מה שרואים ומה שאין רואים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מה שרואים ומה שאין רואים
מכר
מאות
עותקים
מה שרואים ומה שאין רואים
מכר
מאות
עותקים

מה שרואים ומה שאין רואים

4.8 כוכבים (4 דירוגים)

עוד על הספר

פרדריק בסטייה

פרדריק בָּסְטִייָה (1801-1850), כלכלן, פוליטיקאי ופובליציסט צרפתי, נחשב לאחד ההוגים הבולטים של הליברליזם הכלכלי במאה ה-19. הוא הנהיג את התנועה למען הסחר החופשי בצרפת מלידתה ב-1840 ועד למותו בטרם עת, ב-1850. בסטייה ייסד שבועון חדשותי בשם ליברה אשאנג' (סחר חופשי), כתב בכמה כתבי עת והיה מחברם של פמפלטים ונאומים רבים שנגעו לענייני היום. רוב כתביו נכתבו בימי מהפכת 1848, תקופה שבה מיהרה צרפת לאמץ מדיניות סוציאליסטית. כנציג בבית הנבחרים נאבק בסטייה נגד מדיניות זו, אולם מרבית עמיתיו בחרו להתעלם מאזהרותיו. כתביו עודם רלוונטיים גם לאחר למעלה מ-160 שנה מזמן כתיבתם.

תקציר

"נדירים הם הכלכלנים המשתמשים בהומור על מנת לתקשר את רעיונותיהם. בהיסטוריה של המחשבה הכלכלית בולט פרדריק בסטייה, שנולד לפני כמאתיים שנה, כמגדלור של עליזות, הודות לשימוש המבריק שלו בסאטירה." אקונומיסט
 
"הכלכלן המקסים ביותר שפגשתם מאודכם." וול סטריט ג'ורנל
 
"'מה שרואים ומה שאין רואים בכלכלה פוליטית!' איש מעולם לא הגדיר באופן ברור יותר במשפט אחד את הקושי המרכזי של מדיניות כלכלית רציונאלית, והייתי מוסיף, את הטיעון המכריע בעד חופש כלכלי… זהו אכן טקסט שעליו ניתן לבסס מערכת שלמה של מדיניות כלכלית ליברטריאנית."
פרידריך האייק, זוכה פרס נובל בכלכלה

פרק ראשון

הקדמה
 
הכלכלה משפיעה על כולנו. כמעט לכל נושא העומד על סדר היום האישי או הציבורי ישנו היבט כלכלי. החלטות שאנו מקבלים בתחום הכלכלי, או שמקבלים בשמנו נציגינו בכנסת ובממשלה, מורידות או מעלות את איכות החיים שלנו. ההכרה בעובדה זו היא היום נחלת הכלל.
 
למרות זאת, הבורות שלטת בכל מה שנוגע לכלכלה. כלכלה אינה נלמדת בבתי הספר, ואינה מקצוע חובה לבחינות הבגרות. כתוצאה מכך, לרוב האזרחים אין כלים בסיסיים לקבל החלטות בתחום הכלכלי, או להעריך טיעונים המוצגים בפניהם על ידי פוליטיקאים, פרשנים וכלכלנים.
 
אחת הסיבות לכך היא החשש, המוצדק על פי רוב, שיש לאזרחים מהתמודדות עם ספרים בכלכלה. כלכלנים רבים כתבו על כלכלה דברי טעם. רק מעטים מהם עשו זאת בתמציתיות. מיעוט קטן עוד יותר עשה זאת בשפה פשוטה ועממית. לכתוב על כלכלה דברי טעם, בשפה תמציתית, פשוטה ועממית, ועוד לעשות זאת בהומור שובה לב, לכך מסוגלים כנראה רק יחידי סגולה. בהיסטוריה של המחשבה הכלכלית, פרדריק בָּסְטִייָה (Frederic Bastiat, 1801-1850) בולט כאחד היחידים שעמדו במשימה.
 
זו הסיבה שספריו של בסטייה אשר נכתבו לפני למעלה מ-160 שנה, נותרו אחת האפשרויות הטובות ביותר לקוראים בכל העולם המעוניינים בהסבר ברור, תמציתי ומשעשע של עקרונות יסוד בכלכלה. מעתה יוכלו גם קוראי העברית ליהנות מכתיבתו החדה והסאטירית של בסטייה, ולהשכיל.
 
