ישראל טל (טליק)
ציוני דרך
ישראל טל נולד ב-13 בספטמבר 1924 בצפת. אביו בן־ציון טל היה איש העלייה השנייה, ואימו פנינה לבית פלפל הייתה דור שני לילידי העיר צפת. שנות חייו הראשונות עברו עליו במחניים. בהיותו בן חמש עבד אביו במפעל החשמל בנהריים, והאֵם ושני ילדיהם - ישראל ואחותו - גרו בצפת. שם בפרעות הערבים ביהודים בתרפ"ט (1929) חווה ישראל את זיכרון הילדות הראשון שלו - שריפת ביתם, כשאימו, אחותו והוא בתוכו, והצלתם מתוך הלהבות. הוריו היו בין מייסדי המושב באר־טוביה (1930), ושם עברו עליו ימי ילדותו ונערותו. אימו נפטרה בנסיבות טרגיות כשהיה ילד. לאחר מספר שנים נשא אביו לאישה את אלישבע, ושני ילדים נוספים נולדו לה ולבן־ציון.
יחד עם הנוער של אז בבאר־טוביה היה פעיל בשירות ההגנה. בפברואר 1942 בהיותו בן 17 וחצי התגייס לצבא הבריטי, ושירת בארץ ובמדבר המערבי. במסגרת הבריגדה היהודית נלחם בחזית באיטליה, ולאחר המלחמה נטל חלק במשימות הצבא הבריטי במערב אירופה, ולקח חלק במפעל ההעפלה של יהודים מאירופה לישראל. הוא השתחרר מהצבא הבריטי בדרגת סרג'נט (סמל) בספטמבר 1946.
בארץ היה בשירות מנגנון הקבע של ההגנה, ומוּנה לקצין ארצי למקלעים בינוניים. הוא השתתף בפעולות שונות במלחמת העצמאות כמפקד כוח, קצין מבצעים וקצין קישור של מחלקת מבצעים במטכ"ל. על פעולתו בקרב לכיבוש דיר מוחאזין הומלץ לצל"ש.
משהוקם צה"ל קיבל דרגת רב־סרן. תפקידים עיקריים שמילא בצבא בראשית דרכו: מפקד גדוד בחטיבת גבעתי בדרגת סגן־אלוף; מפקד בית־הספר לחיל הרגלים; מפקד בית־הספר לקצינים בדרגת אלוף־משנה; מפקד חטיבה במבצע קדש; סגן מפקד גייסות השריון; מפקד חטיבה 7; ועוזר ראש אג"מ [אגף מטה כללי] במטכ"ל.
מ-1961 עד 1963 למד פילוסופיה ומדע המדינה באוניברסיטה העִברית בירושלים.
בנובמבר 1964 מוּנה למפקד גייסות שריון, ושנה לאחר מכן הועלה לדרגת אלוף. בתקופה בה פיקד על גייסות השריון הושם דגש על שיפור הרמה המקצועית והמבצעית של הגייסות, ובעיקר שופרה הרמה של תותחנות הטנקים. השריון נשא אז בנטל המשימות המבצעיות הקשורות בשטחי המריבה עם הסורים, ובמלחמה על המים היה לשריון חלק הארי בהצלחה למנוע מהסורים להטות את מקורות הירדן.
במלחמת ששת הימים היה אלוף ישראל טל מפקד אוגדת הפלדה אשר עליה הוטל לתקוף את פתחת רפיח בואכה אל־עריש. היה זה הקרב היבשתי הראשון במלחמה, ולניצחון בו הייתה אמורה להיות השפעה מוראלית ופסיכולוגית על המשך המערכה בכל הגזרות. בתדריך ערב קרב רפיח אמר אלוף ישראל טל למפקדי אוגדת הפלדה: "הקרב הזה שלפנינו יהיה קרב לחיים ולמוות. כל אחד יסתער עד הסוף ללא התחשבות באבֵדות. אין נסיגה, אין עצירה, יש רק הסתערות קדימה. רק בקרבות הבאים אחרי שננצח בקרב הראשון נשתדל להימנע מקרבות שחיקה". למחרת בקרב הקשה מחאן־יונס ומתחמי רפיח ועד אל־עריש גילו לוחמי האוגדה בכל הדרגים דבקות במטרה והשיגו את יעדי המבצע. בהמשך המערכה התקדמו כוחות האוגדה בשני צירים בצפון סיני עד לתעלת סואץ.
