טיס. את כולם עברה בהצלחה ומיד עם כניסתה לשירות הקבע, בינואר 2001, הוחלט לשלוח אותה לקורס הנכסף. בקורס מכונאים מוטסים היתה קרן הבת היחידה אך עובדה זו לא מנעה ממנה להשיג ציונים גבוהים מאלו של הבנים. הקורס נמשך כשמונה חודשים ובסופו קיבלה כנפי מכונאי מוטס וכן "צ'ופרה" בקורס צניחה. בסיום הקורס נשלחה להסמכה בטייסת וגם כאן השיגה את הציונים הגבוהים ביותר.
 
קרן היתה המכונאית המוטסת הראשונה בטייסת היסעורים. לאחר ההסמכה חזרה לטייסת 114 — "מובילי הלילה" — וזו הפכה לאהבת חייה. היא הצטיינה בתפקידה והשתתפה במבצעים רבים, בארץ ובחו"ל, שעל רובם לא ניתן לספר; הדחף ההתנדבותי והרצון לתרום הניעו אותה שוב ושוב. וכך העיד סגן אלוף יורם, ראש תחום מטוסים בבסיס תל נוף שפיקד על קרן ושהמליץ על יציאתה לקורס: "במהלך תקופת הפיקוד על קרן מצאתי נגדת בוגרת, מסורה, מקצועית, לויאלית ואכפתית. קרן נרתמה לכל משימה, בכל מקום ובכל זמן. מעבר לנושא המקצועי ותפקידה הצבאי קרן תרמה מזמנה החופשי להדרכה והכוונה של בני נוער באזור מגוריה. לאחר שהתרשמתי מיכולותיה ובגרותה, המלצתי עליה ליציאה לקורס מכונאים מוטסים במסוק 'יסעור', מסוק מורכב מאוד מבחינה אחזקתית ובעל כשירויות רבות ומורכבות בחיל. את הקורס סיימה קרן בהצטיינות יתרה והיתה ליחידה במערך היסעור שתפקדה כמכונאית מוטסת, ומבין שלוש בנות שזכו לתפקיד זה בחיל האוויר בכלל. מבין כל תפקידיה שימשה קרן לאחרונה גם בתפקיד הממונה על ההדרכה בגף שבו הכשירה והדריכה טכנאים זוטרים וותיקים".
 
קרן אהבה את המסוקים ואת התעופה, את האדרנלין הזורם בשעת המבצעים ואת הווי הטייסת. בטיולים שערכה בארץ ובעולם הקפידה ללבוש את חולצת הטייסת, בגאווה ניכרת. בשנת 2002 יצאה לטיול בחו"ל ועד לאיי גלפגוס הגיעה.
 
בראשית שנת 2005, לאחר ארבע שנות קבע בטייסת היסעורים, החליטה קרן לפרוש מהשירות הצבאי לטובת לימודי משפטים ב"מכללה למנהל". היא תיכננה להתמחות בדיני תעופה ואת שנה א' סיימה בהצטיינות. למרות הלימודים הקשים והתובעניים קרן לא התנתקה לרגע מהטייסת ומתפקידה כמכונאית מוטסת וכך, בתקופה שבין ינואר 2006 ליולי 2006, עשתה 50 ימי מילואים. לרוב ימי המילואים התנדבה, ומפקדיה ידעו שבכל עת שתיקרא תגיע לשירות. הודות למסירותה וליעילותה התקבלה בחופשת הקיץ שבסוף שנת הלימודים הראשונה למילואים בתנאי קבע והיתה אמורה להמשיך בכך עד לתחילת שנת הלימודים הבאה, בסתיו 2006.
 
במהלך שירות המילואים פרצה מלחמת לבנון השנייה. במהלך הלחימה נדרשה הטייסת של קרן לבצע טיסות מבצעיות בתחומי לבנון וקרן דרשה להשתתף בטיסות אלה; תחילה התנגדו מפקדיה לכך ואיפשרו לה להשתתף אך ורק בטיסות מבצעיות שבוצעו בתחומי ישראל, אך קרן עמדה בתוקף על רצונה ללחום כמו כולם ובדרישה זו הלכה עד למפקד הטייסת. לבסוף, ניאות זה לצרפה אליו לטיסה מבצעית בלבנון שיצאה לדרכה ב־11 באוגוסט 2006.
 
למחרת, קרן השתתפה במבצע ההנחתה הגדול של לוחמים בעומק דרום לבנון, עודדה את הלוחמים וסייעה להם בשעת הטיסה וזכתה מהם לשבחים רבים. לאחר הנחתת הכוח, כשלושים שניות לאחר שהמריא מחדש, נפגע מסוק היסעור מטיל שירה החיזבאללה. באירוע זה מצאה קרן את מותה והיא בת עשרים ושבע. עמה נפלו חבריה לצוות, רב־סרן סמי בן נעים, רב־סרן ניסן שלו, סרן דניאל גומז ורב־סמל מתקדם רון משיח. ביום י"ט באב תשס"ו (12.8.2006) נפלה קרן בקרב בדרום־לבנון.
 
רב סמל ראשון
 
קרן טנדלר
 
חיל אוויר
 
בת 27 בנופלה
 
מקום מנוחתה בית העלמין הצבאי רחובות