בסטייה היה ליברל קלאסי בהגותו ובפועלו הפוליטי, אולם גם קוראים שאינם מזדהים עם הליברליזם הכלכלי ימצאו עניין בעיקרון שעל בסיסו מנתח בסטייה סוגיות כלכליות. לשיטתו, ניתוח שלם של בעיה כלכלית חייב להתייחס למכלול ההשלכות שלה, עבור כלל הציבור ובטווח הארוך, ולא להתמקד רק בהשלכות הנגלות לעין על קבוצה מסוימת בטווח הקצר. כל מי שדן בכלכלה ראוי שיידבק בעיקרון זה, תהא השקפתו הפוליטית אשר תהיה.
 
ספר זה כולל את החיבור “מה שרואים ומה שלא רואים”, וכן שלושה חיבורים קצרים נוספים של בסטייה. כתביו של בסטייה עסקו לא רק בכלכלה אלא גם במשפט, פילוסופיה פוליטית, בלשנות ועוד, אולם פרסום זה מתמקד בכתביו הכלכליים הבולטים.
 
“מה שרואים ומה שלא רואים” הוא חיבור מופתי, שבו מדגים בסטייה, באמצעות משל “החלון השבור” המפורסם שלו, את חשיבות המושג “עלות אלטרנטיבית” (Opportunity Cost) (66 שנים לפני שהכלכלן האוסטרי פרידריך פון וייזר טבע מונח טכני זה, אשר הפך לחלק מהז’רגון הכלכלי).
 
והנה תמצית המשל: כאשר ילד זורק אבן ושובר בטעות חלון, הדבר מביא פרנסה לזגג, ואם מתמקדים רק בו, ניתן להסיק כי שבירת החלון תרמה לכלכלה. אולם בסטייה מראה כי על בעל הבית לשלם לזגג, ובכסף שהוא משלם לזגג הוא אינו יכול עוד לקנות מוצר אחר, כגון זוג נעליים שתכנן לקנות. עלותו האלטרנטיבית של החלון היא אם כן זוג הנעליים שרצה בעל הבית לקנות ועתה אינו יכול. הפרנסה שניתנה לזגג נגרעה מיצרן הנעליים, ולכן אין כאן כל תרומה לכלכלה. בנוסף, מצבו של בעל החנות הורע – במקום שיהיו לו גם חלון וגם זוג נעליים חדשות, יש לו עתה, בגלל שבירת החלון והצורך בתיקונו, רק חלון – ולכן המסקנה ההגיונית היא ששבירת החלון גרמה נזק לחברה בכללותה.
 
בסטייה עושה שימוש בתובנה זו על מנת לנתח מגוון של תופעות כלכליות, אשר רובן רלוונטיות בימינו: גיוס חובה, מסים, סבסוד לתרבות, מכסים, אשראי וערבויות, ועוד ועוד.
 
זוהי דוגמא לסגנון הפשוט והקולח באמצעותו בסטייה מנתח סוגיות בכלכלה. סגנון זה בולט גם בחיבורים הנוספים הכלולים בספר זה: “מסילת ברזל שלילית”, “המאזן המסחרי”, ו-“עתירה מאת יצרני הנרות”.
 
הטיעונים שבסטייה מפריך עשויים להיראות פשטניים או אף ילדותיים לקוראים בני זמננו. אולם יש לזכור כי גם אם על פי רוב טיעונים כאלה אינם מוצגים בימינו בשיח הציבורי באופן ישיר, הם מוצגים בו לעיתים קרובות באופן עקיף או מתוחכם על ידי פוליטיקאים, אנשי עסקים, מנהיגי ועדי עובדים, ואף כלכלנים.
 
קוראים שיישמו את שיטתו של בסטייה לא יוטעו על ידי טיעונים חלקיים, מוגבלים או מטעים מהסוג שהוא מפריך בחיבורים המופיעים בספר זה, ויוכלו לגבש בעצמם עמדה בסוגיות כלכליות, לאחר שיעריכו נכונה את העלות והתועלת.
 
על התרגום
בתרגום השתדלתי ככל הניתן לשמור על סגנונו הייחודי וההומוריסטי של בסטייה. סגנון זה, ובמיוחד החלוקה לפסקאות, עלולים פה ושם להיראות קצת משונים לקורא בן זמננו. על מנת להקל על הקריאה השוטפת, המעטתי בהערות שוליים, והן מופיעות רק כאשר הן הכרחיות להבנת הטיעון. על אף הסגנון המיושן והדמויות ההיסטוריות הלא מוכרות, גם קורא ספקן ייווכח שכתיבתו מלאת החן של בסטייה עדכנית ומתייחסת לנושאים כלכליים הנמצאים גם כעת בראש סדר היום ולטיעונים מרכזיים בשיח הציבורי בישראל של ימינו.
 
