1
"שינוי… זה מה שאני צריך," חשב מורט והשתין, מביט במי האסלה הנצבעים בצהוב על רקע צפצוף רם של משאית מהצומת למטה, שבה נוהג עצבני מטקסס שנאלץ לעבוד ביום ראשון. מהנהג נחסכה לעיסת מסטיק השעות, שבהן מנסים למצוץ את רגעי החופש האחרונים ונתקלים בגלי השעמום המתנפצים על קירות יורקוויל המשמימה. נביחות כלבתה של השכנה, שנכלאה כל סוף השבוע בדירה, הדהדו במסדרון. בעליה נופשת בכפר ומתאחרת ככל שאפשר בחזרתה אל הישימון, העבודה, האבן והפלדה.
מורט שקל להקיש על עכבר המחשב, לשקוע בעולם המדומה, לצ'וטט עם בחורה יפנית דקיקה בעלת עיניים מלוכסנות ענקיות ושפתיים מצוירות בחיוך פסוק למחצה, ולאונן בעודו בוהה בתמונות שלה. הבחורה לא רצתה תמונה שלו. קלסתרו לא מעניין אותה בגרוש. אולי היא עוד פרופיל מזויף, שחתיכת ילד אידיוט, חנון מחשבים של בית ספר פרטי, המציא?
כיוון שנדר לא לסגוד לעגל הזהב עד למחרת, לקח מורט את הרגליים בחוסר ברירה וחריקת שיניים. הוא נמלט מנביחותיו המעיקות של הכלב הכלוא בחדר צר בראשו, אשר מתנגח בעורפו, מתהפך, בועט בקירות ושורט בכפותיו הענקיות. הוא טרק את דלת הדירה, ירד מוכנית במעלית, יצא מהבניין רב הקומות שלו, חצה את השדרה ובהה בטלוויזיה מעל כוס בירה מלאה בבר השכונתי. למרות שלא היה צמא לבירה, נהנה הגיבור שלנו לשבת במחיצת שלושה שוטרים בדימוס, המשוחחים בצעקות מבלי להתייחס לקיומו, כאילו היה עציץ. הוא גמע בעזוז וגבורה את הבירה התפלה, דפק משחק ביליארד אחד מחורבן ועלה על יצועו לא לפני שבכל זאת הקיש על העכברון של המכשיר החכם ובדק את דברי הדוא"ל. עיניו נעצמו מיד לאחר שבדק. שקט מדומה שרר.