את תפקיד מפקד גייסות השריון סיים במארס 1969, ומוּנה במשרד הביטחון לבחון אפשרות פיתוח וייצור של טנק בישראל. פעילות זאת הבשילה לתוכנית "מרכבה". מאז משך כל שנות פעילותו (עד שחלה בשלהי 1999) היה אחראי במשרד הביטחון לפיתוח וייצור טנקים ורכב קרבי משוריין אחר בישראל. פרויקט ה"מרכבה" בהובלתו של טל היה לפרויקט לאומי חשוב. הוא מספק לצה"ל את הטנקים והרק"מ [רכב קרבי משוריין] הטובים לחילות היבשה, והוא מנוע בכלכלה ובתעשייה הישראלית הנותן תעסוקה ופרנסה לאלפי אנשים. בטקס מסירת טנקי המרכבה הראשונים לחיל השריון ב-1979 אמר טל: "טנק המרכבה הוא טנק טוב, כי הוא איננו פרי הנדבה המענק וההלוואה. הוא לא נפל לידנו בחינם כפרי עקר. הוא איננו סתם עוד כלי מלחמה, שמחזק את הביטחון, אך מגדיל את הגירעון במאזן התשלומים של ישראל. הוא מחליף היבוא. הוא טור הזכות. הוא טנק טוב, כי הוא אינו פרי החיקוי וההתבטלות העצמית. לוחמי השריון, הוא טוב, יען כי הוא מופעל ומוּנע בידכם, בידכם האמונות ובעוז רוחכם - שריונאים אשר כסופה מרכבותיכם".
בינואר 1972 מוּנה אלוף ישראל טל לראש אג"מ במטכ"ל ולאחר שנה ומחצה גם לסגן הרמטכ"ל. תפקידים אלה מילא במלחמת יום הכיפורים. בשלהי המלחמה מונה למפקד חזית הדרום בנוסף לתפקידו כסגן הרמטכ"ל. את הפיקוד על חזית הדרום סיים באמצע ינואר 1974. הוא השתחרר מהצבא במארס 1974.
לאחר שחרורו הצטרף לאוניברסיטת תל אביב והקים בה את המרכז ללימודים אסטרטגיים, ובאוקטובר 1975 חזר למשרד הביטחון בתפקיד עוזר השר.
לאחר מלחמת יום הכיפורים הוחלט בצה"ל על הקמת עוצבות על־אוגדתיות, ומדצמבר 1974 ועד ספטמבר 1979 שירת אלוף ישראל טל במילואים בתפקיד מפקד גַיס, ותחת פיקודו הוקם הגַיס הצפוני. בדצמבר 1979 גויס לשירות קבע כדי להקים מפקדה לחילות השדה, אולם דבר זה לא התאפשר בגלל התנגדות הן בתוך הצבא והן מחוץ לצבא, והוא המשיך בתפקידו כעוזר שר הביטחון. הוא השתחרר משירות קבע במאי 1989.
במהלך השנים עמד טל בראש ועדות שונות, ביניהן: הוועדה לבדיקת תִפקוד ואִרגון כוחות היבשה בצה"ל (1977), שפרי עבודתה היה דו"ח הממליץ על הקמת מפקדת חילות שדה; והוועדה לבחינת תוכנית ההתעצמות של חיל הים (1988).
הוא הִרצה ופרסם מאמרים בנושא צבא וביטחון, ובשנת 1996 יצא לאור ספרו "ביטחון ישראל - מעטים מול רבים".
בעת שירותו הצבאי זכה פעמיים בפרס ביטחון ישראל (ב-1961 ו-1972). בשנת 1997 זכה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
ב-1 בנובמבר 1999, בכנס עיון ולימוד של סגל הפיקוד הבכיר בצה"ל שהוקדש למלחמת יום הכיפורים, לקה בשבץ מוחי.
ישראל טל נפטר ב-8 בספטמבר 2010.
דברי פתיחה
מאת יאיר טל
במלחמת יום הכיפורים היה אבי, ישראל טל (מכאן והלאה בהמשך הספר, כשאכתוב עליו אקרא לו בדרך כלל 'טל'),01 סגן־הרמטכ"ל וראש אג"מ בדרגת אלוף. בספר זה הוא מספר על אירועים מאותה מלחמה מהמקום בו הוא היה, מוצב הפיקוד העליון - המצפ"ע.
01 כשישראל טל היה מציג עצמו, למשל בתשובה לשאלה בטלפון: "מי מדבר?" היה משיב: "טל". כאשר נדרשה הבהרה, היה אומר: "טליק". כאן בספר אקרא לו 'טל'.