תודות
מכון ירושלים לחקר שווקים תמך בפרויקט התרגום מתחילתו. אירית גזית סייעה רבות בעריכת התרגום. מתן אורן שביצע את העריכה הלשונית לספר, נתן לי הערות מועילות. בתרגום “העתירה מאת יצרני הנרות”, נעזרתי בתרגומו של יניב פרקש מאנגלית. לכולם תודתי הכנה.
 
ירדן גזית
 
מרץ, 2013, תל אביב
 
 
מבוא
 
במה שנוגע לכלכלה הרי שפעולה, הרגל, מוסד או חוק אינם יוצרים אפקט אחד בלבד אלא שרשרת של אפקטים שרק הראשון שבהם מיידי. הוא בא בצמוד לגורם לו, רואים אותו. שאר האפקטים אינם באים אלא כחוליות נוספות בשרשרת, אין רואים אותם. לכל היותר, ניתן לצפות את הגעתם.
 
הרי לכם כל ההבדל בין כלכלן גרוע לכלכלן טוב: האחד מתרכז באפקט הנראה בלבד ואילו השני מודע לאפקט הנראה אך גם לאלה שיש לצפות אותם.
 
זהו הבדל עצום שהרי כשהתוצאה המיידית היא חיובית, התוצאות האחרות יהיו, כמעט תמיד, שליליות, ולהיפך. מכאן אנו למדים שכלכלן גרוע ישליך יהבו על טוב מיידי פעוט במחיר של נזק גדול שיגיע בעקבותיו, ואילו כלכלן אמיתי יעדיף טוב של ממש במחיר נזק קטן ומיידי.
 
הדברים אמורים גם בכל הנוגע להיגיינה ולערכי מוסר. לעתים קרובות, ככל שימתקו פירותיו הראשונים של הרגל, כך יבאישו פירותיו המאוחרים. הפריצוּת, העצלוּת והבזבזנוּת יעידו על כך. לכן, כאשר יימצא אדם תחת רושם האפקט הנראה ולא ישכיל להבין את האפקטים שאינם נראים, יתמסר להרגלים הרי-אסון לא רק מתוך נטייה טבעית, אלא אף, כך יסביר לעצמו, באופן מחושב.
 
כך נוכל להסביר את ייסורי השאול של האנושות:הבורות היא נחלתו של האדם עוד מעריסתו. על כן פועל האדם את פעולותיו בהתאם לתוצאות המיידיות של פעולותיו הקודמות שאינן אלא התוצאות היחידות שביכולתו לראות. רק לאחר זמן לומד האדם להביא בחשבון את התוצאות המאוחרות של פעולותיו.
 
שני מורים שונים מאוד זה מזה מלמדים אותו שיעור זה: הניסיון וראיית הנולד. הניסיון מלמד באופן יעיל וברוטאלי. הוא עורך לאדם היכרות עם כלל ההשלכות של פעולותיו, הוא גורם לו לחוש אותן על בשרו ואז אין לו לאדם ברירה אלא ללמוד שעליו להיזהר מהאש פן יישרף למוות. ברצוני, ככל שהדבר אפשרי, להחליף מורה גס זה במורה אחר: ראיית הנולד. לצורך זה אעמוד על השלכותיהן של כמה תופעות כלכליות ואעמיד אלה מול אלה את האפקטים הנראים ואת אלה שאין רואים אותם.
 
 
1. החלון השבור
 
האם מעולם הייתם עדים לכעסו של מר כהן[1], כאשר עלה בידי בנו המוכשר לשבור את חלון הראווה של חנותו? אם ראיתם את המחזה, ודאי ראיתם גם את חבר המרעים, כ-30 במספר, שביקשו להציע לבעל הבית מילות תנחומים מוכרות: "בכל רע יש טוב, התעשייה נבנית מתאונות כאלה, כולם צריכים להתפרנס, מה היו עושים הזגגים אילולא נשברו חלונות מדי פעם?"
 
