הכניסו את הרגל בדלת

פרק 1
כנגד כל הסיכויים... איך ההכנות הוכיחו את עצמן

בראשית שנת 2008 ערכנו מפגש בביתנו בפניקס. מאתיים אורחים בילו בחצר בערב קריר ונעים. כשמחוגי השעון התקרבו לשעת חצות, ראיתי שאחד האורחים מתלבט. היה זה ויני דל נגרו, סגן המנהל של הפניקס סאנס, קבוצת הכדורסל של פניקס. בסופו של דבר הוא ניגש אליי ושאל אם הוא יכול להיפגש איתי ביחידות. ידעתי שזה חשוב. נכנסנו לחדר העבודה שלי, ואשתו של ויני, לין, חָברה אל אשתי, קרול אן, ליד הברכה.
אביו של דל נגרו שיחק כדורסל באוניברסיטת קנטקי תחת אחד המאמנים הגדולים של כל הזמנים, אדולף ראפ. הבן הלך בעקבות אביו. ויני נבחר לצוות All Atlantic Coast Conference (All-ACC) ואחרי שהוביל את הסטייט וולף־פאקס מצפון קרוליינה לניצחון בטורניר ACC ב־1987, צוין ויני כשחקן המוערך ביותר (MVP) משום שהוא זה שהכתיב את הקצב.
במהלך הקריירה שלו ב־NBA, שיחק ויני שש שנים בסן אנטוניו ספרס, אחר כך במילווקי באקס ובגולדן סטייט ווֹריורס. בעקבות עסקת חילופין הגיע לפניקס סאנס בשנת 2000. ב־2003, אחרי שפרש ממשחק מקצועני, שימש פרשן רדיו וטלוויזיה של הסאנס והתקדם במהירות, בתחילה למנהל סגל השחקנים ואחר כך לסגן מנהל הקבוצה.
מה מטריד את מוחו של ויני בערב עטור כוכבים באריזונה?
"אני אוהב לעבוד במשרד, הארווי, אבל אני רוצה להיות מאמן ראשי ב־NBA," אמר.
נשימתי נעתקה. "זו מטרה גבוהה למדי. בוא נראה מה הם הישגי העבר שלך. אני יודע שמעולם לא היית מאמן ב־NBA, אבל בוודאי אימנת במכללה כלשהי לאורך הדרך."
"לא."
"אני מבין..." הערתי בהיסוס, והמשכתי לחפור עמוק יותר. "טוב, זה היה מזמן, אבל בוודאי שימשת עוזר למאמן שלך בבית הספר התיכון?"
"מעולם לא."
"בבית הספר היסודי? אולי אימנת בבית הספר היסודי?"
"מצטער, לא הזדמן לי, הארווי."
"אתה באמת רוצה לעשות את זה, ויני?"
"יותר מכל דבר אחר."
"לא אימנת אפילו יום אחד בחייך, ואתה רוצה להיות מאמן ראשי?" מאחר שהתפנתה משרת המאמן של הפניקס סאנס, זו נראתה ההזדמנות הטובה ביותר.
הוא נד בראשו.
"אני מבטיח לך דבר אחד," נאנחתי. "אני מכיר היטב את הבעלים של הסאנס, רוברט סרבר. הבחור הזה הוא האדם הצעיר ביותר בתולדותיה של אמריקה שהקים בנק כלל־ארצי. הוא הגיע לאן שהגיע משום שהקיף את עצמו באנשים מנוסים. הוא יהיה מוכן ללכת רק עם מאמן ידוע."
ויני לא מצמץ וראיתי את הנחישות בוערת בעיניו.
"ויני, אם אתה רוצה לבוא מחר לארבע שעות, תביא איתך בלוק נייר, ואני אדריך אותך איך לגשת לריאיון. אתה לא תקבל את התפקיד, אבל אינני יכול לתאר לעצמי התנסות טובה יותר, משום שאתה נמצא כבר עמוק בתוך הארגון בפניקס. אם תתמודד נכון עם ההזדמנות הזאת, אף שאין לך שום ניסיון באימון, אני מבטיח לך שתעמוד בראש הרשימה כשיחפשו מאמנים בעתיד. זה יצליח כל עוד ה־NBA יהיה קיים."
למחרת מגיע ויני. אנחנו מעבירים את השיעור על בייגל ומיץ תפוחים. הוא הולך, ובשבועות הבאים הוא מתמודד יפה, הייתי אומר אפילו מככב, בריאיון שלו עם הסאנס.
"הארווי, אני חושב שישקלו אותי ברצינות רבה."
"זה נפלא, ויני," אמרתי. "זכור את כל מה שאתה אומר ועושה, מפני שזה התפקיד החשוב ביותר שתקבל אי פעם."
ימים חלפו. ויני מטלפן. "הארווי, נחש מה? לא קיבלתי את התפקיד. הם לקחו את טרי פורטר, שכידוע לך שימש מאמן ראשי של הבאקס ואחר כך עוזר מאמן בדטרויט."
"הצלחנו הרבה מעל למצופה," אני אומר. "מה אתה מתכוון לעשות עכשיו?"
"אני נוסע לאורלנדו למחנה שלפני הדראפט, וכשאחזור אחשוב על הכול מחדש ואמשיך קדימה."
בזמן שהיה באורלנדו, הזדמן לוויני להיפגש עם ג'ון פקסון, המנהל של שיקגו בולס. באותה תקופה סיים ג'ים בוילן את תפקידו כמאמן זמני בשיקגו. הזדמנות חדשה נפתחה בפני ויני.
"לך על זה," אמרתי.
הריאיון הראשון היה מבטיח. ויני אומר, "אני מאמין שיש לי סיכויים להגיע לרשימה הסופית." ריאיון שני, וויני משיג אותי במשרד ואומר: "אני ברשימה הסופית."
"ויני," אני מזכיר לו. "אמרתי לך שתהיה ברשימה הסופית, אבל הבולס הם הקבוצה הכי יוקרתית בכל ה־NBA. הריאיון השלישי הוא עם הבעלים, ג'רי ריינסדורף. אני מכיר אותו. אתה תצליח, אבל לך עכשיו לקרוא שוב את הרשימות שלך מהשיחה שלנו, אלה עם הכתמים של מיץ התפוחים עליהן."
ב־10 ביוני 2008 ויני מטלפן ותופס אותי עם לקוחות במשחק בייסבול.
טעיתי. ההכנות שעשה, התמדתו והתלהבותו ניצחו.
הוא קיבל את התפקיד!
ויני דל נגרו מונה למאמן החדש של השיקגו בולס.
באפריל־מאי 2009, שיחקו הבולס מול הבוסטון סלטיקס במשחקי הפלייאוף של ה־NBA.
ויני ביקש מהעוזר שלי, גרג, לשלוח לו ערמה של 35 הטורים הטובים ביותר שלי בנושא מוטיבציה כדי לחלק לשחקנים שלו. האם הם עזרו? מי יודע? אבל אני יודע בוודאות דבר אחד. במידה רבה, הודות לנחישותו חסרת הגבולות של ויני דל נגרו, הבולס ניצחו את הסלטיקס בשבעה משחקים, שניים מהם בתוספת זמן, אחד בתוספת זמן כפולה, ואחד בתוספת זמן משולשת. אוהדים רציניים אומרים שזה היה הסיבוב הראשון הטוב ביותר של משחקי האליפות ב־NBA אי פעם.
ללא ספק, יש כאן לקחים שניתן להפיק. החשוב ביותר?