סיפור מעשה הספר
מלחמת יום הכיפורים התרחשה ב-1973. היא ליוותה את המשפחה שלנו מאז. אין ספק, שאבי מעולם לא השתחרר ממנה. כשהיו אורחים אצל הורַי, לעיתים תכופות היו מדברים על מלחמת יום הכיפורים. בשיחות שלי עם אבי היינו לא פעם מדברים על מלחמת יום הכיפורים. לאבא שלי היה מה להגיד. הוא היה שם. היו לו תובנות. אנשים, אנשי צבא בכירים ואנשי שלטון כתבו ספרים על המלחמה. אימי ואני אמרנו לאבי: "תכתוב את הספר שלך על מלחמת יום הכיפורים", והוא לא כתב.
ב-1996 התפרסם הספר פרי עטו 'ביטחון לאומי, מעטים מול רבים'. זהו ספר הגותי על נושא הביטחון ולא הייתה בו התייחסות מפורטת למלחמת יום הכיפורים. אימי ואני המשכנו לנדנד לאבי, שיכתוב ספר על מלחמת יום הכיפורים. הוא שמע ולא הגיב.
בשלהי שנת 1999 המטה הכללי קִיים יום עיון על מלחמת יום הכיפורים בהשתתפות אלופי המטה הכללי של אותה מלחמה. השבץ היכה באבי בעיצומו של הדיון או מיד לאחריו. באותו לילה הוא נותח. לאחר שעבר שיקום הוא חזר ללשכתו. לאחר תקופה התברר שהוא איבד את כושר העבודה הרגיל שלו, ולא יוכל לשוב ולמלא את תפקידו כמו קודם. במשרד הביטחון גילו יחס מכבד אליו, והשאירו לו את הלשכה, אליה הגיע יום־יום. בתחילת התקופה היה ניסיון של משרד הביטחון לחבר לאבי חוקר להיסטוריה צבאית, שיכתוב את סיפורו למלחמת יום הכיפורים. ניסיון זה לא צלח. חשבנו: זהו, הספר שלו על מלחמת יום הכיפורים לא ייכתב.
אבי נפטר בספטמבר 2010. לאחר מותו מצאתי בביתו, בארון ברזל בחדר עבודתו, טיוטה מודפסת לספר על מלחמת יום הכיפורים. ברור לי, שהחומר נכתב לפני שנת 1999. איני יודע מתי. איני יודע מי הדפיס.
זהו. יש טיוטה. יהיה ספר.
החומרים שבספר
בנוסף לטיוטה של הספר שכתב טל על מלחמת יום הכיפורים (להלן: מלחמת יוה"כ) שנמצאה בביתו, נמצאה גם בלשכתו טיוטה מודפסת. בלשכה נמצא גם קובץ דיגיטלי של הספר, גם במחשב הלשכה וגם על גבי תקליטור.
בלשכה נמצא חומר מקור, שטל הכין לצורך כתיבת הספר: מתווה, מקורות, תרשומות של פגישות ודיונים, תמלילים של קלטות ומסמכים שונים. כל אלה נשמרו מסודרים באוגדנים בהתאם לפרקים של מתווה הספר. טל הכין מקורות ורשימה של מסמכי סימוכין שכללה מעל 150 מסמכים. מסמכים אלה נשמרו כאשר הם ממוספרים בהתאם למספרי הסימוכין שברשימה של טל.
הטיוטה המודפסת, שהשאיר טל, כשמה כן היא - טיוטה. היא אינה מקיפה את המתווה של טל לספר, ויש בה אי־דיוקים וטעויות עובדתיות הדורשים תיקונים, שוודאי היו מיושמים אם טל אישית היה מגיע להשלמת הספר.
קטעים מהטיוטה של טל המתייחסים למהלכי המלחמה והאירועים בשטח הוצאו מהספר, והספר כמעט שאינו עוסק בהם. מצאתי לנכון לא לכלול בספר בדרך כלל קטעים המתארים פעולות, מהלכים ועובדות של כוחות מהסיבות הבאות: בספר זה תיאור מהלכים ואירועים בשטח אינו אלא רקע לסיפור המעשה אותו הוא מביא; היקף הספר רחב גם בלי תיאור עובדתי של פעולות, מהלכים ואירועים בשטח; הגשת מצע עובדתי, ולוּ גם כרקע למסופר, דורשת לעיתים מחקר מעמיק ומחייב או העתקה ממחקר של אחרים; וגם: כשטל הכין את הטיוטה, מחקרים של מחלקת היסטוריה טרם פורסמו כספרים זמינים לציבור הרחב. בזמנו, כשלא היה זמין לציבור סיפור המעשה של עובדות המלחמה, היה אולי מקום להבהיר את העובדות והאירועים ברקע הסיפור אותו מביא טל. היום, כשמחקרו של אלחנן אורן 'תולדות מלחמת יום הכיפורים' התפרסם כספר, והוא זמין לציבור, אין ערך מוסף בהצגת האירועים והמהלכים בספר של טל.