מאחורי נוסחת ניחומים זו מסתתרת תיאוריה שלמה, תיאוריה שראוי לתפוש אותה בשעת פעולה במקרה פשוט שכזה, שכן זו התיאוריה הפועלת, לצערנו, ברוב המוסדות הכלכליים שלנו.
 
נניח שיש להוציא ששה פרנקים על מנת לתקן את הנזק. אם יבואו ויאמרו לי שהתאונה הזרימה שישה פרנקים לתעשיית הזגגות, שהיא מעודדת תעשייה זו בערך של שישה פרנקים, אסכים. אין לי כל השגה, הטיעון נכון. הזגג יגיע, יעשה את עבודתו, יגבה שישה פרנקים, יחכוך כפיו בסיפוק ויברך בלבו את הילד. זה מה שרואים.
 
אבל אם, על דרך ההיקש, מגיעים למסקנה, כפי שעושים לעתים קרובות מדי, שטוב לשבור חלונות, שהדבר גורם לתנועה של כספים ומעודד את התעשייה באופן כללי, עלי לזעוק: עִצרו כאן! התיאוריה שלכם מסתפקת במה שרואים ואינה לוקחת בחשבון את מה שאין רואים.
 
אין רואים שמכיוון שבעל החנות הוציא שישה פרנקים על דבר אחד, הוא לא יוכל להוציא אותם על דבר אחר. אין רואים שאילולא היה עליו להחליף חלון שבור, הוא היה מחליף את נעליו הבלויות או מוסיף ספר למדף הספרים שלו. בקיצור, הוא היה עושה בששת הפרנקים שלו שימוש כלשהו שעתה אינו יכול לעשותו.
 
בואו נעשה חשבון לתעשייה בכללותה:
 
החלון נשבר ושישה פרנקים זרמו לתעשיית הזגגות. זה מה שרואים.
 
אילולא נשבר החלון, שישה פרנקים היו זורמים לתעשיית הנעליים (או לכל תעשייה אחרת). זה מה שאין רואים.
 
אם לוקחים בחשבון את מה שאין רואים, דהיינו עובדה שלילית, כשם שלוקחים בחשבון את מה שרואים, דהיינו עובדה חיובית, מבינים שאין שום השפעה על התעשייה בכללותה או על כלל העובדים במדינה, בין שחלונות נשברים ובין שאינם נשברים.
 
עתה נעשה את חשבונו של מר כהן.
 
במקרה הראשון, שבו נשבר החלון, הוא הוציא שישה פרנקים וקיבל תמורתם בדיוק מה שהיה לו קודם לכן:חלון מבריק. במקרה השני,שבו התאונה לא התרחשה, הוא הוציא ששה פרנקים על נעליים ונהנה הן מחלון מבריק והן מזוג נעליים חדשות.
 
מכיוון שמר כהן גם הוא חלק מהחברה, יש להסיק כי החברה בכללותה, אם לוקחים בחשבון את הנזק והתועלת, הפסידה את ערכו של החלון השבור.
 
על ידי הכללה אנו מגיעים למסקנה בלתי צפויה: "החברה מפסידה את ערכם של חפצים שנהרסו לשווא", ולסיסמה שבעטיה יסמרו שערותיהם של המצדדים בהגבלת חופש המסחר: "שבירה, הריסה ופירוק אינם תרומה לכלכלה", או בקצרה: "הרס אינו רווח".
 
מה תאמרו על כך, מפקחי התעשייה?[2] מה תאמרו על כך, חסידיו של מר סן-שאמאן,[3] אשר חישב בדיוק כה רב את הרווח שתפיק התעשייה משריפתה של פריז, עקב הבתים שיהיה צורך לבנות מחדש?
 
צר לי להפריע לחישוביו הגאוניים, בייחוד לאור השפעתם על החקיקה, אולם אפציר בו לחשב מחדש והפעם לקחת בחשבון את מה שאין רואים לצד מה שרואים.
 