• נטוורקינג וניסיון רלוונטי הם ההשקעה שבונה קריירה מצוינת. המקום היחיד שבו ההזדמנויות צצות יש מאין הוא בסרטים... וכל שחקן יגיד לכם: אתם לא תזכו להזדמנות לשחק אפילו בתפקידים המטופשים והסוריאליסטיים ביותר בלי ייסורים, בלי ניסיון מסודר ובלי היכרות עם האנשים המתאימים.
• אין הרבה תחליפים לנחישות ולביטחון עצמי כשאתם מנסים להשיג את התפקיד שאתם רוצים. בעזרת שני המנועים החזקים הללו תצליחו לפרוץ את דלתות הפלדה העבות והמשוריינות ביותר בכמה בעיטות מהירות. אבל פריצת הדלתות, חשובה ככל שתהיה, איננה משריינת לכם את התפקיד.
• ואין ספק שלא קיים תחליף להכנות שעליכם לעשות כדי לכוון את היריות שלכם היישר למטרה. גם אם הצעדים שלכם הם הטובים ביותר בתחרות הכישרונות, גם אם אתם מתגאים ברשימה מופלאה של אנשי קשר בחיוג מהיר באיי־פון שלכם, גם אם חוננתם בדבקות במטרה של הפטריוט האמריקני פול ריוויר ובביטחון העצמי של המתאגרף מוחמד עלי... עדיין לא תצליחו לשריין לעצמכם את התפקיד, אם לא תדעו כיצד לעצב ולשווק את עצמכם.

אם זה נכון בתקופה של שגשוג - וזה נכון - אתם יכולים לדמיין לעצמכם כמה זה חשוב בימים כמו אלה.
הספר הזה יעזור לכם לארוז את מכת הברק המוחצת שספגתם לאחרונה, ולשלוח אותה בחזרה בהבזק מרוכז שיחזיר אתכם אל רשימת מקבלי השכר וישאיר אתכם שם.