לעיתים מצאתי לנכון להוסיף לחומר שהיה בטיוטה. התוספות לטיוטה הן בהיקפים שונים: משפט בודד, קטעים בתוך פרק ופרקים שלמים. אני משוכנע, שאם טל היה עוסק בספר בשלבים מתקדמים יותר, הוא היה משווה את הכתוב בפרקים לחומר שריכז, וגם היה מוצא לנכון להוסיף מהחומר שהכין לפי מידת הצורך והעניין. אני חש נוח עם קטעים אלה שהוספתי. אני משוכנע שהם עולים בקנה אחד עם מה שטל היה רוצה לראות בספר.
לתוכן הספר
טל קרא לספרו על מלחמת יום הכיפורים: 'פרקים'. אני מצאתי לנכון לקרוא לספר בשם: 'ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים'. אין הספר סיפור סדור ומלא, המתיימר להקיף את כל אירועי המלחמה, ולוּ גם בפיקוד העליון. "פרקים" הינו סיפורו של אירוע אחד, וסיפור של אירוע אחר, ואינו סיפור מלא של כל רצף האירועים.
בפרקים של טל יש עיסוק בנושאים שטל מחשיב בהקשר של מלחמת יום הכיפורים. יש התייחסות לסוגיות שונות, שעלו כקובלנות בציבור, אף שטל לא רואה בהן גורמים בעלי משקל לצרה אליה נקלענו במלחמה. נסקרת הפעילות בצבא בתקופה שקדמה למלחמה: הערכות המצב, בניין הכוח והדיונים וההחלטות בהתייחס לידיעות מתריעות על בניית אִיום בקווי החזיתות המצרית והסורית. מתוארת הפעילות בימי המלחמה הראשונים בפיקוד העליון והתחושות הקשות בפיקוד בבוקר שלאחר ה-8 באוקטובר. מובאים בפירוט דיונים בהם התקבלו החלטות חשובות במצפ"ע, ובמיוחד הדברים אמורים לגבי ההחלטה ב-10 באוקטובר לתקוף את סוריה למחרת, ולדיונים הארוכים ביום ה-12 באוקטובר. מוקדש תיאור למפנה בדרום ולהחלטה על הצליחה וההתלבטות באשר למהלכי הסיום של המלחמה. החלק האחרון מוקדש לתקופה בה טל פיקד על חזית הדרום. לסיום, מסופר על התקופה של שלהי השירות של אלוף ישראל טל בצבא עד פרישתו.
רוב הפרקים בספר מביאים קורות מהמלחמה. לעיתים שזורות בדברים התייחסויות, מחשבות והערות של טל, ואפילו שלי. עדיין אלה הם פרקים של קורות הדברים, ומובאים בהתאם לרצף הכרונולוגי של האירועים. מקצת הפרקים מוקדשים לדיון ולסיכום של נושאים שונים. חלקם שזורים בתוך הספר בסמוך לפרקי קורות הדברים, וחלקם מובאים כפרקי סיכום בסופו של הספר. בפרקים אלה של דיון וסיכום מצאתי לעיתים לנכון להביא את הנושא הנדון בשלמות, כדי שהפרק יהיה עומד בפני עצמו. על כן בפרקי הסיכום לא פעם מובאים דברים שמובאים או נזכרים בפרקים קודמים.
הספר כתוב בגוף ראשון כאשר המְספר הוא ישראל טל. ישנם קטעים אחדים בהם המְספרים הם אחרים והדבר מצוין בגוף הספר.
הוקרת כותבים קודמים
ספרים ומחקרים רבים נכתבו על מלחמת יום הכיפורים.
טל העריך את הכתיבה האותנטית של הלוחמים. ספריהם של אביגדור קהלני, אלישיב שמשי, רון זֹהר ואחרים דיברו אליו. הוא העריך את הלוחמים, והוקיר את אלה מביניהם שהביאו לידיעת הרבים את פועלם. הוא אהב את הלוחמים, וגם ראה חשיבות בהבאת מעשי מופת ודמויות מופת לפני הרבים. כל אלה, שהביאו את סיפור המלחמה של הלוחמים, יבואו על הברכה.