על הקורא להתאמץ ולזכור כי אין שני צדדים בלבד בדרמה הקטנה שהעליתי בפניו, אלא שלושה. הראשון, מר כהן, מייצג את הצרכן שההרס הפחית את עושרו בשישה פרנקים. השני, הזגג, מייצג את היצרן שהתאונה עודדה את תעשייתו. השלישי הוא יצרן הנעליים (או כל יצרן אחר) שהכנסתו פחתה באותה מידה שהכנסתו של הזגג גדלה. הדמות השלישית היא זו שנמצאת תמיד בצל ושמגלמת את מה שאין רואים, למרות היותה מרכיב חיוני במשוואה. היא זו אשר תְּלַמד אותנו בקרוב כי באותה מידה שבה אבסורדי לראות רווח בהרס, אבסורדי לראות רווח בהטלת מגבלה, שכן אחרי ככלות הכול מגבלה כמוה כהרס חלקי. ואכן, בשורש כל הטיעונים בעד הגבלות לא תמצאו אלא פרפראזה על אותה אמרה עממית: "מה היו עושים הזגגים אילולא נשברו חלונות מדי פעם?"
 
 
 

פרדריק בסטייה

פרדריק בָּסְטִייָה (1801-1850), כלכלן, פוליטיקאי ופובליציסט צרפתי, נחשב לאחד ההוגים הבולטים של הליברליזם הכלכלי במאה ה-19. הוא הנהיג את התנועה למען הסחר החופשי בצרפת מלידתה ב-1840 ועד למותו בטרם עת, ב-1850. בסטייה ייסד שבועון חדשותי בשם ליברה אשאנג' (סחר חופשי), כתב בכמה כתבי עת והיה מחברם של פמפלטים ונאומים רבים שנגעו לענייני היום. רוב כתביו נכתבו בימי מהפכת 1848, תקופה שבה מיהרה צרפת לאמץ מדיניות סוציאליסטית. כנציג בבית הנבחרים נאבק בסטייה נגד מדיניות זו, אולם מרבית עמיתיו בחרו להתעלם מאזהרותיו. כתביו עודם רלוונטיים גם לאחר למעלה מ-160 שנה מזמן כתיבתם.

עוד על הספר

מה שרואים ומה שאין רואים פרדריק בסטייה
הקדמה
 
הכלכלה משפיעה על כולנו. כמעט לכל נושא העומד על סדר היום האישי או הציבורי ישנו היבט כלכלי. החלטות שאנו מקבלים בתחום הכלכלי, או שמקבלים בשמנו נציגינו בכנסת ובממשלה, מורידות או מעלות את איכות החיים שלנו. ההכרה בעובדה זו היא היום נחלת הכלל.
 
למרות זאת, הבורות שלטת בכל מה שנוגע לכלכלה. כלכלה אינה נלמדת בבתי הספר, ואינה מקצוע חובה לבחינות הבגרות. כתוצאה מכך, לרוב האזרחים אין כלים בסיסיים לקבל החלטות בתחום הכלכלי, או להעריך טיעונים המוצגים בפניהם על ידי פוליטיקאים, פרשנים וכלכלנים.
 
אחת הסיבות לכך היא החשש, המוצדק על פי רוב, שיש לאזרחים מהתמודדות עם ספרים בכלכלה. כלכלנים רבים כתבו על כלכלה דברי טעם. רק מעטים מהם עשו זאת בתמציתיות. מיעוט קטן עוד יותר עשה זאת בשפה פשוטה ועממית. לכתוב על כלכלה דברי טעם, בשפה תמציתית, פשוטה ועממית, ועוד לעשות זאת בהומור שובה לב, לכך מסוגלים כנראה רק יחידי סגולה. בהיסטוריה של המחשבה הכלכלית, פרדריק בָּסְטִייָה (Frederic Bastiat, 1801-1850) בולט כאחד היחידים שעמדו במשימה.
 
זו הסיבה שספריו של בסטייה אשר נכתבו לפני למעלה מ-160 שנה, נותרו אחת האפשרויות הטובות ביותר לקוראים בכל העולם המעוניינים בהסבר ברור, תמציתי ומשעשע של עקרונות יסוד בכלכלה. מעתה יוכלו גם קוראי העברית ליהנות מכתיבתו החדה והסאטירית של בסטייה, ולהשכיל.
 
בסטייה היה ליברל קלאסי בהגותו ובפועלו הפוליטי, אולם גם קוראים שאינם מזדהים עם הליברליזם הכלכלי ימצאו עניין בעיקרון שעל בסיסו מנתח בסטייה סוגיות כלכליות. לשיטתו, ניתוח שלם של בעיה כלכלית חייב להתייחס למכלול ההשלכות שלה, עבור כלל הציבור ובטווח הארוך, ולא להתמקד רק בהשלכות הנגלות לעין על קבוצה מסוימת בטווח הקצר. כל מי שדן בכלכלה ראוי שיידבק בעיקרון זה, תהא השקפתו הפוליטית אשר תהיה.
 
ספר זה כולל את החיבור “מה שרואים ומה שלא רואים”, וכן שלושה חיבורים קצרים נוספים של בסטייה. כתביו של בסטייה עסקו לא רק בכלכלה אלא גם במשפט, פילוסופיה פוליטית, בלשנות ועוד, אולם פרסום זה מתמקד בכתביו הכלכליים הבולטים.
 
“מה שרואים ומה שלא רואים” הוא חיבור מופתי, שבו מדגים בסטייה, באמצעות משל “החלון השבור” המפורסם שלו, את חשיבות המושג “עלות אלטרנטיבית” (Opportunity Cost) (66 שנים לפני שהכלכלן האוסטרי פרידריך פון וייזר טבע מונח טכני זה, אשר הפך לחלק מהז’רגון הכלכלי).
 
והנה תמצית המשל: כאשר ילד זורק אבן ושובר בטעות חלון, הדבר מביא פרנסה לזגג, ואם מתמקדים רק בו, ניתן להסיק כי שבירת החלון תרמה לכלכלה. אולם בסטייה מראה כי על בעל הבית לשלם לזגג, ובכסף שהוא משלם לזגג הוא אינו יכול עוד לקנות מוצר אחר, כגון זוג נעליים שתכנן לקנות. עלותו האלטרנטיבית של החלון היא אם כן זוג הנעליים שרצה בעל הבית לקנות ועתה אינו יכול. הפרנסה שניתנה לזגג נגרעה מיצרן הנעליים, ולכן אין כאן כל תרומה לכלכלה. בנוסף, מצבו של בעל החנות הורע – במקום שיהיו לו גם חלון וגם זוג נעליים חדשות, יש לו עתה, בגלל שבירת החלון והצורך בתיקונו, רק חלון – ולכן המסקנה ההגיונית היא ששבירת החלון גרמה נזק לחברה בכללותה.
 
בסטייה עושה שימוש בתובנה זו על מנת לנתח מגוון של תופעות כלכליות, אשר רובן רלוונטיות בימינו: גיוס חובה, מסים, סבסוד לתרבות, מכסים, אשראי וערבויות, ועוד ועוד.
 
זוהי דוגמא לסגנון הפשוט והקולח באמצעותו בסטייה מנתח סוגיות בכלכלה. סגנון זה בולט גם בחיבורים הנוספים הכלולים בספר זה: “מסילת ברזל שלילית”, “המאזן המסחרי”, ו-“עתירה מאת יצרני הנרות”.
 
הטיעונים שבסטייה מפריך עשויים להיראות פשטניים או אף ילדותיים לקוראים בני זמננו. אולם יש לזכור כי גם אם על פי רוב טיעונים כאלה אינם מוצגים בימינו בשיח הציבורי באופן ישיר, הם מוצגים בו לעיתים קרובות באופן עקיף או מתוחכם על ידי פוליטיקאים, אנשי עסקים, מנהיגי ועדי עובדים, ואף כלכלנים.
 
קוראים שיישמו את שיטתו של בסטייה לא יוטעו על ידי טיעונים חלקיים, מוגבלים או מטעים מהסוג שהוא מפריך בחיבורים המופיעים בספר זה, ויוכלו לגבש בעצמם עמדה בסוגיות כלכליות, לאחר שיעריכו נכונה את העלות והתועלת.
 
על התרגום
בתרגום השתדלתי ככל הניתן לשמור על סגנונו הייחודי וההומוריסטי של בסטייה. סגנון זה, ובמיוחד החלוקה לפסקאות, עלולים פה ושם להיראות קצת משונים לקורא בן זמננו. על מנת להקל על הקריאה השוטפת, המעטתי בהערות שוליים, והן מופיעות רק כאשר הן הכרחיות להבנת הטיעון. על אף הסגנון המיושן והדמויות ההיסטוריות הלא מוכרות, גם קורא ספקן ייווכח שכתיבתו מלאת החן של בסטייה עדכנית ומתייחסת לנושאים כלכליים הנמצאים גם כעת בראש סדר היום ולטיעונים מרכזיים בשיח הציבורי בישראל של ימינו.
 
תודות
מכון ירושלים לחקר שווקים תמך בפרויקט התרגום מתחילתו. אירית גזית סייעה רבות בעריכת התרגום. מתן אורן שביצע את העריכה הלשונית לספר, נתן לי הערות מועילות. בתרגום “העתירה מאת יצרני הנרות”, נעזרתי בתרגומו של יניב פרקש מאנגלית. לכולם תודתי הכנה.
 