ועדת אגרנט חקרה את ראשית מלחמת יום הכיפורים. טל העריך מאוד את עבודתה של ועדת אגרנט ואת פרי עבודתה, שגולם ב"דו"ח ועדת אגרנט". מעניין, שטל הוקיר והחשיב את אנשי הוועדה ואת הדו"ח, והיה מרבה לדבר בשבחו, למרות, שכפי שעולה מהדברים בספר זה, הוא לא הסכים תמיד עם ממצאיה ומסקנותיה.
טל מצא עניין במחקרים שעסקו במלחמה, ובעיקר באלה שעוסקים בניהול המלחמה. מחקרים רבים נעשו בצה"ל על המלחמה, והם הניבו פרסומים מסווגים רבים, ואצל טל היו מצויים החשובים שבהם. הוא החשיב מאוד את המחקרים של מחלקת היסטוריה. במיוחד היו חשובים בעיניו מחקרו של אלחנן אורן, הפורס לפני הקורא את מסכת העובדות והאירועים במלחמת יום הכיפורים, ומחקרו של שמעון גולן, המתאר את פעולת הפיקוד העליון במלחמת יום הכיפורים. שני מחקרים אלה של מחלקת היסטוריה יצאו לאור כספרים מסחריים בשנים האחרונות (לאחר מותו של טל). אין ספק בתרומה של הפרסומים והמחקרים הרבים, שהיו זמינים לטל, כשכתב את הטיוטה לספרו.
כאשר שקדתי על הכנת ספר זה הסתייעתי במחקרים ובפרסומים שונים, ובעיקר במחקרים של מחלקת היסטוריה, ובמיוחד היה לי לעזר ולסימוכין מחקרו של שמעון גולן.
הוקרתי ותודתי לכל החוקרים והכותבים, שהסתייעתי בפרי עבודתם.
הבהרות
הספר מתאר את פעילות הפיקוד העליון במלחמה, תוך התמקדות באירועים בהם ראה טל חשיבות מיוחדת. היות שליבת הספר הינה הטיוטה שכתב טל, ומי שהשלים את הספר והביא אותו לדפוס הוא אני, בנו, הרי שייתכן שישנה התמקדות יתר בפעילות של טל. אם מישהו חושב שהשמטתי סיפור חשוב הנוגע ליקירו - אזי אני מצטער.
על הצבא בתקופה שקדמה למלחמה ובמלחמה עצמה פיקד הרמטכ"ל רב־אלוף דוד אלעזר (דדו). אני מוצא לנכון להביא כאן הערה שטל רשם לעצמו כהכנה להוצאת הספר במילותיו שלו: "לציין בהקדמה לספר: דדו עמד במרכזה של המלחמה וניהל אותה ללא חת". דברים ברוח מובאה זו שמעתי מטל פעמים רבות. מעשיו, עוצמתו, אומץ ליבו ונחישותו של דדו במלחמה הקרינו מנהיגות ונסכו ביטחון במטה ובכוחות.
בדברים המובאים בספר השתדלתי והקפדתי להביא את האמת ורק את האמת. בכתיבת הספר לא ניתן מקום לכוונה ולמגמה להגדיל זכויות של טל או של אחרים או להמעיט ולקפח זכויות של אחרים ולפגוע בהם. בדיונים ובאירועים בהם עוסק הספר, לא הבאתי דברים שלא היו ולא השמטתי דברים שכן היו. לא ייחסתי לטל ולאחרים דברים שלא אמרו ולא השמטתי דברים שאמר טל, או אמרו אחרים, שיש בהם חשיבות לאירועים ולנושאים הנדונים בקשר למהלך המלחמה, ממניע של כוונה לפאר ולרומם את טל או לגרוע מזכויות של אחרים.
בספר, כשמדובר על אנשים שונים, לעיתים נעשה שימוש בשמם הפרטי או בכינוי בו נהוג לכנותם. זאת כדי להביא את הדברים בלשון ובשפה המדוברת ולא מתוך זילות באישיות המדוברת. אמורים הדברים במיוחד בראש הממשלה, הגברת גולדה מאיר, אותה כולם כינו ומכנים 'גולדה', וכך, בדרך כלל, גם בספר זה.
אם יש בספר שגיאות וטעויות, אזי הן עניין של שגגה ולא ביודעין נכתבו ולא מתוך כוונה. האחריות לשגיאות ולטעויות שבספר, אם ישנן, היא שלי בלבד.
מלחמת ששת הימים ותוצאותיה
מלחמת ששת הימים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