ירדן גזית
 
מרץ, 2013, תל אביב
 
 
מבוא
 
במה שנוגע לכלכלה הרי שפעולה, הרגל, מוסד או חוק אינם יוצרים אפקט אחד בלבד אלא שרשרת של אפקטים שרק הראשון שבהם מיידי. הוא בא בצמוד לגורם לו, רואים אותו. שאר האפקטים אינם באים אלא כחוליות נוספות בשרשרת, אין רואים אותם. לכל היותר, ניתן לצפות את הגעתם.
 
הרי לכם כל ההבדל בין כלכלן גרוע לכלכלן טוב: האחד מתרכז באפקט הנראה בלבד ואילו השני מודע לאפקט הנראה אך גם לאלה שיש לצפות אותם.
 
זהו הבדל עצום שהרי כשהתוצאה המיידית היא חיובית, התוצאות האחרות יהיו, כמעט תמיד, שליליות, ולהיפך. מכאן אנו למדים שכלכלן גרוע ישליך יהבו על טוב מיידי פעוט במחיר של נזק גדול שיגיע בעקבותיו, ואילו כלכלן אמיתי יעדיף טוב של ממש במחיר נזק קטן ומיידי.
 
הדברים אמורים גם בכל הנוגע להיגיינה ולערכי מוסר. לעתים קרובות, ככל שימתקו פירותיו הראשונים של הרגל, כך יבאישו פירותיו המאוחרים. הפריצוּת, העצלוּת והבזבזנוּת יעידו על כך. לכן, כאשר יימצא אדם תחת רושם האפקט הנראה ולא ישכיל להבין את האפקטים שאינם נראים, יתמסר להרגלים הרי-אסון לא רק מתוך נטייה טבעית, אלא אף, כך יסביר לעצמו, באופן מחושב.
 
כך נוכל להסביר את ייסורי השאול של האנושות:הבורות היא נחלתו של האדם עוד מעריסתו. על כן פועל האדם את פעולותיו בהתאם לתוצאות המיידיות של פעולותיו הקודמות שאינן אלא התוצאות היחידות שביכולתו לראות. רק לאחר זמן לומד האדם להביא בחשבון את התוצאות המאוחרות של פעולותיו.
 
שני מורים שונים מאוד זה מזה מלמדים אותו שיעור זה: הניסיון וראיית הנולד. הניסיון מלמד באופן יעיל וברוטאלי. הוא עורך לאדם היכרות עם כלל ההשלכות של פעולותיו, הוא גורם לו לחוש אותן על בשרו ואז אין לו לאדם ברירה אלא ללמוד שעליו להיזהר מהאש פן יישרף למוות. ברצוני, ככל שהדבר אפשרי, להחליף מורה גס זה במורה אחר: ראיית הנולד. לצורך זה אעמוד על השלכותיהן של כמה תופעות כלכליות ואעמיד אלה מול אלה את האפקטים הנראים ואת אלה שאין רואים אותם.
 
 
1. החלון השבור
 
האם מעולם הייתם עדים לכעסו של מר כהן[1], כאשר עלה בידי בנו המוכשר לשבור את חלון הראווה של חנותו? אם ראיתם את המחזה, ודאי ראיתם גם את חבר המרעים, כ-30 במספר, שביקשו להציע לבעל הבית מילות תנחומים מוכרות: "בכל רע יש טוב, התעשייה נבנית מתאונות כאלה, כולם צריכים להתפרנס, מה היו עושים הזגגים אילולא נשברו חלונות מדי פעם?"
 
מאחורי נוסחת ניחומים זו מסתתרת תיאוריה שלמה, תיאוריה שראוי לתפוש אותה בשעת פעולה במקרה פשוט שכזה, שכן זו התיאוריה הפועלת, לצערנו, ברוב המוסדות הכלכליים שלנו.
 
נניח שיש להוציא ששה פרנקים על מנת לתקן את הנזק. אם יבואו ויאמרו לי שהתאונה הזרימה שישה פרנקים לתעשיית הזגגות, שהיא מעודדת תעשייה זו בערך של שישה פרנקים, אסכים. אין לי כל השגה, הטיעון נכון. הזגג יגיע, יעשה את עבודתו, יגבה שישה פרנקים, יחכוך כפיו בסיפוק ויברך בלבו את הילד. זה מה שרואים.
 
אבל אם, על דרך ההיקש, מגיעים למסקנה, כפי שעושים לעתים קרובות מדי, שטוב לשבור חלונות, שהדבר גורם לתנועה של כספים ומעודד את התעשייה באופן כללי, עלי לזעוק: עִצרו כאן! התיאוריה שלכם מסתפקת במה שרואים ואינה לוקחת בחשבון את מה שאין רואים.
 
אין רואים שמכיוון שבעל החנות הוציא שישה פרנקים על דבר אחד, הוא לא יוכל להוציא אותם על דבר אחר. אין רואים שאילולא היה עליו להחליף חלון שבור, הוא היה מחליף את נעליו הבלויות או מוסיף ספר למדף הספרים שלו. בקיצור, הוא היה עושה בששת הפרנקים שלו שימוש כלשהו שעתה אינו יכול לעשותו.
 
בואו נעשה חשבון לתעשייה בכללותה:
 
החלון נשבר ושישה פרנקים זרמו לתעשיית הזגגות. זה מה שרואים.
 
אילולא נשבר החלון, שישה פרנקים היו זורמים לתעשיית הנעליים (או לכל תעשייה אחרת). זה מה שאין רואים.
 
אם לוקחים בחשבון את מה שאין רואים, דהיינו עובדה שלילית, כשם שלוקחים בחשבון את מה שרואים, דהיינו עובדה חיובית, מבינים שאין שום השפעה על התעשייה בכללותה או על כלל העובדים במדינה, בין שחלונות נשברים ובין שאינם נשברים.
 
עתה נעשה את חשבונו של מר כהן.
 
במקרה הראשון, שבו נשבר החלון, הוא הוציא שישה פרנקים וקיבל תמורתם בדיוק מה שהיה לו קודם לכן:חלון מבריק. במקרה השני,שבו התאונה לא התרחשה, הוא הוציא ששה פרנקים על נעליים ונהנה הן מחלון מבריק והן מזוג נעליים חדשות.
 
מכיוון שמר כהן גם הוא חלק מהחברה, יש להסיק כי החברה בכללותה, אם לוקחים בחשבון את הנזק והתועלת, הפסידה את ערכו של החלון השבור.
 
על ידי הכללה אנו מגיעים למסקנה בלתי צפויה: "החברה מפסידה את ערכם של חפצים שנהרסו לשווא", ולסיסמה שבעטיה יסמרו שערותיהם של המצדדים בהגבלת חופש המסחר: "שבירה, הריסה ופירוק אינם תרומה לכלכלה", או בקצרה: "הרס אינו רווח".
 
מה תאמרו על כך, מפקחי התעשייה?[2] מה תאמרו על כך, חסידיו של מר סן-שאמאן,[3] אשר חישב בדיוק כה רב את הרווח שתפיק התעשייה משריפתה של פריז, עקב הבתים שיהיה צורך לבנות מחדש?
 
צר לי להפריע לחישוביו הגאוניים, בייחוד לאור השפעתם על החקיקה, אולם אפציר בו לחשב מחדש והפעם לקחת בחשבון את מה שאין רואים לצד מה שרואים.
 
על הקורא להתאמץ ולזכור כי אין שני צדדים בלבד בדרמה הקטנה שהעליתי בפניו, אלא שלושה. הראשון, מר כהן, מייצג את הצרכן שההרס הפחית את עושרו בשישה פרנקים. השני, הזגג, מייצג את היצרן שהתאונה עודדה את תעשייתו. השלישי הוא יצרן הנעליים (או כל יצרן אחר) שהכנסתו פחתה באותה מידה שהכנסתו של הזגג גדלה. הדמות השלישית היא זו שנמצאת תמיד בצל ושמגלמת את מה שאין רואים, למרות היותה מרכיב חיוני במשוואה. היא זו אשר תְּלַמד אותנו בקרוב כי באותה מידה שבה אבסורדי לראות רווח בהרס, אבסורדי לראות רווח בהטלת מגבלה, שכן אחרי ככלות הכול מגבלה כמוה כהרס חלקי. ואכן, בשורש כל הטיעונים בעד הגבלות לא תמצאו אלא פרפראזה על אותה אמרה עממית: "מה היו עושים הזגגים אילולא נשברו חלונות מדי פעם?"